Parshat HaChodesh

במשנה (ריש ר"ה) בא' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים ובגמרא (ד.) רגל שבו ר"ה לרגלים. וקשה דהוה ליה לומר בניסן ר"ה לרגלים. אך כבר אמרנו דמהאי טעמא נקרא ראש חודש ולא תחלת חודש שהוא ראש של כל החודש והיינו שכל קדושת החדש כלול בר"ח ובר"ח ובתר רישא גופא אזיל (כמ"ש עירובין מא.) וצריך להרגיש הקדושה מהרגל שבו בא' בו שהוא ראש החדש. וכן ראש השנה פירושו ראש של כל השנה וזהו ר"ה לרגלים שכל קדושת המועדות כלולות ברגל דפסח וזש"נ החודש הזה לכם ראש חדשים שנכלל בו קדושת כל המועדות שבכל החדשים. וזה שפתח בפסיקתא (לפ' החודש) בפ' עשה ירח למועדים והיינו שכל המועדים באים ע"י קידוש הירח ונכללים בקדושת החודש שע"י שנתן הש"י כח לישראל להכניס קדושה לחודש אף שלא נמצא בתורה בו לעשות מקרא קודש ויוכלו לקבוע כל המועדות. וזה שהקדים לפ' הפסח מצות קידוש החודש. וז"ש (מנחות כט. ושמות רבה פ' טו) שהיה קשה למשה עד שהראה לו הקב"ה באצבעו החודש הזה. ויש להבין למה לא למד דיני קידוש ע"פ הראיה והכללים ולמה הוצרך השי"ש להראותו באצבע. אך נתקשה משה רבינו ע"ה האיך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש ובתורה לא נמצא בו קדושה. וכן האיך יעשו ישראל מקרא קודש. עד שהאיר לו השי"ת זה. ויש לומר דמטעם זה נקרא פרשה זו פרשה החודש ולא פרשה הפסח ע"ש הענין כמו שארי. אך כל עיקר עסק הפרשה הוא האיך יוכלו ישראל להכניס קדושה לחודש וממילא יוכלו להכניס קדושה למועדים וזהו בא' בניסן ר"ה לרגלים ראש לכל הרגלים ובתר רישא גופא אזיל ואמר בפסיקתא (שם סי' כא) נתעטף בטלית מצויצת והעמיד למשה מכאן ולאהרן מכאן וקרא למיכאל ולגבריאל ועשה אותם כשלוחי החודש כו' א"ל כסדר הזה כו' בני מקדשין את החודש כו' א"ל כסדר הזה כו' בני מקדשין את החודש למטן ע"י זקן וע"י עדים וע"י טלית מצויצת. ומ"ש ע"י זקן הוא מ"ש במשנה (ר"ה כד.) ראש ב"ד אומר מקודש ולמה לא אמר אב ב"ד כרגילות הש"ס. רק רומז ראש של הב"ד והיינו שיוכל להשיג עד הראש דחכמה מוחא והראש הוא בחינת קרקפתא דתפילין כ"ע. וזהו ע"י זקן שיוכל להשיג עד עתיקא שהוא מדת זקן כידוע ונצרך לזה הגדול שבדור. ומי שלא הניח כמותו בא"י יוכל לקדש חדשים גם בחו"ל (כמ"ש ברכות סג.) מפני שהוא ראש של כל ישראל ויוכל להשיג עד עתיקא. וכן מ"ש ע"י עדים היינו כמו העדים שהראה לו מיכאל וגבריאל שדברי המלאכים הם דבר ה' וכן העדים צריכין לכוין האמת הנרצה לזה ברצון דעתי"ק. וז"ש בפסיקתא (סי' ב') רבות עשית וגו' נפלאותיך ומחשבתיך אלינו וגו' עד שלא יצאו ממצרים היה הקב"ה יושב וחושב חשבונות ומעבר עיבורים כו' עד שיצאו ישראל ממצרים ומסרם להם. דרש מחשבותיך לשון חשבונות שלך וכן נדרש בירושלמי (ר"ה פ"א ה' ג) וכתיב נפתאתיך נפלאות שלך בחינת פל"א עליון מעתיקא המכוסה ונעלם. והוא מ"ש (ר"ה כה) אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו' וזהו סוד מ"ש (שם כ.) מאיימין על העדים כו' אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו. ומלמדין אותן לשקר רק הראש ב"ד שהוא הזקן משיג הנפלאות שצריך להיות כן לשעתו וזהו רצון העליון. וזה שהראה לו ע"י זקן וע"י עדים וכל הענין מנפלאות. וכן מ"ש ע"י טלית מצוייצת שהוא אור מקיף ואומרים בעטיפתו ברכי נפשי וגו' הוד והדר והינו דעוטה אור כשלמה וגו' דמלך בעשרה לבושים היינו שנתלבש בעשר ספירות שהאציל לבריאת העולם וחשב בפסיקתא (שוש אשיש) לבוש הראשון הוד והדר והיינו דעוטה אור כשלמה הוא נגד יהי אור שנגד מדת חכמה וכמ"ש (ב"ר פ' ג) שנתעטף בה הקב"ה כשלמה כו' עוטה אור וגו' והוד והדר לבוש ראשון שנגד כ"ע (ונת' ריש פ' חיי וחנוכה מא' ב ד"ה והנה עש"ב) וזהו האור מקיף שזוכין ע"י טלית מצוייצת ועל כן אומרים פסוק הנ"ל. וע"י הטלית מצוייצת זוכה הראש ב"ד להופעת בחינת עתיקא ולהכניס קדושה לחודש על ידי זה מכניסין קדושה למועדות שצריך להיות מאור עתיקא כנ"ל וזה שנתקשה בו משה רבינו עד שהראה לו הקב"ה. וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים שזה הקדמה לפסח שיוכלו לעשות מקרא קודש. ומר"ח צריך להשיג ולהרגיש קדושת המועד שיבא בחודש זה והוא ר"ה לרגלים שממנו מסתעף כל קדושת הרגלים. וכשחל ר"ח בחול צריך לקרות בשבת שקודם ר"ח פרשת החודש שבשבת שלפניו צריך להרגיש קדושת ר"ח שיהיה בימי המעשה שאחריו כמו שאמרנו כ"פ דשבת כולל כל קדושות שיבאו בימי המעשה שאחריו כמ"ש ברכתו מכל הימים כו' וכלול בשבת זה קדושת ר"ח שכולל רגל שבו שהוא שורש כל המועדים. וכשחל ר"ח בשבת קוראין הפרשה בשבת ואז הקדושה כפולה דקדושת שבת מקבל מקדושת ר"ח ור"ח משבת וכמו שאמרנו במ"ש (זבחים צא.) לענין תדיר ומקודש דחשב ר"ח מקודש טפי מצד שהוא מקודש מישראל וענין תדיר הוא מה שישראל עושין תדיר ומקודש דחשב ר"ח מקודש טפי מצד שהוא מקודש מישראל וענין תדיר הוא מה שישראל עושין תדיר ומקודש דישראל מקדשי (ונת' חנוכה ריש מא' כה) ואמרו שבת לא אהני ע"ש והיינו ששניהן מקבלין הקדושה ע"י קריאת הפרשה בשבת ור"ח דשבת מועיל לר"ח ור"ח לשבת: