Supplements, Yitro

והנה כל ימי הספירה הבירור נעשה בז' מדות ע"י המשכ' מוחין בבחי' א"פ אבל בחג השבועות נמשך מבחי' מקיף דכתר הנק' אין ממש ולכך אז זמן קבלת התורה בדיבור דוקא כמ"ש לאמר גם בעשה"ד דהיינו לאמר מה שכבר נאמר כו' והיא בחי' כתר שנק' מדבר. כי הדיבור עצמו הוא בבחי' מלכות. אך המם פתוחה שבמדבר שמורה הנהגת הדיבור. שרשו מבחי' הכתר. שהוא בחי' הביטול לאמר מה שכבר נאמר. וז"ש ומדברך נאוה וכמ"ש למעלה והיינו משום דנעוץ תחלתן בסופן (וכך היה בשעת מ"ת דכתיב וידבר ה' כו' לאמר שהדיבור הזה נאמר בב"י וכך הוקבע בחי' ביטול זה לדורות כי הרי על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתן כו' ולכך קיבלו ב' כתרים בשעה זאת שהן נעשה ונשמע וכמשי"ת):(ב. ואמנם יש להבין עדיין מהו שנק' התורה עוז ונק' ג"כ תושיה כנ"ל. וגם יש להבין מה שנק' שלום בפמליא של מעלה וכו'. דהנה מבואר למעלה שיש שרש יניקה לחיצונים מפסולת המדות כענין אברהם שיצא ממנו ישמעאל כו'. וזהו מה שמבואר למעלה בענין הפסוק כשל בעוני כחי שהכח של נה"א כשל מפני יניקת החיצונים כו'. אך כדי לדחות יניקות החיצונים הוא בב' אופנים האחד בענין הספי' כנ"ל. והב' בהארת אור הכתר שהוא בחי' מקיף דיחידה שבכחו לדחות החיצונים לגמרי. כי כתר אותיות כרת. לפי שהוא כורת שרש יניקת החיצונים וכמ"ש וכל אויביך יכרתון כו'. והטעם הוא לפי שבחי' אור הכתר הוא למעלה מבחי' התחלקות המדות וע"כ אין שם מקום ושרש להיות יניקות החיצונים כו'. ולהיות כי התורה ניתנה מבחי' הכתר כמ"ש אנכי ה' אלקיך אנכי מי שאנכי כו' וכנ"ל ע"כ נק' התורה תושיה לפי שמתשת כח יניקות החיצונים מטעם הנ"ל וד"ל. וגם מזה הטעם הוא מה שנק'  התורה עוז מפני שנותנת עוז וכח לנשמות האלקות בלתי יכשל כחם בעוונות ולא יהיה מקום ליניקות החיצונים שמקבלים מפסולת המדות כו'. ולהיות בחי' כתר למעלה מבחי' המדות לכך יש בכחו להעלות המדות מיניקות החיצונים וז"ש ה' עוז לעמו יתן ואין עוז אלא תורה כידוע. ונמצא יש בתורה ב' היפכים עוז ותושיה עוז לישראל ותושיה לאוה"ע ולכך נק' סיני שירדה שנאה לאומות העולם וכמשי"ת בסמוך וד"ל. והנה ידוע דבחי' הכתר הוא בחי' ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים וכנ"ל. וידוע שבכל ממוצע בהכרח שימצא בו מב' ההיפכים אחר שהוא מחברם יחד וא"כ בבחי' הכתר יש בו ג"כ מבחי' עצמות המאציל וגם הוא שרש הנאצלים כידוע אחר שהוא מחבר המאציל בנאצלים כו'. ולפ"ז ע"י בחי' הכתר דוקא נמשך אור השפע מעצמות המאציל לנאצלים וזהו שכל ברכה הוא בבחי' הכתר דוקא כנודע בכוונת הברכה ברוך אתה כו'. וזהו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וקאי הכל על התורה שנק' עוז וגם נק' שלום לפי שענין השלום הוא בחי' הממוצע המחבר ב' הפכים כידוע וגם התורה מאחר שהיא בבחי' הכתר הרי היא מחברת ומקשרת אור עצמות המאציל בנאצלים וזהו"ע השלום בפמליא של מעלה דהרי בחי' האצי' הוא מתאחד עדיין במאציל עצמו וכידוע בפי' המאמר דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'. וענין השלום השני בפמליא של מטה היינו ע"י בחי' מל' דאצי' שנעשה בחי' כתר לבריאה כידוע שהמדה הזאת ג"כ בחי' ממוצע לקשר ולחבר אור האצי' בבריאה כמו שהכתר מחבר המאציל בנאצלים כידוע ולהיות כי בי"ע נק' עלמין דפרודא