במדבר

ואצלתי מן הרוח אשר עליך. יאמר הכתוב בעת אדבר עמך אמשיך מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם, ועם זה יהיו לך שותפים במשא העם ולא תשא אתה לבדך, וזה תשובה למה שאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת. ומה שאמר ודברתי עמך שם, כלומר וישמעו גם השבעים. והקב"ה נתן לו עצה זו שיהיה לו עזר במשא העם, והיא היתה שכרו מפני שמסר נפשו עליהם באמרו הרגני נא הרוג, ועוד שאמר ואל אראה ברעתי, והוא כנוי שהיה לו לומר ברעתם אלא שכנה בעצמו.

ואצלתי מן הרוח אשר עליך, “and I will increase some of the spirit which is upon you, etc.” Basically G’d is saying that at the very moment He will be speaking with Moses He will transfer some of Moses’ spirit onto these elders so that they will be able to be true partners in carrying the burden of leadership. This was G’d’s answer to Moses’ complaint: “I cannot carry the burden all by myself.” When G’d said: “when I speak with you there,” He meant that these seventy people would hear G’d speak with Moses, something that had not happened before seeing that G’d’s voice used to be audible only to Moses. The whole procedure was a reward for Moses who had said הרגני נא הרוג thereby indicating that he was willing to give his life on behalf of the people. Moses had also said ואל אראה ברעתי, “so that I will not have to see my evil,” when in fact he had meant “I do not want to see the evil which will befall them!”

והנה משה נתעלה באותה עצה עלוי רב בהדמותו לקונו יתברך המאציל אצילות שפע על שבעים שרים של מעלה שהם בית דינו, כן עשה למשה שיהיה הוא המאציל על שבעים זקנים למטה שהם בית דינו של משה והוא הנשיא על גביהם ועליון על כלן, והאצילות הזה ממשה לא היה אלא בשעה שהקב"ה מדבר עמו, והוא לשון הכתוב וירדתי ודברתי עמך שם ואצלתי. וכן במעשה, וידבר אליו ויאצל, כי הוא יתברך בעת הדבור עם משה משך מן הרוח אשר עליו ונתן עליהם. וזו תשובה למה שאמר ומצא להם, כלומר היאך אתה מסתפק בדבר אם אני מספיק לישראל לתת להם בשר שלא בדרך הנס אלא בדרך הטבע והמקרה, זולתי בקר וצאן ודגים, והלא רוח שלך אחד ואני אעשה שיספיק לשבעים הזקנים. ואם תשאל הדבר מה היה, אפשר שהיה כמשפט הסנהדרין שיהיה הנשיא על השבעים ואב בית דין יושב לימינו ושיהיו כל שאר סנהדרין יושבין לפני שניהם ושיהיו יושבים כחצי גרן עגולה, גם כמשפט הסמיכה בנסמכין.

Through this procedure Moses’ stature was greatly enhanced in that he and his quorum of seventy elders from now on could be perceived as parallel to the celestial quorum which we described earlier. Moses’ position relative to the seventy elders compared to G’d’s position relative to the seventy angels who form His Sanhedrin. Any transfer of Holy Spirit from Moses occurred only at times when G’d would speak with Moses. This is clear from the wording of the Torah, i.e. “when I descend to speak with you there (at the tent of Meeting) I will increase from the spirit which is upon you, and place some on them so that they will carry with you the burden of the people and you do not have to carry the burden of the people all by yourself.” This is also exactly what happened. We read in verse 25 that G’d descended in a cloud and spoke to him (Moses) and He increased some of the spirit which was on Moses and transferred it to the seventy elders; when this occurred they began to prophesy but they did not do so again.” This verse was the answer to Moses’ question: “where can so much meat be found for them (in a natural manner, without miracle)?” G’d implied that seeing Moses’ spirit was only that of one man he could not understand what the combined spirits of seventy men could understand. Seeing that G’d was able to increase the perceptions of all these people, supplying them with additional spirit from Moses without depriving Moses of any of his spirit, surely G’d could similarly increase the amount of meat available in a natural way without creating “miracle” meat! At this point the author raises the technical question of how the people constituting Moses’ Sanhedrin were seated, etc., if similar to what the Mishnah describes that there was a נשיא, president, and an אב בית דין, a senior member of the Sanhedrin, sort of a deputy and the other members were seated opposite these two senior members in a semi-circle so that every member could see every other member of that quorum. Apparently, when someone was ordained a similar procedure was followed, all those participating in the procedure having full view of what was going on. (Sanhedrin 36 and Maimonides Hilchot Sanhedrin 1,3)

