שער נ - מטי ולא מטי ב
Chapter 10 · Шаар 50 — Мати ве-Ло Мати 2
ועתה נדבר בנבראים שנבראו מכח העולם הנ"ל ונניח עניני נבראי שמים הנקרא צבא השמים ונדבר בנבראי ארץ שהם ד' יסודין ונאמר כי הלא גם כל אלו הנבראים הם חומר וצורה אמנם אינם פשוטים כמו היסודות אבל הם מורכבים פי' כי כל בחי' ובחי' חומרו וכן צורתו מורכב מכל ד' יסודות יחד נמצא כי היסודות עצמן היה בהם הרכבה א' שהוא חומר וצורה אלא שהם פשוטים אך בכל מה שנברא מהם הוסיף הרכבה שנייה והוא היותו מורכב מחומר וצורה גם מתערבו ד' יסודות יחד נק' הרכבה שנייה וזו הרכבה שנייה הית' בכל ד' חלקי הנבראים דצח"ם כנ"ל. הדומם הם המתכות והאבנים טובות. והחומר וצורה שלהן הורכבה מכל ד' יסודות רק שגבר עליהן יסוד העפר לכן הנפש שבהן אינה רק לערב ולהרכיב בהם כל הד' יסודות אבל לא שינה ולא חידש בהם שום שינוי אחר ממה שהיה ביסודות זולת הרכבה והעירוב לכן נקרא לה נפש המרכבת והמעמדת ומקיימת אותן על עמדן בלי שינוי אחר ממה שהיה נמצא כי אין לנפש הזו רק כח א' לבד לכן רוב החכמים לא קראוה בשם נפש כלל כיון שאינה מוסיפה חדוש כלל אלא הרכבה ואמנם זה הדומם נברא מחיצוניות ד' יסודות וכאלו תאמר מחלק העפר שבכל יסוד מארבעתן כפי ערך היסוד ההוא כי כבר נתבאר שכל יסוד מהן הוא פשוט ואינו מורכב מארבעתן אך הכוונה מחלק היותר גרוע שבכל יסוד ויסוד מהן בערך גריעות יסוד העפר בכל הד' יסודות אך אינו עפר ממש. הצומח יותר פנימי והוא מחלקי המים שבכל יסוד מארבעתן וכלול מחומר וצורה והנה הנפש שבו יש בו ב' מינים הא' החיצוניות שבה היא הנפש המרכבת שבה כענין נפש הדומם ונוסף בה יותר פנימי הנקרא נפש צומחת ויש קוראים לה נפש הטבעית כי אין בה כח התנועה להתנענע כפי רצונה ממקום למקום ואין לה רק טבע אשר הוטבע בה להיות צומחת ואין לה רצון מעצמה בזה גם נקרא כח הגוף או כח המחזיק כי היא הזנה את הגוף ומחזיקו על טבעו וזה נפש הצומחת מתחלקת לג' חלקים הזן והמגדל והמוליד כיוצא בו והזן יתחלק לה' כוחות המושך המאכל והמחזיקו עד שיתעכל והמעכלו והמבדיל בין הטוב לפסולת והדוחה המותר לחוץ. והנה כח המושך הוא עפר והמעכל אש והדוחה מים כו' כנזכר בס' הטבעים ולהיות נפש הצומחת כוללת כוחות רבים ופעולות שונות קראוהו החכמים נפש ממש וזהו אצלם נפש שבנבראים:
החי יותר פנימי והוא מחלק הרוח שבכל ד' יסודין ויש בו נפש המרכבת ונפש הצומחת ונוסף בה נפש פנימית הנקרא נפש הבהמית ויש קוראים לה נפש התנועה כי היא רצונית ולא טבעית כמו הצומח כנ"ל וזה נקרא בספרים נפש השנית ונחלקת לב' כוחות חיצוניות ופנימיות החיצוניות נחלקת לב' כוחות חוש ותנועה והחוש נחלק לה' חושין וחמשתן יקראו כח המרגיש והפנימי נחלק לב' והם המדמה והמתעורר והמדמה נחלק לב' והם המשיג והזוכר וזהו פירושן הנה כח התנועה הוא כח א' והוא להתנענע ממקום למקום כפי רצונה להרגיש ולא בטבע כנ"ל והמרגיש נתחלק לה' חושים והם א' המשוש הוא בכל אברי הגוף כי ירגיש המשוש כשימשמש זה לזה או דבר אחר בהם והד' חושים כ"א יש לו אבר פרטי והם העין להרגש הראות והאוזן להרגיש השמע ואף להריח והחיך לטעום וכל אלו ה' חושים נמשכין מהמוח עצמו כי שם עיקרם אלא שנתפשט הרגשם באלו האברים שזכרנו וכל אלו נקרא חיצוניות כי הם ממשים וגשמיים שהם רואים ושומעין וכ"ז בפועל גמור אך הפנימי נקרא כח המדמה וזהו במוח עצמו ומתדמה שם כאלו שם ממש הוא ההרגש ההוא במוח ומצייר שם איך היה אופן ההרגש ההוא אע"פ שלא הרגיש בפועל אלא האבר המיוחד לחוש ההוא כנ"ל וכח הב' נקרא כח הזוכר כי אף שלא בשעת שהאבר החיצון מרגיש בפועל מתדמה במוח כאלו אז הוא מרגיש בפועל מכח שנצטייר שם פעם אחרת בכח המדמה בעת הרגש החצון. עוד יש כח אחר במדמה והוא כי יצייר הדברים אף שלא באמתתן מה שאי אפשר להיות כן ההרגש החיצון ועוד שלא יוכל זה הכח המדמה לצייר רק בציור גשם חומר ולא בציור רוחני הנקרא צורה ונפש ועוד שהמדמה יכול לדמות ולצייר הדברים בין בהקיץ ובין בחלום כמו שאכתוב כח המתעורר הוא ג"כ נקרא נפש המתאוה והוא יותר פנימי מהמדמה כי אחר היות כח במדמה לצייר לדמות הדברים אז יתעורר כח המתעורר לקרב תועלת הגו' וזה בב' אופנים הא' לחשוב איך יעשה להכין צרכי הגוף ולכן כל האברים כלים שלו כי יתעורר באבר העין לראות ובאבר האזן לשמוע ולרגלים להלוך וכן לכל האברים לצורך פעולת הגוף עצמו לתועלתו לשמירת הגוף ובהזנתו ולרחק רעותיו ונזקיו ומביא חשק באברים לקרב פעולת תועלתיו אל הגוף ולרחק נזקיו. והב' הוא להתעורר לבחור מדות הטובות שיש בהם תועלת לגוף ולרחק מדות הרעות מן הגוף כגון הכעס והשנאה והאיבה ואכזריות ורחמניות וכ"ז נקרא רצון כי יתרצה בזה מבזה אך דע כי קנין מדות טובות הצריכין לגוף או מדות הרעות אמת כי עיקר' הם מן כח המתעורר הפנימי אמנם גם כח המרגיש החצון הוא משמש לו בענין זה כי המתעורר חושב והמרגיש פועל המד' ההוא ודע כי גם קנין המצות והעבירות הם באדם מב' כוחות אלו המתעור' והמרגי' כנ"ל אלא שאינם מצדם אלא מצד היצה"ר המכניס בהן רצון הזה והם כלים אל היצה"ר כמ"ש וגם נזכר בזוהר פ' וירא ענין לוט שהוא היצה"ר וב' בנותיו שהם הכוחות הצעירה היא נפש הצומחת והבכירה היא חבור המרגיש עם המתעור' הנקרא ג"כ נפש המתאוה כי שתיהן אין כוונתם אלא לתועלת הגוף לבד כנ"ל אלא שע"י נמשך נזק לנפש המדברת בכונת היצה"ר כמ"ש בענין התנועה החצונית ועדיין אין זה בחירה ממש כ"א בנפש המדברת:
המדברת יותר פנימי מכולם והוא מחלק האש אשר בכל יסוד מארבעתן ויש בו נפש המרכבת והצומחת והבהמית ונוסף בה פנימית מכולם והוא הנקרא נפש המדברת ויש שקראוהו נפש השכלית וזהו הנקרא בספרים נפש הג' העליונה שבשלשתן לכן מלבד הטבעית והרצוניות שיש בה נוסף בה הבחירה כי אין בחירה אמיתית כי אם בשכל כמ"ש ונחלק לב' שכל מעשיי ועיוני ואמנם חלק המעשיי נחלק לב' המעשיי והמחשביי המעשיי הוא לעשות מלאכות גופניות מחוץ לגוף כמו הזריעה והבנין כי הם אינם לתועלת להכין מזון לגוף עצמו אלא שהם הכנות חיצונית לגוף ואינם כמלאכות האכילה וההילוך והדבור כו' כי הם תועלת להכין מזון לגוף עצמו אשר הם מכח המתעורר באי' כנ"ל והמחשביי הוא לחשוב איך יעשו אלו המלאכות החצו' לגוף אך העיוני אינו אלא להשכיל צרכי הנפש לבדה והוא להכיר חכמת הנפש כמו חכמת התכונה והטבעי וכיוצא לדעת הפרש האמת מן השקר בענין ידיעות אותם החכמות שאין להם צורך אל הגוף אלא להנפש לבדה ואינו בשביל המעשיי שהוא לחדש מלאכות חדשות של מעשה הגוף ולשנותה ממלאכה למלאכה אך השכל העיוני אינו אלא לדעת הדברים כפי אמיתתם לשנותן וגם כי הוא לצרכי הנפש ולא לגוף כמו המעשיי וע"י השכל העיוני יתוסף בו ענין הבחירה כנ"ל כי אין נקרא בחירה אמיתית אם יבחר בדבר הזה להיותו נאהב לו יותר מזה אם שתיהן שוין כי זה נקרא רצון אך אם יבחר באמת מה שהוא כך וירחיק השקר שהוא מה שאינו כך זו נקרא בחירה אמיתית כי בוחר אמת להיותו אמת לא מפני שהוא לא יחפוץ בו וגם כי הוא אמת אלא מפני שהוא הכיר בו שהוא אמת בענייני הנפש שאין שם רצון ממנו כמו ענייני הגוף שהולך אחר רצונו. עוד יש יתרון בשכל העיוני מכח המדמה כי המדמה לא ישיג אלא בחומר וכל ציוריו ודמיוניו יהיה בחומר אך השכל ישיג בצורה עצמה איך הוא וכן כח המדמה ידמה לפעמים שקר שהוא משא"כ והשכל יוכל להשיג גם בחומר עצמו איך הוא מהותו באמת אך אין זה אלא בכח הדעת לא בכח ציור ממש נמצא כי בהצטרף שניהן יחדיו יהיה ב' תועליות שישיג הדמיון ציור ממש ואמיתי לפי כי הדמיון הוא כח הוא כלי השכל ושל המדמה יחד נמצא כי הנפשות והכוחות הנ"ל נקרא חומר בערך השכל העיוני כי הוא צורה לכולם ובזה תבין ענין החלום כי הנה בעת השינה נשאר בגוף נפש המורכבת והצומחת והבהמית ואינו יוצא ממנו רק נפש המדברת הנקרא שכלית וכיון שהופשט' מן החומר משגת לדעת ולראות חזיונים עליונים ובאה וחוקקת החזיון ההוא בכח המדמה הנקרא נשמת הנפש השכלי' ואין בה דיבור והמדמה מראה לאדם מה שראה השכל ולפי שהוא כלי השכל הנ"ל אין בו כח לקבל הדברים באמיתתן ולכן אין חלום בלא דברים בטלים וגם כי הוא דמיון מה שראה השכל ולא הדבר עצמו שראה:
והנה נתבאר ענין כחות נפש האדם אשר בו מד' יסודותיו ועתה נבאר בנפש השכל האמיתי שכל מגמת' אינו אלא בענייני המצות לקיים רצון קונו ית"ש והיא באה מי' גלגלי דעשיה הנקרא אופנים וגם היא כלול' מד' כוחות שהם ד' יסודות העליונות של השמים ההם וכ"א מהם מורכב ג"כ מחומר וצורה אח"כ קונה רוח השכלי מעולם היצירה אשר בו י' כתות מלאכין ונכללין בד' יסודות אשר שם מורכבים מחומר צורה אח"כ קונה נשמה מבריאה שיש בה י' דרגין נכללין בד' יסודות אשר שם מורכב מחומר וצורה וכל ג' אלו נקרא עבד להשי"ת ואח"כ זוכה לנרנ"ח מן האצילות מד' יסודות אשר שם ואז נקרא בן אל השי"ת וכבר נתבאר שבכל עולם יש ה' בחי' א"א ואו"א וזו"ן אלא שכיון שא"א אין לו אות בפ"ע אלא נרמז בקוצו של י' לכן אין אנו מונין עתה אלא ד' בחי' לבד נגד ד' אותיות הוי"ה שבכל עולם והם הם בחי' ד' יסודות שבכל עולם. גם דע שבכל עולם יש חומר וצורה שהם עצמות וכלים אלא שהכלים של עולם העליון הם אור וצורה בערך עולם שלמטה ממנו כלל העולה כי אין נקרא כלי וגוף גמור כ"א הד' יסודות הארץ השפלה הזו שזכרנו תחלה והרי נתבאר פרטי כל העולם אמנם דרך כלל יהי' כי אצי' יסוד אש ובריאה יסוד רוח ויצירה יסוד מים ועשיה יסוד עפר והם הוי"ה א' כוללת כולם והם חי' נשמה רוח נפש אך הגוף של כולם הם ד' יסודות עולם השפל הזה נקרא ארץ העשיה. ונבאר איך בכל עולם נבראו בו ד' מיני נבראים והם דצח"ם והם כנגד ד' יסודות שבכל עולם והענין כולו כמו שהיה בענין ד' יסדות הארץ השפלה הזו וזה יובן ממה שהקדמנו כי העולם עצמו הוא כללות הד' יסודות עצמן אשר בו ועוד יש בו ד' מיני נבראים דצח"ם וזה ענינם באצילות ומנו תקיש לכולם כי הנה נודע שיש באצילות בחי' ז' מיני מתכות זהב וכסף כו' נגד ז"ק וי"ב אבנים יקירין כנגד י"ב שבטים וכ"ז הדומם אשר שם. גם באצילות יש בו עצי ג"ע עץ החיים והדעת וארז ואזוב ושדה תפוחים ושושנה וחבצלת וכ"ז הצומח. גם יש שם בחי' שור וכשב עז תורים ובני יונה נשר אריה וז' מיני חיות איל וצבי כו' והם החי שהם נשמת המלאכים הנקרא כולם בסוד ד' חיות הק' כנודע ענין ד' חיות המרכבה דאצילות ומשם נמשכו המלאכים ביצירה ובחי' האדם הרוכב על החיות שהם נשמות הצדיקים אשר שם באצילות כנודע והם הפנים העליונים שבכל ד' מינים כלל העולה במהות נפש האדם כי גופו הורכב מתולדות ד' יסודות השפלים מבחי' החומר שבהם ותחלה נכנסת נפש המורכבת ואח"כ נפש הצומחת בכל כוחותיה ואחר כך נפש החי המשגת בכל כוחותיה ואח"כ נפש המדברת בכל כוחותיה וד' בחי' אלו נקראים בחי' נפש אחת לבד נמשכת מצורת נפש ד' יסודות והנפש הזו אין בה תועלת רק לתועלת הגוף לבד. והנה כל הנפש הזו להיות' כוחות הגוף אינו נקרא בשם נפש גמורה רק נקרא כח הגוף הנשאר בארץ אחר הפטירה ועליה יש נפש רוח ונשמה הנקרא עבדים מבריאה יצירה עשיה ועליה החיה הנקרא בן להשי"ת וגם היא נחלקת לנר"ן מן האצילות ודרך קצרה הנה האדם יש לו גוף וכח הגוף ונפש רוח נשמה וחיה מד' עולמות אבי"ע ד' כתות קלי' לילית אגרת רהב נעמה מושבם בארבע מדינות אלו רומי סאלמאנקא של איספאמייא מצרים דמשק בבית רמון ולכל אחד יש אומנות בפני עצמו לילית ברומי על ע"ז. סאלמאנקא על ש"ד מצרים על גילוי עריות. דמשק על הגזל. ה' ירחיקנו מכל דבר רע אמן נצח סלה ועד:
תם ונשלם ספר הקדוש עץ החיים בעזרת האל בורא ארץ ושמים:
כללי מוהרח"ו ז"ל אלו הכללים שעשה הרח"ו ז"ל בקטנותו:
(א) שם אלוה שבחסד הוא לבוש הנשמה וחותמה:
(ב) נצח והוד הם גופא חד:
(ג) ראש הנוקבא באחור בחזה דז"א ורגליה שוין עם רגליו ממש לכן יש כוליין וביעין ושוקיים ורגלים כי כל אלו הם קומל המלכות:
(ד) שם פז"ק שביסוד ז"א מילוי ג' כלים דדעת שלשתן גימטריא קפ"ז:
(ה) חותם אמת הם אהי"ה פ' אהי"ה והם כ"א מקיפין דזו"ן:
(ו) ציון וירושלים לאה ורחל:
(ז) לאה יצאה באחור ז"א ויש לה ג' ספירות וחצי דעת וחסד וגבורה וחצי ת"ת עד החזה ואח"כ חוזרת פב"פ עם יעקב באותן ג"ס וחצי עצמן בפנים וכן רחל יוצאת באחור ז"א בחזה ולוקחת ג' מדות וחצי שהם חצי ת"ת ונה"י אחורי ז"א ואח"כ חוזרת פנים בפנים עם יעקב באותן ג"ס וחצי עצמן בפנים הרי הם ז' וז' י"ד יום:
(ח) עיקר שליטת הקליפות בעשיה:
