ויקרא

נפש כי תחטא ושמעה קול אלה. אמרו במדרש בוא וראה כי כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו, שנאמר (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים, אל תקרי צור אלא צר, ולמה לא נבראו בכל השם כלו כדי שלא להזכיר בו את השם שלם, אוי להם לרשעים שמחרפין שמו של הקב"ה ומזכירין אותו תמיד חנם, ראה מה כתיב בקרבנות אדם כי יקריב מכם קרבן לה', אינו אומר לה' קרבן, לה' עולה, ובני אדם מחרפין שמו חנם, זהו שאמר שלמה ע"ה (קהלת ה׳:א׳) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים. שנו רז"ל לא יהא אדם בישראל פרוץ בנדרים ואין לו להתמיד בשבועות אפילו על האמת, ומעשה בהר המלך שהיו שם שני אלפים עיירות וכלן חרבו על שבועת האמת, כיצד היה אדם אומר לחברו בשבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה, והולכין ועושין ומקיימים שבועתן, ומה הנשבע באמת כך, הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. כשיבא הקב"ה לדון את הבריות הרי הוא דן הנשבעים בשקר עם המכשפים והמנאפים, הוא שכתוב (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר, אמר הקדוש ב"ה פה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים אותי בו אתם מחרפים ומגדפים ונשבעים בשמי לשקר שכל הבריות לקלוסי בראתי, שנאמר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו, ולא די לכם שאין אתם מקלסים אותי אלא שאתם מחרפים אותי, וזהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאים ועולין וכיון שהגיע כל אחד מהם לחול הוא נשבר, וחברו רואה אותו שנשבר ונתגאה גם הוא ועולה ואינו חוזר בו, כך הרשעים רואין אלו את אלו מתגאין ואינן חוזרים, לפיכך נמשלו לים ואין להם נוח בעולם כי השקט לא יוכל, אבל הצדיקים יש להם השקט שנאמר (ירמיהו ל׳:י׳) ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד.

נפש כי תחטא ושמעה קול אלה, “If a person will sin, having heard a sound (demand) for an oath, etc.” Tanchuma Vayikra 7, commenting on this introduction writes as follows: “take note that when both the creatures in the celestial regions and the ones in the terrestrial regions were created their creation was the result of G’d employing only one half of His name, i.e. Isaiah 26,4 כי ביה ה' צור עולמים, ‘that the Lord employed only the letters י-ה of His name when creating the universe.’ He did so in order that the sinners should not become guilty of desecrating His entire name when sinning.” Observe the sequence of the wording of the Torah in our verse. Instead of the Torah writing אדם כי יקריב מכם לה’ קרבן, the Torah writes אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. The reason that the name “for the Lord” appears only at the end is to prevent the possibility of someone dying after having uttered the words “for the Lord” without his being able to complete the sentence. This is how careful one has to be not to utter the name of the Lord in vain. This attitude is reflected in Solomon writing in Kohelet 5,1 “be not rash with your mouth, and let not your heart be hasty to utter a word before G’d.” Our sages (Tanchuma Vayikra 7) said that Jews should not be rash with offering vows and they should not make a practice of uttering oaths (even true ones). .hey tell of a king called Har in whose time 2,000 towns were destroyed all because of a true oath, because the oath was not called for. What was the oath all about? A person (not just one) swore an oath to his friend that he would go to a certain place and eat and drink there. He completed the journey and kept his oath. All the towns in which they confirmed all their intentions by phrasing them as an oath were ruined. If this is what happened to towns whose inhabitants honoured their oaths, how much worse is in store for people who do not honour their oaths! When in the future, G’d will judge people, the ones who will be accused for swearing a false oath will be put in the same company as the witches, sorcerers, and adulterers. This is all based on Maleachi 3,5: “But I will step forward to contend against you and I will act as a relentless accuser against those who have no fear of Me; who practice sorcery, commit adultery, who swear falsely, who cheat labourers of their hire and who subvert the cause of the widow.” G’d said: “the mouth which I gave you was meant to be used to sing My praises. Instead you use it to defame Me.” This is what is meant by Solomon in Proverbs 16,4: “the Lord made everything for a purpose, for His sake.” Another verse commenting on this subject is found in Isaiah 57,20: “but the wicked are like the troubled sea which cannot rest, whose waters toss up mire and mud.” Just as the waves of the sea in their arrogance rise higher and higher only to collapse upon themselves and be broken as soon as they hit the sand along the shore and the wave following it does not learn a lesson from the fate of the preceding wave, so the wicked do not learn from the fate which has befallen other wicked people before by becoming penitents. This is why they are compared to the waves of the sea which do not know the meaning of ever coming to rest in the world. The righteous, on the other hand, do know the meaning of calm and quiet as testified by Jeremiah 30,10 who writes: “and Yaakov shall again have calm and quiet with none to trouble him.”