ודע כי עיקר לשון אצילות הוא המשכה ורבוי, וזה דעת אונקלוס שתרגם ואצלתי וארבי, וכן ויאצל ורבי, וזהו שהזכיר במעשה לשון ויתן שהוא לשון רבוי, מלשון (ויקרא כו) ועץ השדה יתן פריו, זה רבוי שכלי וזה רבוי טבעי, וכן דעת חכמי הלשון. וידוע כי לשון אצילות נאמר על דבר הנמשך והנאצל מכח המאציל ומאצילו ואין המאציל חסר כלום. ודרשו רז"ל למה היה משה דומה באותה שעה, לנר שהוא מונח על גבי מנורה, הכל דולקין ממנו ואין אורו חסר כלום.

You should know that the principal meaning of the word ואצלתי, is “the drawing forth,” i.e. continuing something by increasing it quantitatively. Clearly, this is the opinion of Onkelos who translates the word ואצלתי as וארבי, “I will increase.” Onkelos again translates the word ויאצל in verse 25 as ורבי, “He increased.” This is the reason that the word appears as denoting something G’d gave, i.e. ויתן על שבעים זקנים וגו'. When the Torah speaks of ועץ השדה יתן פריו, “that the tree(s) of the field will ‘give’ its fruit”- as part of a special blessing- the meaning is that it will give more than its normal amount of fruit (Leviticus 26,4). The word אצל means “an increase of spiritual values,” whereas the word יתן פריו refers to an increased material contribution. This is also the opinion of the philological experts, i.e. that ויאצל refers to המשכה, a continued and therefore increased presence of something. It is well known that the term אצילות and ויאצל is distinct in that increasing, giving, transferring described by this term imply that the original source or owner of what is being given or increased does not suffer a reduction in what he had before. In Sifri Behaalotcha 93 Moses is described as similar to a Menorah at that time from which many people draw light without the light of the Menorah being in any way diminished.

ועוד אמרו במדרש, משל למה הדבר דומה, לאדם שהיה לו פרדס והפקידו לשומר שכר, לאחר זמן אמר לו השומר איני יכול לשמרו לבדי אלא הבא אחרים שישמרו עמי, א"ל המלך לך נתתיו ועכשיו אתה אומר הבא אחרים שישמרו עמי, הריני שומע לך, והוי יודע שאיני נותן שכר שמירה משלי אלא מתן שכר שנתתי לך משם הן נוטלין שכירותן. כך א"ל הקב"ה למשה בשעה שאמר לא אוכל אנכי לבדי לשאת, אני נתתי לך רוח ודעת לפרנס את בני ולא הייתי צריך לבקש אחרים אלא שתתיחד אתה באותה גדולה, ועכשיו אתה מבקש אחרים עמך, הוי יודע שמשלך הם נוטלין. ואעפ"כ משה לא חסר כלום, תדע שלאחר ארבעים שנה אמר הקב"ה למשה (במדבר כז) קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו ונתת מהודך עליו, מה כתיב (דברים לד) ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו. אמר הקב"ה בעוה"ז היחידים נתנבאו, אבל לעתיד לבא כל ישראל נעשין נביאים, שנאמר (יואל ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו.

וצריך אתה לדעת עוד בלשון אצילות כי האצילות קודם לבריאה, והבריאה והיצירה והעשיה שבכל מעשה בראשית נכללין בכח האצילות כי האצילות קודם לכלן, וקרא הכתוב לשבעים זקנים שבמתן תורה שמתו בתבערה (שמות כד) אצילי בני ישראל, על שם שהשיגו בידיעת האצילות וראו בסופו. וענין האצילות נזכר בכתובים ובדברי חכמים בשמות מתחלפים והכל לפי הענין, כי המלך שלמה ע"ה כנהו בשיר השירים (ג) בשם אפריון הנעשה מעצי הלבנון, כלומר דבר נאצל מדבר, והדמיון הקרוב כמדליק נרות מנר אחד שכל הנרות הדולקים מתפשטין ונמשכין מהנר הראשון ההוא ואין אור הנר חסר כלום, כן המאציל אינו חסר כלום. ועוד הזכירו שם באותו הספר בשם לקיטה, הוא שאמר (שם ו) וללקוט שושנים.

You have to realize that there is another dimension to the word and concept of אצילות, i.e. it is a concept which preceded the creation of the physical universe, the three stages of the coming into existence of the physical universe, i.e. בריאה, יצירה and עשיה. The world of אצילות combines within itself all the powers of the three worlds which we just mentioned seeing that it preceded them. The Torah had referred to the seventy elders who had been killed at Taveyra as אצילי בני ישראל, indicating that these people had possessed knowledge of such a world and had seen the full extent of it. The subject of אצילות has been dealt with both in scripture and in the writings of our sages but it appears under different headings. The terms used change according to the general context of where they appear. In Song of Songs 3,9 Solomon speaks about אפריון הנעשה מעצי הלבנון, “a palanquin made from wood of the Lebanon.” He means that something was derived from something else making it into something more valuable. The most important thing to remember when the term אצילות is used is that the one who “gives, provides, endows,” does not himself incur any loss through his conferring whatever it is he confers on someone else.

וחכמי האמת יכנהו בשם עקירה, על שם שנאצל מדבר ונעקר ממנו, והוא שדרשו רז"ל (תהילים ק״ד:ט״ז) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, אמר ר' חנינא כקרני חגבים היו ועקרן הקב"ה ושתלן בגן עדן. ובאורו, עקרן ממנו, והזכיר אשר נטע והוא כענין שנאמר (בראשית ב׳:ח׳) ויטע ה' אלהים גן בעדן, ולא הזכיר הנטיעה מהיכן היתה, ובא שלמה ע"ה ופירש מעצי הלבנון. (שיר השירים ג׳:ט׳) אמר רבי ישבעו עצי ה', ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתן. הזכיר הסבות שהן זו למעלה מזו, ועל שם שכל נטיעה צריכה השקאה כי היא מושכת מן המים והמים מן החיים והחיים ממקור החיים, ולכך הזכיר חייהם מימיהם מטעתן, כיון שהמשיל אצילות ההויות לעקירה המשיל בריאתן וגדולתן לנטיעה, וזהו שאמרו עקרן הקב"ה ושתלן בגן עדן.

Kabbalists use the term עקירה, “uprooting,” when they speak of something which experiences אצילות. The term “uprooting” is used in the sense of “transplanting” not in the sense of “destroying.” Our sages in Bereshit Rabbah 15,1 speak of the verse in Psalms 104,16 “the trees of the Lord drink their fill, the cedars of Lebanon, His own planting.” According to the Midrash G’d uprooted the cedars and moved them to Gan Eden where He replanted them (i.e. in an even more ideal environment, thus adding to their stature, giving them אצילות) Rabbi Chaninah said that prior to being transplanted to Gan Eden these “cedars of the Lebanon were no taller than the feelers on certain types of grasshoppers. We must remember that vegetation on earth was the result of a directive from G’d to earth: “let the earth bring forth all manner of plants, etc.” (Genesis 1,11-12). When the psalmist speaks about G’d personally having planted these cedars there is obviously a question why G’d had to do this. Furthermore, when G’d is reported as having planted a garden in Eden (Genesis 2,8-9) the Torah does not say from where G’d took the plants for that garden. Solomon provided a partial answer to this question when he said that G’d planted these cedars in a place where G’d had done planting. Rabbi Yehudah describes the “promotion” of these cedars in the Lebanon as occurring in three stages, i.e. first according to the verse in Psalms “they drink their fill;” secondly, seeing that every plant requires irrigation, the trees enjoyed a sufficient amount of life-giving water; thirdly they were transplanted to near the source of life itself. At any rate we deal with a form of אצילות experienced by these trees.