Group None

ובעת אשר שליט האדם באדם לרע לו (קהלת ח, ט), רצה לומר כי העונות של האדם הן המייסרים את האדם עצמו, כמ"ש (ישעיה סד, ו) ותמוגגנו ביד עונינו וגו'. ופעמים שעל ידי עונותיו נברא אדם להצר לו עד שנפרע על עונותיו, ואז מוציא הנצוצין מאדם המיצר לו, ואז אין לו שום חיות לזה המיצר, ומת ובטל מהעולם אחר שעשה שליח[ו]תו. ופעמים שיורדין נצוצי נשמתו ע"י פגם עונותיו בדומם, כמו בבית, שאדם שפגם הוא הדר בבית זה להציר לו על ידי נצוצי נשמתו שיש בעצים ואבנים וחומר שטח הבית מנצוצי נשמתו שירדו שם, עד שהאדם שם בבית שב בתשובה, והחזיר והעלה נצוצי נשמתו אל שרשן מן הדומם אל בחי' האדם חי מדבר, וזה נקרא תשובה, ששב אל מקורו, כי הכל הוא נצוצי השכינה בסוד מלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט), שקשרה ודבקה לשרשה אל חיי החיים. וכמ"ש בכתבי האר"י בענף עץ חיים פ' תזריע, והובא אל הכהן, כי האורות שיצאו לחוץ ונעשו נגעים שיחזרו למקומם וידבק במקורו, ועל ידי כן אין כח בחיצונים לינק כשהוא דבוק בשרשו, והוא חזרת האור אל הכהן למקומו בז"א וכו', יעו"ש, והיינו ממש כדברינו הנ"ל, ואז נרפא בין בבית בין באדם.