Group None

והיוצא מזה, ללמדינו דעת וחכמה לאיש הרוצה להיישיר דרך השלימות בלמודו בהתמדה, שאי אפשר להיות הכל על דרך בחינה ב', כי מבשרי אחזה אלוה כביכו"ל, רק יהי' הכל בדרך קישוט בתורה ותפלה כאמור, רק שיקח מועד בכל יום, שיהי' זמן מועט לימודו על דרך בחינה ב', לזווג, דהיינו לימוד בדביקות עצמי' רוח ברוח וכו' בכל רמ"ח איבריו, כי מן הזווג הגשמי ילמוד לרוחני. וכן בתפלה שהזווג הוא בעמידת י"ח, הוא ג"כ על דרך זה, כי קרבנות והשירה הוא קשוטי הכלה והכנה בכמה מיני מאכל וכלי שיר, ותפלת י"ח הוא דיבוק עצמי כאמור, והש"י יעזרנו לעבדו באמת אנס"ו(הג"ה)וע"פ הנ"ל שזכרנו בדף הקודם, נבאר המשך הפסוק (עי' דברים לא, א-ו) בפ' וילך משה וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל, ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וגו', ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד את הגוים וגו', חזקו ואמצו אל ת[י]ראו (ואל תחפזו) ואל תערצו מפניהם כי ה' אלהיך ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך. והספיקות רבו, א' קשה לי בכ"מ, מאחר שהתורה נצחי, מה הודיעני בזה שהלך משה אליהם וגו', מה דהוי הוי, וע"כ לומר שהוא גם עתה בכל אדם ובכל זמן. ב', למה בכל מקום קראם אליו, ועכשיו וילך משה אליהם. ואי כמ"ש חז"ל שאין שלטון ביום המות (קהלת ח, ח). מה השמיענו בזה, דכבר הוא מפורש בפסוק הוא דרשת חז"ל. ועוד בעי טעמא לפי פשוטו. ג', אחר שאמר לשון וידבר את כל הדברים וגו', חזר בלשון ויאמר אליהם, מלבד שהוא כפל, וגם תואר דיבור ואמירה למה לי. ד' לשון אליהם מיותר, גם הל"ל להם, מה שאין כן הוא יותר מורגש במבטא המורה יותר יחוד, וכמ"ש הר"ן בפ' ויקרא אליו (ויקרא א, א), יעו"ש. ה' בן מאה ועשרים וגו', מה בא ללמדנו בזה, ובש"ס (סוטה יג:) דרשו וכו', עיין בספרי הגדול בסופו יותר הספיקות וביאורן על פי פשט, יעו"ש. ו' קשה ממה נפשך, איך שייך זה בכל אדם ובכל זמן, שאמר ה' אלהיך הוא עובר לפניך הוא ישמיד וגו', אי איירי במלחמ' הגשמי, ועל כרחך צ"ל דאיירי במלחמת היצה"ר הרוחני, קשה הא הכל בידי שמים וכו' (ברכות לג:), כי יש ב' סוגי מלחמה, וכמו שכתבתי בפ' שופטים לקמן. ז', קשה אל ת[י]ראו וגו', שזכרנו בביאור פלוגתא הרמב"ם והראב"ד בפ' שופטים, שהקשה הכסף משנה על הראב"ד. וזכרנו שם כי הכרח הראב"ד הי' מכח איך אפשר לצוות שלא לירא, והמורה עולה על ראשו יעו"ש, וה"נ תיקשי כך. ח' קשה, ה' אלהיך ההול"ך, בה"א הידועה, אין לו שחר. ט', לא ירפך ולא יעזבך, כבר כפול למעלה. יו"ד, לא ירפך ולא יעזבך ב' לשונות אלו אין לו שחר, וגם הוא כפול מכופל.ונ"ל דזכרנו לעיל בדף הקודם תנא דבי אלי' כל השונה הלכות וכו' (נדה עג.), והקושיות, היה לו לומר הלומד. ב', מאי הלכות. ג', אל תקרי. ד', למה יחד בזה עה"ב יותר מכל עסק התורה והמצות.ובארנו, דאיתא בפ"ד דפסחים (נ:) אמר רב יהודא אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שמתוך וכו', והקשה התוספות מפ"ב דברכות (יז.) אמר (רב יהודא) [רבא] דנוח לו שלא נברא. ומשני, לקנתר אסור ושיקרא רבי שרי, יעו"ש.