Group None

ואשה כי תדור נדר לה' ואסרה אסר בבית אביה בנעוריה. ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכו' ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה וכו' וצריך להבין מפני מה אין משמיע לנו הכתוב דין נדרי איש אשר הוא עדיין ברשות האב גם יש לדקדק על הלשון וקמו כל נדריה הלא אין כאן אלא נדר זה שהחריש לה אביה ולשון כל נדריה משמע כל הנדרים שנדרה מקטנותה ועד זקנותה. ונראה לבאר דהנה נדרים הם שני מינים לפעמים אדם עושה איזה נדר ומודר הנאה מאיזה מאכל ומשקה או מאיזה מלבוש ותכשיטים ואם שאר דברים מחמת כעס ח"ו וכעם בא מגיאות כי כשאדם נכנע אינו כועס כלל וזהו נדרי רשעים ועל זה אמרו בגמרא הנודר כאילו בונה במה והמקיימו כאילו הקריב עליו קרבן וראיתי פשט על הגמרא כי רובא דרובא הנדרים באים מחמת כעס הוא קופץ ונודר וכעם בא מגיאות כי כשאדם נכנע אינו כועס כלל וזה פי' הגמרא הנודר כאילו בונה במה כי מסתמא הנדר בא מגיאות והוא מלשון כל אחד בונה במה לעצמו והמקיימו פי' שאינו מתחרט על הכעס ועל הגיאות ההוא ועל הנדר זה שבא מחמתו רק עדיין עומד במרדו ומקיימו כאלו הקריב עליו קרבן כאלו הקריב קדשים בחוץ ולפעמים אדם נודר בהשכל ודעת כדי לעשות לעצמו סיג וגדר לעבדות ה' הוא אוסר עליו אף מן הדבר המותר ואדם אשר יבחר בנדר כזה הוא הקדוש והיינו אמר ר' שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום וראיתי שהוא יפה עינים וטוב רואי וכו' אמרתי לו בני מה ראית להשחית את שערך זה נאה אמר לי רואה הייתי לאבא בעירי וכו' ופחז יצרו עלי אמרתי לו רשע למה אתה מתגאה כעולם שאינו שלך וכו' העבודה שאגלחך לשמים מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו אמרתי כמותך ירבו בישראל נוזרי נזירות וכו' לכן אכל אשם נזיר זה מפני שראה שכוונתו הי' לשמים לעשות סייג וגדר מחמת שרוב המון עם נודרים נדרים מחמת כעס לכן מוטל על כל אחד ואחד מישראל להדריך בניו תיכף בקטנותם שעדיין אינם ניתנם בו יצר טוב והוא לפתח חטאת רובץ וכל עשיותיו הן מעשה יצר הרע לכן צריך להדריכם להשגיח עליהם שלא יהי' קשה עורף וכעסן רק שיהי' מתון וכשאין רוצה לאכול איזה דבר על האב לכופו שיאכל דווקא כדי להניעותו ממדותיו הגרוע הזאת ואם החריש לו האב פעם אחת ושתים אזי הוא מרגיל א"ע במדה זו ובכל יום מתגבר והולך בו ונשאר בו כל ימיו כעסן וגיאה. וזו היא מה שאמר בגמרא המקדש את האשה על מנת שאין עלי' נדרים ונמצא עלי' נדרים אינה מקודשת לפי שיכול לומר אי אפשי באשה נדרנית. לכאורה אינו מובן מה בכך שהיא נדרנית מאיזה מאכל או מאיזה משקה או מאיזה תכשיט ומה חסרון יש בזה ולפי מאמרינו נתיישב כי מסתמא שנמצא עלי' נדרים היא כעסנית מקטנותה בלתי אפשר עוד להניעותה ממדתה מחמת שהיא נשרשת במדה גרוע הזאת לכן על האב להשגיח על בניו כשהם קטנים ואם יש לו בן זכר מסתמא הולך לבית הספר ורבו מדריך אותו בדרך הישר ואין צריך הכתוב להזהיר את האב עליו אבל בנותיו צריך הכתוב להזהיר את האב כי אם לא ישגיח עליהם בקל ישארו בקילקולם חלילה וזה פי' הפסוק ואשה כי תדור נדר לה' ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה ומסתמא עשתה זאת מחמת כעס וגיאות כי עדיין אינו יצר הטוב בקרבה והוא לפתח חטאת רובץ. והחריש לה אביה היינו שלא יכוף אותה שתעבור דווקא על דיבורה רק וקמו כל נדריה פי' לעולם היא נשארת בקילקולה שבגדלות קשה לשבר את הכעס וגיאות ואמר הכתוב ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה וכו' לא יקים פי' לא יתקיים בה המדה הגרועה הזאת כי הניא אביה אותה פירש תיכף כששמע הניא אותה פעם ושתים עד שנטה אותה לדרך טוב וישר וק"ל.