Group None

ובזה יובן ויותר יעקב לבדו, ר"ל תיכף שהסיח דעתו מהדביקות שבינו לבין קונו, וסר ממנו השגחת יוצרו כנ"ל, ונשאר לבדו מזווגא דשכינתא, ומיד ויאבק איש עמו וגו', וכמ"ש הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני וגו' (דברים לא, יז). וכאשר סרה ממנו השכינה, אז גם מחנה השכינה שנק' מחנה אלדים סרו ממנו ג"כ לשעתו, לכך ויאבק איש עמו עד עלות השחר, על דרך הנבל וכינור אעירה שחר (תהלים קח, ג). וכמ"ש בטור אורח חיים סימן א', אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי, ופירש הט"ז וכו' יעו"ש (סק"ב), וה"נ אז הי' השחר מעיר אותו, והבן, שחזר לדביקות שבינו לבין קונו, ואז לא יכול ל"ו, אבל יוכל ביוצאי יריכו, לא בלבד שנגע בכף יריכו, ע"י שנטל מהם סמכין דאורייתא כמ"ש בזוהר הנ"ל (וישלח קעא ע"א), אלא גם ותקע כף ירך, ליטול האמנה מהם שהוא נק' תרי סמכי קשוט*ונ"ל דזהו מה שכ' בזוהר פ' ויצא בסתרי תורה דף קמח ע"ב, וז"ל: מהו ויגע בכף יריכו, לי' לא יכול, אבל נגע בכף יריכו דאינהו נדב ואביהוא בסיבת אש זרה וכו', יעו"ש. ור"ל דמבואר בכתבים כי נדב ואביהוא הם סוד נצח והוד תרין פלגי גופא וכו', יעו"ש. א"כ הם תרי סמכי קשוט, שורש האמונה, שניטל האמנה מיוצאי ירך יעקב, והבן., בסוד תרין ירכין, כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו אנשי אמונה וכו', כי כל זמן שהי' צדיק באמונתו קיים, אז יחי', מה שאין כן כשפסקו מהם האמונה.