והנה אח"כ ביו' הכפורי' חוזרת לעלות עד הבינה ולוקחת בחי' הפנימיות כי החצוניות כבר לקחתו (ונלע"ד כי תחלה היו ב' מיני גבורות הנז' קודם השינה ואחר השינה והם ב' כלי' החצון והאמצעי ועת' לוקחת הפנימי ע"י אימא עצמה בסוד ה' תפלות ה' גבורות פנימיות ונעשה הכלי הפנימי מהם על ידיהם ונגדלו בה י"ס פנימיות כי כבר ידעת כי ב' כלי' ראשוני' מחוברי' זו"ן אבא מנו"ה שלו בשם אח' דצבאות בין בכלי אחד בין בכלי ב' אך בכלי' ג' הם שמות נפרדי' כי אז בהיות לה כלי הפנימי אין לה חבור עמו ויכולה לחזור פב"פ כי אז הם רחמי' ואין לה פחד להיותה באחו' כנודע ואמנם לאה כבר קבלה כ"ז בברכת אבות ביום ראשון דראש השנה וחזרה פב"פ כנודע אך כ"ז הוא לרחל ובזה תבין מה שאמרנו לעיל כי תחלה קבלה ה' גבורות לצורך י"ס דאחורי' ומכלל' נעשה גם כלי' החצון דיסוד שלה הנקר' ירושלי' ואח"כ ע"י הנסיר' אחר השינה חמשה גבורות שניים ומהם נעשה ונגדל הכלי השני לעשר ספירות אמצעיים ואז חזר ג"כ ליעשות כלי אמצעי דיסוד שלה הנקרא ציון כנז"ל. אח"כ שננסרה לוקחת ה' גבורות שלישי' ומהם נגדלה ונעשו הכלים שלישיים הפנימיים והבן זה כי כל בחי' כליה אינם נגדלים אלא ע"י הגבורות דוגמת ז"א הנגדל ע"י החסדים א"כ כשאנו אומרים שניתנים לה ה' גבורות רוצה לומר מוחין שלימי' שלה אלא שכיון שכל גדילתה אינה אלא ע"י הגבורות הם לבדם נזכרו' והבן זה מאד וגם לפי שבכל פעם ניתנים ה' גבורות חדשים ביסוד שלה והם ג' מיני כלים שביסוד. גם עיין זה מאד לעיל נז' שם בפירוש דבין ראש השנה ליום הכפורי' הם יסוד ומלכו' דחצוניו' וביוה"כ נעשה יסוד בפנימיו' ובהושענא רבה מלכו' דפנימיות והבן זה מאד ושם נאמר כי בכל המשך יו' הכפורים נמשכות בה בכל גופה המו' שלה עם הגבורות ובהגיע עת הנעילה אז נגמרו להתפשט ה' גבורותיה עד היסוד בה ולא יותר ובהושענא רבה במלכות והבן זה מאד ואמנם ענין החסדים שלקחה ג"כ אז כנודע כי יש מ"ה וב"ן בז"א ומ"ה וב"ן בנוקבי' ובנוקב' יורדים קודם הגבורות להתפשט בה ואח"כ החסדים וזה הפך מהז"א כנז' והטעם כי עיקרה גבורות ולכן בהם מתחילי' ועיין לעיל ונמצא כי אחר שנתפשטו בנעילה הה' גבורות ביסוד שלה אח"כ ירדו הה' חסדים שלה שלקחת' ע"י אימא עצמה ונתפשטו בגופה בימים שבין יום הכפורים עד הושענא רבה בסוד הסוכה פנימיים ומקיפים וביום הושענא נתפשטו ה' גבורות גם תוך מלכות שבה ואמנם אחר שחזרו פב"פ תכף אחר נעילת יום הכפורי' אז גם היא מקבלת מוחין ע"י ז"א עצמו כי כבר נכנסו המוחין בז"א ואז מאיר הז"א מן החסדים שלו אליה ע"י הלולב כנודע וביום שמיני עצרת אז הוא זווג גמור ונותן בה הה' גבורות שהם המ"ן עצמם ולא הג' כלים של היסוד שלה אלא בזווג הראשון דבריאת עולם אז אותם המ"ן דה' גבורות נעשו רוחא דשדי בגווה ומאז והלאה הם מ"ן חדשות וביום שמיני עצרת נותן לה גבורות ובפסח חסדים כלל העולה כי תחלה לקחה רחל ע"י ז"א י"ס חצוניות ואח"כ אחר השינה לקחה י"ס אמצעיו' ע"י ז"א