שלח
5 · Шлах
Display Settings
Bookmarks
No bookmarks yet. Click the bookmark button to save your position.
Core Idea
The prohibition for Adam to gaze upon certain areas was to prevent spiritual connections with external forces, emphasizing the sanctity of divine recognition in all realms.
Запрет для Адама смотреть на определенные области был, чтобы предотвратить духовные связи с внешними силами, подчеркивая святость божественного признания во всех сферах.
Key Points
- חוש הראיה מקשר את האדם עם הדבר בו הוא מתבונן.
- האיסור לאדם הראשון היה למנוע חיבור עם כוחות חיצוניים.
- הקב"ה רצה להוסיף קידוש השם במקומות תחתונים.
- האיסור היה רק על חיבור ממשי, לא על נגיעה בעלמא.
- אדם הראשון רצה לגלות מדרגות עליונות גם בתחתונים.
- The sense of sight connects a person with the thing they observe.
- The prohibition for Adam HaRishon was to prevent connection with external forces.
- The Holy One, blessed be He, wanted to increase the sanctification of the Name in lower realms.
- The prohibition was only on actual connection, not on mere touching.
- Adam HaRishon wanted to reveal higher levels also in the lower realms.
- Чувство зрения связывает человека с тем, на что он смотрит.
- Запрет для Адама был, чтобы предотвратить связь с внешними силами.
- Всевышний хотел добавить освящение имени в нижних мирах.
- Запрет касался только реального соединения, а не простого прикосновения.
- Адам хотел раскрыть высшие ступени также и в нижних мирах.
Know that the sense of sight is pure and subtle, to the extent that a person's gaze upon something connects them to it. This is related to the commandment of the Holy One, blessed be He, to Adam not to look at places associated with the external aspect. The intention was to prevent him from forming any connection with the external forces, as it is said, because these places have a connection that causes the gaze itself to bring about a measure of Gevurah (Severity).
Adam HaRishon, from his perspective, desired to add sanctity to the name of the Holy One, blessed be He, even in the lower realms. For in the world, just as the name of Heaven is glorified in the ultimate heights, so too in the smallest and lowest places, there is no great novelty in recognizing His divinity, for there is no opposing force to the recognition of divinity. However, when even the lower places recognize His greatness, it is a greater spirit.
Therefore, Adam HaRishon wanted to reveal higher levels upon the lower realms. The prohibition was only against a physical and tangible connection with the external, which is represented by the eating from the Tree of Knowledge. Touching alone is permitted, for the Holy One, blessed be He, did not command "and do not touch it," but this was an addition by him to distance Chava, his wife, further from the Tree of Knowledge. But he himself knew there was no actual prohibition in this.
The desire for some contact with the external was to extract sparks from them and reveal the glory of Heaven from the lower place. However, since his actions were not yet refined, as his levels were not achieved through his own labor and effort, but only from the gifts he received at the time of his creation from the Creator, blessed be He, it was considered a sin and transgression for him to engage with the lower realms. Until today, we strive to rectify this through all our good deeds (see Sha'ar HaPesukim, Drush Bereshit 4).
И знай, что чувство зрения — это тонкое и изящное восприятие, до такой степени, что взгляд человека на что-либо связывает его с этим объектом. Поэтому Всевышний запретил Адаму смотреть на места, относящиеся к аспекту חיצונ (внешнее), чтобы он не был связан каким-либо образом с этими местами, как сказано, поскольку взгляд сам по себе вызывает определенную степень связи.
Адам, с его стороны, хотел добавить величие имени Всевышнего, и это не было бы освящением имени в высших и нижних мирах, если бы он не стремился к этому. В местах святости, как в высших, так и в самых низких, имя Небес прославляется. В великих и высоких местах нет такой силы, чтобы противостоять признанию Божественности, но когда даже в самых низких местах признается Его величие, это приносит еще большее возвышение духа.
Поэтому запрет был на уровне разума, чтобы Адам не раскрывал высшие ступени через соединение с внешним миром посредством физического контакта и наслаждения от плодов дерева познания. Это было только в отношении еды, но простое прикосновение было разрешено, так как Всевышний не заповедал "не прикасайся к нему", это было лишь добавлением Евы, чтобы еще больше отдалить себя от дерева познания. Но сам Адам знал, что в этом нет настоящего запрета.
Адам хотел каким-то образом прикоснуться к внешнему, чтобы извлечь из него благо и раскрыть славу Небес из нижнего мира. Однако, поскольку его действия еще не были совершенными, так как его достоинства не были результатом его труда и усилий, а только даром от Творца с момента его создания, это считалось ему грехом и проступком. Поэтому ему было запрещено обращаться к нижним мирам, пока он не достигнет совершенства в своих действиях.
(Смотри врату, где обсуждаются последствия и усилия, направленные на исправление, и все добрые дела наших праотцев. [Др. Брейшит, 4])
ית ככל כלי הגוף. ותראה שלא תוכל לשית יד אדם ולא שום דבר על בת עין, כי הואנו עשיה גופנואי
ית ולא גשמיית כשאר הגוף. ...הכל לפי שחוש הראות מזוכך ודק הוא וקולט תיכף הן לטובנרוח או
פשו מקדושת דבר ההוא, כאשר תראה במראהנ להיפוך ח"ו, וכאשר יביט בדבר טוב יקלוט על
גדה לרוב זכותה, וכאשר יביט על דבר לא טוב יקלוטנ יה מגוון העומדנה שקולטת על פנמזכוכית לב
."בחי' הרע אשר שם
פש רות ב, כא(: "גם יתכן דעל שפגיעת רשעים רעה היא לצדיקים, כי על ידינ כתב הב"ח )משיב
,שפוגע ומסתכל בו עשה יעשה בצדיק קצת רושם שתדבק הקליפה והטומאה מן המובט אל המביט
י רשע )מגילה כ"ח.(, על כן אמרה ולא יפגעו בך בשדה אחר, ולא תבואנדמטעם זה אסור להסתכל פ
לידי ה ."י רשעיםנסתכלות פ
ה כתב הרמב"ם )הלכות שבת פכנגלית, כי הנלמד גם אליבא דהלכתא בתורה הנ ין זהנע"ט ה "
(ח:
"
אין קידוש אלא במקום סעודה. כיצד, לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר, אבל אם קידש בזוית
יהנזו אוכל בזוית ש"
:הנ. וכתב עלה המגיד מש"
ת ההלכות וכל הפוסקים שם )פסחים קנמסק"א. (
י מילי מבית לביתנה, הנכשמואל דאמר הכי; אין קידוש אלא במקום סעודה. ואמרו שם, סבור מי
א קמיה דמר שמואלנין סגיאין הוה קאימנן בר תחליפא זמנה לא, אמר להו רב ענה לפנאבל מפ
ו ז"לנואפילו מאגרא לארעא הוה מקדש, ע"כ בגמרא ובהלכות. וזהו כפשוטו מתמיה על דברי רבי
שכתב
ים ז"ל שכתבו, לקדש בבית ולצאת לחצרנאבל אם קידש בזוית וכו'. אבל ראיתי בספרי הגאו
ו דומה כמפנעשה כמקום אחד, ואינבסעודה, אם רואה את מקומו מותר, ש י ה לפנ
י ונה, ואם אינ
עשה כמפנ רואה את מקומו י ה לפני
ה ואסורנ
" .
פרדים זהנ י מקומות שלכאורהנראה כי יכולת ההסתכלות ממקום למקום יוצרת חיבור בין שנ הנה
.מזה
ים המובאים במגידנין הצטרפות לזימון, והן הן דברי הגאונו מוצאים לגבי ב' חבורות לענוכן א
:(ה דלעיל, ראה מה שכתב בשערי שמחה )להרי"ץ גיאות; מאה שערים הל' קידוש עמ' ינמש"
אמר
,מר רב שר שלום גאון, לקדש בבית ולצאת לחצר ולסעוד שם, אם רואה מקומו הראשון מותר
נ ן )ברכותנכדאמרי.
( שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו, הרי
עשו כמקום אחד וכמסיבה אחת, אף כאן כיון שהיושבנ ,אלו מצטרפין, שכיון שרואין זה את זה
ו רואה את מקומונה, ואם אינה לפינו דומה כמפינעשה כמקום אחד, ואינ בחצר רואה את מקומו
ה ואסנה לפינעשה כמפינור". עיין בזה בבית יוסף )או"ח סימן רע"
.ג סעי' א( והעולה להלכה בזה
ין של חיבור ממש על ידי הסתכלות, כמו שכתב בעץ חיים )שער ח פנו מוצאים ענכמו כן א"
:(א
"יןנראה בחוש העין בטבע, כענו קצת כח בהסתכלות העין, כנמצי
ולד האפרוחנה שנביצת בת היע
על ידי הסתכלותה זמן מה, בלתי שתשב על הב
י צים לחממם כמו שאר העופות, וזה יורה היות כח
יםנממשית בהסתכלות העי". ו ה, כבר מובא בפירוש הראב"ד לספר יצירהנין זה דביצת היענע
:()בהקדמה "
ועל עפר תקבץ הביצים ותחממם מן האויר בלתי שתגע בהם, אך בראייתה אותם
יתחממו ויולדו מהם אפרוחים".
שער הגלגולים )הקדמה כ"ב(: "אמר שמואל: ...המסתכל תמיד בעריות ומביט בהם, יתגלגל בראה
."שרואה למרחוק יותר מכל העופות. וכל זה אם לא עשה תשובה
קרא כך ע"שנקרא בתורה ראה, ונקב הישר )פרק ב(: "ואמר הקדוש האר"י ז"ל כי יש עוף קטן ה
ש שלנה בראייתו. ולכן העונקרא כן שרואה למרחוק ומזנשרואה מרחוק על עוף זה אמרו חז"ל ש
."גד מדה, וסובל שם צער גדול מאודנשמתו בעוף זה, מדה כנ שים, יתגלגלנבן אדם המסתכל ב
-
-
משה באר את התורה –
במדבר ח"א
וכתב בספר הכתב והקבלה )בראשית ט,
(כב:
"
קבתו שבהתמדתנאפשר שהעוף המסופר מ
הסתכלותה על הביצים תחמם אותם ותוציא מהם אפרוחים בראייתה לבד, הוא העוף הטמא
קרא בתורה בשם ראה לחוזק הראיהנה" .
:לשון הלשם "
ח ע"ה סע"ב להוי שמיה דקוב"ה מברך מן עלמא ועדנ וזהו שאמרו בזוה"ק פרשת
עלמא, די חכמתא וגבורתא דיליה הוא) -החכמה והגבורה של הקב"ה המה(
חיתנ, דהא בגין דא
קוב"ה רזי דחכמתא לעלמא)-והיות שהוריד וגלה את רזי החכמה בעולם(
שאנ ינאתקלקלו ביה ב
ובעו לאתגרא ביה)-
.ם כביכולנו דעתם להתגרות בקונתני האדם על ידי אותה החכמה, ונקלקלו ב
:ותן דוגמאות בזהנו(
הראשון לאדם עלאה חכמתא יהיב)-
כמבואר בפרשת בראשית שלימד רזיא"ל
המלאך חכמה לאדם הראשון(
) ובההיא חכמה דאתגלי ליה ידע דרגין-
ר"ל שידע כל מדרגות
.'יה מבועי דחכמתא וכונים(, ואתדבק ביצר הרע עד דאסתלקו מנהחיצו
וכן שם)בפרשת תולדות דף(
ק"מ ע"ב, כד ברא קוב"ה לאדם פקיד ליה לאוטבא ליה)-
כאשר ברא
הקב"ה את האדם ציווה להיטיב לו, ולכן צווה לו עבור עצמו כי מה יתן ומה יוסיף חטאו בקדושת
ם כל הסיבה היתה להיטיב לו, שלא ימות, ויהיה שלם כל ימיונהשי"ת, אמ( ,
יהיב ליה חכמתא) -
תן לו חכמה וידע כל מדרגות הקדושה, וידע לעלות במדרגות הקדושה למעלהנו(
חית לתתאנ כו' כד
)-וכאשר ירד למטה לקליפות(
חמא תיאובתא דיצר הרע)-
ראה את תאות היצר הרע, והוא סוד
המחשבה החושקת, ועי"ז (
ו מכל זה, שאיסור האכילה דעץנואתדבק ביה כו' כו' ע"ש וכו'. והרי ל
ים, כי כל השכלה ודעת הואנהדעת היה כולל גם כן את ההשכלה והדעת שלא יסתכל בכחות החיצו
כשלנ ה אשרנה זה היה המכשול הראשון והתקלה הראשונזכר. והנה גם כן בלשון אכילה כנמכו
ס להסתכלנכנאדם הראשון במה ש
ים עד כמה שמגיע, וחקר והשכיל בכל שימושיהםנבכחות החיצו
,דבק בהםנמשך אחריהם ונופעולותיהם בכללות ופרטות, והעמיק בזה הרבה בחכמתו הגדולה, עד ש
"ל מדברי הזוה"קנוכ."