והנה, גם שהוכרחו התוספות לתרץ מכח סתירות הש"ס אהדדי, לכך מפרשי דלומד להתכבד ולהתפאר שרי. אך באמת דגם זה אסור מכח הש"ס - ובשמתא מאן דאית בי' (סוטה ה.), והרמב"ם הביאו בפ"ב מהלכות דעות (ה"ג) במשנה (אבות פ"ד מ"ד) מאוד מאוד הוי שפל רוח, יעו"ש. גם במשנה (אבות שם, ה) אל תעשם עטרה להתגדל בהם וכו'.לכך נ"ל לפרש סתירת הש"ס באופן אחר, דמה שאמר לעולם יעסוק בתורה ומצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה הוא באופן זה, דהרמב"ם הקשה במורה נבוכים (ח"א פ"ב) למה קודם חטא כתיב (בראשית ב, כה) ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו, ואחר החטא כתיב (שם ג, י) וארא כי ערום אנכי ואחבא וכו', יעו"ש. וכבר בארתי מזה במ"א. ונ"ל דמבואר בפסוק תהלים (א, ב) כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. ופירש האלשיך, כי יש ב' חלקי התורה, א' לבוש התורה הנגלה, וא' פנימי' התורה הוא הנסתר וכו', יעו"ש. אך יש לשאול לדבריו למה מענישין למי שלא עסק בתורה הפנימי' כמבואר בזוהר ובתקונים יעו"ש, מאחר שאין כל אדם זוכה אליו רק חפצו יהי' בה. אבל יש לפרש כי שורש כל התורה והמצות הוא לתכלית שיבוא למדריגה ובו תדבק (דברים י, כ), וכמ"ש המפרש להרמב"ם בריש הלכות יסודי התורה (פ"ה ה"א) יע"ש. ובזה בארתי פסוק (ישעיה א, ה) על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, בב' פנים, א' לענין יותר שהוא עניו, יותר מתגאה ומתרחק מהמקום וכו'. ב', יותר שלומד ומכתת רגליו ללמוד בשאר מדינות, שהי' ראוי שיבוא לתכלית בו תדבק, ויותר סר מהש"י על ידי גאותו וגדולתו, וכמו המשל של חוזק ששמעתי מהמגיד יעו"ש, וק"ל. ומאחר שהתכלית התורה והמצות הוא שיבוא לידי דביקה וחשיקה וחפיצה כנלמד (בר"ר פ, ז) מפרש' אותו רשע ותדבק נפשו בדינה וגו' (בראשית לד, ג), שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו' (שם לד, ח), כי חפץ בבת יעקב וגו' (שם לד, יט), לכך נקרא הלכה אותיות הכלה, תורה צוה לנו משה מאורשה (עי' דברים לג, ד) שהיא ארוסה לנו, וגוי העוסק בתורה חייב מיתה מטעם זה כדאיתא בסנהדרין (נט.) וכו'. לכך יש בעסק התורה ב' סוגיות, א' קשוטי הלכה, זה חלק הנגלה מהתורה הנק' לבושי התורה, וז"ס הן הן גופי התורה וכמבואר בזוהר, זה אוסר וזה מתיר הוא קשוטי הכלה יעו"ש. וכמו שהכלה אחר הקשוטין והלבושין הוא היחוד והזווג, ואז אשתליל מלבושי' ודבק באשתו והיו לבשר אחד, כך בסוגי התורה אחר הקשוטין והלבושין הוא היחוד ודביקות בפנימי' התורה שהיא תורת ה', ובו תדבק בדביקה חשיקה וחפיצה. ובזה יובן בתורת ה' חפצו, בדביקה בחשיקה וחפיצה, רק שאין זה סוג היחוד והזווג שייך בהתמדה כי אי אפשר, ומבשרי אחזה וגו', אבל בתורתו יהגה יומם ולילה, והוא חלק הנגלה מהתורה יהיה בהתמדה יומם ולילה, והבן. והנה חטא אדם הראשון גרם כתנות עור, מה שאין כן קודם לזה הי' כתנות אור כמ"ש בתורתו של רבי מאיר (בר"ר כ, יב), באופן שהי' רק חלק פנימי מהתורה וסוד ה' בלי לבוש, כמו שיהי' אחר ביאת משיח ולא יכנף עוד מוריך (ישעי' ל, כ), דאשתליל מלבושי', וז"ש ויהיו שניהם ערומים, מה שאין כן אח"כ, והבן.