בראשית

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה היא הכתוב היה ראוי להקדים ולומר ותהי רבקה עקרה ואח"כ ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא, ומה שהקדים התפלה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכונה שתהיה העקרות סבת התפלה שא"כ הסבה עיקר והתפלה טפל לה, אבל הכונה לשון הכתוב כי התפלה סבת העקרות, ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפלה שהיא העיקר והסבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל מפני מה נתעקרו האמהות מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, ומכאן יש ללמוד עוד כח התפלה שהיא גדולה מאד ואפילו לשנות הטבע, ומטעם זה הזכיר לשון ויעתר ולא אמר ויתפלל או ויצעק ושאר הלשונות, כי הוא מלשון עתר, וכן הבינו ז"ל, הוא שאמרו בפ"ק דסוכה (דף י"ד) למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר, מה עתר זה מהפך הגורן הזה ממקום למקום כך תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, באורו מה העתר מהפך את התבואה ממטה למעלה ואח"כ מפלת ממעלה למטה, כך הצדיק בתפלתו מחשבתו משוטטת ועולה ממטה למעלה, ואח"כ ממשיך ומוריד השפע ממעלה למטה, וכן פירשוהו עוד מלשון רבוי תפלה מענין (יחזקאל ח׳:י״א) ועתר ענן הקטרת עולה, ועוד מלשון מחתרת וכענין שדרשו במנשה.

ויעתר יצחק לנכח אשתו כי עקרה היא, “Yitzchak prayed in the presence of his wife seeing she was barren.” Actually, the Torah should have commenced this verse with the statement ותהי רבקה עקרה וגו', “seeing that Rivkah was barren, Yitzchak prayed, etc.” The reason the Torah first mentioned the prayer was to tell us that this was Yitzchak’s main concern. If the prayer had been evoked only by Rivkah’s being barren, this would make the barrenness the major element in this verse. The Torah wanted to be certain that we appreciate that the major element of what the verse tells us is that Yitzchak prayed and that the prayer was effective. In other words, the only reason G’d had allowed Rivkah to be barren until that time was to get Yitzchak (and Rivkah) to pray. Her barrenness was merely a detail in bringing about Yitzchak’s prayer. A major reason why Rivkah had been barren in the first place is explained by our sages in Shir Hashirim Rabbah 2,32: “Why were the matriarchs barren? Because G’d longs for the prayers of the righteous.” This teaches the powerful effect prayer has. It is so powerful that it can bring about changes in the laws of nature. This is also the reason the Torah uses the unusual word עתר to describe Yitzchak’s prayer. We would have expected either ויתפלל, or ויצעק, or other expressions associated with the offering of a prayer. Why did the Torah write ויעתר?. Our sages explain this in the first chapter of Tractate Sukkah. The question is asked why the prayer of the righteous is compared to an Attar, “a shovel, a pitchfork?” The answer given is that just as a pitchfork turns the floor of a threshing ground upside down (after its use), so the prayers of the righteous succeed in changing the mind of G’d from an intention to employ the attribute of Justice (which implies sorrow for the person at whom it is directed) to the decision to use instead the attribute of Mercy. Technically speaking, the (use of) the pitchfork brings the grain which is on the floor to the top of the heap while placing the grain which was on the top to the bottom. In a similar manner the prayer of the righteous raises certain matters which had been at the bottom of G’d’s priorities to the fore, while submerging other considerations of G’d which had been in the forefront of His thinking until the righteous offered a prayer. As a result, G’d’s bounty which had been held back in an inaccessible region is moved to a region from which it is released for man’s benefit forthwith. The word ויעתר is also related to מחתרת, i.e. from the verb חתר, “dig under,” “subvert,” and is similar to עתר. This would be similar to Sanhedrin 103 where Chronicles II 33,13 dealing with G’d’s efforts to accept King Menashe’s repentance is described. We read in that verse ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו, “He (Menashe) prayed to Him, and He (G’d) allowed Himself to have His priorities changed, He listened to his prayer, etc.” The fact that before the words: “He listened to him,” we find the words ויעתר לו, indicates that some transformation had to occur in G’d’s thinking before He decided to listen to this prayer.

ודע כי ארבע האמהות שלש מהן היו עקרות, שרה הוא שכתוב (בראשית י״א:ל׳) ותהי שרי עקרה, רבקה דכתיב בה כי עקרה היא, רחל שנאמר (בראשית כט) ורחל עקרה.

You should remember that three out of our four matriarchs were naturally barren. The Torah wrote concerning Sarai ותהי שרי עקרה, (Genesis 11,30); concerning Rivkah it says here כי עקרה היא, “for she was barren.” The Torah also used the term עקרה, “barren” in connection with Rachel in Genesis 29,31.

וע"ד הפשט יש לתת טעם לעקרות האמהות, שרה היתה עקרה לשתי סבות, האחת כדי שיצא ישמעאל מאברהם שנאמר (בראשית ט״ז:ב׳) הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי, השנית כדי לשנות שמה, ולמה הוצרך שנוי שמה, כדי להורות אמונה נאמנה כי כשנברא העולם בה"א כך בטל כח המזל בה"א, ולמדנו שהאדון שסדר מערכת הכוכבים הוא המנצחה והמבטלה ברצונו ואין זולתו. ורבקה ג"כ ידוע כי יצחק בן מ' שנה היה כשלקחה, וכשהוליד ליעקב ועשו היה בן ס' שנה, וא"כ כ' שנה שהתה עמו שלא ילדה, וזה טעם עקרותה כדי שלא יצא עשו לתרבות רעה בחיי אברהם, שכבר הבטיחו הקב"ה וא"ל (בראשית ט״ו:ט״ו) ואתה תבא אל אבותיך בשלום ועשה ישמעאל תשובה בימיו, וביום שנפטר אברהם בו ביום יצא עשו לתרבות רעה, וזה הנזיד שעשה יעקב, והטעם ברחל כדי שתהא סבה לבלהה ולזלפה שיצאו מהן דן ונפתלי גד ואשר.

There is a simple reason for the barrenness of these three women. There were two reasons why Sarah was barren; I) in order that Ishmael should be fathered by Avraham. After all, she herself is on record as saying “G’d has prevented me from giving birth, etc., please sleep with my maid servant.” (Genesis 16,2). 2) This was in order for G’d to change her name and to demonstrate an important lesson. The name change was essential in order to teach her and all of us that just as G’d used the letter ה to create the physical part of the universe, so He uses this same letter to bring about changes in the laws of nature in that universe. The potency of the horoscopic influences on man’s (or woman’s) life was nullified by the substitution of the letter ה' in Sarai’s name (compare commentary on Genesis 2,4 בה-בראם). As to Rivkah’s barrenness, we know that Yitzchak was forty years old when he married her and that he was sixty when Esau and Yaakov were born. In other words, she lived with him for twenty years during which no mention is made of their praying to have children. G’d arranged her barrenness in order that Avraham should not experience the disappointment of seeing that one of his grandchildren became disloyal to his teachings. After all, G’d had assured Avraham (Genesis 15,15): “you will join your fathers in peace (of mind).” We have already pointed out that Ishmael became a complete penitent during Avraham’s lifetime. According to Baba Batra 16, Esau began his career as a wicked person on the very day Avraham died (and he sold his birthright). The reason Rachel remained barren for a few years was so that Bilhah and Zilpah could give birth to four of the twelve tribes (Dan, Naftali, Gad and Asher) prior to her becoming pregnant with Joseph.