אך לאה לקחם ע"י אימא ולפי שאז כבר אינה צריכה להיותה אחו' באחו' נקרא זה נסירה ואח"כ לוקחת י"ס פנימיות ע"י אימא עצמה ביום הכפורים והם חסדים וגבורות ואח"כ חוזרת פב"פ ונמתקת ע"י החסדים דז"א המאירי' בה ונגדלת ואח"כ יהיב בה רוחא ממש ולא כלים וזה הרוחא נקרא מ"ן ממש וניתנו לה בסוד זווג ממש בביאה ראשונה ואח"כ בביאה שניה נותן בה ה' חסדים דכורין אך דע כי המ"ן עיקרם גבורות כי החסדי' שבהם טפילים בסוד נוקבא שלטא על דכור' והמיין דכורין הם חסדים והגבורות טפילים אליהם ואז יוצאות ב' נשמות זכר ונקבה כל אחד כולל חסדים וגבורות ואחר שהיה זה בבריאת העולם כל הזווגים שאח"כ אעפ"י שהם כפולים שתחלה יש ביאה ראשונ' דגבורות וביאה שנית חסדים כלם נקראי' מ"ן חדשות והם מתלבשים בההוא רוחא קדמאה שהם הגבו' והחסדי' הראשוני' דבריאת העולם ועי' לעיל. אך יש חצוניות ופנימיו' ובאחת מהם נכנסים תחלה המוחין בנקב' ואינה מקבלתם על ידו ואח"כ נכנסים בו ובבחי' האחרת נכנסים תחלה בו ואח"כ מקבלתם על ידו): (חסר תחלת הענין ) מצד אימא יכנסו ויתלבשו תוך נה"י דאימא ויעשה ג"כ בחי' צלם אחר בכל פרטיו ואמנם תחלה יתלבש ויכנס צלם של אימא תוך גלגלתא דז"א ואח"כ יתלבש צלם דמוחין דאבא תוך צלם דאימא כי הוא פנימי ממנו והנה עד י"ג שנים ויום אחד נכנס צלם דאימא בכל פרטיו ואח"כ נכנס צלם דאבא על דרך הנז"ל בצלם דאמא וביאור הענין הוא כן כי תחלה נכנסים צ' דצלם דאימא שהם הנקראי' מוחין פנימיים דז"א ואח"כ נכנסים ל' דצלם (בדפו"י ע"ג) ואח"כ מ' שהם ב' המקיפים ואח"כ נכנס צ' דצלם דאב' שהם פנימיי' ואח"כ הל' ואח"כ המ' שהם ב' המקיפים מצד אבא אמנם בשיעור זמן כניסתם יש לי ב' פנים והשני נראה לי העיקר והאמיתי כי אינני זוכר היטב מה ששמעתי והדרך הב' נראה לי האמיתי ואכתוב תחלה הדרך הראשון שאני מסופק בו אם הוא כך ואח"כ אכתוב הב' שהוא הנז"ל אמיתי בודאי. הדרך הראשון הוא כי עד י"ג שנים ויום א' נכנסו צ' דצלם דאימא והרי עתה נקרא איש שלם ואח"כ נכנסים ל"ם דצלם דאימא שהם ב' המקיפים מצד אימא בה' שנים והרי אז הוא בן י"ח שנים ויום אחד לחופה אח"כ נכנסים צ' דצלם דאבא והם מוחין פנימיים דאבא בב' שני' אחרו' והרי הוא בן עשרי' שנה ומוכר בקרקעו' אח"כ מעשרי' ואילך נכנס ל"ם דצלם דאימא (צ"ל דאבא) והם המקיפים מצד אבא אך לזה הדרך יש קושיות רבות כי איך יבא חשבון זה מכוון שבה' שנים יכנסו ב' מקיפי ל"ם דאימא ובב' שני' אחרים פנימיים דאבא ומעשרים ואילך מקיפי אבא אך האמת מה שנלע"ד בבירור הוא זה הנה הז"א הוא עולה מדריגות רבות כי תחלה היה בסוד עיבור ג' כלילן בתלת וביניקה נעשו ו"ק גמורי' ובגדלו' עד בן י"ג שנה נעשה י"ס גמורו' במו' פנימיים צ' דצלם ואח"כ נכנסים לו המוחין המקיפי' שהם ל"ם דצלם ונעשים בו פנימים ממש ונמצא הז"א עולה כנגד מקום כל התבונ' הג' שבה כללות הצלם כנז"ל בדרושים שקדמו ואח"כ נכנסים בו המוחין פנימיים צ' דצלם דאבא ואח"כ המקיפי' דאבא