Group None

ובזה יובן אם כסף תלוה וגו', ר"ל שכוסף וחושק שיתחבר וידבק בו ית', אז כסף תלוה, לוו עלי ואני פורע. משא"כ לענג עצמו, אז עשה שבתך חול ואל תצטריך לבריות ללות. ולכך כתיב לשון א"ם כסף, כי הלוה הוא יודע אם כוסף וכוונתו לשם שמים או לאו כנ"ל, משא"כ המלוה שאינו יודע כוונת הלב של הלוה אם מכוון לשם שמים וכוסף או לאו, לכך דרשו חז"ל אם זה הוא לשון מצוה וחוב, שילוה לעני בין שכוונתו לשם שמים או לאו, דאם לא כן יהי' מצוה זו נעדרת, שיאמר המלוה שאין כוונת הלוה לשם שמים. אבל הלוה בעצמו שיודע כוונת לבו, שפיר הזהירה תורה אותו אם כסף תלוה א"ת עמי ר"ל אל תקרי עַמי אלא עִמי, מי שרוצה להיות אתו עמו ית', אז לוו עלי ואני פורע, משא"כ בלאו הכי, וכאמור.