Genesis

וישג לבן את יעקב ויעקב תקע את אהלו בהר ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד ויאמר לבן ליעקב מה עשית וגו'. מה שלא בא לבן אצל יעקב עם אחיו, ותקע את אחיו בהר, והוא בעצמו בא אליו ואמר לו, כמשמעות הכתוב. כי הנה עוד נוכל לומר מה שנאמר למעלה וידבק אותו בהר הגלעד ואחר כך חזר כאן לומר וישג לבן את יעקב (חוץ ממה שכתוב למעלה בזה) כי הנה לבן באמת בעת הדביקהו בהר הגלעד כבר היה קרוב ליעקב ואך הקב"ה טח עיני לבן מראות ולבו לדעת לראות את מחנה יעקב עד שנגלה אליו האלהים בחלום והזהיר אותו השמר לך וגו'. ואחר האזהרה נפקחו עיניו וישג לבן את יעקב. וההשגה ידוע שרומז גם כן על השגת הדבר אשר לא היה מובן עד עתה כי אחר האזהרה השיג את יעקב וראהו מה שעד עתה אף שהיה אצלו לא ראה אותו ולא ידעהו. והנה יעקב תקע את אהלו בהר בריש גלי לא כדרך הבורחים לחבא באחד השיחים כי לא ירא מלבן בבטחונו בה' ואך לבן כששמע מה' שאמר לו השמר לך וגו' וכבר פרשנו כי לך נוגע הדבר בנפשך אם תדבר וגו' ועל כן לא היה יכול להתחכם נגד ה' לומר הנה אני לא אעשה לו רע רק אחיי ובני כי הם לא הוזהרו על כך כי ירא מנפשו מאוד פן כולם אליו יחשבו כי כולם על פיו יצאו ועל פיו יבואו וכל אחד אשר יעשה לו הנה ברשותו הוא וכאילו הוא בעצמו עשה, ובסכנת נפשו החמיר בכל החומרות. ועוד אפשר כי דרש ביתור תיבת לך לומר כי לך נודע הדבר וכל מי שיעשה, הכל שלך הוא והכל באזהרת בן נח שזו היא מיתתן (סנהדרין נ"ז.). ולזה לא רצה לבן לקחת כלל אחיו ובניו אתו אל יעקב כי אמר הנה פי ברשותי ואשמור פי מלדבר עמו ואכן פיהם אינם ברשותי ופן ידבר אחד מהם עם יעקב מטוב עד רע ואני אענש ועל כן ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד והוא בעצמו הלך אל יעקב לדבר עמו.

ועוד ירמוז בזה מה שאמר הכתוב ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד כי לבן גילה לאחיו שהזהירו הקב"ה לדבר עם יעקב ופשיטא שכבר אין לו רשות להלחם בו ואינו הולך אצלו כי אם לעשות שלום אתו על הגל כאשר עשה בסופו. וזה שאמר, ולבן תקע את אחיו בהר הגלעד שגילה לאחיו שאינו הולך כי אם להר הגלעד גל עד שרוצה בשלום יעקב וחלילה לו להלחם נגדו.