חלק ב — תורה 125
1 · Часть II — Тора 125
Display Settings
Font Size
Text Width
Line Spacing
Columns
Bookmarks
No bookmarks yet. Click the bookmark button to save your position.
מֵעִנְיַן אֲמִירַת תְּהִלִּים
On the topic of reciting Tehillim (the Book of Psalms):
О теме чтения Теилим (Книги Псалмов):
דִּבֵּר עִם אֶחָד וְאָמַר לוֹ, שֶׁעִקָּר אֲמִירַת תְּהִלִּים לוֹמַר כָּל מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים עַל עַצְמוֹ, לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ כָּל מִזְמוֹר וּמִזְמוֹר. וְשָׁאַל אוֹתוֹ זַ"ל: אֵיךְ, וּפֵרֵשׁ לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל קְצָת, כִּי כָל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁבִּקֵּשׁ דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיַּצִּילֵהוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵהֶם – הַכֹּל צְרִיכִין לְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ עַל מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הַמִּזְמוֹרִים (וְכַמְבֹאָר מִזֶּה לְעֵיל בְּסִימָן קא).
Rebbe Nachman told a person with whom he spoke that the main thing in reciting Tehillim is to say all the psalms as referring to oneself, finding oneself in each and every chapter. The man asked the Rebbe, of blessed memory, how one does this, and the Rebbe briefly explained: All the battles from which King David, may peace be upon him, entreated God to save him—a person has to apply them all to himself, as referring to the battle against the evil inclination and its forces. Likewise, with the other chapters (as explicated above, in Lesson #101).
Раббейну Нахман сказал одному человеку, с которым он беседовал, что главное в чтении Теилим — произносить все псалмы так, как относящиеся к самому себе, находя себя в каждой и всякой главе. Тот человек спросил у Ребе, да будет благословенна его память, как это делается, и Ребе кратко объяснил: все войны, от которых царь Давид, да будет мир на нём, умолял Б-га спасти его, — человек должен применить все их к себе, как относящиеся к войне с дурным началом и его силами. Так же и с прочими главами (как разъяснено выше, в уроке №101).
וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵיךְ יְפָרֵשׁ לְעַצְמוֹ מֵהַפְּסוּקִים, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מְשַׁבֵּחַ אֶת עַצְמוֹ, כְּגוֹן: שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי (תהלים פו), וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. הֵשִׁיב לוֹ: גַּם זֶה צְרִיכִין לְפָרֵשׁ עַל עַצְמוֹ, כִּי צְרִיכִין לָדוּן אֶת עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת, וְלִמְצֹא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וּנְקֻדָּה טוֹבָה, אֲשֶׁר בִּבְחִינַת הַנְּקֻדָּה טוֹבָה הַזֹּאת הוּא בְּחִינַת חָסִיד, וְכַיּוֹצֵא.
And the man asked him how it was possible to apply to himself those verses in which King David, may peace be upon him, praises himself, for example: “Guard my soul, for I am devout” (Psalms 86:2), and similar such statements. The Rebbe answered him: This, too, one must apply to himself, because a person has to judge himself favorably. He has to find in himself some merit and good point, that in this good point he is considered devout and the like.
И тот человек спросил его, как возможно применить к себе те стихи, в которых царь Давид, да будет мир на нём, хвалит самого себя, например: «Храни душу мою, ибо я благочестив» (Теилим 86:2), и подобные выражения. Ребе ответил ему: и это тоже нужно применить к себе, потому что человек обязан судить себя благосклонно. Он должен найти в себе какое-то достоинство и добрую точку, что в этой доброй точке он считается благочестивым и тому подобное.
וְאָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלֹא אֵצֶל יְהוֹשָׁפָט כְּתִיב (ד"ה־ב יז): וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה', שֶׁבְּדַרְכֵי ה' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ הִגְבִּיהַּ לִבּוֹ קְצָת.
The Rebbe, of blessed memory, also said to him: Is it not written of Yehoshaphat that “His heart was elevated in the ways of God” (2 Chronicles 17:6)—that he prided himself a bit in the ways of God and in serving Him?
Ребе, да будет благословенна его память, также сказал ему: разве не написано о Йеошафате, что «вознеслось сердце его на путях Б-га» (II Диврей а-Ямим 17:6) — что он немного гордился путями Б-га и служением Ему?
עוֹד אָמַר לוֹ רַבֵּנוּ זַ"ל: הֲלֹא בַּבֹּקֶר אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּחִלָּה: מָה אָנוּ מֶה חַיֵּינוּ וְכוּ', וְאָנוּ מַקְטִינִים עַצְמֵנוּ מְאֹד, וְאַחַר־כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים: אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ וְכוּ', שֶׁאַחַר־כָּךְ אָנוּ מְחַזְּקִים עַצְמֵנוּ וּמְרִימִים אֶת עַצְמֵנוּ, וְאָנוּ מְסַפְּרִים אֶת גְּדֻלָּתֵנוּ, וּמִתְפָּאֲרִים שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ בְּנֵי בְרִיתוֹ זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְכוּ', כִּי כָּךְ צְרִיכִין לְהִתְנַהֵג בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם כַּנַּ"ל.
The Rebbe, of blessed memory, further said to him: Do we not say at the start of the morning: “What are we? What is our life?…” We belittle ourselves a great deal, but then say: “Nevertheless, we are Your people, members of Your Covenant…” That is, afterwards we encourage and boost ourselves, and speak of our greatness. And we pride ourselves in being His people, members of His Covenant, the offspring of Avraham, Yitzchak and Yaakov…. This is how we need to conduct ourselves in the service of God.
Ребе, да будет благословенна его память, далее сказал ему: разве мы не говорим в начале утра: «Кто мы? Что наша жизнь?...» Мы очень принижаем себя, но затем говорим: «Однако мы — Твой народ, члены Твоего Союза...» То есть после этого мы ободряем и укрепляем себя и говорим о нашем величии. И мы гордимся тем, что являемся Его народом, членами Его Союза, потомством Авраама, Ицхака и Яакова.... Так нам и нужно вести себя в служении Б-гу.
וְעַיֵּן מִזֶּה בְּסוֹף סֵפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן רפ"ב, עַל פָּסוּק: אֲזַמְּרָה
Study this further in Likutey Moharan I, 282, on the verse “Azamra (I will sing) to God with the little I have left” (Psalms 146:2).
Изучи это подробнее в Ликутей Моаран I, 282, на стих: «Азамра (буду петь) Б-гу тем малым, что у меня осталось» (Теилим 146:2).
לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי:
Chazak! Chazak! Chazak!
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 1 ——————————
Хазак! Хазак! Хазак!
