קרח
45 · Корах
Display Settings
Bookmarks
No bookmarks yet. Click the bookmark button to save your position.
Core Idea
Korach's error was trying to manifest strict judgment (gevurah) through techelet alone, but true rectification requires the full mitzvah of tzitzit combining multiple sefirot.
Ошибка Кораха заключалась в попытке проявить строгое суд (гвура) только через тхелет, тогда как истинное исправление требует полной заповеди цицит, объединяющей несколько сфирот.
Key Points
- רוב כלי הקודש במדבר היו מכוסים בתכלת, המייצגת את בחינת הדין והגבורה.
- קרח רצה להראות את בחינת הגבורה בלבד, ולכן לבש טליתות כולן תכלת ללא ציצית.
- המעשה של קרח מייצג טעות בהבנת הצורך בציצית כמכלול שמאזן את בחינת הגבורה עם בחינות אחרות.
- התכלת בציצית מבטלת את חטא ה'הצצה' ומתקנת את הבחינה של הגבורה, אך רק בצירוף שאר הפתילים.
- השלמות התיקון נעשית על ידי קיום מצוות הציצית במלואה, כפי שמלמדת התורה והקבלה.
Therefore he clothed his congregation in tallitot that were entirely tekhelet, and he did not place tzitzit on them, for tzitzit is from the term “hatzatzah” (“peeking”). That is, Korach’s error was that he feared Gevurah and din, which is the aspect of tekhelet; and we already indicated that Korach intended to argue that a tallit that is entirely tekhelet—that is, Korach’s “neshama,” through the aspect of tekhelet—does not need tzitzit and does not need the condition, meaning, the need of tzitzit. For it is impossible that the level of the kohen Aharon’s gazing upon the holy in the vessel should recur, such that the primordial sin of “hatzatzah” in a place where it is forbidden should be nullified; that is, that tekhelet, which is the aspect of Gevurah—Korach’s aspect—will “destroy” the sin of the aspect of “metzitz” (“peeking”).
But the truth is that he erred in the matter, and still the hanhagah of the Gevurot of Korach cannot pass to the aspect of— and still, tekhelet is found in tzitzit only as but a single thread, and the rest of the tzitzit is from other aspects that blend the Gevurot of tekhelet (from the Gra).
Not only this, but it is stated in Hilkhot Tzitzit (printed at the end of tractate Menachot), “Rabbi Shimon bar Yochai says: Whoever is careful in the mitzvah of tzitzit is as though he accepts the Shekhinah, for it is written here, ‘and you shall see it,’ and it is written there, ‘HaShem your God you shall fear, and Him you shall serve’” (Deuteronomy 6). And it is brought in the Shulchan Arukh (Orach Chaim, siman 24, se’if 6). And more so, it is stated in Midrash Rabbah (there), “and you shall see it—Him and not it. If so, you have as though you saw the glory of the Throne of Glory, for it is similar to tekhelet.”
Thus the true tikkun for the sin of Hevel, and likewise for Yitzchak’s gazing at the Shekhinah at the time of the Akeidah, is the opposite; namely, specifically through the mitzvah of tzitzit, and not through what Korach thought to do, which is the aspect of entirely tekhelet—entirely Gevurot.
Большинство покрытий сосудов во время путешествия в пустыне были предназначены для служения, как объясняется выше, поскольку цвет тхелет (синий) указывает на דין (суд). И как уже сказано выше, что Корaх хотел объяснить, что цвет тхелет относится к сфере גבורה (Гвура). Он поступал согласно этой сфере, желая взглянуть на сосуды тхелета, чтобы освятить и продолжить служение.
Поэтому он надел на свою общину талиты, полностью сделанные из тхелета, и не наложил на них цицит (бахирот — кисти). Цицит — это «цецит» (свечение), и поскольку цвет тхелет символизирует גבורה и דין, то Корaх хотел показать и заявить о своей принадлежности к сфере דין и גבורה, как уже сказано.
Талит, полностью из тхелета, — это то, что Корaх должен был носить по уровню גבורה, и тогда не требуется цицит, поскольку цицит необходимы для сосудов святости, которые служат для взгляда на высшие уровни. Тхелет — это сфера גבורה, и если она присутствует, то она отменяет первородный грех взгляда (חטא הצצה) в месте, где смотреть запрещено. Так Корaх хотел искупить грех сферы גבורה.