ובזה יובן לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, דהיינו בלבושי התורה שנק' קשוטי התורה והלכה אותיות הכלה, שיעסוק תחלה בנגלה, שמתוך כך יבוא לשמה שהוא דביקה חשיקה חפיצה בו ית', שהיא לשמה, בפנימיות התורה שהיא שמו ית' ממש, שנק' תורת ה', וק"ל.ובזה יובן כל השונה הלכות, שהוא ב' סוגי הלכה, א' לקשוט ב' ליחוד, אז הוא בן עה"ב, ששם יהי' כך ולא יכנף עוד מוריך, והבן. וזה נק' הליכה ממדריגה למדריגה, ואינו עומד על מדריגה א', וז"ש הליכות עולם לו אל תיקרי הליכה אלא הלכה, כי שניהם אמת, והבן.ובזה נבאר מה שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד), רמז לשופר כלומר עורו ישנים מתרדמתכם, וכבר בארתי בכמה מקומות. וכעת נ"ל, כי זה הוא מוסר כולל כמה סוגי מוסר לכמה סוגי בני אדם, לכל אחד לפי בחינתו. מוסר א' נקרא תקיעה, ב' נקרא שברים, ג' נקרא תרועה, נגד ג' ספרים הנפתחים בראש השנה (ר"ה טז:) לג' סוגי בני אדם רשעים צדיקים בינונים.ונבאר משנה בש"ס דראש השנה (כו:, פ"ג מ"ג) שופר של ראש השנה של יעל פשוט, ופיו מצופה זהב וכו'. כי כבר זכרתי ביאור ירושלמי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזלי'. כי הישן בריש שנותיו שהם מחצית הראשונה משנותיו, דמיך מזלי' שהוא היצ"ט, כי היצה"ר גובר בו, וכמו שאמרו חז"ל (יומא לח:) כיון שעברו רוב שנותיו ולא חטא וכו', ה"ה איפכא, וכן שמעתי בשם הש"ך. ומלבד זה אמרו בש"ס דע"ז (יט:), אשרי איש (תהלים קיב, א) שעושה תשובה כשהוא איש. גם מפני שיבה תקום (ויקרא יט, לב) כמ"ש בזוהר (קדושים פז:). ובזה יובן, שופר של ראש השנה של יעל, מה שתוקעין בשופר לעוררו משינה בראש שנותיו, הוא של יעל, שאז יוכל לגבור על יצרו ויהי' ה' אלהיו עמו וי"על ממדריגה למדריגה. מה שאין כן אחר שנתיישן אצלו היצה"ר, קשה לפרוש ממנו שיעלה שום מדריגה. ופיו מצופה זהב, ר"ל פיו של המרים קול כשופר, הדורש תוכחת מוסר לעם, יהי' מצופה מלמעלה זהב, שהוא סוגי לבושי התורה קשוטי הכלה שם אדנ"י גימטריא היכל ולבוש בד' בגדי זהב, אל פנימית התורה שהוא שם הוי"ה ד' בגדי לבן כנודע, וכמ"ש בתיקונים (תל"ח עח:), וז"ס (חבקוק א, כ) וה' בהיכל קדשו וגו'. ובא ללמד דעת שידרוש תחלה בגופי התורה, שיהנה תואר הגוף הם פשטים, לכללות העם, ואח"כ פנימיות מוסר, שהוא תועלת לפנימי' הנשמה, מי שיש לו נשמה השייך לשם הוי"ה, בסוד כל הנשמה תהלל יה (תהלים קנ, ו). וכמו שבארתי בזה במ"א ושתי חצוצרת וכו', וק"ל.וזהו חלוקי המוסר לפי חלוקי כתות האנשים, כי הרשעים אשר כים נגרש השקט לא יוכל (ישעיה נז, כ), כי אם הולך וסוער להרע ולהשחית בינו לבין קונו ובינו לבין בני האדם, אליו צריך בחי' מוסר ולעוררו משינה על ידי קול שופר, שיעלה מדריגה אחת עכ"פ, שיהי' בשב ואל תעשה, שיהי' סור מרע, ולא להעלותו ב' מדריגות בפעם א', כמו שביארתי מצוה ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך עליו (שמות כ, כג), יעו"ש. וז"ש בפסוק (תהלים א, א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, שגם זה נקרא מאושר, בהיותו שב ואל תעשה, ולא זה שאינו יוכל לעמוד בסוג זה אף זה ובדרך חטאים לא עמד, ג"כ נקרא מאושר, לא זו אף זה, ובמושב לצים לא ישב כמו שהורגל מקודם, נקרא מאושר ג"כ, ועיין מ"ש האלשיך בזה יעו"ש. וזה המוסר נקרא שברים, שנשברה נשמתו על ידי חלאים רעים, שהי' פועל רע, ובא קול זה לעוררו מהשינה, שיעלה ממדריגה זה להיות בשב ואל תעשה, על ידי מוסר גשמי עב שישבר לבו כעין חטאו, כמו ששמעתי אין אומרים בפני מת וכו' (ברכות ג:).