Deuteronomy

פן תאכל ושבעת ובתים וגו' תבנה וישבת. כפל הכתוב לשונו תאכל ושבעת תבנה וישבת לומר כי ודאי אם יאכל אדם על צד הראוי לאכול במותר האדם מן הבהמה. שלא לכוון למלאות כריסו ובטנו כבהמה. כי אם לשם ה' לעבוד בכח האכילה ההיא את ה' הגדול והנורא בתורה ועבודה. או לתקן המאכל כאשר ביארנו באריכות בכמה מקומות. ויבנה בתים לשם ה' לקיים בהם מצות מעקה ומזוזה והכנסת אורחים ולהרחיב דעתו בדירה נאה לעבודת ה' וכדומה מהדרכים שיכוון בהם באמת לשם ה' שלא לשום צד הנאתו ותאותו. אי אפשר שירום לבבו על ידיהן לשכוח את ה'. כיון שעיקרן נעשו לשמו יתברך. היאך ישכח שמו על ידיהן. וגם כי שלוחי מצוה אינם ניזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן כמאמר חז"ל (פסחים ח':). ובודאי שאינן ניזוקין גם ברוחניות נשמתן שהמצוה מצילתו מן החטא (עיין קידושין ל"ט:). ואם האדם שליח מצוה באכילתו ובבנין ביתו ודאי שלא יוזק ח"ו על ידיהן היזק מופלג כזה לגבהות הלב ולשכוח בה' ח"ו. ואין החשש הזה כי אם פן תאכל ושבעת פירשו שתאכל בכדי לשבוע למלאות תאותך ורעבון נפשך. ובתים טובים תבנה וישבת שלא תבנם כי אם למען היות לך ישיבה בהם לישב בבית ארזים ולשכון באהלי שן. ואז מתרבין גשמיות הדברים ההם ותאותם בך לחיזוק הגוף לבד. ולא לחזק כח הרוחניות על ידי הכוונה הנכונה לתת תוקף אל הנשמה להאיר עליה מניצוצי הקדושה אשר בהם. ואמר עוד הכתוב,