בראשית

למה זה תשאל לשמי. אין לנו שם קבוע כי שמותינו משתנים לפי השליחות.

למה זה תשאל לשמי, “why is this that you ask for my name?” He meant: “we do not have a fixed name; our names always change according to the mission we are sent on.”

או יאמר למה זה תשאל לשמי, אין דרכנו לגלותו, שאין מלאך רוצה לגלות שמו שלא ליטול עטרה וכבוד לאמר נס זה עשה פלוני כאלו תלוי בו הדבר, ואינו אלא כעבד עושה שליחותו, וזהו שאמר המלאך למנוח (שופטים י״ג:י״ח) למה זה תשאל לשמי והוא פלאי, כלומר מכוסה אין אנו רוצים לגלותו שלא ליטול עטרה וכבוד, שאין הכבוד כי אם להקב"ה, כענין שנאמר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, וכתיב (תהלים ככט) הבו לה' בני אלים הבו לה' כבוד ועוז.

Another meaning of these words: “why do you ask for a name seeing that we are not in the habit of revealing our names?” The reason an angel does not like to reveal his name is so as not to appear to crown himself with the success of any mission he has been sent on. He does not want a human being to go around saying: “this and this angel has performed such and such a miracle.” He is a servant, a mere extension of his Master in Heaven and he is careful not to to do something which would create the wrong impression. This was the reason that the angel who had announced to Manoach and his wife that they would have a son resented being asked for his name (Judges 13,18) saying that his name was פלאי, “something concealed. This is the meaning of Isaiah 43,7: כל הנקרא בשמי-לכבודי בראתיו, “everything which bears My name,- I have created it for the sake of My honour.” This is also the thrust of David saying in Psalms 29,1: “ascribe to the Lord, O divine beings, ascribe to the Lord glory and strength.”

ויש שפירשו למה זה תשאל לשמי ואני מנוצח ודרך העולם שהמנצח מגלה שמו כדי שיתכבד אבל המנוצח אינו רוצה לגלות כדי שלא יתבייש.

ויברך אותו שם. הודה לו על הברכות והסכים עליהן. ובמדרש ויברך אותו שם ברכת כהנים ברכו.

ויברך אותו שם, “he blessed him there.” He acknowledged that Yaakov was the rightful owner of the blessings his father had bestowed upon him. According to a Midrash the blessing the angel bestowed upon Yaakov at this time was identical with what would later on become the standard formula of the Priests blessing the Jewish people as recorded in Numbers 6,24-27.

ועל דרך השכל ויאבק איש עמו זה גבריאל והוא השכל הפועל לדעת חכמי המחקר והוא המעלה העשירית ממעלות המלאכים הנקראים אישים, וע"כ נקרא בכתוב איש. ויעקב רצה לידע אם אפשר שתהיה נפשו שכלית בעודה משותפת בחומר במדרגת השכל הפועל הנקי הטהור מן החומר. והודיעו כי א"א לו זה עד עלות השחר כלומר עד שיסתלק ממחשכי הגוף אל האור הצח והטהור שכנהו בשחר.

A logical/investigative approach: The words: “a man wrestled with him,” refer to Gavriel. [We have shown on other occasions that Gavriel is referred to as איש “man.” Ed.] According to the philosophers, Gavriel is symbolic of the active investigative intelligence. [According to Kabbalistic writings this disembodied intelligence supplies the outer form to human beings based on their endowments (genes), Ed.] This force is the tenth of the emanations (the lowest counting from the top) the one we call מלכות which is just one rung above the physical universe, the עולם העשיה. This is the reason that the term איש which is usually only associated with tangible creatures is applied to Gavriel. Yaakov wanted to know if it is possible that this “man’s” soul while still enclosed in a body could attain or represent a spiritual level equal to disembodied intelligences such as the force with whom he had done battle. [In other words, this category of angel might be perceived as the link between the highest intelligence found inside a body and the lowest intelligence able to exist as a disembodied entity. Ed.] The angel, i.e. Gavriel, answered him that this was possible only after dawn, i.e. until the various forces which darken the soul have disappeared with the light of morning. This physical light, though symbolic of spiritual light, is here described as עלות השחר.

