Group None

ופרעה הקריב וישאו בנ"י את עיניהם והנה כו' ויאמר משה אל העם כו' הנה י"ל מהו לשון וישאו בנ"י את עיניהם שמשמעותו שהסתכלו לפניהם והאיך ראו שמצרים נוסע אחריהם הל"ל ויביטו בנ"י אחריהם והנה כו' ב' אמרו והנה מצרים נוסע אחריהם ויראו מילת אחריהם מיותר ומשמעותו מורה שעיקר היראה היה להיותם אחריהם והלא אילו היה באים נגדם והים אחריהם יותר היה להם לירא ג' מלת התיצבו נראה כמיותר ועוד יש לדקדק בפסוק ויאמר ה' אל משה מה תצעק כו' היכן מצאנו שהתפלל משה אז או שיאמר לישראל שיצעקו הם אדרבה אמר להם התיצבו כו' ובז"הק על פסוק מה תצעק אלי וז"ל לאו עי"דן צלותא הוא והוא תמוה ונקדים לבאר הפסוקים של ויסע מלאך וגו' ויבא בין מחנה וגו' ויט משה את וגו' הנה איתא שבג' פסוקים אלו משולב שם של ע"ב ובו יצאו ישראל ממצרים ובזו"הק כתיב השמות של ויסע כסדרן והשמות של ויבא למפרע ושל ויט כסדרן גם אי' במד' ויסע זה אברהם ויבא זה יצחק ויט זה יעקב וצריך להבין הדברי' עוד אי' במדרש בזכות אברהם נקרע הים לישראל וכן בזכות יצחק וכן בזכות יעקב ויש לפרש כל זה הנה אברהם נקרא איש חסד שהיה ממשיך חסדי' על כל העולם ובפרט על כנסת ישראל והחסדים הם ה' הויו"ת של רחמים שעולה מספרם ק"ל ויצחק הוא בחי' יראה לידע דאית דין ואית דיין וצריכים אנו להמתיק הגבורות בשורשן שלא יצאו כלל על כנ"י ויעקב הוא הבריח התיכון שהוא רחמים והוא ממתיק הדיני' בשורשן וממשיך רחמים על כנ"י והנה אי' מים זה אברהם שמים רומז לחסד שכמו שטבע של מים לילך ממעלה למטה כסדר בהתפשטות גדול כן מהצורך שיתמשכו החסדים על כנ"י מעילא לתתא בלי עיכוב והנה שורש התיבה של ויסע אינו כ"א "סע כי הב' אותיות ראשוני' שהם וי"ו ויו"ד הם פעולה וזה פי' ויסע זה אברהם שהיה ממשיך על כנ"י ה"ה הויות של רחמים שהם בגימ' ק"ל כמנין "סע וע"כ השמות של פסוק זה הם כסדרן בהתפשטות כמו מים שרומז לחסד ואש רומז לגבורו' מדת יצחק שכמו שטבע של אש לעלות למעלה כן צריך להעלות הגבורי' ולהמתיקן בשרשן שלא יצאו כלל לכן השמות של ויבא הם למפרע באותיות "תשרק שרומז לגבורות כידוע וצריך להעלותן ולהמתיקן בשרשן ויט זה יעקב בריח התיכון והוא הממשיך רחמים על כנ"י וממתיק הדיני' בשרשן והיא ג"כ התפשטות לכן השמות של ויט ג"כ כסדרן והנה כתיב ויבן ה' אלהי' את הצלע ודרשו חז"ל ולמד שבראו הקב"ה ד"ו פרצופי' ואח"כ נסרו והנה כוונת הנסירה אשר אנו משימים כל מגמת פנינו כל ימים נוראי' שיהיה הזווג פא"פ ובכתבי האר"י ז"ל אי' שבאם חלילה היתה הבריאה תיכף פא"פ לא היה תקומה ח"ו וטעמו אי' ג"כ שם רק בהעלם וצריכי' אנו לבאר הטעם כי בכל העולמות כלם יש פנימיות וחיצוני' רק שהחיצוניות שבעולם העליון הוא פנימיות בעולם שלמטה הימנו וכן מעולם לעולם עד סוף כל העולמות ומעשה צדיקים יוכיחו כמו שעינינו רואות שאכילתם ושתייתם ודבורם הגשמי' מכווני' בהם יותר ממה שאנו מכווני' בתורתינו ובתפלתינו והנה בהפנימיו' ממש א"א שיהי' שם אחיזת החיציני' רק בהחיצוני' העולמות שם הוא אחיזת החיצונים גם זאת אנו רואים לכשיתראו שני אוהבים יחד לשמח הם יושבים פא"פ מפני שהשמחה הוא מהצורה דהיינו מהפנימיות ששורה על הפנים והצורה שהוא צלם אלקים ששם מצח ועינים ודיקנא ודומיהם ע"כ בלתי אפשרי שתהי' שם אחיזת החיצונים כ"כ אכן באחוריים כמעט שאין שם אפי' חיתוך אברים ויכולין החיצונים להאחז חלילה ולזאת באם היתה הבריאה תיכף פא"פ והי' שם אחוריים אז הי' אחיזת החיצונים גדול מאוד עד שלא היתה תקומה חלולה ע"כ נבראו דו פרצופים ואחור באחור שלא יהיה אחוריים ולא תהיה אחיזה להחיצונים וע"ז אנו מצפים שיהיה בירור העולמות כשיהיה רצון מלפניו יתברך ואז יתבטלו החיצונים (כמאמר הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ) ויהיה הזיוג פא"פ והנה במצרים היה אחיזה להחיצונים כ"כ עד שהיה בלתי אפשרי לצאת מהגלות ושיזכו לקריעת י"ס רק שהקב"ה ברוב חסדיו עשה למענו והופיע להם פנימיות אלהותו ממש מעתיקא קדישא אשר שם אין אפילו בחי' דו"נ והשפיע פנימיות אלהותו גם בהאחוריים וממילא נתבטל אחיזת החיצונים גם מהאחוריים ונבקע להם הים ומעתה נבוא לביאור הפסוקים וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם היינו שראו שיש אחיזת חיצונים באחורים וזהו לשון אחריהם ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה' וכו' ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו הוא מלשון עמידה ואין עמידה אלא תפילה והנה שירות ותשבחות נקרא תפילת מיושב ותפילת בלחש הוא תפילת מעומד והוא שנתן להם עצה שיתפללו תפילת מעומד שהוא יחוד שעומד לפני ה' והוא בעולם המחשבה שאין בו אמורה כלל וזהו פי' ואתם תחרישון שתהיו בעת התפילה בעולם שאין בו אמירה והיה משה סבור שע"י תפילה ויחוד זה יבקע הים וזהו פי' ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי לאו עידן צלותא כלומר שביחוד זה לא יתבטל אחיזת החיצונים אלא בעתיקא תלי' שיתגלה העתיקא דהיינו הפנימיות ממש וממילא יתבטלו אחיזת החיצונים מכל וכל וזהו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם כלומר שהאיר הקב"ה פנימיות אלהותו ית"ש אף באחוריים וזהו ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם וזהו ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל שנתבטל אחיזת החיצונים ע"י מה שפירש הכתוב ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה כלומר שהופיע הקב"ה בהירות אלהותו אפילו בחשכות החיצונים ויולך ה את הים ברוח קדים ברוח קדמונו של עולם עזה כל הלילה עזה רומז אל בהורות הגדול שהופיע בכל חשכות של החיצונים ונתבטל אחיזתן ועי"ז וישם את הים לחרבה וכו'.