Group None

ועתה לכה נא ארה לי וכו' ויאמר בלעם אל האלהים בלק בן צפור כו' הנה העם היוצא ממצרים כו'. עתה לכה קבה לי כו' לא תאור את העם כי ברוך הוא כו' מה אקוב לא קבה אל כו' כי מראש צורים אראנו כו' הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה וכו' ראוי לתת לב למה בחרו בלשונות האלה שהם ארה וקבה ולא אמר לכה קלל לי שמשמעותו יותר לשון קללה ומצאנוהו משתמשין בו בהרבה מקומות יותר מלשונות הללו ובפרטות לשון קבה שהוצרך רש"י ז"ל לבקש דמיון לשורש המלה יעו"ש גם אמרו לא תאור את העם כי ברוך הוא יש להבין מה זה נתינות טעם וכי לא הי' באפשרי לקלל את מי שהוא ברוך גם אמרו ברוך הוא לשון יחוד הי' לו לומר ברוכים הם. גם הנה ברכת ברך וכו' ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה נראים לשונות כפולים. גם ראוי להבין כוונת הרשעים האלה כי הלא ידעו מעלת עם בני ישראל וחיבתם לפני המקום ב"ה. ויראה לרמוז בזה ע"פ מאמר הזו"הק אורייתא וקוב"ה וישראל רד וביאור הדבר כי הנה בעצמיות אחדותו ית"ש אין בו שום השגה כלל ולית מחשבה תפיסה בי' ואפילו העולם היותר עליון אינו משיג כלל מעצמיות אחדותו רק ממציאותו ועיקר כל עבדותינו הוא להתאחד ולקשר עצמינו בא"ס ב"ה ולקשר נשמתינו לשרשן לצור חוצבנו משם ולהתאחד באחדותו ית"ש ע"י גודל הדביקות וההזדככות המעשה והדיבור והמחשבה ובאמצעות עסק התורה שהוא אמונת שעשועים יום מים ואמרו חז"ל שקדמה לעולם אלפים שנה שרמזו ג"כ על הפלגות גודל דביקות התורה באחדותו ית"ש מה שאין הפהיכול לדבר והלב לחשוב עד שאמרו שקדמה לשבעת ימי בראשית אלפים שנה וזהו אורייתא וקוב"ה וישראל חד שמתאחדין באחדותו ית"ש. ולכן נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו וכו' שרומז ג"כ שאין באפשרי להשיג דביקות נשמותיהון של ישראל באחדותו ית"ש מפני שהם דבוקים במקום שאין בו השגה אמנם אינו נקל לבוא למדריגה זו. והבא לעבוד ה' לקשר עצמו לשרשו צריך לעלות מתתא לעילא ולהכרית כל החוחים והקוצים המעכבים דרכו כי כל עוד שלא זיכך עצמו כ"כ עד שבא לעולם המחשבה עדיין יש מקום להמקטריגים לעמוד כנגדו ולבלבלו ובפרט כשהאדם בא לקבל עליו עול מלכות שמים אז צריך לשנס אתמתניו בכלעוז כי המקטריגים והמבלבלים עומדים לנגדו לבלבלו בכל היכולתם אבל מי שזכה לזכך עצמו עד שבא לעולם המחשבה אז אין מקום לסט"א להאחז בו כי אין יניקה להחיצונים מזי"ב ולמעלה ואז הוא נכסה מכל המסטינים וזהו הי' חפוי ענני כבוד על ישראל במדבר שהיו במדריגה שנכסין בהם מכל המקטריגים. ולכן אמרו ז"ל שמי שטעה בשיטים הי' הענן נקפל מכנגדו שרמזו שמפני שחטאו נפלו ממדריגתם ומדביקותם ולכן באו למקום שיש בו התגלות. ולכן אמרו חז"ל על פסוק ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרא ויראו אלא וַיִרָאו פי' שאז נפלו ממדריגתם למקום שיש בו אחיזה להחיצונים ולכן נלחם עמם הכנעני מלך ערד. והנה ידוע מאמר הכתוב ישת חשך סתרו שרומז שהעולמות העליונים שאין בהם השגה נקראים חשך מחמת העדר ההשגה בהם שאי אפשר להשיגם ולדבר בהם והז' מדות הם נקראים מאורות מפני שהורשה להתבונן ולדבר בהם. והנה אמרו חז"ל פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה. ולכאורה יקשה להבין מפני מה בימי משה מצאנו כמה פעמים שניסו אבותינו את המקום ובימי יהושע נאמר ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע ולא מצאנו להם שום חטא הגם שהי' מדריגתו למטה הרבה מאד ממדריגת מרע"ה אמנם הענין הוא כי יען שהיתה מדריגת משה גבוה הרבה כבחינת חמה שאי אפשר