והנני כותב לך כאן באור הפרשה על הדרך הזה כמו שפירש פילוסוף אחד מחכמי תורתנו שהיה מסיביליי"ה בפי' שיר השירים שחבר. ולפי שהחבור ההוא לשון הגרי הנה תמורתו קדש, כי העתקתי לשון הפירוש אל לשוננו הקדוש, וזה לשונו המועתק.

ויותר יעקב לבדו. נתפשט יעקב במחשבתו מכחות הגוף עד שנשאר לבדו עם הנפש השכלית שלו, ורצה לידע אם תהיה הנפש השכלית שלו במדרגת השכל הפועל שכנהו הכתוב במלת איש והוא גבריאל.

ויותר יעקב לבדו, “Yaakov remained alone deep in thought, divesting himself of the influences exerted upon him by his body so that his thinking was unimpaired by such influences.” He desired to know if his own intellect had attained the level which when the Torah speaks of certain celestial forces (such as Gavriel) is described as איש.

וידוע כי אין התאבקות בשני אנשים אלא א"כ שוין, והכונה לומר כי לא היה לו ליעקב יכולת בזה שיהיה שוה לשכל הפועל עד עלות השחר כלומר עד שיסתלק השכל ממחשכי הגוף אשר כנהו שחר.

It is understood that what is described as התאבקות, “a wrestling match,” takes place between evenly matched opponents. The Torah informs us here that in that struggle Yaakov did not attain superiority, i.e. the ability to function just like a disembodied spirit free from bodily influences, until the break of dawn. The word שחר stands for the restrictive influence of the body on the mind. Until Yaakov was able to rid himself of that influence, i.e. עד עלות השחר, “until the departure of that שחר,” he was not able to fully assert his שכל הפועל, his free-roaming intellect.

וירא כי לא יכול לו, פירוש עתה כי השכל הפועל לא היה לו יתרון על הנפש השכלית שביעקב כלל אלא בענין הזה בלבד, והוא בהכירו כי השכל הפועל נקי מן החומר, והנפש השכלית אשר ביעקב משותפת עם החומר. זהו שאמר ויגע בכף ירכו, המשיל החומר לכף הירך שכל הגוף נשען עליו. ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו, הגיד הכתוב כי חסרון מדרגת הנפש השכלית שביעקב ממדרגת השכל הפועל הלא הוא מצד כף ירך יעקב כלומר מצד החומר.

וירא כי לא יוכל לו, now that the disembodied intellect no longer held an advantage over Yaakov’s intellect, though the latter was imprisoned in a body, ויגע בכף ירך יעקב, and the forces of the body are identified by the expression כף ירך, the part of the physique which is essential in man, it became clear to Yaakov that his disadvantage vis-a-vis disembodied intellects was due only to the fact that he was imprisoned in a body.

ויאמר שלחני כי עלה השחר. ירמוז עתה השכל הפועל, כי הנפש השכלית שביעקב כשתפרד מן החומר והוא השחר שלה לא תצטרך אליו כלל כי מדרגתה שוה למדרגתו, והזכיר המשל הזה כמי שמשלח את חברו ואינו צריך לו.

ויאמר שלחני כי עלה השחר, at this point the disembodied intellect hints that the intellect embodied within Yaakov will become totally independent once the restrictive shackles of being imprisoned in a body, i.e. שחר are removed. The נפש השכלית, the intellectual life-force within Yaakov is on a par with the intellects of such disembodied beings as the angels. He (the “angel”) mentioned this simile as something similar to someone who dismisses a servant or friend as he no longer needs him. It was a compliment the angel paid to Yaakov.

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, למד הכתוב כי הנפש השכלית שביעקב מתאחזת בו ונקשרת עמו, וע"כ אמר לא אשלחך, לא אפרד ממך אפילו רגע עד שתשפיע עלי שפע ותחזור במדרגה השכלית הנקיה מכל חומר, וע"כ פרידתך ממני נמנעת עד השיגי מדרגה עליונית שאני משתוקקת אליה.

ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, this teaches that the intellectual life-force within Yaakov’s body held on to the disembodied intellect represented by the “angel”. He (Yaakov) was not prepared to let go of the disembodied spirit he had embraced during this nocturnal encounter until this force had left an imprint on him which would not become dispelled as soon as he released the disembodied intelligence from his “embrace.” He insisted on attaining the intellectual level he had aspired to in an irreversible manner, not merely as a temporary spiritual-intellectual “high.”