(ט) יש מוחין דאבא שהוא ע"ב מלובשין תוך נה"י אימא אשר בהם מחי אימא שהם ס"ג ובאים תוך ז"א בפנימיותו אלא שעד החזה ע"ב וס"ג ממש ומשם ולמטה אינ כי אם הארתן לבד שהם בחי' מלוייהן מ"ו ול"ז. ולתקן זו צריך שיכנסו המוחין הנ"ל תוך ז"א ואז נבנית רחל באחור ז"א בסוד פרצוף ממש ואז חוזרת פב"פ עם יעקב בפני ז"א ויעקב בנצח ז"א ורחל בהד ז"א ואז נה"י דז"א מתגלים בתוכם החסדים המגולים שהם מלויים הנ"ל ואח"כ עולה הארת אלו החסדים המגולים שהם בנ"ה עד חג"ת ז"א ואז נבקע יסוד אמא בחג"ת דז"א ומאירים החסדים אשר שם ג"כ ואז נתקנת לאה וחוזרת פב"פ וכבר נתבאר בחזרת עמידת שחרית כי בחזרת התפלה עולים יעקב ורחל פב"פ עד חג"ת ז"א ואז נבקעים גם בחי' ג"ר בסוד ויעבור ונתקנת פרצוף לאה:
(י) ה' בחכמה יסד ארץ כי אבא מאיר בברתא מרחוק שהם בחי' מוחין דאבא העומדים תוך חג"ת ז"אא ומשם מאירין אל רחל העומדת בנה"י ז"א אך המוחין דאבא שבתוך נה"י דז"א אין רחל יכולה לקבל הארתן מקרוב כמבואר בברכת אבות בשחרית:
(יא) שם מ"ה עם מ"ב אותיות שלו פשוט ומלא ומלא דמלא הם פ"ז אותיות והם בז"א:
(יב) יש קליפות נאחזות בפנים של הגרון ויש באחור הגרון:
(יג) מילוי דמילוי כל השמות נקרא כח ד' כי הוא כחו והתמלאותו מילוי אחר מילוי גם כי במילוי המילוי דשם הוי"ה יש כ"ח אותיות ועי"ז נקראו כל שאר שמות בבחי' מילוי דמילוי כח השם:
(יד) בכתף ימני דז"א שם עומדין ה"ח דדעת ובכתף שמאלי ה"ג ויש שם י"ה בימינא ושם י"ה בשמאלא והם גימטריא כת"ף. הימני ביודי"ן והשמאלי בההי"ן:
(טו) ביסוד נוקבא דז"א יש ג' מילויי שמות אהי"ה דיודי"ן ההי"ן אלפי"ן גימטריאא חות"ם כי הם חותם המלכות ביסוד שבה ונמשכין מבינה אימא עילאה והיסוד עצמו דנוקבא הוא ג' שמות אדנ"י והם בחי' נקודת ציון יסוד שבה וחותם המלכות הוא ביסוד זה ושם נזכר נקודתן ובתוך החותם זה שם ב"ן דההי"ן והם המ"ן גם יש בנה"י דנוקבא ג' שמות אדנ"י במלואם והם ג"פ תרע"א גימ' ב' אלפים וי"ג יאורין הנז' בפ' וארא ונודע כי נה"י נק' שערים ותרע"א הוא תר"ע וענינם כי בנ"ה דז"א יש ב' אחוריים והם הב' כלים חצונים נקראים צבאות והם מחוברים בנ"ה של הנוקבא אחור באחור וב' אחוריים שלה ויש בהם ב' צבאות בו ובה ואות א' שבאמצא צבאות נחלקת לב' ווי"ן הרי הם ב' אלפים נמצא כי כותל א' מפסיק בין ב' אחוריים לו ולה והם ב' צבאות שהם תצ"ט ותצ"ט א' מפסיק ביניהן הם תצ"ט ופלגא מכאן ותצ"ט ופלגא מכאן והכותל הוא בחי' ו' של צבאות הנחלקת לב' כנ"ל והיא כותל א' לבדו ו' אחד לבדו הרי הם אלף חסר חד ועוד יש י"ג יאורים אחרים בתוכם שהם הראשים והשרשים של אלף וי"ג יאורין והם באחור של ז"א בבחי' נ"ה וכן אלף וי"ג יאורין באחור שהם בכלי הב' הרי הם ב' אלפים וכ"ו אמנם אין מונין רק הי"ג לבדו שהם השרשים והרי הם ב' אלפים וי"ג יאורין שהם ב' אחוריים דנ"ה שלו וב' אחוריים דנ"ה שלה מחוברים יחד בהיותן באחור ואלו כולם נק' דינין וכל אלו ניתנין לנ"ה של נוקבא בעת הנסירה והם ג' שמות אדנ"י במלואם כנ"ל. והנה כל אלו האחוריים הם גבורות שהם שם מ"ב דאבגית"ץ נמצא כי ב' אבגית"ץ בב' אחוריים החיצונים דזו"ן בנ"ה וב' אחוריים באחורי האמצעיים והרי אלו ד' אבגית"ץ הם גימטריא ב' אלפים י"ג והענין כי שם זה הוא חסד שבגבורות כנודע והוא נמשך בכולם ומתפשט באלו אחוריים בסוד ועושה חסד לאלפים ואותיות ג"י שבאמצא שם זה הוא י"ג יאורין הנ"ל שיש באמצע כל אחור ואחור וכל הקלי' נאחזין באלו האחוריים:
(טז) ג' אהי"ה דיודין ההי"ן אלפין הם גימטריא תנ"ה והם התפשטות מאימא לז"א ליסודו וכשניתן לנוקבא ליסוד שבה תסיר מהם א' שהוא כללות השמות הם תנ"ד כמנין חות"ם והם חותם שבנקודת ציון שבה כנ"ל:
(יז) או"א התחלתן הם יוצאין בגרון דא"א ומלבישין אותו וב' כתרים שלהם בגרון אריך אנפין אלא שכתרו גבוה מכתרה כי כמו שרחל כתרה בת"ת ז"א כן כתר אמא בת"ת אבא למטה מהחו"ג והיא מקבלת משם הארת כתרה נמצא כתר אמא למטה מכתר אבא מן ו"ס שהם כחב"ד ח"ג והנה יש בחי' אחרת שמקבלים או"א משם והוא דיקנא דא"א החופפת עליהן כנודע ושניהן מקבלים ממנו וגם בחי' זו ע"ד הראשונה שאבא מקבל הארה יותר למעלה מכתר אמא ו' מדרגות והוא כי הם י"ג ת"ד ומזל הח' הוא בחי' יסוד דכתר א"א וממנו מקבל הארה כתר דאבא ומזל הי"ג הוא חסד דכתר א"א כי הי"ג תקונים הם מלמטה למעלה וממזל הי"ג הזה מקבל הארתו כתר אמא והרי יש ו' ת"ד למעלה מכתר אמא ודע שכשם שמקבל כתר אמא הארה מן ח"ג דאבא עצמו כך מן הדיקנא מקבלת הארה ממקום שנשלם ח"ג ב' תקונים תתאין שהם י"ב וי"ג:
(יח) הת"ת כולל ה' ספרים של תורה וב' דרועין דיליה ה"ח וה"ג כיצד יהושע חסד שופטים גבורה שמואל ת"ת מלכים נ"ה כי הם ב' ספרים הרי ה"ח ישעיה חסד ירמיה גבורה יחזקאל ת"ת תרי עשר נ"ה בסוד שוקיו עמודי שש המלכות כוללת ה' מגילות ותרין דרועין ה"ח וה"ג ה"ח הם ה' ספרי תהלים ה"ג הם משלי איוב ח"ג דניאל ת"ת עזרא נצח ד"ה הוד:
(יט) הנה נתבאר איך כללות יו"ד מילוי יו"ד של הוי"ה הם בחכמה ומילוי ו"ד הם בבינה ויו"ד הם חו"ב והו"י שהם ישסו"ת וביאור הדברים כי אות יו"ד הנ"ל הנה י' הם ג"ר דחכמה אך ו"ד דמילוי יו"ד הם ז"ת שבחכמה והם זו"ן של חכמה שהם ו"ק שבו אות ו' וד' שבו נוקבא הרי נתבאר איך יו"ד במלואה הם י"ס שבחכמה והנה אלו ת"ת ומלכות שבחכמה הם הנקרא אדה"ר והם האצילו הבינה הנק' ה' ראשונה שבשם הנקרא חוה כי מאלו הת"ת ומלכות שבחכמה נאצלה הבינה ומשם ניבנית ונעשית צורת ה' ד' על ו' כי להיות נקבה גוברת ד' על ו' נוקבא על דכורא אך בחכמה היו"ד ו"ד דכורא על נוקבא. והנה אדה"ר הוא שם מ"ה דמילוי אלפין אך חוה המילוי דשם מ"ה דאלפין לבד גימטריא חו"ה. אך נלע"ד חיים כי ידעת כי גם חכמה כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וממ"ה שלו שהוא ז"א שבו שהוא אדה"ר. והנה נודע כי שם הוי"ה א' כוללת כל י"ס שבחכמה נמצא זו"ן שבו הם ו"ה ב' אותיות דהוי"ה שבו ואם תמלאם באלפין וא"ו ה"א גימטריא חוה שהיא בינה שנבנית ע"י ו"ה זו"ן שבחכמה הנקרא אדה"ר ונפרש עתה ענין וא"ו ה"א אלו איך הם רמוזים לזו"ן בכל מקום ושמור כלל זה. הנה נתבאר לעיל כי לעולם הז"א אינו רק ט"ס כנודע ונודע כי מדת המלכות היא י"ס שלימות ובהצטרפות הנוקבא עמו יושלם הוא לי"ס שלימות גמורות עמה ואז יהיה עשרה עשרה הכף וכו' אמנם הז"א אינו רק ט"ס לבד ונודע כי מדת המלכות נגד ד"ס תחתונות תנה"י דז"א ומאלו ד' נמשכת לה גולגלתא ומוחין שבה נמצא כי ד"ס