Group None

אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם ביד משה ואהרן ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם וכו'. יש לדקדק בזה שלכאורה הוא מיותר תיבת לצבאותם הלא כשיצאו ישראל ממצרים עדיין לא היו חונים בדגלים רק בערבוביא יצאו ועוד קשה על ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם והדר כתוב ואלה מסעיהם למוצאיהם ובזה הדיקדוק כבר הרגישו מפורשי התורה ונראה בזה כי עדיין גם זאת צריך להבין מה זאת שמצינו בספר הזה לפעמים כתיב לצבאותם או בצבאותם ולפעמים כתיב על צבאותם והנה כשעלה ברצונו הפשוט לברא את כל העולמות הי' נגלה לפניו י"ש שיקבל תענוג ושעשועים מעושי רצונו והם בני ישראל עם קדושו מחמת שהם בעולם השפל בעולם הגשמיי וקשה עליהם עול שיעבוד מלכיות ומלחמת היצר ואעפ"כ הם עושים רצון הבורא ית"ש מקבל מזה תענוג לאין שיעור ואף שמעולמות העליונים מצבא מעלה הוא ג"כ מקבל תענוג אך תענוג זה הוא תענוג תמידיי מחמת שאין ביניהם שום יצה"ר ושיעבוד מלכיות לכן הטבע שלהם הוא לעבוד להשי"ת תמיד בלי הפסק כלל בהתלהבות גדול ובתשוקה גדולה ביראה ואהבה כמו שטבע החמה והלבנה שהם יוצאים בכל יום תמיד לעשות רצון יוצרם ותענוג תמידיי אינו כל כך תענוג אבל מישראל עם קרובו הוא מקבל תענוג גדול מחמת לפעמים אדם נתפס באיזה דבר חלילה מחמת שהוא בעולם השפל ואעפ"כ הוא חוזר בתשובה לפניו ומשתוקק לעשות נחת רות ליוצרו ולעבדו באמת ביראה ואהבה מזה הוא מקבל תענוג גדול אשר בעבור זה עשה ברצונו לפניו י"ש לברוא כל העולמות והנה אדם שיהי' לו יראה הרוממות כמו מלאך ה' צבאות לא מצינו כי אם חד בדרא או תרי בדרא ושמעתי מפה קדוש הרב בוצינא קדישא ר' זושא זצוק"ל שהי' מתפלל כמה שנים שישיג יראה הרוממות כמו מלאך ה' צבאות והן אמת שהוא י"ש מקבל תענוג מכל מדה טובה שאדם עושה אם הוא עושה המצוה לעשות רצון י"ש באמת אף שאינה בתכלית היראת הגדולה כמו יראת המלאכים מחמת שאדם הוא בעולם השפל אבל התכלית העבדות הוא להשיג יראת המלאכים וכבר הי' בעולם צדיקים אשר השיגו יראת הרוממות יותר מן המלאכים ומאד מאד הוא קשה להשיג יראה זו לכן צריכין אנו לדבק עצמינו במאכלי צבאות משרתי עליון שהם עובדים לפניו י"ש בתשוקה גדולה כמו שאנו אומרים ונותנים באהבה רשות זה לזה וביראה הרוממות כמו שאנו אומרים עונים באימה ואומרים ביראה ואם האדם עובד את הש"י באמת בתום לבבו כל אחד ואחד לפי שכלו ומשתוקק להשיג יראת המלאכים ומדבק עצמו בצבא מעלה ובזה עושה שעשועין לפניו י"ש יותר מן המלאכים ונעשה דבק במלכות שמים והוא למעלה מהמלאכים לכן אנו אומרים בכל יום קדושת יוצר שבזה אנו מדביקים עצמינו בצבא מעלה ובקדושת מעומד אנו למעלה מעולם המלאכים לכן לפעמים כתיב לצבאותם או בצבאותם כי שהאדם צריך לדבק עצמו בצבא מעלה דהיינו להשתוקק להשיג יראה הרוממת כמו צבא מעלה ואם הוא מדבק עצמו בצבא מעלה ועובד הש"י באמת בכל לבבו אף שעדיין אינו משיג יראת המלאכים הוא י"ש מקבל מזה תענוג גדול לאין שיעור ואז הוא למעלה מצבא מעלה לכן נאמר לפעמים בצבאותם פי' שהוא דבוק בצבא מעלה ולפעמים נאמר על צבאותם היינו למעלה מצבא מעלה והוא מלשון על גביהם וכשיצאו ישראל ממצרים עדיין לא השיגו שום דבר אך כשראו הניסים והנפלאות שעשה הש"י עמהם בהוציאם ממצרים היו משתוקקין לעבדיהו שכם אחד באמת ותשוקתם הי' לירא מפניו י"ש יראת הרוממת כצבא מעלה ובזה היו מדביקים עצמם במלאכי מעלה. וזה ביאור הכתובי' ואלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם פי' שהיו מדבקים עצמם בצבא מעלה במה שהיו משתוקקים להשיג היראה שלהם וכשהאדם משתוקק לעשות רצון יוצרו באמת ולהשיג יראת הרוממות של מלאכי מעלם אף כשעדיין אינו משיג הוא ית' מקבל תענוג יותר מן המלאכים כמו שבארנו למעלה ומשה רבינו ראה שהם עושים בתשוקתם תענוג גדול לפני י"ש יותר מן המלאכים והם למעלה מהם לכן נאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' שפי ה' הוא גם כן גבוה יותר מעולם המלאכים כידוע למבין והם נדבקו יותר גבוה שהיא על פי ה'.