וכמ"ש ומשם יפרד כו' לכך נקראו פמליא של מטה בבחי' הפירוד משא"כ בחי' האצי' דאיהו וחיוהי חד כו' כנ"ל נק' פמליא של מעלה ואמנם מפני שנעוץ תחילתן בסופן דהיינו בחי' הכתר במל' לכך התורה נאמר בה ורב שלום בניך א"ת בניך כו'. והמה ב' שלומות א' בבחי' הכתר המחבר באצי' והב' בבחי' מל' המחבר אצי' בבריאה להיות נמצא גם שם בחי' הביטול היפוך הפירוד וכענין וצבא השמים לך משתחוים כו' וכיוצא וזהו או יחזיק במעוזי שהוא התורה הנק' עוז יעשה שלום לי שלום יעשה לי ב' שלומות הנ"ל והיינו פי' ה' יברך את עמו בשלום פי' בב' שלומות הנ"ל בשלום העליון בפמליא של מעלה ובשלום התחתון בפמליא של מטה בבי"ע כו' וד"ל. ובזה יובן שרש ענין ב' כתרים שקיבלו ישראל בהר סיני כמ"ש ויתנצלו בנ"י את עדיים כו'. וכידוע בדברי רז"ל והן נעשה ונשמע להיות כי בחי' הדבור די' הדברות הוא בחי' מל' דאצי' וכמ"ש וידבר אלקים כו' ושרש אותו הדבור היה בבחי' הכתר שהוא מקור הדבור וכנ"ל בפי' מדבר ומאחר שעל כל דיבור די' הדברות פרחה נשמתן הרי קבלו שני כתרים הנ"ל דהיינו בחי' כתר דאצי' אשר הוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלים וגם בחי' כתר דבריאה שהוא בא מבחי' מלכות דאצי' שהוא בחי' ממוצע בין אצי' לבריאה והן ב' שלומות הנ"ל והיינו נעשה ונשמע שהן ב' כתרים הנ"ל נעשה בכתר ונשמע במל' כו' וכמ"ש במ"א וד"ל:)(ג. וזהו ג"כ שרש ענין מולד הלבנה בהיותה רק בבחי' נקודה א' הנ"ל דהנה הלבנה הוא בחי' מלכות דאצילות כידוע וכמו שהלבנה למטה נסתר אורה לגמרי בסוף החודש מפני שעומדת תחת השמש ממש ואין לה רק אור השמש  בלבד כנ"ל וחציה העליון מאיר מן השמש אבל חצי התחתון חושך כידוע כך למעלה בחי' מל' דאצי' בעלותה בבחי' האצי' נכללת כולה באורות דז"א שנק' שמשא ואין בה אור מצד עצמה וכאשר בנקודה אחת היא תחת היסוד כו' זהו כמו ענין מולד הלבנה למטה ובחי' נקודה זאת אין בה התחלקות כלל לי"ס אחר שהיא רק נקודה אחד והוא ענין בחי' הביטול במציאות ע"ד הנ"ל בדבור כו'. ואח"כ הולך ואור נקודה זאת עד חצי החודש שנתמלאה אור והוא למעלה ענין בנין הנוק' בע"ס שלימות בבחי' פרצוף כידוע. והנה קידוש הלבנה ידוע שהוא בז' ימים בחודש והטעם הוא לפי שכאשר עוברים עליה ז' ימים אז כבר נמשך בה ז' ספירות חסד דנוק' ביום א' וגבורה דנוק' ביום ב' כו' וראויה לקדש אותה מפני שכבר קיבלה בעצמה מז' מדות דז"א כו'. וכמ"ש בע"ח ומחצי החודש ואילך נתמעט אורה והולך כו'. לפי שחוזרת ועולה באצי' ומקבלת מאור השמש כו'. ובקבלתה אור השמש מתבטלת מאור עצמותה למטה כו' כענין איידי דטריד למיבלע לא פליט כו' וד"ל. ומזה יובן ענין שורש ענין הנ"ל בהיות כי ענין לימוד התורה למטה שהוא בבחי' הביטול לאמר מה שכבר אמור כו', ה"ז כדמיון ביטול אור הלבנה באור השמש בהיותה רק בחי' נקודה א' כנ"ל ואח"כ בא להתפעלות אהב' שהוא נק' אור שמאיר בהתפשטות והיינו שמע ישראל ואחר כך ואהבת כו' כנ"ל וד"ל:) וזהו בחודש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ באו מדבר סיני כו' בחודש השלישי זה היינו בר"ח סיון שהוא זמן מולד הלבנה וגם היה יום זה יום הג' בשבוע השביעי' כנ"ל והענין הוא כי הנה כתיב ז' שבועות תספר לך כדי לקבל התורה אח"כ בחג השבועו' והז' שבועות המה מ"ט שערי בינה הנמשכים בז"א וכידוע בשרש כוונת הספירה.