Group None

וה"נ שייך מוסר זה לכל אחד, להרבנים וחזנים שעושין לנחת רוח לבני עירו, והמלמדים, וכל עניני האדם שהוא עושה להתפאר, אינו משים על לבו כי זה שהשפיע לו אינו רק אבוס בעליו, וראוי לעשות נחת רוח בכל מעשיו לבעליו עצמן. וכן העושה צדקה או מצוה להתפאר, ואם ישים אליו לבו אם לא ישפיע לו בעליו לא יהי' לו במה להתפאר, וא"כ ראוי שישים לבו כמו החמור עכ"פ להבין כי זה אינו רק אבוס בעליו. ותן לחכם ויחכם עוד, שנכלל כל עניני עולם בזה, שישקול בשכלו הקודש שהדין נותן שאין ראוי להחניף ולעשות נחת רוח כי אם לבורא יתברך, כמו מאמיני החידוש ולא מאמיני הקדמות שזכרנו לעיל, ודי בזה.