ראשונות שבמלכות יתיחסו אל ז"א ולא נשאר למלכות רק ו"ס תחתונות שבה כמנין ה"א וכשנצטרף הד"ר שבה עם הט"ס שבו כי שלו הם כנ"ל ייה גימטריא י"ג כמנין וא"ו וזה טעם היות ז"א נקרא וא"ו והנוקבא ה"א. ובזה תבין טעם ב' למה נקרא בינה חוה כי נאצלה מת"ת ומלכות שבחכמה (נמצא) שהם י"ט ספירות כמנין חוה גם טעם ג' כי ממנו יצאו זו"ן דכללות האצילות שהם ג"כ י"ט ספירות והנה אלו יט"ס שבזו"ן בכ"מ שהם כנ"ל ובהיותם כלולים כל א' מעשר יהיה גימטריא ק"ץ ונלע"ד חיים שהוא סוד חיי אברהם ושרה זה חי צ' שנה וזה ק' שנה בלידת יצחק לכן נקרא המלכות ק"ץ ונלע"ד חיים כי נודע שהנוקבא היא למפרע בסוד תשר"ק נמצא כי י' שבחכמה שהם ג"ר ו"ו קו אמצעי והד' שהיא עשירית הם עצמן ה"י של בינה שהם ציור דו"י היפך יו"ד כי ג"ר שבה הם בהעלם בסוד מילוי כנ"ל. גם נלעד"ח שתבין למה ההיות מ"ה תמיד בז"א שבכל ספי' וספי' וגם הוא בז"א בכללות האצילות אלא ששם ראשון הוא בזו"ן דחכמה עילאה כנ"ל:
(כ) דע שהחסדים שבדעת התחתון המתפשטים בו"ק ז"א יש בהם ב' בחי' והם אור פנימי ואו"מ ופנימים הם ז' שהם ה"ח ועוד הארתן נכלל ביסוד ויש שם כללות כל החסדים אחרים וכן עד"ז חוזרין להכלל בכללות יותר ג"כ במלכות שהיא עטרת היסוד ואע"פ שאין אנו מזכירין תמיד אלא ה' זהו עיקרם אך הב' כוללים דיסוד ומלכות שנעשין מהארת הה"ח אינם נזכרים אבל בודאי ישנם בהם והרי הם ז' פנימית ואלו הם מתפשטים בחג"ת נהי"ם וכנגדן יש ז' חסדים אלו בדעת עצמו במקומו והם שרשים לז' ענפים אלו המתפשטים והם נשמה להם וז"ש בתקונים שהדעת נשמת הת"ת והענין שיש בדעת שרשים של ז"ת הנכללין בת"ת שהוא ז"ת גוף דז"א ואין הגוף דז"א לבדו נקרא ת"ת אלא עם כל בחי' הנאחזים בו דהיינו זרועות ושוקיים ויסוד והנה הו"ק עליונים שבדעת התחתון ועליון הנקרא שרשים הם ו' צרופי יה"ו הנזכר בס"י שבהם נחתם העולם דהיינו ו"ק דז"א הנקרא עולם בסוד אמרתי עולם חסד יבנה שהם ו"ק של הבנין והדעת מחיה אותן כמתפשט בהם בסוד ו' צרופים הנ"ל וטעם היות כל צרוף מאלו ג' אותיות כי כל א' מג' מוחין כלול מג' ומכ"ש הדעת שהוא המכריע שצריך שיכלול הג' מוחין שכיון שהוא נמשך מו"ק דאו"א יש בו ו"ק ותשלום ענין זה תמצא בסוד נענועים דלולב וכנגד הו"ק שבדעת שהם שרשים יש ו"ק חסדים תחתונים המתפשטים בו"ק דז"א עצמו והם ג"כ ו' צרופי יה"ו הנ"ל ממש והם ח"י אתוון בדעת וח"י בחסדים המתפשטים בגופא וכנגדן ביסוד ח"י יען שמקבל הארת כל ו' צרופים אלו שבדעת וכולן נכלין בו לכן נקרא היסוד ח"י ועדיין נשאר עטרת היסוד שהוא מלכות דז"א עצמו והוא בחי' ה' אחרונה שבכל צרופי יה"ו ועמה נשלם כל השם מהן ונעשים הוי"ה שלימה כמ"ש בזוהר ויקרא כי לכן נקרא שלימה שלימו דכל ספירן בו' צרופים אלו אמנם עיקר הפי' הוא כי הה"א שבסוף כל הו' צרופים היא רחל שהיא מקבלת כולם ומתפשטין להאיר בה כדפרשינן בסוד הלולב ואינו נכנס בה הארת החסדים רק השרשים מאירין באותן החסדים המתפשטים בו והארת המתפשטים נכנס בה בנוקבא ואז נקרא שלימה וב' פי' אלו הם א' כי עטרה שורש רחל כנודע והנה ו' צרופי אלו הם ג"כ במילוי ונחלקים ג"כ בבחי' המילוי כמו שנחלקים בבחי' הצרופים יה"ו בחסד ה"י בגבורה לפיכך מילוי ע"ב בקו ימין בחסד ונצח וס"ג בגבורה והוד ומ"ה בת"ת ויסוד וכמו שכל צירוף הוא ג' אותיות לרמז לג' מוחין הנכללין בו גם בכל אות מיה"ו יוצא ממנו שם א' נמצא כי בחסד יש ג' שמות יה"ו ובגבורה שלשה שמות הו"י וכן בכל הו"ק אך ההפרש יהיה כי יה"ו הראשון שבחסד גובר בו קו ימין לכן מילי ע"ב והב' ס"ג והג' מ"ה ועד"ז בכל הו"ק וחסד של המלכות הג' יה"ו כולן בההי"ן כי שם ב"ן במלכות. וכענין שנתבאר בחסדים הפנימי' כן הוא במקיפים שיש בחי' החסדים המקיפים בדעת עד"ז מתפשטים בו"ק דז"א אמנם הפנימי' בין בדעת ובין בהתפשטותן הם ו' צרופים הנ"ל אך המקיפים נחלקים לג' בחי' ותחלה נבאר בחי' עליונה דדעת עצמו ובחי' המקיפים דחסדים נקרא א"ל לפי שא"ל במלואו עולה גימטריא הקף והנה נתבאר כי יה"ו בחסד הפנימי במלואו ע"ב ס"ג מ"ה ואלו הג' יה"ו בפשוטן גימטריא ס"ג אחד שיש בו ייא"י הרי א"ל גימ' וגם הג' יודי"ן דיה"ו עצמן עם כללותן גימטריא א"ל וכן בגבורה יש ג' הו"י בע"ב ס"ג מ"ה נעשין א"ל ע"ד הנ"ל וכן בשאר הקצוות ומקיף על המל' נעשה מג' יה"ו דההי"ן על הדרכים הנ"ל ממש והנה המקיפים המתפשטים הם משונים אע"פ שגם הם בחי' א"ל והענין ששם יש שם מ"ה שבו ג' אלפין שהם ג' שמות אהי"ה ואהי"ה גימטריא יה"ו נמצא שבפנימית יה"ו ובמקיף אהי"ה כי כל מקיף סוד נוקבא סוד אהי"ה כנודע רק שהוא מאלפין דמ"ה עצמו וג' אהי"ה כולם ביודין לפי שהם בחסד וכללות שלשתן נעשה מהם ס"ג ומהם יוצא א"ל ע"ד הנ"ל ג' יודין ואלף של ס"ג ובגבורה הוא אל ג' אהי"ה דההי"ן היוצא מג' אלפין דמ"ה ע"ד הנ"ל ובת"ת א"ל מג' אהי"ה דאלפין ע"ד הנ"ל ודנצח הראשון ביו"ד והב' באלפין כי הוא קו ימין גבר בו בחי' ראשון והוא ביו"ד ולפי שהוא יונק גם כן מת"ת לפיכך שניה באלפי"ן ובהוד שהוא קו שמאל ה"ה ראשונה בההי"ן כמו הגבורה והב' באלף לפי שיונק ג"כ מת"ת וביסוד ה' ראשונה באלף כי גם הוא בקו האמצעי וב' בההי"ן כי הם בחי' ההי"ן כנודע:
(כא) ודע שכל א' מה"ח הפנימים המתפשטים למטה נמשך עמו צרוף של הלבוש שהוא יסוד תבונה עצמו ונודע שיסוד תבונה הוא אהי"ה דאלפין וכבר פי' שבכל קצה וקצה יש בו ג' צרופים דיה"ו ע"ב ס"ג מ"ה גימטריא קד"ם ושלשתן ביחד יש באהי"ה א' דאלפין גימ' קד"ם ע"ה בסוד לבוש בכל קצה וקצה נמצא כי ז' שמות אהי"ה באלפין לבושין לז' חסדים המתפשטים בז"ת דז"א והנה ז' אהי"ה הנ"ל הם ז"פ קמ"ג גימ' תתר"א שהוא סוד אלף ואלף כי הכל הווא מבחי' אלפין שביסוד והוא אחוריים דאלהים דההי"ן כנודע ואחר שביארנו ז' חסדים המתפשטים נבאר ענין הדעת בעצמו התחתון כשלא נזכיר רק ה"ח עם ה"ג העיקרים שהם בחי' הנקרא דעת יהיה י' הויו"ת כנ"ל שהם י"ס כפשטן וכל אות מנוקדת שב"א קמ"ץ שיש בהם גימטריא אל"ה בכל אות מהם נמצא כי בד' אותיות הוי"ה הם גימטריא קד"ם הנקודה שלהם והם עשר הויו"ת י"פ קד"ם גימטריא אלף ת"ם והוא סוד אמת אלף חוזר לחשבון אלף כנודע הרי איך יש אמת בדעת זה ע"ד שנתבאר בדעת עליון לקמן (הוא בפנים) ונחזור לענין כי ז"ס מעונה אלהי קדם נאמר על הדעת הזה