להסתכל בה מגודל הבהירות לכן לא היו יכולין ישראל להתדבק במדריגתו ונפלו ממדריגתם כמה פעמים אבל מדריגת יהושע היתה נוחה לישראל להתדבק בה כבחינת לבנה שנוח להסתכל באורה ולכן עלתה בידם להתדבק במדריגה זו. ונבוא לביאור הכתובים כי הנה כל מגמת הרשעים האלה הי' להפריז האלוף ולהפסיק את ישראל משרשן כמו שאמרנו על מאמר בעל הגדה שלבן ביקש לעקור את הכל שרומז שביקש לעקור את יעקב אבינו להפרידו משרשו כמאמר הכתוב ארמי אובד אבי מלת אבי הוא לשון רצון (כמו ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם). ופירושו שביקש לאבד את יעקב ולהפרידו מרצון העליון. וכן הרשעים הללו בלק ובלעם זאת היתה כוונתם וזהו ששלח לו בלק לכה נא ארה לי שביאורו שתפילם ממעלתם ומקשרם הגבוה שיהיו אחוזים רק במקום שנקרא אור שהוא למטה בזי"הב וזהו לשון ארה לשון אור ותפרידם מעולם המחשבה שנקרא חשך ועי"ז יהי' בהם אחיזת החיצונים לקטרג עליהם ובלעם שהי' שונאם יותר אמר לשון קבה כי בלק הגם שרצה להורידם ממדריגתם למקום שיש בו השגה עדיין ישארו דבוקים במאורות העליונים שהם ג"כ אחדות הפשוט. אכן בלעם רצה להפרידם לגמרי ממקום הקדושה להביאם לעלמא דפרודא. וזהו לשון 'ק'ב'ה לשון ק"ב ומדה רומז על עלמא דפרודא שיש לו שיעור והוא בחי' קב ולזה אמר הש"ית לא תאור את העם כי ברוך הוא פי' שלא תוכל להורידם כלל ממדריגתם אפילו למקום שנקרא אור כנ"ל כי ברוך הוא שהם דבוקים הגבה למעלה במקור הברכות שעל זה רומז תיבת ברוך כידוע ואין שם שום יניקה לסט"א. לכן אין באפשרי להזיזם משם כלל. ולזה אמר ברוך הוא ולא אמר ברוכים הם מפני שרומז לעולם המחשבה שאין בו השגה ונקרא בלשון הוא כידוע. וזהו שאמר בלעם מה אקוב וכו' כי מראש צורים אראנו פי' שאני רואה שאיני יכול לעשות להם מאומה מפני שהם חזקים וקשים בשרשם בראש צורים שרומז לראשית המדריגות כידוע. ומזה יתבאר ג"כ כפל הלשון ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה ע"פ מה שאמרנו על פסוק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה. כי הנה כל מגמת הרשע הי' שיהי' מקום להדינים לחול ולשלוט בהם ח"ו וידוע שעיקר תגבורת הדינין הוא בשם אלקים וכשמסתלקת המ"ם משם אלקים נשאר אלהי שהוא שם רחמים ולבוש הנשמות וישראל מתכסין בו מהמקטריגים ושם ההוי' במילואו הוא רחמים וכשיש ח"ו פירוד בין האותיות מתגברין הדינין. וזהו אמרו לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה פי' ביכולתי להקטין שם ההוי' שלא יהי' שלם ח"ו או גדולה פי' להגדיל שם אלהי לעשותו שם אלהים במ"ם. והנה ידוע שע"י השתנות קריאת התיבות בנקודתם יכולין לשנות הענין שרוצין להמשיך מלמעלה ולכן מצינו השתנות נוסחאות בעניני התפילה בנקודתם כמו חֵי העולמים או חַי עולמים שכל אחת מהנוסחאות רומזת לפי דרכה והלוכו בקודש ולכן אין להלעיג על אדם שמשנה לפעמים נקודת התיבה כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים ושמא יש לו איזה כיון במה שמשנה והנה בלעם הרשע כשחזר על כל הצדדים ולא עלתה בידו להרע לישראל שם מגמתו לשנות הנקודות מתיבת ברוך כי תיבת ברוך כנקודתו וכהלכתו רומז למקור כל הברכות כידוע וכשאמר הש"ית כי ברוך הוא רצה לשנות תיבת ברוך שישתנה ללשון בֵרַך שהוא משמעות אחרת שאינו לשון ברכה רק לשון רכות שלא יהיו קשים וחזקים כי בספר תורה אינו מנוקד ויכולין אנו לקרות הנה בָרוך לקתתי ובֵרַך ולא אשיבנה ופירושו שלקחתי מהש"ית לשון ברכה על ישראל ולא אוכל להשיבנה ללשון ברך שיהי' משמעותו לשון רך בלתי חזק רק בע"כ מוכרח אני לברכם.