—————————— Ликутей Моаран, добавления из рукописи 1 ——————————
בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו'. כי כשעלה ברצונו הפשוט לברוא את העולמות כדי להיטב לזולתו כי מידתו להיטב והיה אורו מתפשט לאין סוף וצמצם את אורו לצדדין ונשאר חלל פנוי ובתוך החלל ברא כל העולמות בדבורו ובחכמתו כ"ש בדבר ה' שמים נעשו וכו' וכ"ש כולם בחכמה עשית והחלל הפנוי מכונה בשם פרעה כי שם גילה אורותיו אח"כ וקודם הבריאה היה להשי"ת כל המידות הן רחמים הן חכמה אבל היו בבחי' אין סוף כי לא היו מוגבלים וע"י הצמצום עשה אח"כ גבול לכל המידות עד שאנחנו בני אדם יכולין להבחין מידת טובו ורחמנותו וההבחנה היא מהשכל והחכמה שהגביל בנו ובכל העולמות ודע שיש חכמות שהם רחוקים מהקדושה ואעפי"כ יש בהם מעט אלקות מעט קדושה מאותיות שנפלו בהם בשעת בריאת עולמות שנשברו הכלים מחמת רבוי אור שלא יכלו לסבול את האור ונשברו ונפלו ונתהוה מהם הקליפות וחיותם מנצוצי [כאן חסר הרבה כי חצי הדף נחתך ונאבד] החכמה היה מן הצמצום היינו מהחלל הפנוי הנ"ל ועל החכמות כאלו נאמר כל באיה לא ישובון וכו' כמו החלל הפנוי שפינה משם אור אלקותו כן החכמות הללו לא תוכל למצוא שם שיש אלקי' ואדרבא שמורין להיפך כמו החלל הפנוי וזאת החכמה אסור לספר ממנה כי אין לה כוח הדיבור כי החלל הפנוי היא קודם הבריאה קודם אותיות הדיבור ואין כוח במדבר לדבר בה ואין כוח בשכל להבינו כי צמצם חכמתו כדי שישאר חלל פנוי ועל זה נאמר שתוק כך עלה במחשבה כי על הדברים שקשים להבינם נאמר שתוק וכו' וכל שכן שצריך לברוח מאלו החכמות אבל מחמת שכבר נפלו כמה וכמה מבני עמינו הותר לצדיק הדור שהוא בחי' משה ואדרבא מצוה הוא לעיין בחכמות אלו כדי להעלות את עמינו משוחה עמוקה ולא תחשוב שע"י עיון של הצדיק בחכמות הללו יוכל להבין בהם היפך הדבר היינו שיוכל אפשר להביא מופת חותך על חידוש העולם והוא הדין על חכמות כמו זה ויוכל למצוא שם אלקותו ולהראות טעותם דע כי זה לא אפשר אלא עד לעתיד לבא שאז יתקיים ולא יכנף עוד מוריך שיבינו הכל אפי' במקום חלל הפנוי היינו בבחי' הצמצום שהוא בחי' הסתרת אלקותו אעפי"כ יתגלה לעתיד שכל וידיעה גדולה שימצאו אלקות אפי' בבחי' אלו אבל עכשיו העיון של הצדיק שהוא בחי' משה בחכמות הללו הוא תועלת להכניע כוח של החכמות הללו מחמת רוב קדושתו של הצדיק ולהוציא את בני ישראל משם כי כל דבר חושק לשרשו וכשהצדיק עוסק באלו החכמות אזי כל הנשמות שנפלו באלו המבוכות חושקים ונתלהבים לדבק בנשמת הצדיק והוא מוציא אותם משם וזהו פי' בא אל פרעה שצוה הקב"ה להצדיק שהוא בחי' משה שיבא לבחי' פרעה בחי' החלל הפנוי הנ"ל כי אני הכבדתי לשון לבוש והסתרה את לבו ולב עבדיו למען שתי אותותי בקרבו היינו שהסתיר וצמצם הקב"ה את אלקותו את האור אין סוף לצדדין כדי לברוא אח"כ הבריאה כולה וזה למען שיתי אותותי היינו בריאת העולמות שהיה ע"י אותיות ולמען תספר באזני בנך ובן בנך פי' רש"י [במקום אחר] עד כאן רחמי האב היינו כי ע"י הבריאה תוכל לספר בהרחמנות שתבחון בהבחנת שכלך באזני, זה בחי' הבחנה, כמו אוזן מלין תבחן כי הסיפור בא מכח אותיות הדיבור שנברא בהן העולמות והבחנה באה מחכמתו ית"ש שברא בה העולמות ועבדי פרעה הן ההקדמות של אלו החכמות שהן עוזרין להחכמות האלו כמו שאין מלך בלא עבדים כן אין חכמה בלתי הקדמות ופרעה הוא בחי' הצמצום והחלל הפנוי ולב זה בחי' תוכו של החכמה והצמצום הי' גם כן בחכמה אבל א"א להבין כי איך סילק משם אור חכמתו שלא יהי' בבחי' אין סוף הלא גם הצמצום גם כן ע"י חכמתו נמצא שאין כאן חלל פנוי מחכמתו וזה כי אני הכבדתי היינו הלבשתי והסתרתי את לב ותוכו של החלל הפנוי של החכמות הנ"ל והלבשתי את תוך ולבן של הקדמותיהם שלא יוכל שום אדם להבין זאת וזה שאין אדם יכול להבין זאת החלל הפנוי כל זה כדי שבתוכו אשים בתוכו כל העולמות וזה למען שיתי אותותי וכו' אבל אלו החכמות שיש בהם מעט קדושה מאותיות השבורים והם בחי' אדם דקליפה שהוא כקוף בפני אדם כשאדם נופל לשם יוכל לידע משם את השי"ת ע"י האותיות הקדושה שנפלו לשם וזהו: את אשר התעללתי במצרים פי' שחקתי ואת אותותי אשר בם [היינו] אדם הבליעל שהוא כקוף בפני אדם כמו שחוק שמשחקין שקורין נאך גשפעט הבליעל הוא כמו קוף שעושה מה שאדם עושה ואת אותותי אשר שמתי בם [וידעתם] כי אני ה' היינו [שם מי] [*שמי] שנופל לשם [יוכל] לידע כי אני ה' כנ"ל וכשבא משה לפרעה כה אמר ה' אלקי העברים שלח עמי ויעבדוני אלקי העברים היינו אלקותו ואורו שצמצם לצדדין וזה לשון עברים לשון עבר הנהר ועל שם זה אנו נקראים עברים שאנו משליכים כל החכמות ודבקים בהש"י לבד באמונה לבד ומשה בא לפרעה כדי להכניע אותו כנ"ל וזהו עד מתי מאנת לענות מפני ועיקר הדבר שלח עמי כנ"ל כי אם מאן אתה לשלח וכו' מביא מחר ארבה בגבוליך ארבה זה בחי' הצמצום כמו ארבה דלבושי' מני' וביה כן הצמצום והסתרת והלבשת אורו הוא מיניה וביה היינו כי אפילו הה [ההלבשה] הי' בחכמה נמצא כי הכל אחד הוא [דגם הצמצום של] החלל הפנוי הכל אלקותו אבל עכשיו אין [יכולת] בידינו להבינו כי תיכף כשאנו [אומרים] שסילק אורו זה מורה כי אינו הוא שם ותיכף כשאנו אומרים שיש שם חכמתו קשה להבין הצמצום והחלל כי אין כאן חלל אבל לעתיד יתקיים ולא יכנף עוד מוריך שיתגלה שכל של חידוש העולם שכל ההסתרה והצמצום וזה מחר היינו לעתיד כמו ולמחר לקבל שכרם וזה מביא מחר היינו לעתיד ארבה בגבוליך היינו גבוליך שהוא בחי' חלל הפנוי יתגלה שם לעתיד הארבה היינו ה דם דלבושי' מני' וביה וזה וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבא על שכרי היינו לעתיד יענה ר [ויסביר] לי תרוצים על כל הספיקות וזה צדקתי היינו לבושין והסתרה וצמצום כמו צדק לבשתי וזה וענתה כמו ענה כסיל שתען ותשיב לי תירוץ על כל הספיקות צדקתי שהן לבושין שלי הן ישיבו לי על לבושין והצמצום של השי"ת וזהו שלפעמים נעשה כל זה בין הצדיקים כי הם בוראים עולמות כמובא לאמר לציון עמי אתה וכו' והצדיקים הם נמשכים כל אחד ואחד לצד אחד זה מושך לכאן וזה לכאן וזה בחי' צמצום האור לצדדין כדי שיתהווה בתוך החלל הנשאר בין החכמים איזהו התהוות וזה שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה בין החכמים דייקא שאינם באחדות וכל אחד נמשך לצד אחר וטוב לזה שתיקה כנ"ל היינו בחי' משה שהוא כבד פה כנ"ל שעל ידו נכנעים אפיקורסית שנזרקה על בני אדם מחמת שרואים מחלוקת בין החכמים וזה הפירוד שביניהם זה בחי' חלל הפנוי הנ"ל ולא המדרש עיקר אלא המעשה היינו אעפ"י שאם היו החכמים באחדות היו מחדשים חדושי דרשות אבל דע שאז היו בבחי' התפשטות אור אין [סוף] ובהתפשטות אור אין סוף אי אפשר להתהוות שום התהוות וזה לא המדרש עיקר אלא המעשה היינו שיעשה איזהו התהוות בתוך הצמצום וכל המרבה דברים מביא חטא כי אחר הצמצום נעשה ע"י דיבוריהם איזהו התהוות ואפי' ע"י שיחת חולין שלהם ואפילו מאלו שכל [אחד] דיבר על חבירו החכם נעשה איזהו התהוות ומרבוי דיבורם מזה בא התהוות הקליפות כמו שנתהווה הקליפות מריבוי אור שלא יכלו הכלים לסבול ונפלו ונשברו כן מריבוי דבורם של החכמים מביא חטא היינו בחי' חכמות שיש בהם מעט קדושה כנ"ל וזהו שמעון בנו אומר אומר זה בחי' ולמען תספר בנו, זה בחי' רחמנות הנ"ל שמעון, זה בחי' באזני היינו בחי' הבחנה [כנ"ל:]
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 2 ——————————
—————————— Ликутей Моаран, добавления из рукописи 2 ——————————
[שמעתי מהרב וכו' יום ב' עקב תקס"ו לפ"ק]
English translation not yet available