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך, דע כי שם יעקב מורה על שפלות, מלשון (בראשית כ״ה:כ״ו) וידו אוחזת בעקב עשו, כי העקב שפל מכל המקומות שבגוף, ושם ישראל מורה על שררה ומעלה, וע"כ אמר ראוי אתה להקרא בשם שיורה על הקדימה ועל המעלה, לא שתקרא בשם המורה על השפלות והאחור, ובאר הטעם כי שרית עם אלהים ועם אנשים באר כי מדרגת נפשו השכלית עלתה במדרגת השכלים הנפרדים בידיעת המושכלות ואע"פ שהנפש שלו משותפת בחומר, זהו שאמר ועם אנשים, כלומר אע"פ שהיא עם חברת הגוף בתוך בנין האנושי. ומאחר שאמר עם אלהים לא היה צריך לומר עם אנשים, שאם שרה עם אלהים כ"ש עם אנשים, אבל הכונה כי מדרגת נפשו השכלית של יעקב במדרגת אלהים שהם השכלים הנפרדים אף בהיותה מחוברת עם הגוף.

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך , remember that the name Yaakov has a connotation of “humiliation, degradation.” We encounter this when he was born when the Torah described him as holding on to his twin brother’s heel (Genesis 25,26). Such an activity as holding on to someone else’s heel is certainly creating an image of someone servile, someone in a degrading condition. After all, the heel is the very lowest part of the body. The name ישראל by contrast evokes the image of something superior. This is why the “angel” said: “you are entitled to be known by a name which conveys something lofty.” He gave as the reason for this change of name the fact that כי שרית עם אלו-הים ועם אנשים, that Yaakov’s intellectual life-force had proven to be equal to the intellect of disembodied spiritual beings even though his own intellect was still imprisoned within a body, This is the meaning of the words ועם אנשים. Actually, there had been no need for this word; if someone holds his own in a contest with divine forces he is most certainly understood to be even to or superior to any human contestant. The use of the words עם אנשים therefore adds a new dimension to our verse. Yaakov was very anxious to have confirmation that his own נפש השכלית, was on a par with that of disembodied spiritual creatures though his own spirit was still connected to his body.

הגידה נא שמך. רצה לידע אמתת עצמו שיודיעהו שם שיורה על מהותו ואיך המושכלות מושפעות עלינו מאתו, ולא הודיעהו זה רק השיב לו למה זה תשאל לשמי, כלומר לא תצטרך לשאלה הזאת כי כבר השגת הרבה ועלית במדרגת השכלים. ואמר אחר כך ע"כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, פירושו לפי שהנפש השכלית ראויה שתמשך אחר השכל הפועל לא יתעסקו תלמידי ישראל בענין התאוות הגשמיות שהמשיל לגיד הנשה.

הגידה נא שמך, he wanted confirmation of what the “angel” had said by being able to identify him by name. The name would give Yaakov a clue as to the essence of that spiritual force. But the angel did not fulfill his request. He responded למה זה תשאל לשמי — that Yaakov did not need this information as he had already achieved a great deal and had risen to the level of disembodied heavenly spirits. The Torah goes on with a report of the consequences of this encounter by writing על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך, “this is why the children of Israel are not to eat the displaced sinew of the hip-socket.” This means that seeing the נפש השכלית is meant to adjust to the norms of the disembodied intellect, the true Israelites are not to engage in activities which arouse the libido which is seated near the hip-socket. The meaning of the word “eat” here does not only mean the actual consumption of this part of animalistic tissue but also what it symbolizes, i.e. absorbing the philosophy it represents.

וידוע כי התלמידים קרוים בנים, וכבר ידעת כי גידי הבהמה חזקים מאד כחבלים ויותר מהם, והכתוב המשיל העון לחבל הוא שכתוב (ישעיהו ה׳:י״ח) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה, לפי שעם שתחלתו חלוש סופו הולך וחזק, ומתוך חוזק התאוות ישכח הש"י, וע"כ קראו בשתי מלות הללו גיד הנשה. וייחס בו האכילה ואמר לא יאכלו כי ערבות חוש הטעם ותענוגו אינו אלא לפי שעה.