והוא עד או ראה או ידע. פירש הרמב"ן ז"ל שאינם שלשה ענינים, כי אין עד בלא ראיה ולא ידיעה, אבל יאמר אם שמע קול אלה שנשאו עליו להאלותו בדבר שהוא עד בין בידיעה בין בראיה, אם לא יגיד ישא עליו עון.

והוא עד או ראה או ידע, “and he was a witness who either saw or knew, etc.” According to Nachmanides we are not dealing with three separate subjects here. There cannot be someone who is a witness unless he has seen and knows. The meaning of the verse is that if the witness in question has been appealed to by an injured party to come forward and to testify to what he has seen and what he knows of, he will bear guilt if he fails to come forward.

והאמת כי בגוף הממון אי אפשר שיהיה עד בלא ראיה ובלא ידיעה, אבל אפשר להבין מלשון הכתוב שלשה ענינים כל אחד זה בלא זה עדות בפני עצמו, ראיה בלא ידיעה וידיעה בלא ראיה ועדות בלא ראיה ובלא ידיעה. ראיה בלא ידיעה, כגון שנתן לו מנה בפניו אבל לא ידע אם הוא הלואה או פרעון או פקדון שהיה שליח בשביל אחר שיקבל ממנו. ידיעה בלא ראיה, כגון שהודה פלוני בפניו שהלוה מנה אבל לא ראה הממון. עדות בלא ראיה ובלא ידיעה, זו חתימת העדים שזה מכיר חתימתן, ועדותו של זה תועיל לבעל דין אע"פ שאין בו לא ראיה ולא ידיעה, ועל פי עדותו של זה מוציאין הממון מתחת ידו של זה, וזהו והוא עד או ראה או ידע, ודרשו רז"ל אם לוא יגיד, במקום הראוי להגיד, כלומר בבית דין, שאם כבש לו עדותו בינו לבינו אינו נענש בזה אלא כשיכבוש עדותו בבית דין, דומיא דעכן אצל יהושע שלא היה מתחייב באותו הגדה אלא בבית דינו של יהושע, וזהו שכתוב (יהושע ז׳:י״ט) והגד נא לי מה עשית, שני בעלי דינין ועד אחד ושלשה ב"ד הרי ששה, ולכך הוסיף בו וא"ו, והגד נא לי, ולא אמר הגד נא לי. וכן בכאן כתיב אם לוא יגיד מלא בוא"ו, כלומר אם לא יגיד בב"ד, ונשא עונו, למדך שההגדה צריכה שתהיה בב"ד כי עמהם הם ששה.