.ע"כ מדברי הלשם
ובפירוש
ק"לגה) החמה אור
ה :כתב ,תולדות בפרשת ק"הזוה על (ע"זי א"חיד "
,עתה בא אל המכוון
ה דרכו שלנבאר, ואמר כי הנ יסתו בקליפות כאשרנלפרש פסוק 'ויהי רעב בארץ', כי פירושו סוד כ
סות בזה כל הצדיקים, וכמו שכתוב )תהלים ינהשי"ת ל"
סיון הזה הואנ יןנא( 'ה' צדיק יבחן', וע
סה אותם השי"ת אם יטעונם ודרגין דלהון, ואז יניינלהביט ולהציץ בקליפות ולראות סדר ע
.ין אחר ובן זומא ובן עזאינאחריהם כע
והאדם מחוייב סיון כאשר רמז קהלת בספרו ואמרנבזה ה
זכרנכי מה 'יתרון לחכמה' שהיא הקדושה 'מן הסכלות' שהם הקליפות, כי יש לאחוז גם בסכלות כ
בקהלת ,דרש בזוהר במקומות הרבהנ וזה" .
ים מאירות; קהלת שם( פירש, כי שלמה המלך לאנויש לציין כי בפירוש מלא העומר )לבעל הפ
ים בשביל לראות את דרכם וכפי שהתבאר אצל אדם הראשון, אלא ששלמה המלךנן בחיצונהתבו
:ונהגות שלהם, וזה לשונן בעצמו ומשער מדידיה את אופן דרכי ההתנהיה מתבו "
ה ודאי איןנה
הגתו אםני לא יוכל לדעת הנהגתו בהיותו במדריגה אחרת ממה שהוא. כי הענהאדם יוכל לדעתו ה
הג כשיהיהנפשו איך שיתנ הני ומעניתעשר, אם יתן צדקה אם לא ירום לבו בעשרו, וכן בהיותו ע
ים האלה, עד שיוכלנינבגדולה, כי אין האדם יכול לצייר בשכלו שכבר יש לו כל הע לשער דעתו
ים הללו, לפועלנינים האלה. ואולם שלמה בגודל חכמתו, השיג בחכמתו בטרם בא לענינבהיותו בע
.יםנינולצייר בשכלו איך שיהיה במדריגה אחר שישיג הע
תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי, וחזק
והג בזה, ואיך יתגבר עליו היצר הרע בהיותו בתכלית השלוה, ואזי בחןנ אצלו כח המצייר כאלו כבר
הגני אדם שעלולים להתנהגות בנו יחקור התנהג עם החכמה והשכלות, וממנבשכלו איך היה מת
הנמשך ממנבשלוה כפי טבע גרם השלוה וה".
-
-פרשת שלח
) רמח"ל
ותנקיצור הכוו ,ה כללית על התפלהנכוו " :(
,כי זה עיקר הכבוד של המאציל ב"ה
ים שבהם היה יכול להיות פגם, שתתגבר בהם הקדושה כל כך עד שיוכלו להתייחד בשורשנשהתחתו
בסוד זיווג. וה"ס'
יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו'
."
