דברים

ורגמוהו כל אנשי עירו. הרי עונש, אזהרה מנין, שהרי לא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר, אלא מפסוק (ויקרא י״ט:כ״ו) לא תאכלו על הדם, לא תאכלו אכילה המביאה לידי שפיכות דם, זו אכילת בן סורר ומורה שאינו נהרג אלא על ידי אכילה מכוערת שאכל, שנאמר זולל וסובא, שאכל בשר משקל חמשים דינר ברעבתנות ושותה חצי לוג יין בגרגרנות.

ורגמוהו כל אנשי עירו, “and all the men of his town will stone him, etc.;” in this verse the Torah tells us only of the penalty. Where did the Torah spell out the prohibition, i.e. the warning? After all, we have a principle that the death penalty by man can be enacted only if we have both the warning not to commit the sin in question as well as the penalty spelled out in the written Torah. The verse applicable is the warning not to eat something על הדם, “the result of which could be blood-guilt,” i.e. death by execution (Leviticus 19,26). No one other than the בן סורר ומורה is in line for execution for merely eating a forbidden meal. This is the meaning of the words זולל וסובא, that he ate meat to the value of 50 dinars in a ravenous manner, and washed it down with half a log of wine in the manner of drunkards.

ומפי השמועה למדנו שאינו חייב סקילה עד שיגנוב משל אביו ויקנה בשר ויין גזול ויאכלם חוץ מרשות אביו בחבורה שכולן ריקנין, ויאכל הבשר חי ואינו חי, מבושל ואינו מבושל כדרך שהגנבים אוכלין, וישתה היין מזוג ואינו מזוג כדרך שהגרגרנים שותין. אבל אם גנב משל אחרים או שאכל אכילה זו ברשות אביו, או שאכל הבשר חי ושתה היין חי הרי זה פטור, לפי שאי אפשר לו להמשך בזה ולעמוד על הנהגה זו ולהתמיד בה, ומקרה הוא היה לו. ודין זה של סורר ומורה אינו נמשך אלא שלשה חדשים בלבד, שהרי אמרה תורה כי יהיה לאיש בן, ולא ענשה את הקטן שאינו חייב במצות ולא את הגדול לפי שהוא ברשות עצמו וכבר יצא מרשות אביו, וכן קבלו חכמים ז"ל שאין זה אלא בבן י"ג שנה ויום אחד שהביא שתי שערות עד סוף שלשה חדשים ולא יותר, שהרי משהביא שתי שערות ראוי להוליד ויהיה העובר נכר בשלשה חדשים וכתיב כי יהיה לאיש בן, בן ולא אב, וכן קבלת חכמים ז"ל שאין הבת נידונית בדין זה שנאמר בן, ולא בת, והטעם לפי שאין דרך הבת להמשך באכילה ושתיה.

A tradition going back to the time of the prophets teaches that the בן סורר ומורה is not guilty of the death penalty until he has stolen money from his father and spent it on the food and drink we just described and has eaten it outside the premises of his father in the company of other people all known to be useless members of society, and the meat he ate was half raw, partially cooked in the manner thieves who are in a hurry cook their meat. Also the wine must have been only partially diluted, i.e. show evidence that the person who drank it was in a great hurry, revealing that the person drinking it was unable to temper his craving. If, however, the son had obtained the father’s permission to consume this food, or he had stolen the money from someone other than his parents, or he ate the meat completely raw and drank undiluted wine, he is free from the penalty prescribed by the Torah. The reason is that this is a method which is most unlikely to become habitual. The son cannot always find strangers to steal from, etc. He can however, go on stealing from his father and indulge himself. The period during which the execution of a בן סורר ומורה is theoretically possible is only when he is between 13, and 13 years and 3 months old. (Compare most of the details mentioned in Maimonides Hilchot Mamrim chapter 7 and in Sanhedrin 70). This is based on the Torah writing: כי תהיה לאיש בן. This means that until the boy is at least of age (13) he is not subject to this penalty. At the same time, the Torah does not punish an adult son at the instigation of his father, seeing he is no longer under the authority of the father. Therefore the sages in Sanhedrin 69 accepted it as given that the Torah had in mind only a thirteen year old who had demonstrated proof of puberty and was not yet more than 3 months past that time. Once he had brought evidence of puberty he is fit to father children and the fetus which he helped conceive becomes visible after 3 months pregnancy of the potential mother. Seeing that the Torah wrote “when a man will have a son,” etc., this precludes someone already capable of being a father. The word בן also excludes בת, i.e. the legislation discussed here does not apply to females, to daughters. The reason is simply that girls are not in the habit of indulging such cravings for eating and drinking intoxicating liquids.