[Слышал от Учителя и т.д., в понедельник недельной главы Экев, 5566 года по малому счёту]
כי איש הישראלי אם צריך לעצה אזי ישאל עצה מבנים קטנים או מבני הצדיקים וכו' הן בגשמי והן ברוחני כי שם גמר העצה ועל פיהם יהי' כל דבר שבעולם ועל ידם נמתקו הדינים דהנה ידוע כי מקור העצה הוא בהחכמה המתפשט ומתהווה ע"י הדעת ונגמר ע"י הכליות כ"ש שהכליות יועצות כי הכליות הם כלי ההולדה להוציא מכח אל הפועל וע"כ ישאל להצדיק בעצמו או לתלמידי הצדיקים זולת לתלמידים של צדיקי אמת כי האדם אינו שואל בעצה אא"כ צר לו דהיינו כשהוא שרוי בצער ואינו יודע מה לעשות אם כך ואם כך ופעם הוא במקום דחוק יותר אשר אין יכול לנטות ימין ושמאל וכשהוא שואל בעצה להצדיק אז הצדיק יתן לו עצה או ישאל לבני הצדיקים כי שם נמתקה העצה כי הדינים הם למטה ונקראים צמצומים וזה הוא מקום צר והצדיק נותן לו עצה וממשיך חסד אל לאברהם להכליות היועצות והם נקראים בני הצדיקים כ"ש וכל בניך לימודי ה' ונאמר ה' צבאות יעץ וממתיק לו הדין ההוא ומרחיב לו המקום צר ואפי' מבני הצדיקים וזהו שמובא בזוה"ק כי חסד אל היא נהירו דחכמתא היינו שהצדיק או בני הצדיקים על ידם נגמר העצה ונמתק הדין ומרחיבין לו המקום צר ויודע באיזה דרך להלוך ואפי' כשנותן לו עצה ואחר כך אינה טובה העצה הזאת אעפי"כ ישאל כי כבר נודע כי היסורים אשר המה צמצומים גדולים ודינים והם שורין למטה בבחי' רגלין הנקראים בחי' ארץ כ"ש הארץ הדום רגלי והיסורים הם התגלות אלקותו כ"ש יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו וארץ היינו דינא דמלכותא נוקמת ממנו נקם ברית וזהו והארץ הדום רגלי אך יש שני מיני המתקת היסורים המתקה אחת קודם ביאת היסורין עליו להמתיק הדין שלא יבוא עליו והמתקה שניה להגביהם ולקבלם בשמחה בכדי שלא יצאו לריק וזה אם שואל בעצה להצדיק ואעפי"כ באו עליו היסורים ידע שמהשי"ת הם הייסורים ויקבלם ויגביהם למעלה ואם אינו שואל בעצה להצדיק אזי יוכל להיות מאותם שכתוב בהם אוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ועיקר הגבהת היסורים לקבלם ברוב שמחה וזהו המתקתם כי היסורים הם טובה גדולה ומתוקים מאד אחר אשר כבר עברו ובאו עליו כי השי"ת מצמצם שכינתו בתוך הייסורים כי השי"ת אוהב כל נפש ונפש מישראל באהבה רבה ובאהבה עזה כשבאו יסורים על נפש ישראל אזי נפש שלו אינו עריבה לו וכאלו נטלו היסורים את נפשו והשי"ת מצמצם א"ע בתוך היסורים האלה ונותן לו כוח לקבל היסורים באהבה ובחיבה כדי שיגיע לו לרוב טוב ולדבר גדול מתוק וכן יחשוב בדעתו כי הלא כל היסורים שלי הם כלולים ותלויים בהבלי עולם וזמניהם אשר לע"ע הוא חסר מהם ואין זה חשוב לכלום אם חושב בשכלו תכלית כל הדברים האלו מה המה ומה תכליתם ובפרט אשר יש בהיסורים ההם התגלות אלקותו ושהשי"ת מצמצם א"ע בהם כנ"ל ובשביל אלקותו מקבלם בשמחה ומגביה היסורים ממתיק הדין בבחי' רגלין והוא כמו העלאת ריקודין היינו ע"י שמקבלם בשמחה אזי יבא שמחה ליסורין שלו אשר הם שורין ברגלין כמ"ש והארץ הדום רגלי וכשמכניס שמחה ליסורין אזי מגביה הרגלין וזהו ריקודין, שמעלה רגלין מתוך שמחה היינו אעפ"י שכבר בא הדין ח"ו הוא מסלק אותו וזהו בחי' ריקודין היינו שהרגלין ישמעו השמחה ויקבלו בשמחה ויגביהו א"ע וירקידון ואז יגיע להתגלות אלקותו וזה פירוש, והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה כל מקום שנאמר והי' אינו אלא שמחה היינו שבחי' עקב בחי' דין בחי' ארץ בחי' רגלין ישמעו שמחה מאת המשפטים האלה היינו מאת הדינים האלה מאת היסורים ואז ע"י השמחה יזכה להיות צדיק כי צדיק נקרא מאן דנטר ברית כמ"ש בזוה"ק ומאן דנטר ברית זכי למלכות ואז אין צריך לשמור א"ע בשמירת הברית כי השי"ת ישמור אותו כי פגם הברית ח"ו במקרה הוא עפ"י רוב ע"י מרה שחורה אשר נמשך מטחול לילית הרשעה מיסוד העפר אשר שם שורש המרה שחורה וכשמקבל היסורים בשמחה אזי הוא תמיד בשמחה זהו ושמר ה' אלקיך לך את הברית היינו שהשי"ת בעצמו ינטור ברית שלו ואת החסד שיתגלה אלקותו שינהיר חסד אל כל היום כמ"ש בזוה"ק כי טפת חסד מתגלה בפומא דאמה וע"י עצה של הצדיק יכולין לבא לשמחה זו ואז יומתק הדין מקודם בוא היסורין עליו. להצדיק ליתן שמחה לרגלין
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 3 ——————————
—————————— Ликутей Моаран, добавления из рукописи 3 ——————————
[זה מצאתי מכתיבת ידו הקדושה מהתורה אר"ע כשתגיעו לאבני שיש טהור הנדפס בסי' נ"א אך לא מצאתי ההתחלה ומה שמצאתי העתקתי וזהו]
English translation not yet available
[Это я нашёл из записи его святой рукой, из учения «Рабби Акива — когда дойдёте до камней чистого мрамора», напечатанного в параграфе 51, но я не нашёл начала, и то, что нашёл, переписал, и вот оно]
כי אם אין טומאה אין צריך טהרה כי אל טומאה שייך טהרה כ"ש וטהרתם מכל טומאותיכם ודרך הטהרה יכולה לתקן את עצמה והטומאה שהיא השקר היא מחמת הריחוק מאחד כי עיקר הרע הוא מחמת הריחוק מאחד כי הרע הוא נגדיות הוא נגד רצונו של אדם ונגדיות אין שייך באחד אלא בשנים שאחד מתנגד לשני אבל באחד אין שייך נגדיות נמצא שאחד הוא טוב וזה שאמרו חז"ל ביום ההוא יהי' ה' אחד אטו האידנא לאו הוא אחד אלא לעתיד [כולא] [*כולו] הטוב עיין שם ואחד הוא אמת כי אמת הוא אחד למשל כשאומרים על כסף שהוא כסף הוא אמת והשקר הם רבים כי כשאומרים על כסף שהוא זהב הוא שקר גם כשאומרים שהוא נחושת הוא שקר גם כשאומרים עליו שאר דברים זה כולו שקר נמצא שהאמת הוא אחד והוא טוב ובשביל זה שפת אמת תכון לעתיד כי אז יהי' ה' אחד ואז יתבטל הרע היינו ההתנגדיית כ"ש לא ירעו ולא ישחיתו וכו' וגר זאב עם [גדי] [כבש] וזה בחי' מי יתן טהור מטמא [הלא] [*לא] אחד כי יומתק הטומאה בשורשה שהיא הטהרה וקודם הבריאה כשהיו ישראל בכח אצל הקב"ה באחדות עם הקב"ה כביכול כמו הבן שהוא בכח אצל האב קודם ההזרעה והוא באחדות עם אביו ואז בוודאי אין רע ואין שקר ואין טומאה ואז כולא טוב וכולא אמת וכולא אחד וכולא קודש כי אפילו טהרה אין שייך כי לשון טהרה שייך כשיש טומאה וכשהוציא את ישראל מכח אל הפועל אזי יצאו מבחי' אחד כי נתפסים במנין כי שייך לומר שם שניים והם נחשבים במספר בפני עצמם ומפעולה הזאת שהוא הוציא אל הפועל נעשה הבחירה כי הבחירה שייך בשני דברים ועכשיו שהם שניים אב ובן שייך בחירה וזה בחי' טהור כי הטהרה היא בין הקדושה ובין הטומאה ויכולין לעלות ע"י הטהרה מטומאה לקדושה ע"י שהוא בוחר בטוב וגם ח"ו להיפך להיפך וזה בחי' כעצם השמים לטוהר כי הטהרה היא בחי' שנעשה מספר בפני עצמו שהוציא אותנו מכח אל הפועל ודע שע"י השגחה שהקב"ה משגיח עלינו עי"ז אנחנו באחדות עמו בבחי' כוח אבל כשמסיר השגחתו ח"ו היינו ע"י שקר כ"ש דובר שקרים לא יכון לנגד עיני עי"ז האדם יורד לתוך הרע הגמור הרחוק מאמת הרחוק מאחד בתכלית הריחוק וזה בחי' אבני שיש טהור אבן זה בחי' כוח אב ובן כחדא כתרגומו משם רועה אבן ישראל ושיש טהור הוא בחי' ישות בחי' פועל ומשם הטהרה שהיא הבחירה ומי שרוצה להגיע ולהמשיך האחדות לתוך הישות שיהי' עכשיו [*אחר] הפעולה כמו קודם הפעולה עצה על זה שישמור עצמו משקר שהוא בחי' מים מים כנ"ל כי ע"י השקר מסיר השגחתו ואז הוא רחוק מאחד ואז הוא בעצמו בחי' פועל וזה שמא תסכנו בעצמיכם בעצמיכם דייקא וזה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך מחמת זה זוכים לטוב הגנוז מחמת פעלת לחוסים בך שהוא הוציא אותם מכח אל הפועל ומחמת הפעולה נתהווה ונשתלשל הנגדיית כנ"ל וזה נגד בני אדם ואלו היראים בחרו בטוב ולא ברע מחמת זה נכללו באחד בטוב וזוכים לרב טוב הצפון הצפון דייקא כי באחד שהוא הטוב אין שני שישיג אותו