ומן הידוע כי המיעוט בו יפה ונעים, שבו קיום הגוף, והיתרון ממנו הפסד וחרבן הגוף, כן יקרה לאדם עם כל שאר תאוותיו. אשר על כף הירך, לפי שכל הגוף נשען עליו, כי יכנסו כל שאר התאוות בכלל לשון אכילה. ופי' ואמר עד היום הזה, כי נהגו בני אדם בעוה"ז בתאוות הללו עד הגיעם לעוה"ב הנקרא יום, ואמר הזה כלומר אחר הפרדו מן העוה"ז. כי נגע בכף ירך יעקב, כלומר שהרי עלתה מדרגת הנפש השכלית למדרגת השכלים הנפרדים מן החומר, אין ביניהם הפרש אלא היותה משותפת בחומר, זהו פי' כי נגע בכף ירך יעקב. וע"כ הזכיר יעקב וייחס כף ירך ליעקב ולא לישראל, מפני ששם יעקב מורה על השפלות ועל בקשת הענינים הגשמים השפלים, ושם ישראל בהפך ממנו מורה על המעלה והשררה ועל בקשת המושכלות וידיעת השכלים הנפרדים. ואמר הכתוב בענין אליהו (מלכים א י״ח:ל״א) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו ישראל יהיה שמך, ומה היה הצורך להודיענו אשר אמר ה' אליו ישראל יהיה שמך כאלו שאלנו אנחנו יעקב מי הוא. אבל הענין לפי שהיו ישראל בזמן ההוא מורדים בהקב"ה, והיו מטעין אותם נביאי הבעל שבהם, באר אליהו כי היו נמשכים אחר החומר והתאוות הגשמיות, ומורה על כל זה שם יעקב, והיתה הכונה בזה שיהיו שכליים כמלאכי השרת, כמו שכתוב (תהלים פב) אני אמרתי אלהים אתם וגו', והם נטו מדרך ה' יתעלה והלכו אחרי נביאי הבעל ההולכים בחושך ולא אור, וע"כ הזכיר להם אליהו בענינם שם יעקב ושם ישראל, ללמדם שאין תכלית הכונה להמשך אחר החומר ואחר התאוות הגשמיות כי אם להמשך ולהתקשר במדרגת השכלים הנפרדים, כשם שלא היתה תכלית הכונה בשם יעקב כי אם בשם ישראל מן הטעם זה בעצמו, וזהו שאמר ה' אליו ישראל יהיה שמך. וכמו שאמרו רז"ל ישראל עקר ויעקב טפל לו, ומזה אמר הכתוב (שמות י״ט:ג׳) כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. ייחס הנשים ליעקב שהן טפלות לאנשים, וייחס הזכרים לישראל שהם העקר. ע"כ לשון החכם הפילוסוף. ואם אולי לא כוונתי יפה בהעתקת לשונו אות באות לא היתה כונתי רק לשמור כוונתו בדרך הזה אשר הוא הולך עליה.