Однако он ошибался, и грех Корaха не мог быть искуплен таким образом. В цицит должен быть вплетён хотя бы один нить тхелета, а остальные нити — из других цветов, смешивающих сферы גבורה и другие. Это объясняет ГРА (Гаон из Вильны).
В законах цицит сказано, что тот, кто соблюдает заповедь цицит, как будто принимает на себя страх перед Шехиной (Божественным Присутствием), как сказано в Мидраше Рабба: «Тот, кто бережно соблюдает заповедь цицит, как будто видит престол славы Божьей». Это исправление (тиккун) связано с искуплением греха тщеславия и взгляда, как в истории с жертвоприношением Ицхака (Акида), когда взгляд Ицхака был направлен вниз.
Именно через заповедь цицит происходит исправление, а не через то, что хотел сделать Корaх — полностью покрыться тхелетом, то есть полностью пребывать в сфере גבורה.
.תכלת ועליו תחש
ו עליו כסוי עור תחשנתנאמר )במדבר ד(: 'והורדו את פרכת המסך וכסו בה את ארן העדת ונ בארון
ים יפרשו בגד תכלתנאמר )שם(: 'ועל שלחן הפנ ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו'. בשולחן
סך ולחם התמיד עליו יהיה. ופרשונקית ואת קשות הנו עליו את הקערת ואת הכפת ואת המנתנו
אמר )שם(: 'ולקחו בגדנ ורהני וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו'. במנעליהם בגד תולעת ש
ה אשר ישרתונרתיה ואת מלקחיה ואת מחתתיה ואת כל כלי שמנ רת המאור ואתנתכלת וכסו את מ
:(אמר )שםנ ו על המוט'. במזבח הזהבנתנו אתה ואת כל כליה אל מכסה עור תחש ונתנלה בהם. ו
'ו על מזבח הזהב יפרשו בגד תכלת וכסו אתו במכסה עור תחש ושמו את בדיו'. ועל שאר הכלים )כלי
ו אל בגד תכלתנתנאמר )שם(: 'ולקחו את כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקדש ונ (הקטורת. רש"י
ו על המוט'. רק על המזבח החיצון לא פרשו בגד תכלת כדכתיבנתנוכסו אותם במכסה עור תחש ו
()שם ו עליו את כל כליו אשר ישרתו עליו בהם אתנתנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן. ונ'ודש
.'המחתת את המזלגת ואת היעים ואת המזרקת כל כלי המזבח ופרשו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו
ובזוהר הקדוש )פרשת תרומה דף קס"ג ע"ב( מובא הטעם במה שהיו מכסים בבגד תכלת, שכן צבע
,אנא דא הוה משכנים מחמת שהוא רומז ליראה, וזה לשון הזוה"ק: "כגוונהתכלת דוחה החיצו
) דכוליה בשפירו מרקמא לגו-
ים(, ולבתר 'ופרשו בגד כלילנכמו זה היה המשכן, שכלו ביפי מרקם לפ
תכלת) וקבאנ', מאי טעמא. בגין דתחות ים דא אית מצולות י"ם כלל דכר ו-
תחת ים זה יש מצולות
) א בישא לאסתכלאנקבה(, ואית לון עיני"ם כלל של זכר ו-
ויש להם עין הרע להסתכל(, וכד
יןנת לגו בכל גוונייהו לשלטאה, ואיהי אתתקנייהו גוון תכלא ולא יכלא עינמסתכלין, זמין לעי
מרקמן כ) דקא יאות מתתחמן לד' סטרין דעלמא -