התחתון כי בכל אות יש בו ניקוד אל"ה דאלהי והם יו"ד הויות י"פ אל"ה וכל הוי"ה מהם גימטריא קד"ם והנה נמצא כי כל אלו הנקדות הם גי' קד"ם כי גם הוא ג"כ ג' צרופים יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה גימ' קד"ם והנה נודע כי כל ה"ח בחי' שרשם משם ע"ב כי חסד גי' ע"ב ואע"פ שנת"ל שכל א' הוא ג' יה"ו דע"ב ס"ג מ"ה עכ"ז זהו בבחי' פרטיותיהן יען כל קצה מהם כלול מן כל הג' מוחין שהם ע"ב ס"ג מ"ה אמנם כללות החסדים עצמן הם של שמות ע"ב והנה אם תמלא הויות כולם ביודי"ן וכל אות מנוקדת בשב"א קמץ שהוא גימטריא אל"ה נמצא כי אל"ה בכל הויה בסוד י' אותיות מלוא' אך הפשוטה הוא קד"ם וז"ס אלהי קד"ם בכל הוי"ה מהם לבדה וכשתצטרף כל הנקו' שבכל הוי"ה שהם י"פ אל"ה הם ש"ס ועם כללות י' אותיות המלוי הם ש"ע ואלו ש"ע נמשכין בפנים דז"א שבקטנותו בימי היניקה היה לו ק"ן רבוא נהורין ועתה נעשו ש"ע דאתפשטו אנפוי כמו עתיקא כי מן הדעת הזה נמשך עד הפנים שלו כמ"ש באדרא דעת אסהיד באנפוי דמלכא והנה אותיות והמילוי עצמו הם י' הויות דע"ב גימטריא תש"ך כמנין צרופי בראשי"ת ונודע כי בראשית ר"ל ברא שית ו' סמכין דדעת והדעת נק' בראשית כדאיתא בהקדמה על הזוהר יע"ש. סליק:
להאר"י זלה"ה. הרמב"ן וחבריו ודברי ראשונים כמו רבי נחוניא בן הקנה לא הזכירו רק י"ס ולא גילו ענייני פרצוף כלל. ודע שהרמב"ן והראשונים היו יודעים בפרצוף אלא שדברו בהעלם גדול לרוב הגלות שלא ניתן רשות לגלות ולהתפשט האורות הגדולים מאחר שגברו הקליפות וכל זר לא יאכל קדש אמנם בעקבות משיחא כמו בדורינו זה התחילו האורות להתפשט להיות כבראשונה כמו שהיה בזמן העולם מתוקן ולהתתקן מעט ומתחלה היו האורות סתומים היה העולם מקולקל וכל מה שנתקלקל נסתם בגלות ולא היו משיגין אלא י"ס בסתום בסוד הנקודות כ"א כלול מעשר ובענין הפרצופים לא נתגלה להם כלל לפי שמצאו בדברי הראשונים סתומים ולא ידעו עומק הדברים וחשבו שכך הוא ודברו בי"ס כל א' כלול מי' ובחי' הרבה ולפי שראיתי מי שחולק על דברים אלו לאמר שלא מצינו אלא י"ס ומהיכן יש לשלוט כח לאמר כמה פרצופים שנמצא יותר מי"ס ומספר רב והלא הראשונים כתבו בס"י עשר ולא תשע י' ולא י"א לזה באתי לפתוח לך כחודא דמחטא אולי תזכה להבין מקצת וכולו לא תשורנו עין וזהו:
דע שמציאת כתר הנקרא א"א שמלובש בלבוש הנקרא חכמה סתימאה לעצמו א"צ רק בחי' כתר כלולה מי' להיות למעלה מן הכל ונתפשט לי' מדרגות גלויות בפועל ולא בכח ולצורך התחתונים נתגלה בחו"ב כדי להלביש חכמה באבא ובינה באמא ונשאר כתר העליון למעלה נעלם בסוד רישא תניינא כדפי' באדרא ומחסד ולמטה לצורך ז"א ונתגלו באו"א ו"ק לצורך זווג שאם אין כחות עליונים מתגלה בתחתונים שע"י ישפעו בהם לא יוכלו אמנם אחר שנתגלו יכולין לקבל ע"י שורש ההוא נמצא שאין גוף באו"א ולא בא"א כלל כי או"א לעצמן א"צ רק ג"ר לבד וכבר ידעת שהגוף נקרא ת"ת עם ו"ק מחסד ולמטה ששת ימי המעשה ו' הוא ת"ת שכולל זרועות ושוקיים כנודע שמתחלה כשמתלבש ו' בז"א בק יושר תוך הגוף ומתפשט ממנו לצדדין ולרגלים וזה נקרא גוף ואו"א משמש לראש ואינם נקרא גוף כלל אלא מחסד ולמטה ואח"כ כל כללות האצילות י' שבו היה בסוד נקודות עשר ולא יותר ואע"פ שמצינו בא"א ובאו"א פרצופים שלמים וכיון שיש יו"ד יש גוף כיון שאותו גוף שהוא מחסד ולמטה שלהם ולא נתגלה בהם לצורך עצמן אלא לצורך זו"ן ומתלבש תוך ז' של ז"א הנקרא גוף א"כ אינו גוף (נלע"ד דח"י שצ"ל אלא) לז"א אבל גוף דאו"א שלהם אינו גוף כיון שנכנסים ראשונים תוך אלו התחתונות ולא נשאר למעלה רק כתר דא"א וחכמה סתימאה וכח"ב דאו"א שצריכין לעצמן. ואל יקשה כי הלא בארנו בדרושים שאינו מגולה מאו"א אלא מחצי ת"ת שלהם ונק' יש"ס ותבונה אין זה קושיא שהכלים שלהם מת"ת ולמטה אמנם פנימיות חג"ת שלהם מתלבשים בז"א שנמצא לפ"ז שכללות אצילות נקרא אדם שכילו פרצופי' מחסד ולמטה נקרא גוף וג"ר נקרא ראש אמנם פנימית כ"א לצורך עצמן הוא פרצוף או"א וזו"ן כמ"ש בענין הנשמות בענין הגלגולים שבכל אבר יש פרצוף. ובזה יובן מארז"ל אדה"ר כולל כל הפרצופים יש מהם בעין ואיך יתכן שמאבר א' יצא אדם א' כולל כל האברים ובמ"ש יובן שאדם בכללו נקרא עין ותשמש לעין האדם אבר אחד מאבריו בערך אותה בחי' יש בה כח פרצוף א' וכן העולמות העליונים נגד כל האצילות בכללו וא"א ראש ומחסד ולמטה גופא דאילנא שמנהיגים למה שלמטה הימנו ובזה יובן מ"ש בזוהר פ' תצוה שיו"ד קיימא בלא גופא וכד קיימא בלבושים דאתלבשת בהו איהו קיימא על ט' קיימין מורה למ"ש שהרי אמרו שהיו"ד אין לה גוף כמו שאין לה קצוות ולפי שהיא נקודה ואע"פ שמתפשט לעשר בחי' אחרונה שלה נקרא יו"ד וכל בחי' בקדושה הם י' ולכך המ' נקרא סופא דמחשבה וחכמה תתאה שמגולה בה י' דאדנ"י וכן תמצא הוי"ה בכל ספירה ומתחלק לעשר לפי שחכמת הטפת הכלים ונקרא י' וז"ש וכד קיימא בלבושא כו' קיימא על ט' כמ"ש בפי' המאמר בספרא דצניעותא נמצינו למדין שהיו"ד אין לה גוף לפי שהיא מתלבת וכן בינה אע"פ שיש להם כפי ערכה בבחי' כללות האצילות כולו נקרא פרצוף א' ואינו נקרא גוף אלא מחסד ולמטה ובזה מתורץ כל דברי הראשונים בענין זה שלעולם הם בפרצופים אלא שכללות כל האצילות פרצו' והאחרונים בראותן דברי הראשונים סתומים חשבו שאין פרצופים כלל רק י"ס כל אחד כלול מי' אבל האמת כמ"ש:
(א"ה בהיותי מסבב בשליחות מצוה אנכי בדרך נחני ה' בעי"ת אישפלטרו יע"א שם מצאתי הדא מרגניתא טבא להרב הגדול ח"ק כמוהר"ר דוד פארדו ז"ל שעשה קיצור דרוש מו"מ כדי להקל הטורח על המעיין והנני מביאו על מזבח הדפוס לזכות הרבים בעה"י עכ"ל הר אמת ליעקב:
מטי בכתר נכנס אור החכמה עם האורות שתחתיו בכלי הכתר:
לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה לבד מכלי הכתר ונשאר:
מטי בחכמה הח' אורות המשיכם כלי הכתר אל כלי החכמה פב"פ ואז כלי החכמה הפך פניו כלפי מטה להאיר בבינה לתת לה אור החדש הנקרא יו"ד:
מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר ואז כלי החכמה הפכה פניה למעלה ומהח' אורות אשר בו:
לא מטי בחכמה נסתלק אור הבינה לבדו ועלה בכלי הכתר ואז חוזרת כלי החכמה להפוך פניה למטה ונותנת:
מטי בבינה שאר הז' אורות בכלי של הבינה ואז הופכת עכשיו כלי הבינה כלפי החסד להאיר בו כי לרוב אורות שבו אין כח בחסד לקבלו:
לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז אור הבינה שנסתלק קודם זה מכלי החכמה:
מטי בחכמה ועלתה לכתר חזרה להתפשט בכלי החכמה. ואז:
לא מטי בבינה מסתלקת האור של כלי הבינה ועולה בכלי חכמה להתחבר עמה ושאר ז' אורות תחתונות שבבינה נותנם:
מטי בחסד אל החסד ע"י שהופך פניה למטה ואז הופך החסד פניו כלפי הגבורה להאיר בו:
מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר ואז ב' האורות של כלי החכמה ושל כלי הבינה שנתחברו:
לא מטי בחו"ב שניהם בכלי החכמה נסתלקו ועלו יחד בכלי הכתר ולהיות שיש עכשיו מרחק גדול בין אורות ז' הבנים העומדים בחסד לאורות חו"ב הוכרח להסתלק:
לא מטי בחסד מכלי החסד הבן הראשון לבד ולעלות בכלי הבינה כדי לינק משם ואז הופך פניו כלי החסד כלפי:
מטי בגבורה הגבורה ונותנת בו ו' האורות התחתונים ואז כלי הגבורה הופכת פניה להאיר בכלי הת"ת:
לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז אור החכמה שהיתה עם כלי הכתר:
מטי בחכמה מטי בבינה יורדת בכלי שלה וגם אור הבינה ירדה בכלי שלה ולא נשארה דבוקה עם אור החכמה מחמת חשקת בבנו הגדול שהוא אור החסד העומד עכשיו בכלי שלה:
מטי בחסד ואז גם החסד יורד בכלי שלו ואז כלי הגבורה:
לא מטי בגבורה הופכת פניה למעלה ועולה אור הגבורה שלה לבד לכלי החסד ושאר החמשה אורות:
מטי בת"ת נותנם אאל הת"ת ע"י שהופך פניו למטה ואז כלי הת"ת הופך פניו להאיר בכלי הנצח:
מטי בכתר נכנס אור החכמה בכלי הכתר:
לא מטי בחו"ב ואז חו"ב שניהם עולים בכתר והוצרך אור החסד:
לא מטי בחסד מטי בגבורה לעלות אל הבינה מפני ההרחק ואז אור הגבורה שעלה אל החסד חוזר להתפשט בתוך כלי שלו:
לא מטי בת"ת ואאז הת"ת הפך פניו למעלה ועלה אור הת"ת לבד תוך כלי הגבורה להתחבר עמו ושאר ד' אורות:
מטי בנצח אשר לו נתנם אל הנצח ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואז הופך כלי הנצח פניו כלפי מטה להאיר לכלי ההוד:
לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר ואז חו"ב:
מטי בחו"ב שעלה אל הכתר נתפשט כל אחד בכלי שלו:
מטי בחסד וגם החסד שכבר ינק חזר להתפשט בכלי שלו:
לא מטי בגבורה ואז הגבורה מסתלקת להתחבר עם החסד:
מטי בת"ת ואז אור הת"ת שעלה אל הגבורה נתפשט בכלי שלו ואז כלי הנצח הפך פניו למעלה:
לא מטי בנצח ועלה אור הנצח אשר בתוכו להתחבר עם אור הת"ת:
מטי בהוד ושאר ג' אורות אשר לו נתנם אל ההוד ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואו הופך כלי ההוד פניו כלפי היסוד להאיר בו:
מטי בכתר לא מטי בחו"ב נכנס אור החכמה בכלי הכתר וחו"ב עולים:
לא מטי בחסד בכתר ואור החסד עולה אל הבינה מטעם האמור:
מטי בגבורה של ההרחק ואז הגבורה יורדת תוך כלי שלה:
לא מטי בת"ת ואור הת"ת מסתקת להתחבר עמה ואור הנצח:
מטי בנצח אשר נתחבר עם הת"ת יורד תוך כלי שלו ואז כלי:
לא מטי בהוד הוד הפך פניכו למעלה ועלה אור ההוד שבתוכו להתחבר עם אור הנצח ושאר שני האורות אשר לו:
מטי ביסוד נתנם אל היסוד ע"י שחזר והפך פניו כלפי מטה ואז הופך כלי היסוד פניו כלפי המלכות להאיר בו:
לא מטי בכתר נסתלק אור החכמה מכלי הכתר. ואז חו"ב שעלו אל הכתר:
מטי בחו"ב יורדים למקומם ואור החסד ג"כ כיון שכבר ינק:
מטי בחסד לא מטי בגבורה חוזר להתפשט ואז הגבורה מסתלקת כדי להתחבר עם החסד ואז אור הת"ת שעלה אל:
מטי בת"ת לא מטי בנצח הגבורה ירד בכלי שלו ואור הנצח עולה להתחבר עם הת"ת. ואור ההד שנתחבר עם הנצח עתה:
מטי בהוד יורד בכלי שלו ואז כלי היסוד הפך פניו למעלה:
לא מטי ביסוד ועלה אור היסוד אשר בתוכו להתחבר עם ההוד:
מטי במלכות ואז הופך פניו כלפי מטה ונותן במלכות אור שלה שהוא אות ד' ע"כ לשונו הזהב:
Мир колёс (עולם הגלגלים) состоит из десяти колёс, называемых небесами (שמים), и четырёх элементов, называемых землёй (ארץ). У обоих есть материя и форма, то есть тело и душа. Материя обоих проста сама по себе и не состоит из всех вместе, а материя каждого элемента или колеса проста сама по себе. Эти две упомянутые материи называются первичной материей (חומר הראשון) и называются «хиули» (היולי), так как они просты. Материя земли называется «тоху» (תוהו), потому что в ней не различима форма, пока она не будет соединена, как сказано: «И после того, как она приобретает форму, которая является душой, материя и форма вместе называются «боху» (בוהו). Тогда четыре элемента, огонь, воздух, вода и земля (ארמ"ע), соединяются в материю и форму, и тогда они вместе называются «боху». Потому что, когда материя земли одна без формы, она называется «тоху», как упомянуто выше. И поскольку материя небес более чиста, она не называется «тоху», как материя земли. Итак, мы объяснили аспект мира, который сам по себе состоит из простой материи и простой формы, которые являются колёсами, называемыми небесами, а также землёй, которая состоит из четырёх элементов.
Теперь поговорим о творениях, созданных из силы вышеупомянутого мира, и оставим в стороне дела небесных творений, называемых небесным воинством (צבא השמים), и поговорим о земных творениях, которые состоят из четырёх элементов. Скажем, что и все эти творения состоят из материи и формы, однако они не просты, как элементы, но они сложны. То есть каждая категория и её материя, а также её форма, состоят из всех четырёх элементов вместе. Таким образом, сами элементы имеют одну сложность, которая является материей и формой, но они просты. Однако во всём, что создано из них, добавляется вторая сложность, которая заключается в том, что оно состоит из материи и формы, а также из смешения четырёх элементов вместе, что называется второй сложностью. И эта вторая сложность существует во всех четырёх частях творений: неживое (דומם), растительное (צומח), животное (חי) и говорящее (מדבר), как упомянуто выше.
