Group None

והנה הנשמה הוא הזכר, מה שאין כן החומר הוא האשה. וז"ש ואל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך, דכתב בכתבי האר"י כי העצבות הוא מצד הקליפה, והשמחה הוא מצד הקדושה. ועיקר התורה והעבודה הוא מצד רוב שמחה, כמ"ש בפסוק (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לב[ב] מרוב כל, וכתב הרב שזהו עיקר מה שזכה הוא לרוח הקודש, יעו"ש. רק מצד עכירות ועצלות הגוף שמצד הקליפה שהוא עצבון, אין כל אדם עובד הש"י בשמחה כי אם בני עליה, והם מועטין, ורוב העולם ההולכין בתאוות עכירות גשמיות, עושין כל חמדת העולם הזה בשמחה גדולה, כמו נצחון ומחלוקות לפזר רוב הון, ולדבר קדושה מראה עצבות. וכאשר כתבתי בפסוק (במדבר יא, א) ויהי העם כמתאוננים, שעשו עצבות ואנינות בעבודת ה', כטורח וכמשא כבד יכבד עליהן מעט שעומדין בבית הכנסת להתפלל מצות אנשים מלומדה. ולכך הי' רע בעיני ה' ונענשו באש תחת אש ה', ור"ל אשר לא התחממו באש ה' בהתלהבות וחמימות רק התחממו באש היצה"ר, כנודע כי אש גיהנם הוא מצד החמימות הזה. עד שהתפלל משה רבינו ע"ה, ותשקע האש (במדבר שם, ב) - שלא נסתלק למעלה, רק שקבלו על עצמן לעבוד הש"י בחמימות אש ה' זה בהתלהבות גדול, וז"ש (במדבר שם, ג) ויקרא שם המקום תבערה כי בערה בם אש ה', ר"ל אחר התיקון, והוא על דרך שנאמר בברית מנוחה (דרך א) שנקרא קברות התאוה (במדבר יא, לד), שמרוב תאוה ודביקות בו יתברך נתקברו ונתעלמו לשרשן וכו', יעו"ש.