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 4 ——————————
—————————— Ликутей Моаран, добавления из рукописи 4 ——————————
כשרואה אדם שהקליפות והתאות גוברים עליו אזי יתענה וע"י התענית נזדווגו קוב"ה ושכינתי' אחור באחור כדי שלא יאחזו באחוריים וזהו ר'ע'ב' שמרעיב א"ע בתענית אותיות רי"ש ע"ב רי"ש אחוריים דשכינתיה שהיא אלהִים ע"ב אחוריים של שם העצם שע"י הרעב שע"י התענית מזווגם אחור באחור שלא יינקו החצונים כנ"ל וע"י התענית נמשך הדיבור כי נתלחלחל הגרון מנגיבה דילה ויוצא מבחי' ניחר גרוני ובא לבחי' קרא בגרון ואל תחשוך וזהו ויהי רעב בארץ היינו ע"י התענית וירד אברם מצרימה אברם בחי' מים החסדים המלחלחים מיצר הגרון בבחי' הלוך ונסוע הנגבה שהחסדים הולכים ללחלח נגיבה דילה והקליפות שהם בחי' פרעה עורף שעיקר יניקתם מאחוריים יש להם שלש שרים שר המשקים והאופים וטבחים שהם עיקר התאוות שהם קנה וושט וורידין שהם תאוות אכילה ושתיה שהם ראשי התאוות כלם והם להדיבור היוצא מהגרון סמוכים אבל אין להם כוח לינק ממנה כי מאחוריים אי אפשר לחם לינק כי נתדבקו אחוריים כנ"ל ע"י התענית ומפנים אי אפשר להם לינק מגודל הארה אבל הקב"ה בגודל חכמתו נותן להם כוח להשיג מהארת פניה כדי שיתגברו לינק ממנה ועי"ז תוציא מהם נצוצות הקדושה שיש בהם מכבר בבחי' עת שליט האדם באדם לרע לו וזה ויראו אותה שרי פרעה עי"ז ויהללו אותה אל פרעה וכו' עי"ז וינגע ה' בית פרעה היינו הוצאות ניצוצות הקדושה וע"י הניצוצות נתוסף לחלוחית על לחלוחית וזה ולאברם היטב בעבורה כנ"ל וזה שקר החן והבל היופי שהם הקליפות אשה יראת ה' היא תתהלל שהם מהללים את השכינה בבחי' ויהללו אותה אל פרעה כנ"ל בשביל תנו לה מפרי ידיה כדי להוציא ניצוצות הקדושה כנ"ל ועי"ז נתוסף בה הארה גדולה עד שנתבטל הקליפות ונכנעים תחת הקדושה בבחי' אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעובדו שכם וזהו ויהללוה בשערים מעשיה מעשיה דייקא אפילו מעולם עשיה ששם רוב הקליפות יתהפכו לעבדו שכם אחד וכשנתעלין כל ניצוצותיה עד שיתקיים לעובדו שכם אחד אזי נשלם האמונה בחי' עולימתא שפירתא דלית לה עיינין כנ"ל כי עיקר שלימות וקישוט של אמונה אינו אלא ע"י שגם אחרים מקרבים א"ע תחת כנפיה בבחי' ואתקשטת בקישוטין דלא הוו כנ"ל וכשאמונה בשלימות אזי אין צריך לתענית ומותר לו לאכול בבחי' ורעה אמונה ורעה בחי' אכילה ואכילה הזאת מעורר זווג פב"פ בבחי' והי' האוכל לפקדון לארץ פקדון בחי' זווג ארץ בחי' אמונה שכינה בחי' שכן ארץ כי אז אין הקליפות יכולין לינק ממנה אפי' מאחוריים כי אז נתבטל הקליפות וזה בחי' ויאמר בועז אל רות לעת האוכל גשי הלם היינו בחי' זווג פב"פ ע"י אכילה וכל אחד ואחד לפי בחי' תיקונו את האמונה בשלימות כן מיחד את השכינה שהיא אמונה עם הקב"ה פב"פ והאמונה מתקנת בעצמה כל הכפירות שהיה בו מקודם והיא מתחננת וממלצת טוב עליו לפני הקב"ה שימחול לו השי"ת ועיקר המליצה כי אין יודעים את השי"ת אלא מן הגלוי על הסתום היינו מן המידות המגולות אנו מכירים גדולתו ועי"ז יש בני אדם שכופרים בו ואומרים עולם כמנהגו נוהג ויש שמודים במציאות אבל אומרים שגם העולם קדמון והעולם מחויב המציאות כמו חיוב האור מן השמש ועי"ז כופרים במצוות כי אומרים שלא ישונה דבר ממנהגו ע"י מצוות ויש מודים במצוות ובעבודות אבל עובדים את כחות וצורות עליונות ועושים את הצורות שיהיו אמצעים בינם לבין הבורא וכל הכפירות נעשים מחמת שרואים שמערכת השמים לא נשתנים ממעמדם ורואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל כשהקב"ה משדד המערכה בשביל תפילת צדיק אזי מודים שהוא המחדש והמהוה את העולם כרצונו ומנהיג את העולם כרצונו וזהו ויגש אליו יהודה איתא בזוהר תקרובתא מלכא במלכא היינו יחוד קוב"ה ושכינתיה כנ"ל אזי ויאמר אליו בי אדוני היינו שהשכינה שהיא האמונה מבקשת רחמים ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני שהיא מבקשת את השי"ת שיקרב את האיש הזה שתיקן אותה והעלה אותה לבחי' פב"פ באזני אדוני היינו שהיא ממלצת על האיש הזה שלא יעשה עוד אמצעי בינו לבין השי"ת וכל ההצטרכות שלו ידבר באזני [*אדוני] שלא ישמע אחר אמצעי ואל יחר אפך עליו שהיה מלא פניות וע"ז עד עכשיו כי כמוך כפרעה לשון התגלות היינו לפי התגלות כן מכירין אותך כנ"ל ועי"ז נפל בטעות כנ"ל שראה במערכת השמים המנהיגים את העולם עי"ז כל אחד נפל בטעות לפי טעותו כנ"ל אבל ע"י שידוד המערכות יודו הכל בבורא ומשגיח ולעתיד יתבטל מערכת השמים כ"ש כי שמים כעשן נמלחו ואז יכירו כל יושבי תבל כי יש בורא ומנהיג וכן עכשיו כשרואים כשהצדיק בתפילתו משדד המערכה והטבע אז מודים שלד' הארץ ומלואה וזה כמוך כפרעה מה פרעה גוזר ואינו מקיים היינו כשרואים שידוד מערכת השמים הגלוים לכל טבעם וגזירתם ורואים שגזירתם נתבטל מזה יודעים שאף אתה גוזר ואין מקיים מחמת הצדיק שהקב"ה גוזר והצדיק מבטל היינו שיודעים עי"ז שגם הטבע של מערכת השמים היא ברצון השי"ת היתה עד עכשיו ועכשיו בטל הקב"ה גזירתו ורצונו מחמת תפילת הצדיק מחמת [*זה] נתבטל טבע של מערכת השמים הגלוים לכל אבל כל זמן שאין רואים ביטול הטבע בגלוי אין יודעין שיש בורא ועי"ז טועה כל אחד לפי שכלו העכור כי אינם יודעין אלא מן הגלוי אל הסתום בשביל זה לעתיד שיתבטלו כל האמונות כוזביות ויאמינו הכל בה' אחד עי"ז יתקרא שבת כי אמונה בשלימות נקרא שבת כי שבת מורה על מחדש את עולמו בששת ימים וביום השביעי שבת וינפש בשביל זה אמרו חז"ל כל השומר שבת אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו כי שבת עיקר אמונה והשבתת עבודות זרות וזהו אם תשיב משבת רגליך רגל זה בחי' אמונה כי הכפירות מכונים בשם כמעט נטוי רגלי ואמונה מכונה בשם רגלי עמדה במישור כי אמונות כוזביות יונקים מבחי' רגלין דקדושה בבחי' הני ברכי דרבנן וכו' היינו אמונה קדושה בחי' איש אמונות רב ברכות ברכות היינו ברכי דרבנן
English translation not yet available
Когда человек видит, что клипот (оболочки нечистоты) и вожделения одолевают его, тогда пусть постится. И посредством поста соединяются Святой, благословен Он, и Шхина спина к спине, чтобы [клипот] не цеплялись за тыльную сторону. И это [смысл слова] «рав» (голод) — что он изнуряет себя голодом в посте; буквы реш-аин-бет: реш — тыльная сторона Шхины, которая есть [имя] Элоким; аин-бет — тыльная сторона Сущностного Имени. Посредством голода от поста он соединяет их спина к спине, чтобы внешние [силы] не питались, как сказано выше. И посредством поста привлекается речь, ибо увлажняется горло от её сухости, и он выходит из состояния «охрипло горло моё» и приходит к состоянию «взывай во весь голос и не сдерживайся». И это «и был голод в земле» — то есть посредством поста — «и сошёл Аврам в Египет». Аврам — аспект вод, хасадим (милостей), увлажняющих узость горла, в аспекте «идя и продвигаясь к югу» — что хасадим идут увлажнять её сухость. А клипот, которые суть аспект фараона (затылок), чьё основное питание — от тыльной стороны, имеют трёх министров: министра виночерпиев, министра пекарей и министра мясников — это главные вожделения: трахея, пищевод и вены, то есть вожделения еды и питья, которые суть начала всех вожделений, и они близки к речи, исходящей из горла. Но они не могут питаться от неё, ибо от тыльной стороны невозможно им питаться, поскольку тыльные стороны слились, как сказано выше, посредством поста. И спереди невозможно им питаться из-за великого сияния. Но Святой, благословен Он, в великой Своей мудрости даёт им силу получить от сияния её лица, чтобы они усилились питаться от неё, и тем самым она извлечёт из них искры святости, которые были в них издавна, в аспекте «время, когда властвует человек над человеком во зло ему». И это «и увидели её вельможи фараона», и тем самым «и хвалили её пред фараоном» и т.