וכל ישראל ישמעו וייראו. היו מכריזין בכל ישראל, ב"ד פלוני סקלו את פלוני מפני שהיה בן סורר ומורה. אמרו רז"ל כי דין זה של סורר ומורה לא אירע מעולם, והוא שתמצא בפרק בן סורר ומורה, תניא בן סורר ומורה ועיר הנדחת לא היו ולא עתידין להיות, ולמה נכתבו, דרוש וקבל שכר. וא"כ יש לשאול מפני מה הוצרכה תורה להודיע ולכתוב מה שלא היה ומה שאין ענינו נוהג בדרך העולם, אבל זה היה מחכמת התורה ללמד דעת את העם בגודל חיוב אהבת הש"י, שהרי אין לך אהבה חזקה בעולם כאהבת האב והאם לבן, וכיון שהבן עובר על מצות השם יתעלה, וזה דרכו כסל לו, חייבין הם שתגבר עליהם אהבת הש"י על אהבת הבן עד שיצטרכו להביא אותו הם בעצמן לב"ד לסקילה. וכבר בא הענין הזה בחיוב גודל אהבה להש"י מפורש בתורה בענין העקדה, כי אברהם עם היות אהבתו של יצחק עזה וחזקה כבן שבא אליו אחר הזקנה והיאוש, אעפ"כ כשצוהו להקריבו עולה טרח בדבר מיד, והגביר אהבת הש"י על אהבתו של יצחק, ועל שלמות המעלה הזאת קראו (ישעיהו מ״א:ח׳) אברהם אוהבי, ואז נתפרסם לכל העולם גודל חיוב האהבה לשם יתעלה שהיא ראויה לעבור כל מיני אהבה, ומזה אמרו דרוש וקבל שכר. כך שמעתי מפי הרב ר"ש מורי שיחיה.

וכל ישראל ישמעו וייראו, “and the whole people of Israel shall hear and become afraid.” The judgment of such a wayward son would be proclaimed publicly throughout the country giving name, time, and place of the execution and the sin the execution was for (Maimonides Hilchot Mamrim 7,13). We have a Baraithah in Sanhedrin 71 according to which the execution of a בן סורר ומורה never occurred; similarly there was never such a thing as an עיר הנדחת, nor would there ever be either phenomenon. The Torah wrote the legislation for both as hypothetical scenarios only in order for the people studying them to accumulate the merit of having studied it. If that is so, we are entitled to ask why was it so important for the Torah to record such hypothetical legislation at all? However, this is part of the divine wisdom of the Torah to teach the people to what extent they must love G’d. There is no greater love than a father and a mother have for their son. If their son violates a commandment of G’d it is the usual practice of parents to excuse such behavior by their children as due to foolishness. If the Torah demands that parents overcome their love for their son and hand him over for the ultimate punishment because he violated a relatively minor rule of the invisible G’d, this is proof that these parents are truly devoted to Torah and G’d. This kind of obedience for G’d has already been demonstrated in practice by Avraham at the Akeidah when he had to demonstrate that he was ready to kill his son at G’d’s command, although Yitzchak had not been guilty of anything at all! Seeing that Avraham’s love for G’d was so absolute, exceeding his love for his only son, G’d described him as אברהם אוהבי. (Isaiah 41,8) After Avraham had done this his overriding love for G’d became world-famous. This is why the sages said concerning the hypothetical legislation involving execution of a wayward son at the instigation of his own parents that the purpose of the Torah is to make us study these laws and their moral implications. This is what I have heard from my teacher Rabbi Shlomo Aderet may he live long!

ומה שנמצא שם אמר ר' יוחנן אני ישבתי על קברו של בן סורר ומורה ועל תלה של עיר הנדחת, אפשר לומר דפליג אברייתא, או שמא הא דר' יוחנן לא היה בן סורר ומורה גמור אלא כענין אבשלום, אבל לא היה בן סורר ומורה גמור כדין תורה שנגמר לסקילה.

We must, however, contrast this with an opinion offered by Rabbi Yonathan on the same folio as the Baraitha we quoted. Rabbi Yonathan testifies that he personally had sat on the grave of a person who had been executed as a בן סורר ומורה, as well as on the site which had once been part of an עיר הנדחת. Either Rabbi Yonathan did not consider the Baraitha as authentic, or we would have to say that the grave of the בן סורר ומורה upon which Rabbi Yonathan sat was not that of a בן סורר ומורה in the precise meaning of the term, but that it was someone more like Avshalom, i.e. a wayward son who had indeed been executed, but for more serious crimes and at an older age.