ויש כת בינונים, שגברה השכחה בהם, והם בשב ואל תעשה, לא פועל רע ולא להטיב. צריך לעוררו בקול מוסר שיהי' פועל טוב, שעל מנת כן בא בשליחות הש"י לעולם הזה שהוא סלם מוצב ארצה, שיעשה הכנה בעולם הזה, כדי שראשו יגיע השמימה לעולם הבא, וכמ"ש בעוללות אפרים (מאמר קסו) מזה. ומוסר זה נקרא תרועה, כי תרועת מלך בו (במדבר כג, כא), וכפירוש רש"י שם בפ' בלק.ונגד כת צדיקיא, גם שהוא פועל טוב, מ"מ צריך שיראה לעלות תמיד ממדריגה למדריגה, שיהיה נקרא הולך, ולא עומד על מדריגה א' כמו זה שנה ושנתיים, ולזה צריך מוסר רוחני זך ופשוט, נקרא תקיעה פשוטה, וק"ל, ר"ל לבוא למדריגה דביקה וחפיצה הנקרא תקיעה כמו תקע ביבמתו (עי' יבמות נד.), כמ"ש בפרי עץ חיים הלכות ראש השנה (ש' השופר פ"ד), יעו"ש.עוד יש לפרש דברי הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג ה"ד) עורו ישנים מתרדמתכם. וגם משנה (ר"ה כו:, פ"ג מ"ג) שופר של ראש השנה של יעל פשוט וכו'. ובו יבואר סדר תקיעת תשר"ת. דשמעתי משל ממורי מובא בספרי הגדול בפ' נצבים, שפעם א' תעו סוחרים מן הדרך ונחו שם לישן, עד שנזדמן להם איש להורות להם הדרך, ונזדמן א' שהוליכם למקום גדודי חיות ולסטים, ויש שהוליכן למקום ישר. והנמשל, כי אותיות התורה שבהם נברא העולם, באו בעולם הזה כדמות סוחרים, ותעו מהדרך וישנים, ובא אחד ולומד לשמה מוליך אותן לדרך הישר לדבקן בשרשן, מה שאין כן כשאינו לומד לשמה מוליכן ללסטים, ודפ"חח. וכן הוא בתפלה, על ידי מחשבות זרות נפסל התפלה, ומשליכן במקום פסולי המוקדשין. ואם מתפלל בראש השנה בכוונה, מעלה כל התפלות של כל השנה, שחרית לשחרית ומנחה למנחה וכו'. ובזה תבין שבאו התקיעות בראש השנה בסדר תשר"ת, שהם אברהם יצחק יעקב כנודע להבאים בסוד ה', כדי לעורר משנתו להעלות ג' תפלות שתיקנו אבות, אברהם שחרית וכו', כמסקנת הש"ס ברכות פ"ד (כו:). ובאו התקיע[ו]ת מדת אברהם, שיתעורר מהשינה על ידי שיתפלל בכוונה שחרית שתיקן אברהם, להעלות תפלת שחרית של כל השנה. ושברים, יצחק שת[י]קן מנחה. ותרועה, נגד ערבית שתיקן יעקב. ובזה יובן עורו ישנים מתרדמתכם בענין התפלה. וכן בענין התורה יש ג' בחינות הנ"ל. וכן בג' כתות, רשעים קו שמאל, שמדברים עם האותיות לשון הרע ורכילות. ובינונים קו האמצעי, המתפלל ולומד כמו ישן בלא דחילו ורחימו, דלא פרחית לעילא, ועי"ז גורם לעצמו שנאה מהאותיות, עד שישוב ומעלה אותן בדחילו ורחימו. וכת צד[י]קיא קו ימין, שיתקעו את עצמן עם בני עולם להעלותן. ובזה מבואר סדר התקיעה. וגם, שופר של ראש השנה של יעל, ור"ל שיעלו כל התפלות של כל השנה, וכל התורה, וכל דבורים. ופיו מצופה זהב, שלא לטנף פיו, כי היא כלי יקר הערך כמו זהב, וק"ל. עד כאן הג"ה.