Неживое — это металлы и драгоценные камни. Их материя и форма состоят из всех четырёх элементов, но преобладает элемент земли, поэтому душа в них только смешивает и соединяет все четыре элемента, но не изменяет и не обновляет их никаким другим способом, кроме как соединением и смешением. Поэтому её называют душой, соединяющей и поддерживающей их в их состоянии без какого-либо другого изменения от того, что было в элементах, кроме соединения. Поэтому большинство мудрецов не называют её душой вообще, поскольку она не добавляет никакого обновления, кроме соединения. Однако это неживое создано из внешней части четырёх элементов, как если бы сказать из части земли в каждом элементе из четырёх, в соответствии с качеством этого элемента. Как уже объяснено, каждый элемент прост и не состоит из четырёх, но имеется в виду из самой низкой части каждого элемента в соответствии с низостью элемента земли во всех четырёх элементах, хотя это не настоящая земля.
Растительное более внутреннее и происходит из частей воды в каждом элементе из четырёх и состоит из материи и формы. Душа в нём имеет два вида: внешняя часть — это душа, соединяющая, как в неживом, и добавляется более внутренняя, называемая растительной душой, и некоторые называют её природной душой, потому что в ней нет силы движения по своему желанию из одного места в другое, и у неё есть только природа, которая была в неё вложена, чтобы расти, и у неё нет собственного желания в этом. Также её называют силой тела или силой поддерживающей, потому что она питает тело и поддерживает его в его природе. Эта растительная душа делится на три части: питающую, растущую и производящую подобное себе. Питающая делится на пять сил: притягивающую пищу, удерживающую её до переваривания, переваривающую, различающую между хорошим и отходами, и изгоняющую излишек наружу. Сила притягивающая — это земля, переваривающая — огонь, изгоняющая — вода и так далее, как упомянуто в книге о природах. Поскольку растительная душа включает в себя множество сил и различных действий, мудрецы называют её настоящей душой, и это у них душа в творениях.
Животное более внутреннее и происходит из части воздуха в каждом из четырёх элементов. В нём есть душа, соединяющая, и растительная душа, и добавляется внутренняя душа, называемая животной душой, и некоторые называют её душой движения, потому что она волевая, а не природная, как растительное, как упомянуто выше. В книгах это называется второй душой и делится на две силы: внешнюю и внутреннюю. Внешняя делится на две силы: чувство и движение. Чувство делится на пять чувств, и все они называются силой ощущения. Внутренняя делится на две: воображение и возбуждение. Воображение делится на две: восприятие и память. И вот их объяснение: сила движения — это одна сила, и она позволяет перемещаться из места в место по своему желанию, чтобы ощущать, а не по природе, как упомянуто выше. Ощущение делится на пять чувств: первое — осязание, которое есть во всех частях тела, потому что они ощущают осязание, когда касаются друг друга или чего-то другого. Остальные четыре чувства имеют свои специфические органы: глаз для ощущения зрения, ухо для ощущения слуха, нос для обоняния и нёбо для вкуса. Все эти пять чувств исходят непосредственно из мозга, так как их центр находится там, только их ощущения чувствуются через эти органы, которые мы упомянули. И все они называются внешними, потому что они осязаемы и физичны; как они действительно видят и слышат, и всё это полностью реализовано. Но внутренняя называется силой воображения, и это в самом мозге. Там она воображает, как если бы то, что было воспринято, действительно находилось в мозге. И она формирует качество этого ощущения там, хотя оно может быть активно воспринято только специфическим органом для этого чувства, как упомянуто выше. Вторая сила называется силой памяти. Потому что даже не в то время, когда внешний орган активно воспринимает что-то, это воображается в мозге, как если бы это было активно воспринято сейчас. Это происходит от способности формировать образ, которая исходит от силы воображения в другое время, во время внешнего ощущения. Есть другая сила в воображении; и это то, что она формирует вещи, даже если они не истинны, что невозможно для внешнего ощущения. Однако эта сила воображения может формировать только физический материальный образ, а не духовный образ, называемый формой и сущностью. Кроме того, эта сила воображения может воображать и формировать вещи как в бодрствующем состоянии, так и во сне, как я напишу. Сила возбуждения также называется душой желания, и она более внутренняя, чем сила воображения. Потому что, как только сила воображения формирует и воображает вещи, тогда возбуждается сила возбуждения, чтобы приблизить пользу к телу. И это в двух аспектах: первый — думать, как сделать так, чтобы подготовить нужды тела, и поэтому все органы — это его инструменты, потому что он возбуждается в органе глаза, чтобы видеть, в органе уха, чтобы слышать, в ногах, чтобы ходить, и так далее для всех органов для нужд самого тела, для его пользы, для сохранения тела и питания его, и для удаления его вреда и повреждений, и приносит желание органам, чтобы приблизить пользу к телу и удалить его вред. Второй — это возбуждаться, чтобы выбирать добрые качества, которые полезны для тела, и удалять дурные качества от тела, такие как гнев, ненависть, вражда, жестокость и милосердие, и всё это называется желанием, потому что он предпочитает это тому. Однако знай, что приобретение добрых качеств, необходимых для тела, или дурных качеств, это правда, что их основа — это внутренняя сила возбуждения, но также внешняя сила ощущения служит ему в этом вопросе, потому что возбуждение думает, а ощущение действует в этом вопросе. И знай, что также приобретение заповедей и нарушений в человеке происходит от этих двух сил: возбуждения и ощущения, как упомянуто выше, только они не от них самих, а от злого начала, вводящего в них это желание, и они являются инструментами для злого начала, как сказано. Также упоминается в Зоаре, в разделе Вайера, о Лоте, который является злым началом, и о двух его дочерях, которые являются силами: младшая — это растительная душа, а старшая — это соединение ощущения с возбуждением, также называемое душой желания, потому что обе они не имеют намерения, кроме как для пользы тела, как упомянуто выше, только через это наносится вред говорящей душе в намерении злого начала, как сказано о внешнем движении, и это ещё не настоящая свобода выбора, только в говорящей душе.
Говорящая душа более внутренняя из всех и происходит из части огня в каждом из четырёх элементов. В ней есть душа, соединяющая, растительная и животная, и добавляется внутренняя из всех, которая называется говорящей душой, и некоторые называют её разумной душой. Это называется в книгах третьей высшей душой из трёх. Поэтому, помимо природной и волевой, в ней добавляется свобода выбора, потому что нет истинной свободы выбора, кроме как в разуме, как сказано. Она делится на две: практический и теоретический разум. Однако практическая часть делится на две: практическую и мыслящую. Практическая — это делать физические работы вне тела, такие как посев и строительство, потому что они не для пользы, чтобы подготовить пищу для самого тела, а они являются внешними приготовлениями для тела и не как работы еды, ходьбы и речи и так далее, потому что они для пользы, чтобы подготовить пищу для самого тела, которые исходят из силы возбуждения, как упомянуто выше. Мыслящая — это думать, как сделать эти внешние работы для тела. Однако теоретический разум — это только для того, чтобы постичь нужды души, и это для того, чтобы познать мудрость души, такую как астрономия и естественная философия и тому подобное, чтобы различить истину от лжи в вопросах знаний этих мудростей, которые не имеют нужды для тела, только для души, и это не для практического, чтобы создавать новые работы для тела и изменять их от одной работы к другой, но теоретический разум — это только для того, чтобы познать вещи в их истинности, чтобы изменять их, и также потому, что это для нужд души, а не для тела, как практическая. Через теоретический разум добавляется аспект свободы выбора, как упомянуто выше, потому что истинная свобода выбора не называется, если он выбирает это, потому что это ему более любимо, чем это, если они оба равны, потому что это называется желанием, но если он выбирает истинно то, что так, и удаляет ложь, которая является тем, что не так, это называется истинной свободой выбора, потому что он выбирает истину, потому что это истина, а не потому, что он не хочет её, и также потому, что это истина, но потому, что он признал в ней, что это истина в вопросах души, где нет желания от него, как в вопросах тела, которые идут за его желанием. Также есть преимущество в теоретическом разуме над силой воображения, потому что воображение не достигает ничего, кроме как в материи, и все его образы и воображения будут в материи, но разум достигает формы самой, как она есть, и также сила воображения иногда воображает ложь, которая не так, но разум может достигать также в самой материи, какова она в своей истинности, но это только в силе знания, а не в силе изображения. Таким образом, когда они соединяются вместе, будет две пользы: воображение достигает истинного и реального изображения, потому что воображение — это инструмент разума и воображения вместе. Таким образом, души и силы, упомянутые выше, называются материей по отношению к теоретическому разуму, потому что он является формой для всех, и в этом ты поймёшь суть сна, потому что вот, во время сна в теле остаётся душа, соединяющая, растительная и животная, и только говорящая душа, называемая разумной, выходит из него. И поскольку она отделена от материи, она достигает знания и видит высшие видения, и приходит и вырезает это видение в силе воображения, называемой душой разумной души, и в ней нет речи, и воображение показывает человеку то, что видел разум, и поскольку это инструмент для вышеупомянутого разума, в нём нет силы принимать вещи в их истинности, поэтому нет сна без пустых вещей, и также это воображение того, что видел разум, а не сама вещь, которую он видел.