'י אדם דבוקים בהנסיה שלימה מבנמחשבות חרוץ )אות ט(: "ודבר זה היה כלל הבריאה שיהיה כ
יתברך אפילו בהיותם משוקעים במקום שמשוקעים, כי מי שהשגתו גדולה מה רבותא הוא מי שיודע
יו ולא ימרוד בו, ועיקר קילוסו יתברך וכבוד שמים מתרבה כשמקומות היותרנוכח עינו והוא לנרבו
ש בראיםנים יכירו גם כן כח מלכותו ועל זה היה תכלית הבריאה והשתלשלות הנפלים ויותר תחתו
י הזה, והרבה מלאכים ושרפים יש שמכירים גדלו אלא שה' יתברך רוצה ומתפארנעד עולם הזה הגופ
."יות יותר הקילוס גדול עוד יותרני ישראל למטה וכל מה שמשוקעים בגופנבתהלת עמו ב
:שם דבריו בהמשך הלשם לשון"
ורא עצום מאד, ולכןנ סיוןנ ה אדם הראשון ידע באמת שהואנוה
כשהזהיר לחוה
גיעה גם כן. וכמו שאיתאנעל האיסור דעץ הדעת הוסיף סייג לדבר ואסר לה את ה
שים דעתן קלה לכן חשש עליה והוסיףנתן פ"א ובזוה"ק בראשית ל"ו ע"א, כי משום שנ 'באבות דר
מעצמו אליה סייג לדבר. אך הלואי שהוסיף לעצמו גם כן את אותו הסייג גופה וכן גם אותו הסייג
אשר הוסיף לח וה היה לו לומר לה שהוא רק מפי עצמו, אך הוא אמר לה סתם וסברה שגם זה הוא
ה היה תועלת גדולנם עם כל זה הנודע. אמנחש להטעותה וכנמפי הקב"ה ועל ידי זה היה מקום לה
שים לעמודנכשלה חוה באיסור ההסתכלות, ובסיבת זה היה כח להנ מאותו הסייג כי על ידי זה לא
סיון דהמדברנבה חס סימןנכשלו הם לא בעגל ולא במרגלים וכמ"ש במדרש פנ שים ולאניותר מהא
.י' ובפרקי דרבי אליעזר פרק מ"ה
כשלנ וכל זה הוא משום שחוה לא חטאה באיסור ההסתכלות ולא
ה לשם שמיםנס בזה בכוונכנבזה רק אדם לבד והוא סמך על חכמתו ומעלתו הגדולה שהיה לו אז ו
כשלנסיון ונזכר, אבל לא עמד בהנכ" .
:לשון הלשם שם"
ה לשם שמים, כי חשב בדעתו הרי מאחרניסתו שם היה בתחילה בכוונה כנוה
גיעה, אם כן הרי אין איסור עליו אלא רק הטעםנשלא הזהיר הקב"ה אותו רק על האכילה ולא על ה
,גיעה אין איסור עליו כללנעימיהם, אבל הקירוב והנות ממחמודיהם וללחום במנאה שלא להנוהה
והרי סבר כי מותר להתק גיעה ולא אכילה שהוא הטעםנ 'וס שם לחקור בהם כי זהו רק בחינרב ולכ
כשלנ ות מהם כלל. ובזהנאה דוקא. והיה מבטיח על חכמתו הגדולה שלא יתפתה אחריהם להנוהה
חת רוחנתו היה לשם שמים כי זהו באמת העבודה היותר גדולה והנבמה שסמך על חכמתו אבל כוו
יו יתברך שמו שאין למעלהנלפ וס שם בשלום )שהוא לשםנורא הזה לכנסיון הנמזה מי שעומד ב
שמים. והראוי לזה( ולצאת משם לשלום, וכמו שאיתא בזוה"ק פרשת בא ל"ד ע"א, דהכי אתחזי
דע רענדע טוב ולמנש למנ לבר)-ראוי לו לאדם לידע הטוב ולידע הרע(
ולאהדרא גרמיה לטוב) -
ומתוך כך להחזיר עצמו אל דרך הטוב(
ותאנ, ודא איהו רזא דמהימ) -הנוזוהי סוד האמו(
, ועיין עוד
בזה קפ"ג סוף ע"ב בפרשת תצוה ובפרשת ויחי רכ"ג ע"ב וכו', כי זה היה עבודתם ומעלתם הגדולה
ביא הושע מהנין גם כן של הנו ע"ה ועל ידי זה זכו לכל מה שזכו. וכן זהו הענשל האבות ומשה רבי
וס ולהסתכלנים', כי ציוהו לכנונים וילדי זנונשאמר לו הקב"ה 'קח לך אשת ז
,בהיכלין דמסאבותא
סיון כדינוס שם ולעמוד בנצטוה לכנ משכו אחריהם לכךנכשלו בזה ונ משום שישראל שבאותו הדור
לתקן את הפגם דאותו הדור וכמ"ש בזוה"ק פקודי רמ"ה ע"א" .
-
-
משה באר את התורה –
במדבר ח"א