יהם צבע תכלת, ולאנוכשמסתכלים, מזדמן לעי
ים מרקמים כראוי, מתתחמים לארבעת צדדינים בכל גונת לפנם לשלט, והיא מתתקניכולה עי
.(העולם
) ש דלביש ציציתנ א דא ברנכגוו-
כך כשאדם לובש ציצית ומטיל בה תכלת(, אתעביד בכל
) יומא תמים-
פיםנת "תמים", ומבאר למה דווקא תמי"ם( ת"ם, בד' כנעשה בכל יום בבחינ הוא
."אנונן כדקא יאות. י"ם, בההוא תכלת דנמתק
."אנים )דף י.(: "גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינהקדמת התיקו
"ז ע"א(: "פקודאנין התכלת שצריך להטיל בציצית, כדאיתא בזוה"ק )פרשת שלח דף רנכן הוא בע
) א ורחמינשביעאה מצות ציצית, כליל תכלת ולבן די -
.(ת רחמיםנת דין והלבן בחינהתכלת בחי
) 'ורא אשא חוורא לא אכיל תכלא אכיל ושצי )מלכים א, יח( 'ותאכל את העולהנב-
הנבצבעי האש, ה
הג א תכלת משמאלא עמודאנו אוכל ומכלה, רק הגוון התכלת שבה(, חוור מימינוון הלבן אי
) דאמצעיתא יחוד בין תרווייהו ירוק-
הלבן הוא מקו הימין המורה על החסד, התכלת הוא מקו
יתיןנהשמאל המורה על הגבורה ויחודם ומיזוגם יחד הוא בגוון ירוק(, בגין דא אוקמוה מארי מת
)ברכות פ"א ו פרשתנמ"ב( מאימתי קורין את שמע בשחרין משיכיר בין תכלת ללבן, ובגין דא תקי
) ציצית למקרי לה ביחודא -
,ו לקרות את פרשת ציצית בקריאת שמע, שהוא סוד היחודנשלכן תק
."(וממילא הוא גם יחוד בין ימין לשמאל
ו הרבה בכתבי האר"י, ומהם בספר הליקוטים )פרשת בראשית פרק א(: "ואחר כךנין זה מצאנובע
ילבש הטלית, ויכסה ראשו שלא יאחוז ביצירה הקליפות, ובזמן שהיה תכלת היה כדי שיברחו
."ים, שהם בורחים מצד הדין החזק של התכלתנהחיצו
ו: "אור דיומאנבמהות הצבע של התכלת איתא בזוה"ק )פרשת תרומה דף קמ"ט ע"ב( וזה לשו
) הורין איהו, והאי אור בסטרא דאשא הוהנ הירו קדמאה מכל שיתאנ קדמאה -
האור הראשון מכל
ששת האורות הוא. והאור הזה היה בצד האש(, דכתיב )ישעיה י( והיה אור ישראל לאש, וההוא אור
דישראל מס) א הוה ואתכליל באשאנטרא דימי-
.(כלל באשנ ,ואותו אור של ישראל היה מצד הימין
ון שיתא יומין מים איהו, ולא שמש עובדא דמים אלא עובדא דאור, דאיהונויומא קדמאה מאי
י, לאחזאה דקודשא בריך הוא לא ברא עלמא אלא על שלום, ובארחנמסטרא דאש דאיהו יום ש
-
-
קרח פרשת
) שלום הוה כלא-
והיום הראשון מאותם ששת הימים הוא מים, ולא שמש מעשה המים אלא מעשה
י, להראות שהקב"ה לא ברא את העולם אלא על שלום, ובדרךנהאור שהוא מצד האש, שהוא יום ש
א בסטרא דיומאניינשלום הכל היה(. יומא קדמאה כל מה דעבד מסטרא דחבריה עבד, יומא ת
קדמאה עבד ההוא א ושימש בה, דכל חד שימש בעובדא דחבריה, לאחזאה דהא אתכלילו דאנאומ
) בדא-
י בצד יום הראשון עשה אותו אמןנהיום הראשון, כל מה שעשה מצד חברו עשה, היום הש
כללו זה בזה(. יומא תליתאה הוה בסטראנ ושמש בה, שכל אחד שמש במעשה חברו להראות שהכל
דתרוייהו, וביה הוה ארגמן, וע) י ביומא תליתאהנל דא כתיב כי טוב כי טוב תרי זמ -