д. Тем самым «и поразил Господь дом фараона» — то есть извлечение искр святости. И посредством искр добавляется влага к влаге, и это «а Авраму было хорошо ради неё», как сказано выше. И это «обманчива прелесть и тщетна красота» — это клипот — «жена, боящаяся Господа, она прославится» — это они прославляют Шхину, в аспекте «и хвалили её пред фараоном», как сказано выше, ради «дайте ей от плода рук её» — чтобы извлечь искры святости, как сказано выше. И тем самым к ней добавляется великое сияние, так что клипот уничтожаются и покоряются святости, в аспекте «тогда обращу к народам уста чистые, чтобы все призывали имя Господа и служили Ему единодушно». И это «и прославят её во вратах дела её» — «дела её» именно, даже из мира Асия, где пребывает большинство клипот, обратятся к служению Ему единодушно. И когда вознесутся все её искры, так что исполнится «служить Ему единодушно», тогда совершится вера, аспект «прекрасной девы, у которой нет глаз», как сказано выше. Ибо суть совершенства и украшения веры — только в том, что и другие приближаются под её крылья, в аспекте «и украсилась украшениями, которых не было», как сказано выше. И когда вера в совершенстве, тогда нет нужды в посте, и дозволено ему есть, в аспекте «и паси веру», а «паси» — аспект еды. И эта еда пробуждает соединение лицом к лицу, в аспекте «и будет пища для залога земли» — «залог» — аспект соединения, «земля» — аспект веры, Шхина, аспект «обитай на земле», ибо тогда клипот не могут питаться от неё даже от тыльной стороны, ибо тогда клипот уничтожены. И это аспект «и сказал Боаз Рут: к трапезе подойди сюда» — то есть аспект соединения лицом к лицу через еду. И каждый — в соответствии с тем, как он исправил свою веру до совершенства, так он соединяет Шхину, которая есть вера, со Святым, благословен Он, лицом к лицу. И вера сама исправляет все виды отрицания, которые были в нём прежде, и она заступается и ходатайствует за него пред Святым, благословен Он, чтобы Всевышний простил ему.
אודך ביושר לבב וכו' כל המחלוקות שרשם מהתורה היינו מהמחלוקות התנאים נשתלשל למטה ומהסיגים נעשה מחלוקות שלא לשם שמים וצריך לראות להשלים את לבו שלא יהי' לבו חלק עליו היינו שיעבוד את השם בשני יצרין כמאמר בכל לבבך וכו' שלא יהי' בבחי' חלק לבם והמחלוקת של היצר שבלב האדם הן הן הכפירות שמטיל על האדם ומונע מן האדם שבילי אמונה ומחשיך את שכלו מלהבין תשובות על הכפירות ועצה ע"ז ללמוד פוסקים ועי"ז ישלים מחלוקת היצר שבלב ששרשו מהתורה כנ"ל כי הפוסקים הם בחי' השלום של מחלוקת התנאים שבגמרא וכשיעשה שלום בהשורש היינו בהתורה אזי נעשה שלום גם למטה ואז גם אויביו ישלים אתו ואותיות ש'ל'ו'ם' מרמזין על זה נוטריקון ו'דע מ'ה ש'תשיב ל'אפיקורס כי זה עיקר השלום שנזדכך שכלו ויודע תשובות על הכפירות וזהו אודך ביושר לבב היינו בשני יצרין אימתי כד בלי משפטי צדקך היינו ע"י לימוד פוסקים שהם שלום שבבחי' תורה וע"י שלום שבתורה נשלם הכל ונפתח לו תשובות [*על] אפיקורסין כנ"ל [אלו השני מאמרים הנ"ל כלולים בתורה אחת בסי' ס"ב וה' יודע נסתרות למה חלקן כאן לשנים גם יש הרבה דברים שמבוארין שם מה שלא נכתבו כאן וכן יש כמה דברים שמבוארין כאן ביותר ודע שגם שם בסי' ס"ב הנ"ל הוא לשון רבינו ז"ל בעצמו רק ששם הוא לשונו הקודש שאמר בע"פ לפני א' מאנשיו בלשון הקודש והאיש כתב לפניו וכאן הוא לשונו וכתיבתו של רבינו ז"ל בעצמו ומחמת זה נמצא ביניהם כמה שינויים כי כן הי' דרכו שלעוצם קדושת רהיטת מוחו הנורא היו משתנים כמה ענינים מהאמירה להכתיבה וכן בין כתיבה לכתיבה ועוד יש בזה נסתרות שנעלמו ממני כי מאד עמקו מחשבותיו]
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 5 ——————————
—————————— Ликутей Моаран, добавления из рукописи 5 ——————————
[זאת התורה נדפסה בסגנון אחר קצת בסי' י"ג וגם שם הוא לשון רבינו ז"ל כפי מה ששמעתי מפיו הק' בלה"ק שהי' יושב על ספרו הנכתב ואמר לי מלה במלה בלה"ק אפס איזה דברים מעוטים אמר לי בלשון אשכנז ואני כתבתים בלה"ק וזאת התורה שמצאתי עתה היא כתיבת ידו בעצמו ויש ביניהם קצת שינויים וכנ"ל ע"כ העתקתיהו וזהו]
English translation not yet available
[Это учение напечатано в несколько ином стиле в параграфе 13, и там тоже — слова нашего учителя, благословенной памяти, как я слышал из его святых уст на святом языке, когда он сидел над своей книгой и говорил мне слово в слово на святом языке. Лишь несколько слов он сказал мне на языке ашкеназ (идиш), и я записал их на святом языке. А это учение, которое я нашёл теперь, записано его собственной рукой, и между ними есть некоторые различия, как сказано выше, поэтому я переписал его, и вот оно]
איתא בזוהר רוחא נחית לשכך חימום הלב זה בחי' צדקה שהוא רוח נדיבה ע"י מקררין חמימות תאוות ממון וזה בחי' יבצור רוח נגידים שהרוח ממעט תאוות הנגידות ועשירות וכד נחית רוחא הלב מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי זה בחי' משא ומתן באמונה ששמח בחלקו ואין אץ להעשיר כי נגינה זה משא ומתן כ"ש שאו זמרה ותנו תוף וחדוה זה ששמח בחלקו וזה בחי' קטורת לשון קשר שמקשר חימום הלב עם הרוח [וזה] שמן וקטורת ישמח לב וזה בחי' ישימו קטרה באפך שע"י בחי' קטרת הנ"ל נתבטל בחי' בזעת אפך תאכל וזה בחי' התגלות משיח שאז יתבטל חמדת הממון כ"ש והשליכו איש אלילי כספו ואלילי זהבו וזה בחי' רוח אפינו משיח ה' וכל זמן שיש עבודה הזרה הזאת של ממון בעולם חרון אף בעולם וכפי הביטול של ע"ז הזאת כן יתמשך חסד בעולם וזה בחי' ועושה חסד למשיחו וכשיתגלה חסד הזה יתמשך הדעת שהוא בנין הבית כ"ש בזוהר וימינא זמין למיבנא בי מקדשא בבחי' ואני ברוב חסדך אבוא ביתיך כי הדעת הוא בחי' בית כמאמר חז"ל מי שיש בו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו כי דעת ניתנה בין שתי אותיות ומקדש בין שתי אותיות וזה בחי' התגלות התורה שלעתיד לבא כמובא בזוהר שלעתיד יתגלה אורייתא דעתיקא סתימאה כי עיקר קבלת התורה ע"י השכל כ"ש עיר גבורים עלה חכם שהוא משה משיח ומי שהוא בבחי' משה משיח כנ"ל יוכל לקבל תורה גם מי שהוא במדריגה הזאת של בחי' משה משיח בחי' חכם כנ"ל יכול להמשיך הארת התורה ללמד לשאר בני אדם כי התגלות התורה בא מיחודא