ונשלם ליכנס בו כל צלם דאבא בסוד פנימיות והוא עלה בחכמה הג' שהיא כנגד התבונה הג' ואח"כ עולה מדריגות אחרות כמו שנבאר בדרך הג' באופן כי מה שהוא לו בחי' מקיף בראשונ' ואין בו יכולת לקבלו בסוד פנימיות ולהגדי' עתה עולה במעל' והמקי' נעשה לו פנימי ולוקח לו מקי' גדול מהראשון וכן עד"ז מדריגות רבות. ונבאר עתה זמנם כי הנה עד י"ג שנה ויום א' נכנסו בו מוחין פנימיים צ' דצלם דאימא כנז"ל ואז נאמר בו בן י"ג למצות כי המצוה היא הנוק' כנודע שהיא אימא שלקח הפנימיים דאימא ואז נקרא איש ואח"כ בשתי שנים אחרים נכנסים ב' המקיפים ל"ם דצלם דאימא כמו שיתבאר בסוד ליל שבת בע"ה כי הל' או המ' דצלם אינם כמו' הצ' שהיא פרצו' גמור וכ"א מהם חשוב לספי' אחת ונמצאו שני מקיפי אי' בב' שנים והרי הוא בן ט"ו לתלמוד אח"כ בג' שנים נכנסים צ' דצלם דאבא ששרשם ג' מוחין חב"ד בג' שנים ואינ' דומים לצ' דצלם דאימא כי אז עדיין לא היו בו שום מוחין ולא יכול לקבלם כי אם מעט מעט בשנים רבות אבל אחר שנכנסו בו המו' פנימיים ומקיפים דאימא כבר הגדיל ובג' שנים לבדם שהם כנגד הג' מוחין יספיקו לשיכנס ועליו נאמר בן י"ח לחופה כיון שיש לו מוחין פנימיים מצד אבא הרי הוא ראוי ליקח אשה גמורה בדרך נשואין ולא בדרך אקראי כבן ט' שאמרו עליו שביאתו ביאה דרך אקראי בעלמא אח"כ בשני שנים אחרים נכנסים שני המקיפים ל"ם דצלם דאבא ואז הו' שלם לגמרי ונאמר עליו בן כ' לרדוף כי כבר הוא שלם וג"כ מוכר בקרקעו' שהניח לו אביו וג"כ לברכת כהנים כי כהן גדול הוא אבא חכמ' כנודע וכבר יש לו מקיפי אבא ואז ג"כ נגמרים לו י"ג תיקוני דיקנא כי גם הכהן אינו נושא כפיו עד שיבא בחתימ' זקן כי גם הדיקנא הם מקיפים ועיין בברכת כהני' ענין זה ועתה אתי שפיר שלא מצינו שום גדול אחר עשרי' כ"א ל' א"כ ודאי שמקיפי אבא לא נכנסו אח' העשרי' כנז"ל בדרך האחרת: הנה כל העולמות הם זה תחת זה ובכל עליה ועליה מוכרחי' שכל העולמות יתנועעו ויעלו כי לא יהיה מקום פנוי ביניהם והנה בחול אין עליות רק מהעשי' עד נוק' דאצי' ועד בכלל אך הז"א אינו עולה כלל אמנם המקיפים ל"ם שבו נכנסים בסוד פנימיי' ובאים לו מקיפים אחרים גדולים מהם ונלע"ד שהם בחי' או"א עצמיי' כי אין דבר אחר בינתיים ואמנם הכנסת המקיפים הנז' אפשר להיותם בשני מציאות או שהז"א יגדל ראשו בכל קומת גובה המקיפי' ויתלבשו בה ונמצא כי ראשו היא עולה והמקיפי' במקומ' עומדי' או אפשר להפך שהמקיפי' יורדים תוך ראשו וראשו עומדת במקומ' והנה בחול לא קבלתי איך הוא זולתי הנז"ל שאין עלייה כלל אל הז"א בחול ואפשר שאף עליה זו בכלל וא"כ יהיה ע"ד מה שקבלתי בליל שבת שגם אז אין עלי' לז"א והמציאות אז הוא שראשו במקומה עומדת והמקיפים יורדי' ונכנסי' לתוכה וזה קבלתי תחלה בענין שבת אך אח"כ קבלתי יותר מפורש וזה הוא היותר אמיתי שעליו תסמוך והוא כי אי אפשר שנאמר שהמקיפי' יורדים דא"כ ישאר מקום פנוי בין מקיפי מ' שנכנסים בבקר בשבת למקיפי ל' הנכנסים