היום השלישי
.(יהם, ובו היה ארגמן, ועל זה כתוב כי טוב כי טוב פעמים ביום השלישינהיה בצד של ש
אניינין סומק ואוכם, ותכלת, סומק איהו דיליה מיומא תנא, אצטבע בתרין גווניינתכלת דא יומא ת
פיק מגונ א חדא, תכלתאנממש כעין גוון אשא, ודא איהו אלהי"ם, וירית גוון דדהבא, דכלא גוו
חית לתתא אתרחק גוון סומק, ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא, ואצטבע גנ ההוא גוון סומק, וכד וון
תכלא, ההוא סומקא עייל גו ימא, ואתחלש גוון דיליה, ואתהדר תכלא, ודא איהו אלהי"ם, אבל לאו
) איהו תקיפא כקדמאה-
ים, אדום ושחור, ותכלת האדום הואני גונצבע בשנ ,ינתכלת זה היום הש
י ממש, כעין גון האש, וזהו 'אלהים', וירש גון הזהב שהכל גון אחד. תכלתנשלו מהיום הש יוצאת
צבענס לתוך אותו מקום שהוא הים, ונכנמתוך אותו גון אדום, וכשיורד למטה התרחק גון אדום ו
ו חזק כמונו והופך לתכלת, וזהו אלהים, אבל אינחלש גונס לתוך הים ונכנ בגון תכלת. אותו אדום
."(הראשון
י שהוא גוון סומקנו: "יום שנוביאור המאמר בא בשער מאמרי רשב"י )דף כ"ו ע"א( וזה לשו
א רפייאנא קשיא גבורה, דינים, סומק ותכלת ואוכם, והם דינכדמסיק, הוא שורש כל השלשה גוו
ה בבריאהנתגלו עד הנ ים היו בכח באצילות, ולאנא מסאבא מהקליפות. ואלו השלש גוונמלכות, די
ביום תגלהנ א, כלומר תכלת שהיא המלכות לאניני. וזהו מה שאמר תכלת דא אצטבע ביומא תנש
תגלה גוון הגבורה שהוא אדום וגוון המלכות שהוא תכלתנ י, כי שםנצבעו שהיה בו בכח עד יום ש
,ון דההוא אפריוןני מכח המלכות הוא שהוא חד מעצי הלבנוגוון הקליפות שהוא שחור, ויום ש
וביום זה ש הוא מכח התכלת שהוא המלכות -
יהנין תכלת זו, כי שם הראתה גוונאצטבע בשאר גוו
א ממשניני. וקא מפרש כיצד אצטבעו, וקאמר דסומק איהו דיליה מיומא תנהשלשה על ידי יום ש
עשהנ א דאשא עלאה, והיא הגבורה, כי על ידהני זה הוציא בו האפריון בגוונכעין גוון אשא, כי יום ש
כדאיתא ,י על ידי הגבורהנו יום שנו עד שהוציא ממנתגלה גוונ מצא שתכלת זה לאנבפרשת תרומה, ו
עלם במלכות, והוא גוון סומק, וירית גוון דהבא מאימאנ תגלה גוון הגבורה שהיהנ י זהנוביום ש
א חדא, שזו גבורהנקראת גם כן אלהים, אלהים חיים, דכולא גוונעלאה אשר שם הזהב, והיא ה
עלאה ו קת היאנזו גבורה תתאה, אלא שזה זהב בסוד היין המשמח וזה בסוד היין המשכר, ויו
פיק מגו ההוא גוון סומק, כינ ודע, תכלתאנפיק גבורה כנ ה דהא מסטרא דאימאנה מהעליונהתחתו
."האניכר גוונ מלכות מגבורה יצתה, ולא
ה איתא בעץנתו על ידי ראיה, כי הנין הגבורה מבחינולפרפרת יש לומר, שרצה להמשיך את ע
חיים )שער ד פ"א בדרוש לרבי גדליה( כי ראי"ה בגימטריא גבור"ה, ומבאר שם בארוכה איך
ין צמצום ודין. ועל כן עלה בדעתו להביט בכלינשההסתכלות גורם הכאה ויצירת כלים, שהוא ע
.הקודש וד"ל
ין מה שחלק קרח בפר' ציצית דוקא יבואר עודנהרב מלבי"ם )ארץ חמדה במדבר ט"ז, כח(: "בע
בלע בארץנ י שהיה גלגול קין ומשה גלגול הבל, וע"זנבמ"ש המקובלים דמשה ריחק את קרח מפ
בלעו דמי הבל וכתב בע"ח דע"י תכלת שבציצית מתקרבין העבדים מסטרא דקין אלנכמו ש
הקדושה. ועיין מ .""ש מזה בפרשת בראשית כי קין והבל הם כלאים. וע"ז חלק דוקא בפ' ציצית
.כמבואר בדברי הרב זלה"ה והתבאר במק"א. יש כמה טעמים לכך שהציצית הוא מלשון הבטה
'א', במדרש )במדב"ר י"ז, ה( כתב: )במדבר ט"ו( 'והיה לכם לציצת-
ראית". ופירש בעץנ שתהא
-
-
קרח פרשת
לקמן שיבואר כפי)
:יוסף"
דרש ציצית לשון הבטה, כמה דאת אמר )שה"ש ב( 'מציץ מן החרכים', ורצה לומר שתהא
."ף, ועל זה בכי וכמה שיעורא ומסיקנהציצית תלוי ויוצא מן הכ
ונקרא שמה ציצית, על שם שהציץ המקום על בתי אבותינ ב', בספרי )שלח פיסקא ט( כתב: "למה
ה זה עומד אחרנה זה בא' ואומר 'דומה דודי לצבי' ואומר 'הנאמר שה"ש ב' 'קול דודי הנבמצרים, ש
."'ות מציץ מן החרכיםנו משגיח מן החלונכתלי
'ין בחינליקוטי תורה )לאדמוה"ז, פרשת שלח(: "והארה זו שמתלהט ומתלהב בלב האדם הוא ע
.ת לבן מורה על האהבה כרשפי אש כשלהבת מתלהב בלב האדםנתכלת ולבן שבציצית. כי בחי
הנמשך ממוח בינ ו כמ"ש בפע"ח שער הציצית פ"ד דלבןנוהתכלת מורה על הפחד שבלבו )והיי
ודנותכלת מאבא, ו ה היא מקור האהבה כרשפי אש וחכמה הוא בחי' יראה עילאה ואבא יסדנע דבי
."(...ת יראה תתאה וכמ"ש במ"אנברתא היא בחי
-
-
קרח פרשת
טי )בראשית ד(: "ויאמר קין אל הבל אחיו וגו' אמרו קצת בעלי הקבלה כינחם רקאנכתב רבי מ
) ם אמרו זהנאמר בו 'ויאמר' ולא לחנאמירת קין עם הבל היתה בפרשת ציצית, ש -
ו שלכאורהנהיי
לא כתוב להדיא בקרא מה אמר קין להבל, אלא סתם 'ויאמר קין אל הבל', ומיד כתיב 'ויהיה
בהיותם
בשדה ויקם קין' וגו'( ובטעם הציצית יתבאר בגזירת האל. מוסף על זה כשתבין מחלוקתו
ו ע"ה שהיתה בטלית שכולה תכלת כמו שאמרו רז"ל יתבאר לך היטב". ולפינשל קרח עם משה רבי
,הניין שהציץ הבל בשכינה יומתקו דבריו להבין השייכות דמחלוקת של קין והבל בענהמבואר עד ה
והתגלגלו תנת קין על משה מבחינים עד סוד טעם מצות ציצית, ומחלוקתו של קרח מבחינינת הע
.הבל
ז הוא מחמת מחלוקתם של קין והבל, וההיתרנו לידע, שסוד איסור שעטנא להכי, עלינומיגו דאתי
.זנפות, אבל אם לאו אסור השעטנז בציצית הוא דייקא על ידי שמטילים ציצית בד' הכנשל שעט
ז( ויש בדבריו דבריםנין מבואר בארוכה בבית עולמים )למהרי"א חבר זי"ע סוד מצות שעטנוהע
רבים :עתיק בזה מעט מדברי קדשו שםנ ו זה, על כןנהשופכים אור מופלא רום מעלה על מאמרי
ז בציצית, כמאמר רז"ל )שבת כ"ז:( שהם מסטרא דקין והבל, והוא ביסוםנ"וזהו סוד היתר שעט
הארת עתיקא קדישא בז"א, וביסום חסדים עם הגבורות מ"ה וב"ן, מה שאין כן בלא ציצית אין
היה כי ,לחברם התערובות יותר מדאי, בסוד הפרסה המבדיל כמש"ל, ובלבישת ציצית ותפילין הוא
ז למצותנממש דוגמת תיקון העולם שהיה הביסום בגבול ושיעור, וזהו סוד סמיכת איסור שעט