И вот мы объяснили суть сил души человека, которая в нём из четырёх его элементов, и теперь мы объясним в истинной разумной душе, что вся её цель — это только в вопросах заповедей, чтобы исполнить волю своего Создателя, благословен Он, и она приходит из десяти колёс мира Асия, называемых Офаним, и она также включает в себя четыре силы, которые являются четырьмя высшими элементами этих небес, и каждый из них также состоит из материи и формы. Затем она приобретает дух разума из мира Йецира, в котором десять категорий ангелов, и они включены в четыре элемента, которые там состоят из материи и формы. Затем она приобретает душу из Брия, в которой десять уровней, включённых в четыре элемента, которые там состоят из материи и формы. Все три этих называются рабами для Всевышнего, благословен Он. Затем она удостаивается Нефеш, Руах и Нешама из Ацилут, из четырёх элементов, которые там, и тогда она называется сыном Всевышнего, благословен Он. Уже объяснено, что в каждом мире есть пять аспектов: Арих Анпин, Аба и Има, и Зеир Анпин и Нуква, только поскольку у Арих Анпин нет своей отдельной буквы, а он подразумевается в короне буквы йуд, поэтому мы не считаем сейчас, только четыре аспекта против четырёх букв имени Всевышнего в каждом мире, и они являются аспектами четырёх элементов в каждом мире. Также знай, что в каждом мире есть материя и форма, которые являются сущностью и сосудами, только сосуды высшего мира являются светом и формой по отношению к миру ниже него. В общем, поднимается, что нет настоящего сосуда и тела, кроме как в четырёх элементах нижнего мира, который мы упомянули в начале, и вот мы объяснили детали всего мира. Однако в общем, это будет так: Ацилут — это основа огня, Брия — основа воздуха, Йецира — основа воды, и Асия — основа земли, и они одно имя, включающее всех, и они Хая, Нешама, Руах, Нефеш, но тело всех — это четыре элемента нижнего мира, называемого землёй Асия. Мы объясним, как в каждом мире созданы в нём четыре вида творений, и они ДЦХМ (неживое, растительное, животное, говорящее), и они против четырёх элементов в каждом мире, и весь вопрос так же, как это было в вопросе четырёх элементов нижнего мира, и это будет понятно из того, что мы объяснили, потому что сам мир является совокупностью четырёх элементов, которые в нём, и ещё в нём есть четыре вида творений: ДЦХМ. И это их суть в Ацилуте, и оттуда ты можешь сравнить со всеми, потому что вот, известно, что в Ацилуте есть аспект семи видов металлов: золото, серебро и так далее, против семи нижних, и двенадцать драгоценных камней против двенадцати колен, и всё это неживое, которое там. Также в Ацилуте есть деревья Эдемского сада: дерево жизни и познания, кедр и иссоп, яблоневый сад и роза, и лилия, и всё это растительное. Также там есть аспект быка и овцы, козы, голубей и птенцов голубей, орёл, лев и семь видов животных, олень и газель и так далее, и это животные, которые являются душами ангелов, называемых все в тайне четырёх святых животных, как известно, аспект четырёх животных колесницы Ацилута, и оттуда исходят ангелы в Йецира, и аспект человека, который ездит на животных, которые являются душами праведников, которые там в Ацилуте, как известно, и они высшие лица во всех четырёх видах. В общем, в сути души человека, потому что его тело состоит из порождений четырёх низших элементов в аспекте материи в них, и сначала входит душа, соединяющая, затем растительная душа со всеми её силами, затем животная душа, достигающая всеми её силами, и затем говорящая душа со всеми её силами, и эти четыре аспекта называются аспектами одной души, только исходящей из формы души четырёх элементов, и эта душа не имеет пользы, только для пользы тела. И вот, вся эта душа, будучи силами тела, не называется настоящей душой, только называется силой тела, остающейся на земле после ухода, и на ней есть Нефеш, Руах и Нешама, называемые рабами из Брия, Йецира, Асия, и на ней Хая, называемая сыном Всевышнего, благословен Он, и она также делится на Нефеш, Руах и Нешама из Ацилут, и в кратком виде, вот, у человека есть тело и сила тела, и Нефеш, Руах, Нешама и Хая из четырёх миров АБИЯ, четыре группы клипот: Лилит, Игрэт, Рахав, Наама, их обиталище в этих четырёх странах: Рим, Саламанка в Испании, Египет, Дамаск в доме Рамона, и у каждого есть своё ремесло: Лилит в Риме над идолопоклонством, Саламанка над кровопролитием, Египет над развратом, Дамаск над грабежом. Пусть Господь удалит нас от всякого зла, аминь, навеки.
Завершена и закончена святая книга «Древо Жизни» с помощью Бога, Творца земли и небес.
Правила Рабби Хаима Виталя, благословенной памяти, это правила, которые составил Рабби Хаим Виталь в своей молодости:
1. Имя Элоа, которое в Хесед, является одеянием души и её печатью.
2. Нецах и hОд — это одно тело.
3. Голова Нуква находится сзади на груди Зеир Анпин, и её ноги равны с его ногами, поэтому есть бёдра, колени и ноги, потому что все эти части составляют рост Малхут.
4. Имя Пазак в Йесод Зеир Анпин — это наполнение трёх сосудов Даат, все трое имеют гематрию 187.
5. Печать Эмет — это Эхие, Пе, Эхие, и они оба окружающие Зеир Анпин и Нуква.
6. Цион и Иерусалим — это Лея и Рахель.
7. Лея выходит сзади Зеир Анпин и имеет три сфирот и половину Даат, Хесед и Гвура, и половину Тиферет до груди, а затем возвращается лицом к лицу с Яаковом в тех же трёх сфирот и половине лицом, и также Рахель выходит сзади Зеир Анпин на груди и берёт три меры и половину, которые являются половиной Тиферет и Нецах-hОд-Йесод сзади Зеир Анпин, а затем возвращается лицом к лицу с Яаковом в тех же трёх сфирот и половине лицом, и вот они семь и семь, четырнадцать дней.
8. Основное влияние клипот в мире Асия.
9. Есть мозги Аба, которые являются Аба, одетые внутри Нецах-hОд-Йесод Има, в которых находятся мозги Има, которые являются Саг, и они входят внутрь Зеир Анпин в его внутренность, только до груди это Аба и Саг, а оттуда и ниже это только их свечение, которые являются аспектами их наполнений, Мав и Ламед-Зайн. И чтобы исправить это, необходимо, чтобы вошли вышеупомянутые мозги внутрь Зеир Анпин, и тогда строится Рахель сзади Зеир Анпин в тайне полноценного Парцуфа, и тогда возвращается лицом к лицу с Яаковом перед Зеир Анпин, и Яаков в Нецах Зеир Анпин, и Рахель в hОд Зеир Анпин, и тогда Нецах-hОд-Йесод Зеир Анпин раскрываются в них открытые Хасадим, которые являются вышеупомянутыми наполнениями, и затем поднимается свечение этих открытых Хасадим, которые в Нецах-hОд до Хесед-Гвура-Тиферет Зеир Анпин, и тогда раскрывается Йесод Има в Хесед-Гвура-Тиферет Зеир Анпин и светят Хасадим, которые там также, и тогда исправляется Лея и возвращается лицом к лицу. Уже объяснено в возвращении утренней молитвы, что в возвращении молитвы поднимаются Яаков и Рахель лицом к лицу до Хесед-Гвура-Тиферет Зеир Анпин, и тогда раскрываются также аспекты трёх высших в тайне «и прошёл» и исправляется Парцуф Лея.
10. «Господь в мудрости основал землю», потому что Аба светит в дочери издалека, которые являются аспектами мозгов Аба, стоящих внутри Хесед-Гвура-Тиферет Зеир Анпин, и оттуда светят к Рахель, стоящей в Нецах-hОд-Йесод Зеир Анпин, только мозги Аба, которые внутри Нецах-hОд-Йесод Зеир Анпин, Рахель не может получить их свечение вблизи, как объяснено в благословении отцов в утренней молитве.
11. Имя МаХ с 42 буквами его простое и полное и полное от полного, это 87 букв, и они в Зеир Анпин.
12. Есть клипот, цепляющиеся за переднюю часть горла, и есть за заднюю часть горла.
13. Наполнение от наполнения всех имён называется силой четырёх, потому что это его сила и наполнение, наполнение от наполнения, также потому что в наполнении наполнения имени Всевышнего есть 28 букв, и через это называются все другие имена в аспекте наполнения от наполнения силой имени.
14. На правом плече Зеир Анпин там стоят пять Хасадим Даат, и на левом плече пять Гвурот, и там есть Йуд-Хей справа... [текст обрезан для перевода...]