Group None

ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמר עטרות ודיבק ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובען הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה היא ולעבדיך מקנה יש לדקדק בזה מה ראו בני גד ובני ראובן ליטל חלקם בארץ הזאת הלא בבואי הארץ כתיב ואתם הדביקים בה' אלהיכם כו' וכי אפשר לומר בצדיקים גדולים כמוהם שיחבבו את הארץ הזאת מפני שהיא ארץ מקנה ולא יחבבו את ארץ ישראל שהיא ארץ הקדושה ועוד יש לדקדק מה משמיע לנו הכתוב בחשבי שמות הערים ולכאורה המה מיותרים והיה די לנו באמרו הארץ אשר הכה ה' וכו' ארץ מקנה וכו' ויש לרמוז בזה עפ"י מה דאיתא בגמרא אמר ר' הונא ברי דרב יהודא א"ר אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרות ודיבון ופי' רש"י ז"ל שאין בו תרגום וצריך לקרותו ג"פ בעברי ולכאורה קשה על פירש"י אם הוא קורא עטרות ודיבון ג פעמים בעברי האיך שייך לומר בעטרות ודיבון שנים מקרא וא"ת ובתוס' הקשה אמאי נקט עטרות ודיבון שיש לו מ"מ תרגום ירושלמי היה לו לומר ראובן ושמעין או פסוקי אחרינא שאין להם תרגום כלל ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון אע"ג שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי וצריך לקרותו ג' פעמים בעברי מ"מ יותר טוב לקרות פעם שלישית בתרגום וצריך להבין הלא כתיב בת"ח שלפנינו על עטרות ודיבון מכלילתא ומלבשתא ואם נאמר שמעתק מתרגום ירושלמי מפני מה לא כתיב אצל ויבנו התרגום הנ"ל ונראה לרמוז בכל זה דהנה כתיב נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וכו' וידבר משה אל העם וכו' אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל וכו' וצריך להבין מפני מה צוה משה להיות דווקא אלף למטה ונראה דאיתא בספרי קודש שכ"ב אותיות התורה יש לכל אות ואות צירופים מכל כ"ב אותיות התורה ועינינו הרואות דהנה האלף נכתב ע"י צירוף וכן כולם וכולם נכללים בשם הויה ב"ה לכן שם הוי' מצטרף בכל צירופי אותיות הן בא"ב והן בא"ת ב"ש ואיתא בספר יצירה שהם שלש אמית ושבע כפולות וי"ב פשיטות והי"ב פשוטות הן י"ב שבטי יה ויש לכל שבט ושבט שלו צירוף אחד בהאלף בית שבו הולך לעבודת ה' וכשהיו ישראל על מעמדם היה לכל שבט ושבט נוסח תפילה עפ"י צירוף שלו בהאלף בית ונכלל בשם הוי' ב"ה והנה אומם המדינים היה קליפה עצומה יותר מסיחון ועוג כי המחטיאו יותר מן המהרגין והנה ידוע שזה לעומת זה עשה אלהים כמו שיש בסטרא דקדושא עשר קדושות כמו כן כנגדם בסט"א יש עשר טומאות בכללם וזהו מה שאמרו בגמרא דבלעם היה נביא כמשה פי' כמו שמשה הי' יונק נביאתו ממקום גבוה בסטרא דקדושא כן היה בלעם יונק בסט"א ובני ישראל היו צריכין לתת נקמת ה' במדין להכניע קליפה שלהם שהיא מקור הטומאה שלא יכשלו בם עוד עם בני ישראל ועיקר הוא להכניע מקור שלהם שהם כנגד כתר חכמה בינה ואז ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתר והם מבולבלים ממש ואינם יכולים לעשות שום דבר בכשופיהם וממילא יהיו בטלים ומבוטלים כל כוחות הטומאה ע"כ היה משה רבינו בוחר מכל שבטי ישראל אלף למטה היינו שבחר מכל שבט ושבט אנשים צדיקים שיודעים הצירוף הא"ב שלו כדי שכל שבע ושבט יכניע הקליפות עפ"י צירף אלף בית שלו מכל וכל והנה שמות הערים הן ט' כוחית הטומאה ועטרות ודיבון הם כנגד כתר חכמה ובינה לכן תרגום המתרגם על עטרות מכלילתא שהיא מלשון כלילא היינו כתר ועל ודיבון שהיא כנגד חכמה בינה תרגום המתרגם מלבשתא שחכמה בינה הם חיות של כל העולמות וכל העולמות הם לבושים לחכמה בינה לכן תרגום המתרגם מלבשתא היינו חכמה בינה שהם מלובש בהעולמות וזהו פי' הגמרא אמר ר' הונא ברי' דר' יהודא אמר ר' אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שמו"ת הטעם כי התורה היא הפנימיות והתרגום היא בחינת אחורים ויש שם אחיזת החיצונים לכן צריך האדם לקרות פעם ג' תרגום כדי ליתן חיות לסט"א שיהיה יונק מעט מסטרא דקדושא שלא יקטרג ח"ו וקאמר הגמרא אפילו עטרות ודיבון אל יאמר האדם איך אקרא כאן התרגום ואתן כח להקליפה הקשה חלילה שהיא כנגד כח"ב אעפי"כ טוב יותר לומר פעם ג' התרגום וזה היה ג"כ כוונת בני גד ובני ראובן להכניע הקליפה הקשה שלהם לאבד חכמתם ולעקר שרשיהם לבל יכלו עוד להרע לבני ישראל לבלתי יחטאו ועל זה שמו מגמת פניהם ומסרו נפשם על קדושת השם מפני שהיה זאת בכוחם שגד רומז למזל עליון וראובן רומז לבינה כי ראובן היה ראש לכל בעלי תשובה ותשובה עילאה נקראת בינה וחכמה בינה הם אחד וזהו ביאור הכתובים ויבאו בני גד ובני ראובן וכו' וחשבו ט' שמות הערים שהם ט' כוחות הטומאה והיו"ד לא היה מן הצורך לפרטו שאם הט' כוחות יהיו נבטלין העשירי ממילא יהי' בטל יזה פי' הפסוק עטרות ודיבון וכו' הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה פי' שהיא ארץ גשמיות המחטיא את האדם ולעבדיך מקנה שי' שיש כח בידינו להכניע הקליפות האלה כי עטרות ודיבון הם כנגד כח"ב ובני גד ובני ראובן רומזים לזה כי גד רומז למזל עליון וראובן לבינה וחכמה בינה הם אחד כנ"ל ויש כח בידינו להכניע את עטרות ודיבון דהייני לאבד את חכמתם ופת בינתם ויהיו מבולבלים ממש ולא יכלו עוד להרע לבני ישראל בכשפיהם וממילא יהיו כל הכוחות הטומאה בטל וזהו לכן יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה לכן כשהיו בונים אותם כבר היו מכניעים את הקליפות ונסרח חכמתם ונטרדו לכן אצל ויבנו בני גד את דיבון ואת עטרות אין מתרגם המתרגם מכלילתא ומלבשתא כמו שמתרגם כאן לפי שאז כבר נאבדה חכמתם ונסתר בינתם והיו מבולבלים ממש כנ"ל.