In fact, if one speaks of money which is under dispute it is impossible to be a witness unless one has seen and has knowledge of what has been agreed upon. However, it is possible to understand the verse in such a way that it does speak of three separate situations. Each of the situations would be a testimony all by itself. There is such a thing as having witnessed something with one’s eyes without one understanding the meaning of what one has seen. Similarly, it is possible to have knowledge of something even if one has not seen it with one’s eyes. There can even be testimony involving neither seeing nor having knowledge. Let me illustrate: If someone observed Reuven handing over money to Shimon but he did not know whether this money was a loan, a repayment of a loan, or a deposit for safe-keeping, or even if the recipient was a messenger taking possession of the money on behalf of the person who had asked him to do so; in all these cases merely seeing something is not sufficient basis for relevant testimony. The reverse, i.e. knowledge of something without having witnessed the truth of the statement with one’s eyes could be that Reuven heard Shimon admit that he had borrowed money from him. Since at the time he admitted it he did not make repayment, Reuven is in no position to testify to a transaction. The testimony of such a witness may still be of benefit to the plaintiff even when there is neither knowledge of a transaction or the transaction having been witnessed in cases where the person called upon to testify knows the signature of the party or parties concerned and can affirm or deny them. His testimony may help the plaintiff recover his money on the basis of the debtor’s signature to a document being independently confirmed. You could therefore justify the meaning of the word או as meaning “or” in the words והוא עד או ראה או ידע “and he is (either) a witness, or saw, or knew, etc.” On the words: אם לוא יגיד ונשא עונו, “if he fails to testify he shall bear his iniquity,” our sages (Sifra Vayikra 11,5) comment that the meaning is that he fails to testify in a place where he is duty-bound to testify, i.e. at court. If such a witness withholds his testimony in private conversation with either of the litigant parties he is not guilty of anything. The Torah’s warning applies to him only if he fails to testify in a legitimate court. A Biblical example is Achan who was not obligated to reveal his misdemeanor before Joshua took him to court. This is why Joshua pleaded with him: (Joshua 7,19) “please tell me what you have done (i.e. confess).” Seeing that there have to be at least 2 litigants, one witness, and three members of the court, the letter ו in the word והגד, in that verse was added to allude to the 6 people involved. In our verse too the word לוא instead of being spelled לא as is customary, had the letter ו added in order to make the same point. It suggests that “if not,” the party concerned will be guilty of the penalty implied in the words ונשא עונו, “he will bear his guilt.” The allusion is that he is guilty only if he fails to testify in the presence of the 6 people represented by that letter ו.

ויתכן לפרש עוד והוא עד, כי באור הכתוב הוא שאם הוא כובש עדותו ולא יגיד זה בב"ד לא יאמר ומי יודע בדבר אם כובש עדות זה, לכך נאמר והוא עד שמו של הקב"ה עד, שכן מצינו לשון הוא שהוא שמו של הקב"ה ממה שכתוב (ישעיהו מ״ב:ח׳) אני ה' הוא שמי, וכתיב (תהלים ק) הוא עשנו ולו אנחנו, וכתיב (שם יט) והוא כחתן יוצא מחופתו, וכתיב (במדבר י״ח:כ״ג) ועבד הלוי הוא, ורבים כן, ולכך יאמר והוא עד, שמו של הקב"ה עד, כי הוא בוחן לבות וכליות ויענישנו על זאת.

One may also see in the words והוא עד, “and he is a witness,” that the meaning of the whole verse is that if he withholds his testimony by not testifying before a court thinking that he can get away with it seeing no one will ever know that he suppressed evidence so how could he be convicted of something? The letters in the words והוא עד refer to G’d being a witness to suppressed evidence even if there is no such evidence in a human court. This would not be the first time that the word הוא is used to describe G’d. One such appearance is in Isaiah 42,8 אני ה' הוא שמי, or Psalms 100,3 הוא עשנו ולו אנחנו, “He has made us and we belong to Him.” A third example is Psalms 19,6 והוא כחתן יוצא מחופתו, “and He (G’d) is like a bridegroom emerging from His wedding canopy.” Still another example of the word הוא meaning “G’d” is Numbers 18,23 ועבד הלוי הוא, “and the Levite will serve G’d.” There are many other examples to confirm what we have said. It is therefore appropriate to translate the words והוא עד in our verse as “and He (G’d) is a witness.” He examines all of man’s motivations, thoughts, etc., and administers punishment based on what He discovers.

ויתכן עוד לומר כי תוספת הוא"ו במלת לוא ירמוז על ששת ימי בראשית, ובא להורות כי מי שכובש עדות לחברו מעלה עליו הכתוב כאלו כבש להקב"ה עדות של חדוש העולם שנברא בששת ימים, כי מתוך שאדם רגיל להכשל בעון קל יבא לסוף שיכשל בעון חמור.

There is yet another possibility that the additional letter ו in the word לוא is an allusion to the six days of creation and that it is meant to teach us that he who suppresses testimony on behalf of his friend is considered as if he suppressed testifying to the fact that G’d had initiated the universe all by Himself in the space of six days. When a person becomes guilty of committing relatively minor sins he will eventually commit major sins such as heresy.