שמות

ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. ע"ד הפשט מה שהאריך לספר כן ללמדך שהמקום הזה בהפך מן הראשון כי במקום הראשון היו המים רעים ומרים ובכאן היו יפים ומתוקים כי אין התמרים מתגדלים ומצליחים כי אם במקום שמימיו מתוקים ועל כן נתעכבו במקום הזה הוא שאמר ויחנו שם על המים כי הטבע נכסף בו בזמן הקיץ למים קרים נוזלים וכענין שאמר הנביא ירמיה ע"ה (ירמיה יח) היעזוב מצור שדי שלג לבנון אם ינתשו מים זרים קרים נוזלים.

ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, “they arrived at Eylim and there they found twelve springs of water and seventy date-palms.” According to the plain meaning of the text the fact that the Torah relates these details shows that the waters were sweet as otherwise the date-palms could not have survived there. As a result of this oasis being pleasant, the Israelites stayed there a little while longer. The Torah alludes to this with the words “they camped there by the water.” The climatic conditions at this time of year were such that these waters would be cool and refreshing. Jeremiah comments on such conditions when he writes (‎Jeremiah 18,14) “Does one forsake Lebanon snow from the mountainous rocks? Does one abandon cool water flowing from afar?”

וע"ד המדרש שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים, רבי אליעזר המודעי אומר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שם י"ב מבועין כנגד י"ב שבטי ישראל ושבעים דקלים כנגד שבעים זקנים. באור המדרש הזה כי מעת שנסעו ישראל מים סוף לא באו למקום טוב עד שהגיעו כאן באלים וכשם שנעשה להם נס על הים במתיקות מימיו ובשנים עשר גזרים לי"ב שבטים כן היה בכאן באלים היו מימיו מתוקים מים חיים נוזלים וי"ב מבועין לי"ב שבטים וכן שבעים דקלים לשבעים זקנים כדי לחלוק כבוד לכל שבט ושבט וכן לכל אחד ואחד מהזקנים.

וע"ד הקבלה ויבאו אילמה ושם י"ב עינות מים ושבעים תמרים בבאם עתה במקום הזה באלים נכנסו באותה השגה הנקראת אלהים וזהו לשון ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינות מים כי השיגו שם י"ב מלאכים שלשה לכל רוח מד' רוחות העולם וכל שלשה מהם עם צבאותיהם מחנה גדול והם הנקראים ד' מחנות שכינה, ושבעים תמרים הם ע' מלאכים הסובבים כסא הכבוד וממונים על ע' אומות שבעולם כל אחד ואחד ממונה על אומתו, וכן תמצא בספר הבהיר ומאי ושם י"ב עינות מים הקב"ה נתנם להם בתחלה עינות מים אח"כ החזירם להם אבנים, דכתיב (יהושע צ ט) ושתים עשרה אבנים, מה טעם מפני שבתחלה היתה התורה בעולם נמשלת למים ואח"כ נקבעה במקום קבוע מה שאין המים עושים כן שהיום כאן ומחר כאן. ומה שבעים תמרים מלמד ששבעים קומות יש להקב"ה ושואבים מי"ב פשוטות, מה המים הללו פשוטים אף הם פשוטים, ומנא לן דתמר הוי קומה דכתיב (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר ולא עוד אלא בתמרים יש שבעים מינים דכתיב ושבעים תמרים ולא היו דומים זה לזה ופעולות זה אינו דומה לזה וטעם זה אינו דומה לזה ע"כ, ולפי שכל אחד ואחד פועל מנויו כמו שנתמנה עליו ואיננו רשאי ליכנס לגבול חברו ולכך אמר אינם דומין זה לזה ולא פעולתו של זה דומה לפעולתו של זה, ונרמז לך בזה כי מי"ב עינות אלה שהם ד' מחנות שכינה שואבים בה שבעים תמרים הם המלאכים הסובבים כסא הכבוד המשילום בתמרים על שם הקומה, והנה דוגמתם יצאו מיעקב י"ב שבטים הנחלקים לד' מחנות ומהם היו שבעים נפש, והבן זה המעט ותמצא מעלת יעקב שנקרא אל, כענין שכתוב (בראשית לג) ויקרא לו אל אלהי ישראל, ודרשו רז"ל מי קראו אל אלהי ישראל, ותדע ותשתכל כל עניני האבות ומצות התורה הכל ציורים ודוגמא למצוא ולדעת דעת קדושים.

A kabbalistic approach: the words “they came to Eylim where there were twelve springs of water and seventy date-palms“ mean that when the Israelites now arrived at this site they attained a certain spiritual level called “elohim” (play on the word אלימה with the letters re-arranged). The 12 fountains are a simile for 12 angels, three from each of the four directions. Each group of three angels was accompanied by an army of minor angels so that between them all they represented the מחנה שכינה, the camp of the Divine presence supported at four corners with its celestial entourage. The seventy date-palms represent the seventy angels who surround the throne of G’d’s glory and who are assigned, one each, as the celestial representatives of the 70 nations of the world. You find this confirmed in the Sefer Habahir items 165-6. The author there asks: “what was the significance of the twelve fountains? First G’d gave the Israelites 12 fountains. These were exchanged later when the Jewish people crossed the Jordan into the twelve stones Joshua erected there (Joshua 4,9). The reason is that originally the Torah was likened to life-giving water seeing the Torah, i.e. its bearers were on the move, just like the waters issuing from fountains are on the move, their waters constantly flowing. Once the Israelites crossed the Jordan and began to conquer the Holy Land Torah found a permanent home, was stationary. As far as the 70 date-palms are concerned, this is a symbol for seventy different קומות, conduits, by means of which G’d dispenses His largess. These draw their input from twelve of the “simple” letters in the alpha-bet. Just as these waters are ordinary waters (of terrestrial origin), so the seventy nations are essentially terrestrial in nature. Whence do we know that a date-palm may be equated with a קומה? We base this on Song of Songs 7,8 זאת קומתך דמתה לתמר, “such is your stature, likened to a towering palm tree.” Not only that but there are 70 different species of palm trees; this is meant by our verse speaking about seventy palm trees. The words ושבעים תמרים mean that each one was different from the other and the fruit they produced were different from one another, each tasting differently. So far Sefer Habahir. [Levush Orah by R' Mordechai Jaffe, in his super-commentary on Rashi, and Menachem Rekanati explain many of these concepts in greater depth. Ed.] It is important to remember that each date-palm had been assigned its task in nature and each had to contribute according to its specific task. It was not in order for them to be grafted one to another to produce new mutations. The entire phenomenon is reminiscent of Yaakov and his twelve sons and the seventy descendants who arrived in Egypt. They were likened to towering palm trees due to their spiritual stature. At the same time they drew their inspiration from Yaakov’s twelve sons who in turn drew theirs from their patriarch-father. The 12 tribes were divided into four camps of three tribes each, encamped in the four directions of the globe enclosing (protecting) the encampment of the Shechinah. This made them carriers of the Divine Presence, Shechinah. This is all reflected in the fact that the patriarch Yaakov himself was called א-ל אלו-הי ישראל, (Genesis 33,20) which line is explained in Megillah 18 as “who called him א-ל? None other than the אלו-הי ישראל, the G’d of Israel.” All of the foregoing only serves the purpose of giving us an inkling of the spiritual stature of our patriarchs.