דאבא ואמא כ"ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך ויחודם מהעלאות נפשות ישראל בבחי' מיין נוקבין והחכם יכול ליקח הנפשות בבחי' ולוקח נפשות חכם ועי"ז היחוד נולד התורה שהיא עץ החיים וזה בחי' פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם וכשעולה החכם עם אלו הנפשות בבחי' עיר גבורים עלה חכם ואז ויורד עוז מבטחה ונפש זה בחי' רצון שכל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואח"כ ויורד עוז מבטחה בבחי' והחיות רצוא ושוב רצוא בעליות הנפשות ושוב בחזרת הנפשות עם התגלות התורה וזה שמובא בזוהר רצוא דא נוריאל ושוב דא מ'ט"ט ש'ר ה'פנים דאיהו רשים בשם מ'ש'ה' דאיהו משיח שהוא רוח אפינו שעל ידו נשתכך החמימות וזה ש'כ'כ'ה' גי' משה שהוא משכך אלילי כסף וזהב רצוא דא רצון שהוא הנפש ושוב דא משה שמקבל התורה וזהו פי' הכתוב אלהִים צבאות שוב נא הבט משמים וראה והלשון כפול לכאורה הבט וראה אבל דע כי עיקר הראיה מחמת שכח הראות מכה בדבר הנראה וחוזר הכוח הראות מחמת ההכאה לעינים ונצטייר הדבר הנראה בעינים ואז העינים רואים את הדבר הנראה כי הראות מביא את הדבר לתוך העינים אבל כשהדבר הנראה הוא רחוק ואז קודם שיגיע כוח הראות להדבר הנראה נתפזר בתוך האויר ונעכר ואין מגיע בהכאה על הדבר ועי"ז אין חוזר הראות לעינים ואז אין העינים רואים כי עיקר הראות מחמת ההכאה וזה שוב נא הבט משמים שישיב ההבטה שמביט משמים עלינו ישיב ע"י ההכאה ישיב הראות לעיניו ואז וראה כי הראיה ע"י השבת הבטה וזה בחי' והחיות רצוא ושוב היינו התורה שהיא החיים רצוא בבחי' הבטה מעילא לתתא ושוב בבחי' הכאת הראות בדבר הנראה ונחזר לעינים ונצטייר בעינים כי העינים הם כמראה לטושה שנתראה בהם כל דבר שעומד כנגדם והתורה היא ט'נ'ת'א' שהם תלת גווני דעינא ובת עין וזה שהתורה נקראת בראשית תמן ראשי תמן בת ראשי אלה ראשי בית אבותם שהאבות הם תלת גווני דעינא תמן בת עין נמצא כשחכם מביא תורה כמובא לעיל נמצא שמביא כוח הראות של השגחת השי"ת עלינו כנ"ל וע"י שאנחנו קרובים אל התורה נמצא שאנחנו קרובים אל כוח הראות ועי"ז כוח הראות נחזר לעיניו ונתראים ונצטיירים אנחנו בעיניו שהם כמראות הצובאות כביכול אבל אומות העולם מחמת שהם רחוקים מהתורה הם רחוקים מהשגחה והשגחתו אין מגיע אליהם בהכאה נמצא שאין נחזר הראות לעיניו ואין נצטיירים בעיניו נמצא השגחתו על האומות בחצי הראות בבחי' רצוא ואין בבחי' שוב כי השבת הראות מחמת הכאה והכאה אינו אלא על דבר קרוב ולא על רחוק וזה שמביא בתענית מעשה דר' יונה כד הוי מצטרך עלמא [*למיטרא] היינו לתורה כ"ש יערוף כמטר לקחי הוי אמר איזיל ואייתי בזוזי עבורא עיבור זה בחי' עב ריו עב זה קרירות רי"ו זה בחי' חמימות כידוע בזוזי זה בחי' תאוות ממון היינו דאזיל לשכך תאוות ממון כנ"ל והוי קאי באתרא עמיקא באתרא צניעא היינו ע"י ששיכך תאוות ממון זכה לאתרא עמיקא שהוא בחי' חסד כמראה חמה עמוקה מן הצל וחסד הוא אור יום כ"ש יומם יצוה ה' חסדו וע"י החסד זכה לבנין הבית לבחי' שכל כנ"ל וזה אתרא צניעא שהוא בית המקדש שהוא השכל כ"ש ואת צנועים חכמה והוי מיכסא שקא זה בחי' לקיחת הנפשות להעלות אותם כנ"ל לוקח נפשות חכם וכלליות הנפשות הם מכונים בשם שק כי הם מתעדנים משקיא דנחלא בבחי' והשביע בצחצחות נפשך ועי"ז אתי מטרא שהמשיך תורה לתתא כנ"ל בבחי' ויורד עוז מבטחה ויש ארבע חיות בבחי' נפש וארבע חיות בתורה נושאין הכסא אריה שור נשר אדם אריה [שבבחי'] נפש זה בחי' אריתי מורי עם בשמי מורי זה בחי' מרת נפש בחי' ונפשה מרה לה זה בחי' פגם הנפש פגם הרצון כשרוצה דבר תאוה זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש ועכשיו כשבא זה האדם לחכם הדור עם רצון טוב עם נפש טוב והצדיק לוקח כל הרצונות ולוקט אותם אחד לאחד כדי להעלות אותם כנ"ל ואז מלקט גם הרצונות הנפשות שנפלו וזה בחי' אריה לשון לקט שמלקט מורי מרת נפש עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב ובחי' שור שבנפש זה האור המצוחצח שנתוסף [בנפש מחמת] הקיבוץ שנתקבץ פיזורי הנפש ואז מאיר [הנפש ביותר] כי כשהרצון אין מאיר אזי הנפש בבחי' ונפש רעבה כי עיקר הרעב מחמת העדר האור כ"ש חז"ל ויענך וירעיבך ויאכילך את המן מכאן [*ש]הסומא אין שבע כי עיקר השובע מחמת האור שיראה בעיניו וע"י שאין רואה אין נתמלא נפשו היינו רצונו כי טוב מראה עינים מהלך נפש וכשמצחצח נפשו בצחצחות האור אזי ונפש רעבה מלא טוב בבחי' והשביע בצחצחות [נפשך] וזה בחי' שור לשון הסתכלות בחי' טוב מראה עינים מהלך נפש נשר שבבחי' נפש זה החידוש שנתחדש הנפש בעלייתה בבחי' עיבור זה בחי' נשר תתחדש כנשר נעוריכי אדם שבנפש זה בחי' ויהי האדם לנפש חיה כי האדם בחי' מסכני ועתירי כ"ש נעשה אדם בצלמינו עתירי כדמותינו מסכני וכשנתלקטו הנפשות אזי הם בבחי' אדם נפשות גדולות וקטנות בבחי' מסכני ועתירי כי לא כל הרצונות שוות כי יש מי שרוצה דבר גדול ויש מי שרוצה דבר קטן וארי' שבתורה, התורה נקרא עוז מה עז מארי ושור זה בחי' שרים ישורו ונשר זה בחי' התחדשות התורה בבחי' תתחדש כנשר ואדם זה בחי' זאת התורה אדם כי בה קלות וחמורות ויש בה קומה שלימה רמ"ח אברים ושס"ה גידים וכסא של החיות של הנפש היא נפש החכם שנתכסה נפש החכם בנפשות ההם בבחי' ומיכסי שקא כי יקרה היא מפנינים כי מחמת שהיא יקרה, היא מלפני ולפנים וכל הנפשות נעשין לבושין אצלה וכסא של החיות של התורה הם דברים עתיקין שכיסה עתיק יומין בבחי' ולמכסה עתיק והם מכסים א"ע בספורי התורה ואדם היושב על הכסא זה החכם שהוא בעל הנפש בבחי' אם בעל נפש אתה ואדם שעל הכסא של התורה הוא עתיק יומין בבחי' ועתיק יומין יתיב והאופנים הן הגופין כי עיקר פעולותיהם של הגופים אינה אלא מן החיות שבנפש שהנפש מראה פעולותיה ע"י אברי הגוף ואין לגוף שום תנועה עצמית אלא הכל ע"י הנפש ע"י כחות הנפש ואופנים שבתורה הן הן גופי הלכות וזה בלכתם ילכו ובעמדם יעמודו וארבע אופנים שבגוף הן ארבע יסודות וארבע אופנים שבתורה הן ארבע מידות בתלמידים ספוג ומשפך משמרת ונפה וזה פי' אמר רבה בר בר חנה אישתעו לי נחותי ימא היינו ממשיכי התורה לזה העולם בין גלא לגלא תלתא מאה פרסה תלתא מאה פרסה אלו חכמי הדור שהם בבחי' מה בשלש דברים כ"ש אל יתהלל בחכמתו ובגבורתו ובעשרו כי אם בזאת וכו' וכתיב אל תקרי מה אלא מאה ואלו החכמים הם בין גלא לגלא היינו מחברים כל הנפשות בבחי' ולוקח נפשות חכם כנ"ל ונפשות הם גלגלים בבחי' עגולים כידוע זימנא חדא אזלינן באורחא היינו שהלכנו ונכנסנו לעורר זווג הנקרא אורח כ"ש ארחי ורבעי ודלינן גלא היינו שדלינן הנפשות למעלה בבחי' עיר גבורים עלה חכם כי עיקר עליית הנפשות ע"י החכם כנ"ל ורומא דגלא תלת מאה פרסה היינו התרוממות הנפשות למעלה אינה אלא ע"י החכם שהוא בחי' תלת מאה פרסה עד דחזינן [כי] [*בי] מרבעתיה דכוכבא זוטא היינו שגרמנו זווגא עילאה וזה [כי] [*בי] מרבעתיה בחי' זווג כ"ש ארחי ורבעי ושכינה נקראת בשעת זווג כוכבי זוטא כמובא בזוהר פ' פינחס דאתעבידת נקודה זעירא מגו רחימותא כדין אתחבר בה בעלה עיין שם דהוי כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא כמובא בפרשת פנחס והאי חיה כד אתעברת אסתתמת ולא יכילת לאולדא עד דאתי נחש ונשיך לה כדין אתפתחת ונפיק מינה דמא והוא שתית לדמא וזה בחי' ביזרא דחרדלא היינו בחי' טפת דם כחרדל דנפיק מינה מחמת הנשיכה בבית הזרע ביזרא בית זרע ואח"כ אולידת והולדה הזאת היא התורה כנ"ל והתורה הזאת היא הולכת דרך ארבעים היינו בחי' שאר חיותא שהם ארבעים לכל סטר עשרה כמובא