The act of “eating” if performed within reason, i.e. in quantities appropriate to the body’s need, actually promotes both good physical and spiritual health. Eating to excess results in corruption of the body and ultimately the soul. The same is true when one indulges any of the other תאוות הגוף, physical desires. אשר על כף הירך, the importance of this particular sinew is that the entire body relies heavily on it so that if it is damaged one cannot even move. It therefore represents all physical desire. עד היום הזה, this does not refer to a specific date. The meaning of the words is that as long as the desires of the body assert themselves in man the restriction expressed in this prohibition remains in force. The arrival of the hereafter signifies a new יום, “Day,” as documented by many of our prophets. Hence, the Torah says that as long as man (Israel) is a mortal human being this prohibition will remain in force. כי נגע בכף ירך יעקב, the reason the Torah deliberately reverts to naming Israel “Yaakov” at this juncture, is to stress that the influence of physical desire is what “separates the men from the boys,” i.e. what is the true impediment of every “Yaakov” developing into an “Israel.” It is within the power and scope of physical desires to drag down the נפש השכלית in man to the level represented by Yaakov at birth, i.e. a degraded person who hangs on to the heel of his totally physically oriented brother. We find an interesting parallel of this concept in Kings I 18,31 ויקח אליהו שתים עשרה אבנים כמספר שבטי בני-יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמור ישראל יהיה שמך. “Eliyahu took twelve stones according to the number of the tribes of Yaakov, to whom G’d had said: ‘your name shall be Israel.’” What was the need for the Book of Kings to add the words: ‘to whom G’d had said: ”your name shall be Israel?’” Are we then fools that we did not know who Yaakov was? The answer is that at the time of the prophet Eliyahu the Israelite people were in a state of rebellion against G’d. They actively worshiped the Baal, misled by the prophets and priests who preached the religion of the Baal. Eliyahu reminded them in the verse quoted that they were guilty of devoting themselves to the physical, to the desires of the body, whereas their task in life had been to devote themselves to the meta-physical, to the Divine. The word יעקב in the verse above symbolized the physical whereas the word ישראל symbolized the spiritual, the meta-physical. Eliyahu reminded them that G’d had instructed them to become שכליים, intellectually oriented people, similar to the angels. We also find in Psalms 82,6 that at one time G’d had said of Man “you are divine,” only to find that due to their having committed a sin involving following their physical desires they became mortal, far from divine. In 35,9 when G’d says to Yaakov לא יקרא שמך עוד יעקב כי-אם ישראל יהיה שמך, “you will no longer be called Yaakov but your name shall remain Israel,” the message is not so much a compliment but a moral/ethical imperative to live according to the yardsticks applied to individuals deserving of the distinctive title ישראל. This is why our sages in Berachot 13 stated that ישראל was henceforth Yaakov’s major name, the name Yaakov being used only in a secondary sense. This also explains G’d’s instructions to Moses in Exodus 19,3 prior to the giving of the Torah כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל , “thus you shall say (briefly) to the house of Yaakov, and tell (in detail) to the children of Israel.” The women were referred to as “Yaakov,” as they are adjuncts to the men (in terms of Torah study), the men as “Israel.” Thus far the words of the philosopher. If I perhaps have not translated his words verbatim, this was because I basically wanted only to convey the gist of his approach.

ואני אומר לפי הדרך הזה שיתכן לפרש מה ששנה הכתוב קריאת שם המקום פעם פניאל ופעם פנואל, כי בהיות מחשבתו משוטטת בענין המלאך קרא את שם המקום פניאל ביו"ד, לרמוז על המלאך הזה שהוא העשירי במעלות המלאכים הנקראים אישים, וכאשר עבר את המקום ההוא ונתפשט מן המחשבה הזאת, חזר כבתחילה להרגשות העוה"ז שהוא שש קצוות, ע"כ הזכיר פנואל בוי"ו, וזהו שאמר והוא צולע על ירכו, כי אז התבונן בענייני הגוף והרגיש בהרגשותיו.

I would add, based on the approach of this philosopher, that the fact that the Torah calls the name of the place where Yaakov had this encounter once פניאל and another time פנואל, is a hint that the first name alludes to this angel representing the tenth emanation (meaning of the letter י) the type of angel known as איש. Once Yaakov/Israel had passed that place and had properly assimilated this new concept of man’s נפש שכלית being capable of matching the spiritual level of the intellect of the disembodied angels, the place was called פנואל with the letter ו, as we now find that Yaakov was limping on his hip-socket. He had become aware of his body’s being an impediment to spiritual progress which needed to be overcome.

וע"ד הקבלה ויאבק איש עמו הוא כבוד נברא במלאכים, וכבר נתבאר זה בפרשת וירא אליו ה' ואין בכאן צורך להאריך.

A kabbalistic approach to this episode: The words ויאבק איש עמו are a reference to כבוד נברא במלאכים, a concept we encountered when the angels visited Avraham. [Briefly, if I understand it correctly: on the one hand we find the term מלאך applied to man, on the other hand, we find the term איש applied to angels. Whenever such “inverted” terms are used they are expressions of honor, compliments to the person or angel undergoing the respective experience. In this instance the מלאך assuming human form compliments the human being who is to experience his presence, whereas when a human being is described as מלאך this is a compliment to the angels into whose spheres he has been transplanted for the experience described. In more mundane terms “when in Rome do as the Romans do,” and vice versa. Ed.]