Group None

ובארתי במקום אחר כי הגדולים יוצאין עבור עצמן, שלא יתפסו בעון הציבור, שהגדולים נתפסין, כמ"ש (דברים א, יג) ואשימם בראשכם, ואשמ' בראשי הדור שלא מיחו. וכשנחלק הדור לג' כתות, הגדולים הם הצדיקים כת א' נק' שליש, שמפייסין המלך שמיחו ולא נשמעו דבריהם, וכמ"ש הרשב"א בביאור ההגדה בפ"ק דברכות (ז.) אמר רבי יוחנן משום רשב"י מיום שברא הקדוש ברוך הוא עולמו לא הי' אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבא לאה והודתה שנאמר (בראשית כט, לה) הפעם אודה את ה'. וז"ל: בהיות כת עובדי ה' שפלים תמעט האמונה ותרבה הכפירה, כמ"ש (דברים לב, לו) כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלדימו צור חסיו בו. וכשתגבר יד עובדי הש"י והעמים רואים בהצלחתם, תרבה ההודאה, וכשנולד יהודא ראש למלכות בית דוד ובו נאמר (בראשית מט, ח) ידך בעורף אויביך, אז בא ההודאה וכו', יעו"ש. וז"ש (משלי כט, ב) ברבות צדיקים ישמח העם וכו'. ולי נראה כי לא בלבד תרבה הכפירה ובהיפך ההודאה מן העמים לבד, אלא גם מאחינו בני ישראל שייך כל זה ביותר, וכמ"ש האלשיך פסוקי ישעי' הנ"ל (מ, ד) כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וז"ל: כי יש בני עניים חרדים על דבר ה', והמה שפלים ונבזים בעיני העם, ולעומתם יש גסי הרוח ריקים ומתגאים וחשובים מחמת עשרם, ועל ב' סוגים אלה דבר, על הא' אמר כל גיא ינשא, ועל ב' אמר וכל הר וגבעה ישפלו.