בפ' פנחס ובחודש הראשון וכו' וזה בחי' ארבעין גריוי בחי' ארבעין חיותא ואי דלינן טפי הוא מקלינין מהבלא כי יש הבל אשר יש צדיקים שמגיעים להם כמעשה רשעים והוא הדין להיפך וע"י הבל הזה רבים נתפקרו שרואים צדיק ורע לו רשע וטוב לו אבל זה מחמת שהעולם נידון אחר רובו ואז צדיקים נתפסים בעון הדור והוא הדין להיפך ואי דלינן הרבה נפשות אזי בוודאי הוי מקלינין לשון קולא מהבלא היינו שע"י שהיה רוב העולם טוב עי"ז היה טוב לצדיקים ולא היה הבל הזה כל כך קשה על הצדיקים ורמיא גלא קלא לחברתה מי שבקית מידי בעלמא דלא שטפתיה וניתי אנא וניחרביה היינו אח"כ כשכל אלו הנפשות חוזרות מעיבור הנ"ל ואז מעוררים אלו לאלו ואומרים זה לזה ומזכירים זה את זה אחי שמא שבקת איזהו דבר בעולם הזה שעדיין היא מושלת עליך ואין אתה יכול להתגבר עליה וניתי אנא וניחרביה היינו אכלה את הדבר הזה ממך והשיב לו פוק חזי גבורתיה דמרך שהוא החכם הנ"ל ראה כמה כחו גדול דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעבר פי' ר"ש אפי' כמלא רוחב החוט אין יכולתי לצאת חוץ מן החול פי' אתה שואלת אותי שמא שבקתי מידי בעלמא שעדיין לא תקנתי אותה תדע חברתי שעדיין אני משוקע בכל התאוות ועדיין לא יצאתי מן החול אל הקודש אפי' כמלא חוט וזה ידוע לך שמי שהוא בחול אזי הוא בבחי' אין יכול לבא אל הקודש וזה בחי' כמלא חוטא דחלא לית דעבר היינו מי שהוא בחול אפי' כמלא חוט עי"ז לית דעבר אין יכול לבא בבחי' עיבור כ"ש אני שאני משוקע בחול שלא יכולתי לצאת מן החול אל הקודש אפי' כמלא רוחב החוט כ"ש שאין אני ראוי לבא אל הקודש בבחי' עיבור אבל פוק חזי גבורתיה דמרך היינו כוח החכם שכל כך כוחו חזק שאפילו נפש שלי העלה בעיבור וזה ונגלה כבוד ה' זה בחי' חכמה כ"ש כבוד חכמים ינחלו בחי' בית המקדש כ"ש כסא כבוד מרום מראשון עי"ז וראו כל בשר יחדיו וראו זה בחי' המשכת התורה שהיא ראיה טנת"א כנ"ל כל בשר יחדיו זה בחי' לקיטת הנפשות כולם בבחי' לוקח נפשות חכם כנ"ל כי פי ה' דיבר כל זה נעשה ע"י רוח נדיבה כנ"ל שהוא פי ה' כ"ש חז"ל בפיך זו צדקה
—————————— Likutei Moharan, Additions from Manuscript 6 ——————————
—————————— Ликутей Моаран, дополнения из рукописи 6 ——————————
רב לכם סוב את ההר פנו לכם צפונה הנה הגדלות מפיל את האדם ומשפילו הן בגשמיות והן ברוחניות כי איש ישראל אם הוא דבוק בהשי"ת ובאמונתו הקדושה אזי אינו יכול לשלוט עליו שום דין ולא יהי' לו שום נפילה כי מי יוכל ליגע בו באשר הוא קרוב אל המלך ובאיזה מקום אשר הוא חונה שם הר אלהִים וממשלת הקב"ה עליו אבל אם הוא נופל מאמונה היינו שנפל בגדלות ואזי הוא מובדל מהקב"ה ואז אין אני והוא יכולין לדור במקום אחד ואז כל הדינין שורין עליו ומאין בא לו הגדלות מחמת שהוא לומד או מתפלל בפניה ומחמת זה בא לידי גדלות ואיתא בזוה"ק כד בר נש נפיל מאמונה כדין כל דינין מתנוצצין ומתלהטין ביה כי הם תמיד מצפים מתי יפול מאמונה כי תיכף ומיד שנפל מאמונה בא לידי כפירה וזה נקרא בחי' ערב שמערבב האמונה ואזי דינין שורין עליו כי נטו צללי ערב וכבר נודע שההר נקרא אמונה כי ההר נקרא ירושלים כ"ש ההר הטוב הזה והלבנון ופירש"י ההר הטוב זה ירושלים והלבנון זה ביהמ"ק וירושלים נקרא אמונה כ"ש קריה נאמנה וע"כ כשנפל מאמונה הנקרא ירושלים ובא לידי כפירה זה נקרא מחריבי ירושלים וכמ"ש שוטטו בחוצות ירושלים ובקשו איש אמונה א"כ כשנופל מהאמונה נקרא מחריבי ירושלים מחמת הפרדתו מהשי"ת ובאים ישראל בגלות כי השי"ת נתן מתנה לישראל שנקראו עליון וכ"ש ולתתך עליון על כל גויי הארץ וכשחרבה ירושלים אזי בחי' עליון בגוים וזהו שכתוב בהנחל עליון גוים דהיינו שבחי' עליון בגוים מחמת שנתפרדו מהקב"ה זהו בהפרידו בני אדם שבני אדם הנפרדים מהשי"ת מחמת הגדלות והפניה שלמד בה ועי"ז חרבה ירושלים אזי אותו בחי' עליון בגוים כי האמונה האמיתי אם הוא באמת אזי משפעת שפע ברכה וכל טוב מהשי"ת על ישראל וגם אם הוא מאמין באמונה שלימה בהשי"ת אזי ירא מהשי"ת יראה ואז אינו יכול ליפול מהאמונה כי האמונה היא למטה וכשהיא בשלימותה אזי נשפעים ממנה כל ההשפעות והברכות כ"ש איש אמונה רב ברכות וג"כ נקרא שדה כי כמו השדה שגדילה בה כל התבואות ונלקטין בה כל הפירות כן ע"י האמונה הזאת כל הטוב ויעקב נקרא ג"כ שדה כ"ש ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך וכו' וכל הדינין מתבטלין אבל כשהוא נופל מהאמונה ובא לידי כפירה נקרא מחריבי ירושלים וכל הדינין שורין עליו וזהו ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב יצחק הוא בחי' דין היינו אימתי דינין שורין באותה בחי' הנקרא שדה לפנות ערב דהיינו כשמערבב האמונה ובא לכפירה אז הוא נקרא מחריבי ירושלים ובמה יוכל לתקן זאת ע"י בינה דהיינו כשההתבוננות בגדלות הבורא ית' וזהו חדשים לבקרים רבה אמונתיך דהיינו כשעומד בזריזות בבוקר לעבודת בוראו ביראה ופחד לשמו הגדול ית' אשר בהיותו מתבונן בבוקר שהחזיר לו במידת טובו את נשמתו הנמסרת תמיד בכל יום אזי נופל עליו היראה ופחד משמו הגדול ית' ואז נתרחבה ונתרבה האמונה וזה חדשים לבקרים רבה אמונתיך שנתרחבה ונתרבה האמונה וזהו הנקרא סוד העיבור כעצמים בבטן המליאה ואז אינו יכול ליפול ולבא לידי גדלות כי אז נתרבה ונתרחבה האמונה הק' הנקרא ירושלים ואז ע"י ההתבוננות הזה נעשה ממחריבי ירושלים בנין ירושלים ולעתיד לבוא בב"א אז ימלא הארץ דיעה ואז יהי' בנין ירושלים בכולו ולע"ע בהתבוננות זה נעשה בנין בחי' ירושלים של כאו"א מזאת הבחינה הנקרא אחד וזאת הבחי' נקרא עוה"ב כי לעתיד לבא ב"ב אז יהי' דיעה שלימה וגם כי זה נקרא סוד העיבור דבר אשר לא הי' מקודם ועוה"ב נקרא שבת וגם בשבת נפתחין שערי בינה להתבונן האדם בעצמו היכן המקום אשר הוא עומד כי בחול משוקע בטרדות ואינו יכול להתבונן היטב הדק אבל אם יש לו בחי' שבת דהיינו בחי' עוה"ב דהיינו בחי' התבוננות היכן המקום שעומד שם שלא יהי' עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס דהיינו שאינו מבין המקום שהוא עומד כי לפעמים עומד במדרגה הפחותה שבכולם ונדמה לו שעומד במקום גדול אבל כשיש לו בחי' שבת היינו שיתבונן בעצמו היכן הוא עומד אזי אינו נופל בגדלות ואינו מבקש שכר פנחס ובשביל זה נקרא בחי' שבת כי בשבת יכול להתבונן בעצמו וגם איתא בזוה"ק שבת שין בת תלת גוונין דעינא ובת עין בחי' עיני השכל נמצא שבת נקרא עין לראות וזה שאמר משה ראו כי ה' נתן לכם את השבת דהיינו כשיש לכם בחי' שבת אז תראו ותתבוננו היטב היכן המקום שאתם שם שלא תהיו עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס על כן שבו איש תחתיו היינו כאו"א יחשב בעיני עצמו ללא כלום היינו שיחשוב בעיני עצמו במדרגה הפחותה שהוא תחת מדריגתו ואם אין אתה יכול לבא לידי ענוה זו עכ"פ אל יצא איש ממקומו היינו שלא יהא עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס וזה רב לכם סוב את ההר דהיינו הגדלות שבכם הסובב את האמונה הנקרא הר כנ"ל ובשביל זה שורין דינין עליכם ומה תקנתו, פנו לכם צפונה היינו שתפנו לכם אל לבבכם בחי' צפונה דבר הצפון בחי' שבת בחי' עוה"ב דהיינו התבוננות ואז יהי' נקרא בנין ירושלים אמן ואמן
English translation not yet available