ציצית, גדלים תעשה לך. ובזה תבין עומק דברי רז"ל שאמרו במדרש על פסוק 'ויקח קרח' ששאל
ו ע"ה טלית שנממשה רבי א, והוא משם ב"ן, והואנא דדינכולו תכלת כו', כי ידוע כי תכלת הוא גוו
,קודותנ 'ין הם סוד ז' מלכין קדמאין, זנה, כי שבעין שנסוד דם חלזון העולה מן הים אחת לשבעים ש
,'ים הם גוון ימא, וכונשהעי כידוע הים מן עולה והוא ,יםִהÏֱא קודותנ הם ע' בגימטריא ז' יודי"ן
מצאנו א, שכאשרנים דעתיקא קדישא, וסוד דם הוא גוון סומק דעינששם ב"ן עולה מן הים מעי
ין דז"א מתלהטן בסומקא וכו', וסוד הלבןנא דעתיקא קדישא אז עיינמסתלק הארת חוורתא דעי
שבציצית הוא גוון חוור דעתיקא קדישא, ועל ידי מצות ציצית מתבסמין חוור וסומק ומתכללין
,מ"ה וב"ן ביחד (ה תורה, דכתיב )דברים כ"בנישואין במשנ וזהו סוד סמיכת מצות ציצית למצות
.' וכונ"'גדלים תעשה לך' כו' ואחר כך )שם( 'כי יקח איש אשה חדשה' כו', והוא סוד זווג זו
א לבד, ולזה אמר שטלית שכולו תכלת פטור מציצית. וזהונוקרח היה רוצה להתדבק בסטרא דדי
ים כלנז, שהכהנה הותר איסור שעטנסמיכת פרשת ציצית למחלוקת קרח ועדתו. וכן בבגדי כהו
ות הוא בירורי המלכיםניתא, וסוד הקרבנא דמטרונוקבא, והוא שושבינעסקם לגרום זווגא דדכר ו
לרעותא ע שא את עון הקדשים', ולכןנילאה במצח הרצון, וזהו סוד הציץ, במצח, )שמות כ"ה( 'ו
ת שםנבמלבושיהם היה חיבורא דצמר ופשתים, וידוע כי לעתיד לבוא יתעלה שם ב"ן ויתתקן בבחי
קבהנ ס"ג )משלי י"ב( 'אשת חיל עטרת בעלה', וכמו שכתוב )ירמיה ל"א( 'כי ברא ה' חדשה בארץ
,'תסובב גבר
'אמר אז )יחזקאל מ"ד( 'בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערינ ולכן
וגו', כי כבר יכלו הסיגים של שם ב"ן לגמרי, ויתעלו י"א יריעות עזים, וי"א אלופי עשו יכלו כמ"ש
שלמו( שכאשר יושלמו ממשלתם של האלופיםנ יעותא )פ"א ד"ה וכאןנהגאון בפירושו לספרא דצ
יבוא מש יח, ואז יהיה בסוד שם ס"ג, ואז ז"א עצמו יתעלה למקום עתיקא קדישא סוד צמר
ו על פי דברי הבית עולמים כאן, את מה דאיתא בגמרא, שחשדוהונכמבואר". וראה לעיל שביאר
.למשה באשת איש, עיי"ש ותרו"ץ
ן בשם האר"י הק' )יובא לקמן( כי בקץ הימין כשיתוקן קרחנויש לציין, כי אפילו לפי מאי דאמרי
יןנת חסד. מכל מקום ענת גבורות בערך בית הלל שהם בחינוכן יהיה ההלכה כבית שמאי שהם בחי
זה של טלית שכולה תכלת לא יתבטל ותזדקק לציצית. כמו שאיתא בגמרא )בבא בתרא ע"ג:(: אמר
ר ן במדברא ואיתלוי בהדן ההוא טייעא וכו', אמר לי תאנא חדא הוה קא אזלינה זימנבה בר בר ח
ו אפרקיד והוה זקיפא ברכיה דחדנהו ודמו כמאן דמיבסמי וגנאחוי לך מתי מדבר, אזלי חזיתי
אנגע ביה פסקי חדא קרנ ייהו ועייל טייעא תותי ברכיה כי רכיב גמלא וזקיפא רומחיה ולאנמי
דתכלת א כו'(: "לפי שקרח היה לובש טלית כולהנייהו. ופירש מהרש"א )ד"ה פסקי חד קרנא דחד מי
,ה ומצא באחד מהם טלית שכולה תכלתנתכלת והיה פוטרו מציצית, ועל כן כשראה רבה בר בר ח
-
-
קרח פרשת