Group None

ובזה יובן ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, דכתבתי לעיל והוא ינהגנו על מות (תהלים מח, טו), כי הקדוש ברוך הוא שולח ידו לאחוז באדם להנהיגו שילך בדרכי הש"י ובעבודתו, והיינו בהתחלה בימי בחרותו ונערות, אבל אחר כך מניחו שילך מעצמו וכו'. אבל אצילי בני ישראל שהיו חשובין ביותר, גם בבחרותן לא הוצרכו שישלח להם ידו, רק מעצמן נתחזקו בדביקות הש"י עד שהגיעו למדריגה זו ויחזו את האלדים, וגם עצבות החומר לא היה מעכב כי ויאכלו וישתו לשמח החומר, וכנ"ל לוו עלי ואני פורע, וכמ"ש הרמב"ן (כד, יא) דאכילה ושתי' זו הי' של מצוה, בשמחת התורה שקבלו וכו', יעו"ש, וכן כתב בתרגום יונתן אל אצילי בני ישראל - עולימיא שפיריא וכו', והבן.