שמות

הבאים אחריהם בים. משפט ס"ת להיות ששה בריש דפין והסימן הוא בי"ה שמ"ו. ואלו הם, ב'ראשית, י'הודה אתה יודוך, ה'באים אחריהם, ש'מור ושמעת, מ'צא שפתיך, ו'אעידה בם, וי"ל טעם בזה שהוא רמז לחדוש העולם שהקב"ה רוכב בערבות כענין שכתוב (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, והסתכל איך השלים רמז הה"א של בי"ה בענין הים שהזכיר שם משה עזי וזמרת יה ולכך הזכיר מי כמוכה ב' פעמים הה"א הזאת ותוספת הה"א במי כמוכה הראשון היא אחרונה שבשם והיא אחרונה שבספירות, והוא מלאך האלהים שהזכיר הכתוב בו וילך מאחריהם, וכן בכאן הבאים אחריהם בים. כי ישועת הים על ידו. ולפי מה שדרשו רז"ל בהבראם בה' בראם, ד"א בזכות אברהם תמצא האותיות השניות לאותיות בי"ה שמ"ו שהם אברהם ותוספת הוא"ו לבאר כי ו' קצוות של העולם נבראו בזכותו והכתוב מעיד שנבנה העולם על מדת החסד שנאמר (תהלים פט) כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתיב (מיכה ז) חסד לאברהם.

הבאים אחריהם בים, “who were coming behind them in the sea.” The rule for writing a Sefer Torah stipulates that six words must be written at the beginning of a page. The easy way to remember these six words is by their respective first letters, הי'ה שמ'ו. The words in question are ב-ראשית, י-הודה (אתה יודוך)-באים (אחריהם) ש-מור ושמעת מ-וצא (שפתיך) ו-אעידה (בם) .ה- It is possible that the reason that just these six words need to be written at the beginning of a page is that they contain an allusion to a renewal of the whole process of creation which the Exodus of the Jewish people from Egypt represented. G’d was “riding in the highest heaven, בערבות.” The two words formed by the acrostic of the six words we mentioned are taken from Psalms 68,5: שירו לאלו-הים זמרו שמו סלו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, “Sing to G’d, chant Hymns in His name; extol Him Who rides the clouds.” It is interesting to observe how the allusion in the letter ה of the acrostic בי''ה ties in with what Moses sang in his song עזי וזמרת יה. This is why he repeated the words מי כמוכה ה' twice. The letter ה in the word ביה in Psalms (68,5) and the extra letter ה at the end of the word כמוכ-ה (15,11) allude to the first and last letter ה in the tetragram respectively. The first one is at the same time the last one in the list of the ten emanations, a reference to the attribute of Justice, referred to in מי כמוכה באלם, i.e. a defective spelling of אלהים in 15,11. Moses referred to the מלאך האלו-הים who had taken up position behind the Israelites. We have discussed this in detail on 14,19. He is referred to here also as הבאים אחריהם בים, meaning that G’d’s salvation of the Israelites at the sea occurred by means of that attribute, that angel. According to our sages in Menachot 29 the word ב-הבראם in Genesis 2,4 is equivalent to the Torah having written ב-ה בראם, that G’d created the universe with the letter ה of the tetragrammaton. Another explanation is that the re-arrangement of the word בהבראם results in the word באברהם, meaning that the merit of Avraham (in the future) was responsible for G’d creating the world. [Just as the eventual existence of Yaakov was the reason G’d saved Avraham from Nimrod’s furnace (compare Isaiah 29,22) although Yaakov had not yet been born, so G’d found it worthwhile to create the world in order for a human being of Avraham’s caliber to come into existence. Ed.] You will find that in the previously mentioned six words of the Torah which must always be written at the beginning of a page, the second letter in each of the first five of these words when read as an acrostic forms the name אברהם. The sixth word, i.e. ואעידה is used to symbolize the 6 directions in the universe, i.e. north, south, east, west, up, and down. In other words: these six directions came into existence due to the merit of Avraham. The entire concept is a brilliant illustration of the words of the psalmist (Psalms 89,3) עולם חסד יבנה, that the whole universe was founded on the concept of חסד, i.e. Avraham’s outstanding virtue.