Supplements, Yitro

וענין הספירה היה לברר הרע מז' מדות מלמטלמ"ע אך אח"כ בהארת הכתר נדחו החיצונים לגמרי. וע"כ אמר בחודש השלישי באו מדבר סיני שירדה  שנאה לאו"ה שלא יקבלו יניקה אפי' דרך שערות וציפרנים ולכך היה אז חירות כו'. והארת הז' ספירות שבמל' מקבלים אז רק מבחי' הכתר שהוא בחי' הביטול הנק' מדבר כנ"ל. ולכך אין שליטה לחיצונים משא"כ בימי הספירה כנ"ל כמו דאברהם יצא ממנו ישמעאל כו' והיינו שאמר שאחר שבאו למדבר סיני אז ויסעו מרפידים מבחי' רפיון ידים כנ"ל. לפי שאין שליטה לחיצונים אז כלל וד"ל:(ד. וזהו ענין אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כו'. דהנה פי' מצרים הוא מיצר ים העליון והוא בחי' צמצום המל' שנק' ים בהיותה מסתתרת בבי"ע. עד שרגליה יורדות כו' להחיות ע' שרים ג"כ שהם בבחי' אלקים אחרים. דהיינו שמקבלים מאחוריים דשם אלקים דקדושה כי יש ק"ך צירופים בשם אלקים וע"ב צירופים הם בבחי' הקדושה. ומ"ח צירופים יש מהם יניקה לחיצונים. וזהו פי' אדמת בני חם וכמ"ש מלך אלקים על גוים ששם אלקים המולך על גוים הוא בחי' מ"ח צירופים התחתונים. ועי"ז יש תוס' יניקה תמיד לחיצוני' וכידוע בענין תיקון חצות כמ"ש אלקים באו גוים בנחלתך כו'. וכן ערו ערו עד היסוד בה שמקבלים מפסולת ה' דמים טמאים שביסוד דנוק' וכו' והן מ"ט שערי טומאה דמצרים כנודע. והנה לזה הטעם היו אנשי יריחו כורכין את שמע ולא היו אומרים בשכמל"ו שהוא בבחי' מל' לפי שהיה ע"י עלייה זאת עלייה גם לאלקים אחרים שמקבלים מן המ"ח צירופים התחתונים כו'. אבל ביחודא עילאה דפסוק ראשון שהוא בחי' ז"א שלמעלה מעה"ד טו"ר כו' ואמנם ענין יצ"מ הוא מה שבחי' המלכות עולה מן המיצר והצמצום הזה שמתצמצמת בבי"ע. וכמ"ש מי זאת עולה מן המדבר כו' ויש בענין עלייתה ב' מדרגות. הא' מצד אתעדל"ת בימי הספיר' כנ"ל. והב' מצד בחי' הארת הכתר בחג השבועות שהוא דוחה החיצונים לגמרי כנ"ל. שנק' התורה עוז ותושיה. מפני שאור מקיף דיחידה דוחה חיצונים לגמרי כי כתר אותיות כרת וכמ"ש וכל אויביך יכרתו כו'. וזהו אנכי אשר הוצאתיך מאמ"צ פי' אנכי הוא בחי' הארת הכתר בחי' הביטול הנ"ל שלמעלה מהתחלקות ז' ספירות. וכמו בר"ח סיון שנעשית המל' רק כמו נקודה תחת היסוד שהוא כענין לאמר הנ"ל שנק' אין ממש ומחמת זה אין מקום כלל ליניקת החיצונים ואז ע"י הארת הכתר הזה עולה המל' מבי"ע מכל הצמצומים. גם מבחי' הצמצום דאלקים אחרים הנ"ל וכמ"ש קול ה' יחיל מדבר פי' גם מדבר הגשמי שהיה בו נחש שרף ועקרב ג' קליפות הטמאות לגמרי. כולם נדחו מפני הארת הכתר הנק' אנכי מי שאנכי כידוע וא"כ הרי אנכי הוא אשר הוצאתיך מאמ"צ. וכמ"ש אנכי ארד עמך ואנכי אעלך כו' וקאי הכל על בחי' הכתר שהוריד לשם ב"ן בגלות מצרים במ"ט שערים ואנכי הוא אשר אעלך כו' וד"ל:) ובכל זה יובן הטעם מה שחג השבועות אינו אלא יום אחד בלבד משא"כ בפסח וסוכות שהן ז' ימים כי בחג השבועות הוא זמן קבלת התורה שהוא בבחי' הכתר שהוא בחי' יחידה שלמעלה מהתחלקות ז' מדות שנק' ז' ימים למעלה וכדמיון המולד של הלבנה שהיא בנקודה א' בלבד כו' אבל בפסח וסוכות נבנה בנין זו"נ בבחי' פרצוף בז' ספירות עם מוחין פנימי' ומקיפים פנימים בפסח ומקיפים בסוכות כידוע וגם יש שרש יניקה  מן המדות לחיצונים כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו' ע"כ מקריבי' ע' פרים בסוכות נגד ע' אומות שמקבלים מז' מדות דקדושה משא"כ בשבועות שהוא בחי' הכתר שאין בו התחלקות לז' מדות כלל וכמו עד"מ העיגול שאין בו מעלה ומטה כלל כידוע בפי' כתר מלשון כותרת שמקיף בהשוואה א' מכל צד ובשמים ממעל הוא כמו מתחת לארץ וכמ"ש כחשיכה כאורה כו'. ולכך הוא רק יום א' בלבד וד"ל. (ואחר כ"ז יובן יותר שרש ענין מצות ת"ת שהוא בדיבור לאמר מה שכבר נאמר כנ"ל. כי הדבור שתלוי בבחירה ורצון אם לדבר כך או כך הרי שרשו בבחי' התפשטות הרצון הנק' כתר בז' מדות שברצון המתלבשים בחו"ב כו'. אבל הדיבור שאינו תלוי ברצונו אלא מדבר מה שאמור כבר ואין בו בחירה ורצון כמו ענין נעשה ונשמע שאמרו כו'. מגיע זה בבחי' פנימית הכתר דהיינו בחי' רצון הפשוט הנק' רעוא דכל רעוין והוא ענין קבלת התורה בחי' גלגלתא דא"א שלמעלה מבחי' המדות שברצון והוא ענין קבלת התורה מאנכי מי שאנכי שהוא פנימית הכתר ולכך אינו אלא יום אחד כי בבחי' רצון הפשוט אין הרצון אלא אחד בלבד ולכך נק' מדבר שהוא שרש ענין טעם מצות ת"ת גם עכשיו בדיבור מה שכבר נאמר וכמ"ש ואשים דברי בפיך כו'. והיינו שארז"ל דאין העולם מתקיים אלא בהבל תינוקות שב"ר כו'. אפי' אינם יודעים מה הם אומרים כי דבריו ביו"ד הדברות חיים וקיימים וכו' וד"ל):