בליל שבת כנודע שהרי שניהם הם בגוף ופר' א' של התבונה הד' כנודע ואיך תתחלק ויתרחקו ג' אמצעיות שבה אשר בתוכ' מקיפי ל' מן ד' ראשינו' שבה שבהם מ' דצל' וישאר חלל ומקו' פנוי ביניהם אך הענין הוא כי ראש ז"א היא נגדלת ועולה למעלה עד שמתלבשת את מקיפי ל' דצלם בתוכה והמקיפים נשארים במקומ' וגם (בדפו"י ע"ד) ז"א אינו עולה כלל ובמקומו עומד וכן ראשו במקומה עומדת אך הענין כי נגדלת ונעשת גדולה ומלבשת את המקיפים ונמצא כי ג"ר שם במקומם הראשון עומדות רק שנגדלים כנז' יותר ממה שהיו בתחל' ונמצא כי אינו לוקח מקום זולתו רק מקום מוחין שלו כי גם אלו המקי' שלו הם א"כ אין בזה עלי' לז"א רק שנגדלה ראשו בבחי' הכלים שלה מה שצריכה להתגדל: והנה גם בדרוש שבת ראיתי כי בהכרח שכיון שנכנסים ל' דמקיפין דצל"ם ודאי שהמוחין פנימים דצ' נדחי' יותר למטה ממקומם כדי לתת מקום אל המקיפים וצ"ע כי זה פליג אל הנז"ל שנגדל ראשו ואז נה"י צ' דצלם דאימא נדחים ויורדים יותר למטה ודע כי אמת הוא שכל מה שיש בצ' יש כנגדו בל' וכן במ' אך אין ארכם שוה כי הנה אורך הצ' ט' ספי' כנודע ואורך הל' הם שעור ג' ספי' ראשונות לבד של ג' ג' פרקין באופן שהם ט' פרקין לבד והצ' הם ט' ספי' ונמצא אורך הל' שליש אורך הצ' אך עכ"ז נחלקים לט' פרקין כנז'. ונלע"ד כי הטעם שג"ר הם באיכות גדולים ובכמות קטני' אך ג"ת שהם היריכים הם גדולים בכמות וקצרים באיכות ואורך הירך הם ג' פרקין כמו אורך הראש או הגוף והנה נודע כי הצ"ל דצלם הם מתלבשים תוך נה"י דאימא אך מ' דצלם הם ד' מוחין יען אינם מלובשים תוך נה"י דאימא אלא ערומים בלי לבוש בנה"י דאימא כלל ונמצא כי הצ"ל הם נחלקים זה לט' ספי' וזה לט' פרקין יען הם מלובשים ונודע כי כל בחי' נה"י הם נחלקים ומצויירים בבחי' פירקין אך המ' דצלם כיון שאינה רק מוחין לבדם בלי לבוש נה"י דאימא אין בה חילוק פרקין וכל המ' נכנסת בפעם אחת אך הל' נכנסת בג' זמנים תחלה ג' פרקין תתאין ואח"כ ג' אמצעים ואח"כ ג' ראשונות וזהו בצלם דאימא וכמו כן בצלם דאבא. ונחזור לעיל כי כיון שנכנסים ל' דצלם מוכרח שירדו מוחין דצ' הפנימים עם לבושי הנה"י וא"כ היה היסוד דאימ' המסתיים בחזה דז"א יורד יותר למטה אמנם מתרחב בסוד ופרוס עלינו סוכת שלום כנז"ל ע"ש ואיני יודע א"כ יהיה בשחרית דחול בחזר' העמידה שנכנסים כל המקיפים כי כך הוא ליל שבת כשחרית דחול או אם נאמר שבחול יורדים ממש למטה המוחין פנימיים עם נה"י דאימא ואיני יודע היכן ירדו ואפשר להבין זה עם דרוש אחד של שבת והוא שאע"פ שאין עליה אל הז"א כנז"ל עכ"ז ג' אחרונות שבו לבד יש להם עלייה שעולות עד ג' אמצעיות ויושבות שם ביחד כל ו' הספי' במקום הג' אמצעיות ואז יעקב ורחל נכנסים במקום ג"ת דז"א וא"כ אפשר שיהי' עתה בתול והפנימיים יכנסו ביעקב ורחל או לפחות ו"ק שלהם ובזה יובן יעקב בנצח ורחל בהוד והבן זה כנלע"ד. ודע כי בליל שבת נכנסו כבר מבעוד יום במנחת ער"ש מוחין פנימיי' ובקבלת שבת נכנסים מקיפים ל' דצלם דאימא וגם אח"כ דאבא בחצוניות של העולמות ובערבית פנימיותם שהם הנשמות ובשחרית דשבת נכנסים גם מ' מקיפי צלם דאימא ואח"כ דאבא ובעמידת שבת אז יורשי' מקום או"א עצמם ואז מוכרחים או"א שיתעלו גם הם במקום אריך ואריך במקום עתיק וכן עולים כלם עד א"ק וזהו בבחי' העליונים מן ז"א וכן התחתונים ממנו וכבר נתבאר לעיל כי כל זמן שאין הז"א עולה רק במקי' שלו אין העולמות תחתונים מז"א עולים וגם לא העליונים מן ז"א עולים וכלם במקומם אכן לפי שהעל' ז"א ג"ת שלו בג' אמצעיות יחד לכן היה מקום לעלות כל העולמות שתחתיו ג' מדריגות ג"כ כ"א למעלה ממקומו דוגמת ז"א עד שנמצאו נה"י דעשיה פנויים בליל שבת אך אם לא מעלה רגליו אעפ"י שהיו נכנסים בו המקיפי' לא היו העול' התחתונים ממנו עולים ואף לא עולמות שלמעל' ממנו אמנם כשעולה יותר מן המקיפים אז בהכרח שלא ישאר חלל ואז כל העולמות שתחתיו עולים כפי השעור שהוא עולה וגם עולמות שעליו עולים להניח לו מקום פנוי לעלות בו כי אין אורם שוה להיותם במקום א' שזה מעולה מזה וזה מעולה מזה והנה הבן ותראה כי עתה פנימיים דאימ' ואח"כ פנימיים דאבא ואח"כ ל' דאימ ואח"כ ל' דאבא ואח"כ מ' דאימ' ואח"כ מ' דאבא ואינו כמו שכתבנו במקום אחר שתחלה נכנסים פנימיים ומקיפים כלם דאימא ואח"כ פנימיים ומקיפים דאבא וראיה אל הנז"ל מברכת אבות
И вот, затем, в Йом ГаКипурим (День Искупления), она снова поднимается до Бины и берёт аспект внутреннего, ибо внешнее уже было взято.
{По моему скромному мнению, вначале были два вида Гвурот — до сна и после сна, и это два сосуда: внешний и средний. А теперь она берёт внутренний через саму Иму, в тайне пяти молитв [Йом Кипура] — пять внутренних Гвурот, и из них создаётся внутренний сосуд. И вырастают в ней десять внутренних Сфирот. Ведь ты уже знаешь, что два первых сосуда объединяют ЗуН: Аба — от НеГаЙ своих в одном Имени Цваот — как в одном сосуде, так и в двух. Но в третьем сосуде это отдельные Имена, ибо тогда, имея внутренний сосуд, она не нуждается в соединении с ним и может обратиться «лицом к лицу», ибо тогда это Рахамим (милосердие), и ей нечего бояться, пребывая «спиной», как известно.
А Леа уже получила всё это в благословении Авот в первый день Рош ГаШана и обратилась «лицом к лицу», как известно. Но всё это — для Рахели.}
И этим ты поймёшь сказанное выше: сначала она получила пять Гвурот для десяти Сфирот тыльной стороны, и из них был сделан также внешний сосуд её Йесод, называемый Иерусалим. Затем, через Несиру после сна, — пять вторых Гвурот, и из них был создан и вырос второй сосуд для десяти средних Сфирот, и тогда также был создан средний сосуд её Йесод, называемый Цион, как упомянуто.
Затем, после отпиливания, она берёт пять третьих Гвурот, и из них выросли и были созданы третьи, внутренние сосуды. Пойми это: все аспекты её сосудов вырастают только через Гвурот, подобно тому как Зеир Анпин вырастает через Хасадим (милости). Поэтому, когда мы говорим, что ей даются пять Гвурот, имеются в виду полные её Мохин, только поскольку весь её рост — лишь через Гвурот, упоминаются только они.
Также потому, что каждый раз даются пять новых Гвурот в её Йесод, — и это три вида сосудов Йесод. Смотри это внимательно: выше упоминалось прямо, что между Рош ГаШана и Йом ГаКипурим — это Йесод и Малхут внешнего [аспекта], а в Йом ГаКипурим создаётся Йесод внутреннего [аспекта], а в Гошана Раба — Малхут внутреннего. Пойми это хорошенько.
Там сказано, что на протяжении всего Йом ГаКипурим Мохин нисходят в ней по всему её телу вместе с Гвурот, и к моменту Неилы (заключительной молитвы) пять её Гвурот завершают распространение до Йесод в ней, и не далее. А в Гошана Раба — до Малхут.
А что касается Хасадим, которые она тоже тогда взяла, как известно, — ибо есть МА и БаН в Зеир Анпине и МА и БаН в Нукве, — в Нукву сначала нисходят Гвурот для распространения в ней, а затем Хасадим. Это противоположно Зеир Анпину, как упомянуто. Причина в том, что её основа — Гвурот, и потому с них начинается. Смотри выше.
Получается, что после того как в Неилу пять Гвурот распространились в её Йесод, затем нисходят пять её Хасадим, которые она взяла через саму Иму, и они распространяются по её телу в дни между Йом ГаКипурим и Гошана Раба — в тайне Сукки: внутренние и окружающие. А в день Гошана Раба пять Гвурот распространяются также в Малхут, что в ней.
После того как они обратились «лицом к лицу» сразу после Неилы Йом ГаКипурим, она тоже получает Мохин через самого Зеир Анпина, ибо Мохин уже вошли в Зеир Анпин, и тогда Зеир Анпин светит от своих Хасадим к ней через Лулав, как известно.
А в Шмини Ацерет — тогда полный Зивуг (соединение), и он даёт ей пять Гвурот, которые являются самими МаН, а не тремя сосудами её Йесод. Лишь при первом Зивуге сотворения мира те МаН из пяти Гвурот стали «духом, вложенным в неё». С тех пор — это новые МаН.
В Шмини Ацерет он даёт ей Гвурот, а в Песах — Хасадим.
Общее правило: сначала Рахель взяла через Зеир Анпин десять внешних Сфирот. Затем, после сна, взяла десять средних Сфирот через Зеир Анпин. Но Леа взяла их через Иму. А поскольку тогда ей уже не нужно быть «спина к спине», это называется Несирой (отпиливанием). Затем берёт десять внутренних Сфирот через саму Иму в Йом ГаКипурим — и это Хасадим и Гвурот. Затем обращается «лицом к лицу» и смягчается через Хасадим Зеир Анпина, светящих в ней, и вырастает. Затем он вкладывает в неё дух непосредственно, а не сосуды, и этот дух называется собственно МаН и передаётся ей в тайне настоящего Зивуга при первом соитии. Затем, при втором соитии, даёт ей пять мужских Хасадим.
Но знай: суть МаН — это Гвурот, ибо Хасадим в них второстепенны, в тайне «Нуква властвует над мужским». А мужские воды — это Хасадим, и Гвурот в них второстепенны. Тогда выходят две души — мужская и женская, каждая включая Хасадим и Гвурот.
После первого Зивуга при сотворении мира все последующие Зивугим, хотя они тоже двойные — сначала первое соитие Гвурот, затем второе — Хасадим, — все они называются новыми МаН и облачаются в тот первоначальный дух, который представляет собой первые Гвурот и Хасадим сотворения мира. Смотри выше.
Но есть внешнее и внутреннее, и в одном из них Мохин входят сначала в Нукву, и она получает их не через него. А затем входят в него. А в другом аспекте входят сначала в него, а затем она получает через него.