Group None

והשיבו הש"י ואמר, איש איש כי יהיה טמא לנפש, דהיינו מצד בחינת ארונו של יוסף חשוב בעיני עצמו לטמא נפש. או בדרך רחוקה מאנשי הצורה, שאינו יכול להתחבר עמהן, שהם ב' הפכים ודרך רחוקה ביניהם, כמ"ש רבי משה אלשיך (בראשית מד, ל) בבנימין ונפשו קשורה בנפשו, ואם הי' גנב איך נקשר נפש בנימין בנפש יעקב הצדיק וכו', יעו"ש. ולכך לא י(ו)כלו לעשות פסח ראשון שהוא מצה לחוד, ועשו פסח שני, שדין פסח שני מצה וחמץ עמו בבית (פסחים פ"ט מ"ג), דהיינו תפלה שלא בכוונה, שיש בה חמץ מחשבות זרות, מכל מקום ארשת שפתיו בל מנעת סלה (תהלים כא, ג), כמ"ש בביאור שם במקום אחר, יעו"ש.