«Довольно вам ходить вокруг этой горы, поверните на север» (Дварим 2:3). Вот, величие (гордыня) низвергает человека и унижает его — как в материальном, так и в духовном. Ибо если человек из Израиля прилепляется к Всевышнему и к Его святой вере, тогда никакой суд не может властвовать над ним, и не будет у него никакого падения, ибо кто может коснуться его, когда он близок к Царю? И в каком бы месте он ни пребывал — там гора Божья и владычество Святого, благословен Он, над ним. Но если он падает из веры, то есть впал в гордыню, тогда он отделён от Святого, благословен Он, и тогда «Я и он не можем обитать в одном месте», и тогда все суды обрушиваются на него.
А откуда приходит к нему гордыня? Из-за того, что он учит Тору или молится с корыстными намерениями (панья), и из-за этого приходит к гордыне. И сказано в Зоар а-Кадош: когда человек падает из веры, тогда все суды вспыхивают и разгораются в нём, ибо они всегда подстерегают, когда он упадёт из веры. Ибо как только он упал из веры, он приходит к отрицанию. И это называется аспектом «эрев» (вечер/смешение) — что он смешивает веру. И тогда суды обрушиваются на него, ибо «склонились тени вечера».
И уже известно, что гора называется верой, ибо гора называется Иерусалим, как сказано: «Эта прекрасная гора и Ливанон», и объясняет Раши: «прекрасная гора — это Иерусалим, а Ливанон — это Храм». А Иерусалим называется верой, как сказано: «Город верный». Поэтому, когда он падает из веры, называемой Иерусалим, и приходит к отрицанию, это называется «разрушители Иерусалима», как сказано: «Обойдите улицы Иерусалима и ищите человека верного». Следовательно, когда он падает из веры, он называется разрушителем Иерусалима — из-за своего отдаления от Всевышнего.
И Израиль приходит в изгнание, ибо Всевышний дал Израилю дар, который называется «высший» (элион), как сказано: «И поставит тебя высшим над всеми народами земли». А когда разрушен Иерусалим, тогда аспект «высшего» — у народов. И это написано: «Когда Высший давал наследие народам» — то есть аспект «высшего» у народов из-за того, что отделились от Святого, благословен Он. Это — «когда разделял сынов человеческих» — людей, отделившихся от Всевышнего из-за гордыни и корыстных намерений, с которыми они учились. И из-за этого разрушен Иерусалим, и тогда тот аспект «высшего» — у народов.
Ибо истинная вера, если она подлинна, изливает поток благословения и всякого блага от Всевышнего на Израиль. И также, если он верит полной верой во Всевышнего, тогда он боится Всевышнего истинным страхом, и тогда не может упасть из веры, ибо вера внизу, и когда она в совершенстве, тогда от неё изливаются все благословения и потоки, как сказано: «Человек верный — велик в благословениях». И она также называется полем, ибо как в поле произрастают все злаки и собираются все плоды, так и через эту веру — всё благо. И Яаков тоже называется полем, как сказано: «Вот запах сына моего как запах поля, которое благословил Господь. И даст тебе...» И все суды отменяются.
Но когда он падает из веры и приходит к отрицанию, он называется разрушителем Иерусалима, и все суды обрушиваются на него. И это: «И вышел Ицхак помолиться в поле к вечеру» — Ицхак — аспект суда. То есть когда суды обрушиваются на тот аспект, именуемый «поле»? «К вечеру» — то есть когда он смешивает веру и приходит к отрицанию, тогда он называется разрушителем Иерусалима.
А чем он может исправить это? Посредством Бины (понимания) — то есть когда он размышляет о величии Творца, благословен Он. И это: «Новые каждое утро — велика верность Твоя» — то есть когда он встаёт рано утром с усердием для служения своему Творцу со страхом и трепетом пред Великим Именем Его, благословен Он; когда он размышляет утром о том, что [Бог] по милости Своей вернул ему душу, которая вверяется каждый день, тогда нисходит на него страх и трепет пред Великим Именем Его, благословен Он. И тогда расширяется и умножается вера. И это: «Новые каждое утро — велика (раба) верность Твоя» — что расширилась и умножилась вера.
И это называется тайной зачатия (ибур), «как кости в чреве полном». И тогда он не может упасть и прийти к гордыне, ибо тогда умножилась и расширилась святая вера, именуемая Иерусалим. И тогда, через это размышление, из разрушителя Иерусалима он становится строителем Иерусалима. А в будущем, вскоре в наши дни, наполнится земля знанием, и тогда будет строительство Иерусалима в полноте. А пока, через это размышление, происходит строительство аспекта Иерусалима каждого человека.
И из этого аспекта [происходит] то, что называется «единый». И этот аспект называется миром грядущим, ибо в будущем, вскоре, будет полное знание. И также это называется тайной зачатия — нечто, чего не было прежде. А мир грядущий называется Шабат. И также в Шабат открываются врата Бины, чтобы человек размышлял о себе, где он находится, ибо в будни он погружён в заботы и не может хорошенько вдуматься. Но если у него есть аспект Шабата — то есть аспект мира грядущего, то есть аспект размышления о том, где он стоит, — чтобы он не совершал дела Зимри и не просил награды Пинхаса, то есть чтобы он понимал место, где стоит. Ибо иногда он стоит на самой низшей ступени, а ему кажется, что он на великом месте. Но когда у него есть аспект Шабата, то есть он может размышлять о себе, где он стоит, тогда он не впадает в гордыню и не просит награды Пинхаса.
И поэтому этот аспект называется Шабат, ибо в Шабат человек может размышлять о себе. И также сказано в Зоар а-Кадош: Шабат — шин-бат — три оттенка глаза и зрачок, аспект глаз разума. Получается, Шабат называется «глаз» — видеть. И это сказал Моше: «Смотрите, ибо Господь дал вам Шабат» — то есть, когда у вас есть аспект Шабата, тогда вы увидите и хорошенько поразмышляете, где вы находитесь, чтобы не совершать дела Зимри и не просить награды Пинхаса. Поэтому — «пусть каждый сидит на своём месте» — то есть каждый пусть считает себя ничем, то есть пусть считает себя на самой низшей ступени, что ниже его уровня. А если ты не можешь прийти к такому смирению, то по крайней мере — «пусть не выходит никто со своего места» — то есть чтобы не совершал дела Зимри и не просил награды Пинхаса.
И вот: «Довольно вам ходить вокруг этой горы» — то есть гордыня, которая в вас, окружает веру, именуемую горой, как сказано выше. И из-за этого суды обрушиваются на вас. А каково исправление? «Поверните на север (цафона)» — то есть обратитесь к тому, что внутри вас, аспект «цафона» — скрытое, аспект Шабата, аспект мира грядущего, то есть размышление. И тогда это будет называться строительством Иерусалима. Амен и амен.