Parshat HaChodesh

ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. בפסיקתא לפ' החודש (סי' כד) ויקחו להם איש זה הקב"ה דכ' ביה ה' איש מלחמה שאתה לוקחו בשני תמידים שה זה קרבן תמיד כו' הוא עפמ"ש (מ"ר ר"פ תרומה) כי לקח טוב וגו' מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה משל כו' קיטון א' עשה לי שאדור אצלכם כו' ע"ש והיינו המשכן וז"ש שאתה לוקחו בב' תמידים דכ' בהו את קרבני לחמי לאישי ואיתא (זח"ג ז ב) ישראל מפרנסי לאביהן שבשמים והיינו ויקחו לי שהוא דר עמהם כנ"ל. ותיכף כשנאמר להם פרשה החודש שהוא עץ חיים תאוה באה שהוא התחלת דברי תורה נאמר להם ויקחו להם איש זה הקב"ה והיינו דכביכול נמכרתי עמה ועשו לי קיטון שאדור אצלכם. ואף שעדיין לא היה מקדש ומשכן. לב ישראל הוא משכן לשכינה כמ"ש בפסיקתא ומד' (שהש"ר ה ב) שהקב"ה לבן של ישראל שנאמר צור לבבי וחלקי אלהים לעולם. ואף שלא היה אז מזבח וקרבנות המשקוף וב' המזוזות היו שלש מזבחות (כמ"ש פסחים צו.) וכתיב זאת התורה החטאת כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת. ות"ח שעוסקין תדיר בתורה הם תמיד משכן לשכינה ואתקריאו שבתות (כמ"ש זח"ג כט ב) ובשבת כל ישראל כת"ח ולבם משכן לשכינה כמ"ש לדרתם דעביד דירה נאה לשכינתה בליביה (כמ"ש תקו"ז תי' ו) ואז הוא פריסת סוכת שלום עלינו כו' ועל ירושלים שזוכין לקדושת ירושלים ולב ישראל משכן לשכינה. והתורה לכו לחמו בלחמינ נהמא דאורייתא וכמו קרבנות שהם לחמי לאישי. ובתיקו"ז (תי' מח) תרין זמנין אדכר הכא שבת לקבל שכינתא עלא הותתאה. לדרתם זכאה איהו מאן דעביד לון דירה בשבת בתרי בתי לבא כו' והוא דשכינתא תתאה מדת מלכות ה' שוכן בתוך בני ישראל נקרא צור וכמו שלמדו בפסיק"ר ושהש"ר מדכ' צור לבבי וגו' והוא אלהים בתראה (זח"א לא ב) והיינו שם אדנ"י המורה על היראה כש"נ ואם אדונים אני איה מוראי אספקלריאה דלא נהרא דבה אתעביד עבידתא דעלמא (כמש"ש קעב א) ובכל מעשה בראשית נזכר שם אלהים והיינו אלהים בתראה כנ"ל. ומדה זו נקרא לב כמו שנדרש (יומא עב :) על מי שאין בו י"ש ולב אין. ובינה לבא היינו ג"כ יראה כש"נ אז תבין יראת ה' והיינו כשנכנס היראה לעומק נקודה שבלב הוא בחינת בינה לבא. וזה נקרא צור כמ"ש בזוהר הקדוש (ח"ב סד א) לאכללא אימא עלאה כו' ובג"כ צור עלאה איקרי ולעיל מינה א' מסטרא דצור עלאה נפיק צור אחרא כו' והיינו דצור מורה על גבורה ובינה אימא עלאה אע"ג דלאו איהי דינא מסטרהא אשתכח כו. וצדק מלכותא קדישא דינ"א דמלכותא דינא שם אדנ"י בהיפך אתוון (כמש"ש קיח א) וזהו דנפיק צור אחרא. והתחלת התורה שהוא פרשת החודש הזה לכם נאמר להם ויקחו להם איש שיהיה כל אחד משכן לשכינה וכמו שזכו אחר כך במתן תורה. ואחר שקלקלו וזכו אחר כך לעשות משכן כ' ויקחו לי כנ"ל. וז"ש שאתה לוקחו בשני תמידים. ועז"נ שה לבית אבות שה לבית והוא מ"ש בפסיקתא סמוך לזה. מימיו לא לן אדם בירושלים ובידו עוון תמיד של שחר מכפר על עבירות שנעשו ביום כו' וזש"נ שה לבית אבות היינו תמיד של בין הערבים שמכפר על עבירות של יום שנעשו ע"י חברת אנשים ועל זה מרמז זה לבית אבות. שה לבית מרמז על תמיד של שחר שמכפר על עבירות של לילה שאדם עובר כשהוא בפ"ע בודד בביתו וזהו שה לבית. ומסיק בפסיקתא מה טעם צדק ילין בה צדיק ילין בה. והיינו צדק מלכותא קדישא והיינו ויקחו לי עשו לי קיטון שאדור אצלכם. וכתיב פתחו לי שערי צדק וכ' בתריה זה השער וגו' צדיקים יבאו בו דלכנוס לשערי צדק מלכותא קדישא צריך שיהיה צדיק וזה שדרש שיהיה ה' שוכן בתוך בני ישראל צריך להיות צדיק ילין בה וע"י כן צדק ילין בה שהשי"ת שוכן בתוך בני ישראל: