במדבר

דבר אל בני ישראל. מצות ציצת בכלל. ואמרת אליהם, פרטי המצוה. וכן הדין בכל הפרשיות שבשאר מצות שיאמר בהן דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם שפירושו כן, כי כל מצוה יש לה כלל ופרט, וכבר הזכרתי זה בראש סדר ויקרא.

דבר אל בני ישראל, “speak to the Children of Israel, etc.” The commandment to make fringes at the corners of four-cornered (almost all) garments was first mentioned in general terms, and then spelled out in detail. This is why the Torah adds: ואמרת אלהם, “and say to them.” Every single commandment consists of the general commandment plus its details. I have elaborated on this subject at the beginning of the Book of Leviticus (page 1473 our translation).

ועשו להם ציצית. על שם ארבע פתילים התלוין בה, כמו (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצת ראשי. ועשו להם ציצית ולא מן העשוי, שלא יוציא נימין מן הטלית ויעשה מהן ציצית. וכיצד עשית הציצית וכמה חוטין נותן בה, ארבע, שתוחב בה ארבע חוטין בחור הטלית וכופל באמצע והוו להו שמונה, ומניחן בתוך שלש אצבעות בכנף הטלית, וצריך להרחיק קביעות הציצית משפת הבגד כמלא קשר גודל, כשיעור הצפורן ובשר עד פרק הראשון, ולא יהיה אורך החוטין מתחלתן פחות מארבע אצבעות בגודל, אבל אם נתמעטו אחר כך ולא נשתייר מהן אלא כדי לענבן וכן אם נתמעטו זויות הבגד שבין מקום קביעות החוטין ובין סוף האריג אפילו לא נשתייר מן האריג אלא כל שהוא כשר, אבל אם נפסק אפילו חוט אחד מעקרו הרי זו פסולה. ולוקח אחד מן החוטין וכורך אותו על שאר החוטין עד שלישן, וזהו הנקרא גדיל, ומניח שני שלישי ענף פנוי, והקפת החוט שלש פעמים על שאר החוטין נקרא חוליא, והפוחת לא יפחות משבעה חוליות בכל כנף והמוסיף לא יוסיף על י"ג, כנגד שבעה רקיעים וששה אוירין שביניהם, ועל שם שהתכלת דומה לים והים דומה לרקיע אנו מדמים סדוריו לסדורי הרקיע כדי לזכרנו לטובה.

ועשו להם ציצית, “they shall make fringes for themselves.” The word ציצית alludes to the four cords, threads, which are to be attached to each corner of the garment and which are suspended from it. We find that Ezekiel speaks of a vision (8,3) in which he was taken hold of by an angel בציצת ראשי, “by the lock of my head,” i.e. a fringe of his hair. The words: “they shall make for themselves cords,” means that they must not use threads which are already part of the garment, talit, and then make the fringes out of these threads (Menachot 41). Maimonides Hilchot Titzit 1,6-18 explains the procedure and appearance of making and attaching the fringes. One takes four cords, introduces them into a small hole near each of the corners of the garment and bends them double in the middle so that eight cords appear to hang down from that hole. The hole has to be no further than three fingers’ breadth from the edge of the garment. The place where the fringes are attached must be at least far enough from the edge of the garment to enable a knot to be made there the size of the thickness of a thumb. If subsequently, through wear and tear, the width is reduced so that the fringes appear literally at the edge of the garment this does not disqualify them from performing their function. The same holds true if the angles of the garments, the corners, shrink. Initially, the length of the threads used to make the fringes should not be shorter than four finger-widths with the thumb. If, subsequently, enough length remains exposed so that one can construct a loop this is sufficient. If, one of the four threads of the four tzitziyot is totally torn off, however, this renders the garment to which it was attached unfit to wear. In the process of attaching the fringes to the respective corner of the garment to which it is being attached the wearer takes one of the four (respectively eight) cords and winds same around the others so that approximately one third of its total length will be so wound. This “wound” part is known as the גדיל. The remaining two thirds of the length of the fringes are left to dangle by themselves, unwound. The part wound around the other threads by one thread three times is known as a חוליא, “vertebra,” and there should not be fewer than seven such vertebrae wound around part of the threads before they are interrupted by a double-knot. When winding more than seven such vertebrae around the other four threads one should not exceed the number 13 per section. The whole procedure symbolizes the seven layers of the heavens which are separated by six layers of space between them (Menachot 39), seeing that the color blue of the one thread resembles the color of the sea, and the sea in turn resembles and therefore recalls the color of the sky (heaven) and what this symbolizes. (Menachot 43). The idea behind all this is to be remembered favorably in heaven.

וכתב הרמב"ן ז"ל במנין חוטין שהם שמונה, שהשבעה לבנים ר"ל שאינן צבועין, והשמיני תכלת משום שנאמר פתיל תכלת, משמע חד. וזה התכלת הוא חוט של צמר צבוע בדם חלזון שהוא דג שדומה עינו לעין הים ודמו שחור כדיו, ובים המלח הוא מצוי, ושורין אותו צמר תחלה בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי, ומטילין ביורה רותחת הדם ההוא והצמר עם סמנין כמו אהל וצריף כדרך שעושין הצבעין כדי שיקלוט הצמר את העין. ויש אומרים שהשנים חוטים של תכלת והששי לבן. וכיצד הוא עושה, לוקח חוט אחד מן הלבן וכורך בו כריכה אחת על שאר החוטים בצד הבגד ומניחו, ולוקח חוט התכלת וכורך בו שני כריכות בצד כריכה של לבן וקושר, ואלו השלש כריכות נקראות חוליא כמו שאמרנו, וזהו הנקרא קשר העליון, ומרחיק מעט ועושה חוליא שניה בחוט של תכלת לבדו, ומרחיק מעט ועושה חוליא שלישית, וכן עד חוליא אחרונה שהוא כורך בה שתי כריכות של תכלת וכריכה אחרונה של לבן, מפני שהתחיל בלבן מסיים בו, שכך כתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ואמרו רז"ל הכנף מין כנף, שיהא סמוך לכנף מינה, ואחר כך פתיל תכלת, ומסיים בלבן משום דמעלין בקדש ולא מורידין, וכיון שהקדימו הכתוב למין כנף שמע מינה חשוב הוא ואם היה מסיים בתכלת מוריד הוא. ולפי שהמצוה של תכלת שיהיה הפתיל כלו תכלת לא נעשה מהלבן אלא כריכה אחת בלבד סמוכה לכנף מין כנף, ושאר החוליא עם החוליות כלן בתכלת, חוץ מכריכה אחרונה שהיא בלבן הואיל והתחיל בו, וכן כתבו הגאונים ז"ל בחבוריהם ובתשובות שאלות שלהן. ועכשיו שאין לנו תכלת עושין לבן בלא תכלת, דקיימא לן התכלת אינה מעכבת את הלבן וכן הלבן אינו מעכב את התכלת, כלומר שאם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר. והלבן הן חוטי הענף שעושין על כנף הבגד ממין הבגד. ונקרא ציצית לפי שהוא דומה לציצית הראש, דכתיב (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצת ראשי, וענף זה נקרא לבן לפי שאין אנו מצווים לצבעו. ואף על פי שאין אחד מהם מעכב חברו אינן שתי מצות אלא מצוה אחת, והלובש טלית שיש בה לבן או תכלת או שניהם כאחד הרי זה קיים מצות עשה אחת, משום שנאמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית, מלמד ששניהם מצוה אחת. ותניא היה ר' מאיר אומר קשה ענשו של לבן כשאינו מניחו מענשה של תכלת, משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו הביאו לי שתי חותמות, שהיו עושין לעבד חותם להיות סימן עבדות כשקונין אותו, לאחד אמר לו חותם של זהב, לאחד אמר לו חותם של טיט, פשעו שניהם ולא הביאו איזהו ענשו מרובה הוי אומר זה שאומר לו של טיט שהוא מצוי ולא היה לו להמנע. וכן זה שלא הטיל לבן שהוא מצוי יותר מן התכלת. ועכשיו שעושין הכל לבן לוקח אחד משמונה חוטין וכורך אותו עד שלישן ומניח שני שלישיתן ענף. וכריכה זו אם רצה לכרוך אותה חוליות חוליות כעין שכורך בתכלת הרשות בידו וזהו מנהגנו, ואם רצה לכרוך בלא מנין חוליות עושה, כללו של דבר יתכוין להיות הכרוך שליש והוא למעלה, והענף שני שלישין והן למטה. וכן אמרו רז"ל במזוזה מצוה להניח בשליש העליון. ומה שאנו עושין חמשה קשרים, לפי שאמרו שקולה מצות ציצית ככל התורה כולה, שכל המצות שהן תרי"ג רמוזות במצות ציצית, ציצי"ת בגימטריא ת"ר, ושמונה חוטין וחמשה קשרים הם י"ג, הרי תרי"ג. וזהו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ואל תקשה עלי ממלת ציצית הנזכרת בפרשה שלשה פעמים שהיא חסרה יו"ד ציצת כתיב, שהרי למ"ד של לציצית באה להשלים שלשה היודי"ן.

Nachmanides writes that of the number of threads, i.e. 8, seven are white whereas one is techelet, sky-blue, seeing the Torah speaks about פתיל תכלת, a (single) sky-blue thread. The colour itself is a dye derived from the snail known as חלזון, a marine creature whose essential colour is similar to the appearance of the sea and whose blood is black; it is found in the Dead Sea and the wool must be soaked first in lime, in order to bleach it; after that the wool is washed thoroughly until it is absolutely clean. Then it is placed in a pot of boiling water into which the blood of the חלזון has first been poured. Subsequently one adds the wool of which the thread in question is to be dyed in the customary manner of applying dye so that the wool will look like the colour of that snail called חלזון (Maimonides Hilchot Tzizit 1,6). A second view holds that two of the eight threads are blue (techelet) and six are white. According to the view cited first, one takes one of the white threads and winds them around the other threads once, close to the garment itself, leaves it and then takes the blue thread and winds it around the other threads twice. These three “rings” are called aחוליא , vertebra. He leaves a little space by making two knots and repeats the procedure this time winding two rings of blue thread around the other white threads making a knot. The three rings together are called “a vertebra”. The first knot is known as the “upper knot;” the procedure is repeated after allowing for a little space beneath the knot. The second vertebra consists of only blue rings. This procedure is again repeated so that the final vertebra consists of two rings of blue wool and one ring of white wool. The reason for this sequence is that seeing he started with white rings he also concludes the procedure with a white ring. There is an allusion to his procedure in the text when the Torah writes ונתנו על כנף פתיל תכלת, “they shall attach to the edge a blue thread.” Concerning this our sages in Menachot 39 have said the word כנף is not to be understood literally but refers to something resembling the edge, i.e. the first “ring” should be of the same colour as the garment itself. The first part of the visible פתיל should appear as if it were a continuation of the talit, the garment to which it is attached. It follows that only after a ring of white wool has been wound around the eight threads is a ring of blue wool to be wound around it. The reason why the final ring should also be white is the principle of מעלין בקודש, that when engaged in creating levels of sanctity one always proceeds from a lesser degree of sanctity to a higher degree. Seeing that the Torah had intended that that which is attached immediately to the corner of the garment should be white, it follows that the color white is holier than the color blue. The Geonim have written in this vein in their various comments about this subject. Nowadays, seeing we do not have the blue thread, all the threads are made of white wool seeing the principle had already been established that in the absence of blue wool [of the required color derived from the halachically approved source, Ed.] the absence of this blue thread does not make the whole commandment of tzitzit redundant (compare Menachot 38 and Maimonides Hilchot tzitzit 1,4). We also have a rule that the absence of white threads when blue threads are available does not invalidate the application of the commandment either. This means in practice that if the visible part of the white threads had torn so that only the color blue remains visible the garment may still be worn in such a condition (Menachot 38). The reason why the fringes are called tzitzit we already explained, is based on the verse from Ezekiel as the appearance of the fringes is similar to the appearance of the locks of hair on the head. The reason this part is called “white” is simply because we have not been commanded to dye it. Even though we have been taught that the presence of either blue or white is not of the essence, i.e. that the commandment is effective anyway, this does not mean that we are dealing here with two separate commandments [as in the case of the phylacteries where we recite separate benedictions over each phylactery, Ed.] The reason the “branch” i.e. the fringes are referred to as “white,” is because there is no instruction to dye them. If someone dons a garment which contains either white, blue or both of these colors he has fulfilled a single commandment seeing the Torah wrote: “they shall put on (each) fringe of the corner a blue thread whereupon these will become for you fringes” (verses 38,39). This teaches that both colors combine to make one commandment. We have a Baraitha (Menachot 43) in which Rabbi Meir is quoted as saying that if someone fails to incorporate white threads in the tzitzit he is subject to a harsher punishment than if he merely fails to incorporate the colour techelet, sky-blue. The matter can best be explained by a parable. A king told his servants to bring him two seals, seeing that in those days every slave had two stamps on him to show who he belonged to in the event he would be sold. He told one of his servants to bring him a seal made of gold whereas he told the other to bring him a seal made of clay. Both servants failed to carry out their respective tasks. Whom would the king punish more harshly? Obviously, the servant who had failed to produce a seal made of clay would be in line for harsher punishment as it is easy to find or produce a seal made of clay whereas it is much more difficult and expensive to produce a seal made of gold. For the same reason, if someone fails to incorporate white threads in the fringes this is a greater degree of negligence than if he fails to incorporate the blue thread seeing that white threads are in abundant supply. Nowadays, when we use only white threads for making the fringes one takes one of the eight threads and winds them around the others for a total length of approximately the first third of the protruding length. The remaining two thirds of the length are left to hang freely. If he wants to perform the system of making the vertebrae we described earlier this is perfectly admissible. If he does not want to make these vertebrae he is at liberty to merely wind the one thread around the others without making this division by making knots after each vertebra. The main thing is that the upper third of the fringes should have the eighth thread wound around it (Maimonides Hilchot Tzitzit 1,9). A similar principle is applied when affixing the מזוזה to the door post of our houses and rooms, i.e. the mezuzah is to be attached within the top third of the door post. The reason that we make five knots when attaching the tzitzit to the talit is that we have been taught that the fulfillment of this commandment is equivalent to all the 613 commandments of the Torah. The word ציצית has a numerical value of 600. When you add the eight threads and the five knots you have the number 613, an allusion to all the commandments of the Torah. This is the mystical dimension of (15,39) “when you see it (the fringe) you will remember all the commandments of the Torah and remember to perform them, etc. Do not object that the word ציצת appears three times in this passage spelled without the letter י before the letter ת, so that the numerical value of the word is only 590 and not 600. The letter ל in the word לציצת in verse 38 makes up for the missing thirty through the absence of three times the letter י, so that the combined numerical value of each word ציצת, לציצת, ציצת is 1800, which divided by three still amounts to 600.

והטעם שהזכיר בפרשה שלשה פעמים, כנגד שלש מצות שכל אחת שקולה כנגד כל התורה, ואלו הן, עבודה זרה ושבת וציצית, והוא סדר הפרשיות. וכתב רש"י ז"ל שמונה חוטין שבו כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים, עד כאן. ודבר ברור הוא שבשביעי של פסח אמרו ישראל שירה על הים ולא בשמיני, אבל באור דבריו משיצאו ממצרים משעה שנתן להם רשות, ויום י"ד של שחיטת הפסח הוא בכלל זה, לפי שהפסח הוא קדשים ובקדשים אין היום הולך אחר הלילה, הוא שכתוב (ויקרא ז׳:ט״ו) ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר, אבל ללילה ראוי הוא, ולפיכך כשאמרו ישראל שירה על הים היה שביעי לימי הפסח ושמיני ליציאת מצרים משעה שנתן להם רשות, והיא ליל ט"ו שהיא מיום י"ד שעבר.

The reason the word has been mentioned three times in our paragraph is to serve as an allusion that the statement that a single commandment is equivalent to all the 613 commandments is applicable to a total of three such commandments, i.e. he commandment of tzitzit, the commandment of observing the Sabbath, and the commandment not to engage in idolatry (Compare Chulin 5). Rashi (end of verse 41) writes that the eight threads of the tzitzit are an allusion to the eight days which elapsed between the day of the Exodus and the singing of the song of thanksgiving after the Israelites had crossed the Sea of Reeds and the Egyptians had been drowned in it. We all know that this song is read from the Torah on the seventh day of Passover, not on the eighth day. How then are we to understand Rashi’s comment? The correct interpretation of Rashi’s words i.e. משיצאו ממצרים, when the departed from Egypt, is from the time that He (G’d) gave them permission to leave the country, i.e. on the evening of the fourteenth (see Rashi Berachot 9). The 14th day of Nissan, the day on which the Passover was slaughtered was part of the eight days Rashi refers to seeing that the Passover was קדשים, “sacrificial meat, and we have a rule that when it comes to anything connected with the sacrificial meat the night follows the day, i.e. the night from the 14th of Nissan to the fifteenth is still considered a part of the preceding day, i.e. the 14th of Nissan. This is based on Leviticus 7,15: “on the (same) day he shall consume it, he shall not leave over from it until the morning,” i.e. until the following morning is part of the same day. If the Israelites crossed the Sea of Reeds on the 21st of Nissan his was the eighth’s day after the Passover.

וע"ד המדרש ועשו להם ציצית, ציצית לשון ראיה מלשון (שיר השירים ב׳:ט׳) מציץ מן החרכים, והלובש ציצית צריך שיזהר מן העברות שהרי כסא הכבוד רואהו, שהוא דומה לתכלת, ובלשון החכמים נקרא טלית, והוא מלשון עלוי ורוממות מלשון (דניאל ז׳:ד׳) ונטילת מן ארעא, וזה רמז להקב"ה שהוא מעולה ומרומם על הכל, ונצטוינו להתעטף בו ממה שדרשו (שמות ל״ד:ו׳) ויעבור ה' על פניו, אלמלא מקרא כתיב אי אפשר לאמרו כביכול מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח צבור והראה לו למשה בסיני ואמרו לו כל זמן שישראל חוטאים עשה לפני כסדר הזה ואני מוחל להם.

A Midrashic approach to our verse: the word ציצית is related to “seeing.” The root appears in that sense in Song of Songs 3,9 מציץ מן החרכים, “looking through the shutters.” When someone wears tzitzit he must take care not to commit any sins as he is under observation by G’d from the celestial throne of glory, a throne which resembles the colour of the blue thread on the tzitzit. The sages call a garment fitted with tzitzit a טלית, talit, a word denoting something superior, exalted; we find the word used in that sense in Daniel 7,4 ונטילת מן ארעא, “and it was removed (elevated) from earth,” This is an allusion to G’d who is exalted above all, and we have been commanded to drape ourselves in a talit based on an interpretation of Exodus 34,6, “the Lord passed in front of him (Moses).” If we did not have a specific verse in scripture to this effect it would have been presumptuous for any human being even to write such a line. At any rate, the meaning of the verse is that G’d wrapped Himself in a talit, just like the cantor in the synagogue, and showed Moses what He wanted to show him at Mount Sinai, telling him that whenever Israel is guilty of a sin, he should drape the talit over himself as he had seen G’d do, and then his prayers would result in G’d forgiving them.

והכוונה במאמר הזה שבא ללמדנו סדר תפלה ובקשה איך נתחנן לפניו, שנתעטף בטלית ושנזכור לפניו שלש עשרה מדות בכוונה וימחול לנו בזה. ובאמרו נתעטף פירוש בטלית לבנה שהוא סימן סליחה וכפרה, כשם שהדבר האדום סימן החטא כך הלובן סימן המחילה, הוא שכתוב (ישעיהו א׳:י״ח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ומה שהאדם לובש הטלית ומתכסה בו רמז להקב"ה שהוא מכסה בריותיו ומלבישן, כענין שכתוב (בראשית ג׳:כ״א) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וגם רמז לעתיד שהקב"ה עתיד להחיות המתים ולהקימם בלבושיהם, הוא שכתוב (איוב ל״ח:י״ד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש, ולפי שמצוה זו רמז לתחיה לגוף האדם תמצא שכוללת את הגוף, כי הציצית הם פתילים תלוים בדמיון שער הראש, הוא שכתוב (יחזקאל ח׳:ג׳) ויקחני בציצת ראשי, הנקבים שעושין בטלית לתלות בהן החוטין הם בדמיון העינים וחמשה קשרים כנגד ה' חושים שבו, שמונה חוטין כנגד יום שמונה שנמול בו, ומזה אמרו שכל מי שאינו נמול אינו זוכה לתחית המתים, ובכל כנף וכנף תמצא חמשה קשרים והם עשרים קשרים לארבע כנפים, כחשבון הידים והרגלים שבהם עשרים אצבעות, והרי לך כלל הגוף. ומה שכל כנף היוצא מנקבי הטלית שליש מחובר וכרוך כאחד למעלה ושני שלישין הם מפוזרין ומחולקין זה מזה למטה, הענין לרמוז שאע"פ שישראל עכשיו מפוזרין בגלות בין האומות והם במדרגה התחתונה, עתידין הם בזמן הגאולה שתהיה ידן על העליונה כאמרו (דברים כ״ו:י״ט) ולתתך עליון על כל גויי הארץ. וכבר רמז הענין הזה הנביא שאמר (זכריה י״ג:ח׳) והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים בה יכרתו יגועו והשלישית יותר בה, ואמרו במדרש והשלישית יותר בה אלו ישראל, שנאמר (ישעיהו י״ט:כ״ד) והיה ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה. ודרשו עוד כל המקיים מצות ציצית זוכה ומשמשין אותו אלפים ושמונה מאות עבדים שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) והיה ביום ההוא והחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם, שבעים אומות הם עשרה אנשים מכל אומה הרי שבע מאות בכנף אחד, ולארבע כנפות אלפים ושמונה מאות וכל המבזה מצות ציצית עליו הכתוב אומר (איוב ל״ח:י״ג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.

וע"ד הקבלה ועשו להם ציצית, המצוה הזאת בשלשים ושתים חוטין שבה תרמוז לכלה שבשיר השירים המעוטפת וכלולה משלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה, ועליה הזכיר שם (שיר השירים ד׳:י״א) וריח שלמותיך כריח לבנון, וידוע כי אין השלמת דבר זולתה, וכמו שדרשו רז"ל בבראשית רבה (דניאל י״ב:ו׳) ויאמר לאיש לבוש הבדים, כהדין קמצא דלבושיה מניה, ולכך נצטוינו בעטיפת הטלית בשלשים ושתים חוטין משום שנאמר (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו, ומצוה זו שקולה ככל המצות שבתורה לפי שהיא האבן הראשה הכוללת תרי"ג אבנים יקרות ושלשים ושתים נתיבות, וכל נתיב ונתיב מתחלק לשנים, טוב ורע, בזכור ושמור, מצות עשה ומצות ל"ת, והנה הם ס"ד וכל אחד כלול מעשר ספירות הרי תר"ם, הוצא מהן כ"ז אותיות התורה הם תרי"ג מצות, וזהו שאמר במסכת שבועות וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' שקולה מצות ציצית כנגד כל המצות כלן, כן כתב החכם רבי עזריאל ז"ל בפירוש שיר השירים שחבר.

A kabbalistic approach to the verse: “they shall make tzitzit for themselves.” This commandment applies to the 32 threads which are an allusion to the כלה, bride, in Song of Songs which is adorned and surrounded by 32 paths of wonderful wisdom. Concerning this “bride” Solomon said in Song of Songs 4,11: “and the fragrance of your robes is like the scent of Lebanon.” It is common knowledge that the word שלמה in that text is not to be taken at face value but represents a simile for the superior wisdom the wearer was “garbed” in. We have an example of this in Bereshit Rabbah 21,5 where the author explains the words in Daniel 10,5 describing Daniel’s vision of איש לבוש הבדים, “a man dressed in white linen” as a reference to the angel Gavriel. Clearly, the angel wears neither linen [nor gold as mentioned in the latter half of that verse. Ed.] The “clothing” described as worn by the angel is the “wisdom” surrounding his essence. According to the Midrash the function of this covering is similar to the horn-like protective shield worn by certain kinds of locusts which cover their entire bodies. Man needs such protective cover when exposed to radiation, revelation, from celestial sources. The thirty-two threads of the talit’s fringes synbolise this. [The oldest kabbalistic text, the Sefer Yetzirah, attributed to Avraham, already commences with a reference to these thirty-two paths of wisdom. Ed.] Wrapping oneself in a garment equipped with thirty-two tzitziyot symbolises that we wish to possess these thirty-two paths of wonderful wisdom. They are what G’d wraps Himself in and we have been commanded to והלכת בדרכיו, to “walk in His ways,” i.e. to emulate Him to the extent possible (Deut. 28,9). The reason this commandment is one which is equivalent to the entire 613 mitzvah-complex is that it is the “headstone” consisting of 613 precious stones (the mitzvot) and every one of the 32 paths of wisdom is divided into 2, i.e. negative and positive aspects of the mitzvah making a total of 64 each of which consists of elements of the ten emanations making a total of 640. When you deduct the number of letters of the Hebrew alphabet, i.e. 27, you are left with the number 613. This is the mystical dimension of what the Talmud Menachot 43 says that the words וראיתם אותו וזכרתם את מצות ה', “when you see it,” the mitzvah of tzitzit , you will remember all the commandments of the Lord and perform them as a result.” Reflecting on this commandment and its details calls to mind all other commandments. This is what the sage Rabbi Ezriel wrote in the introduction to his commentary on Song of Songs.

ועוד יש במצוה הזאת סוד נפלא והוא שבה ישראל מתדמין לחיות המרכבה. וכבר ידעת כי כל המצות כולן שני חלקים מקובלות ומושכלות, וחכמי האמת ז"ל תקנו לנו נוסח הברכות למצות המקובלות ולא תקנו למצות המושכלות, לפי שהמקובלות הן הן עקר הקדושה, ועליהן אנו נקראים קדושים, על כן תקנו בהם ברכה לומר אשר קדשנו במצותיו וצונו.

There is an additional reference to a mystical element of this commandment wherein the Jewish people (when wearing tzitzit) are compared to the chayot supporting the Divine entourage מרכבה, in the celestial regions. You are already aware that all the commandments have been divided into two major groups. One group is purely traditional, no specific purpose or reason having been revealed concerning it The other group consists of commandments which recommend themselves to our intelligence as soon as we examine them and think about them. The former are known as מקובלות, the latter as מושכלות. The Kabbalists who have composed the wording of the prayers did so only regarding the commandments known as the מקובלות not regarding the commandments which we defined as מושכלות. The reason is that the former group of commandments constitute the essence of sanctity. We, the Jewish people, are referred to as a “holy people” because we perform the commandments known as מקובלות, not because of our observing the group of mitzvot known as מושכלות, appealing to our reason. This is also why all the benedictions recited prior to the performance of the מצות מקובלות, are prefaced with the formula “who has sanctified us by means of His commandments, and commanded us to perform such and such a commandment.”

וידוע למשכיל כי המצות המקובלות שנצטוינו לעשותן בכלים גופניים כלן רמז ודוגמא לענינים שכליים. והנה החכמים ז"ל המשילו את האדם בעמדו מתפלל לפני הש"י לחיות הקדש, והוא שאמרו רז"ל המתפלל צריך שיכוון רגליו, שנאמר (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה, הביאו ראיה אל המתפלל מחיות הקדש.

Intelligent people realize that the performance of those commandments which we understand (or believe we understand) employing physical instruments in order to perform them, all relate to matters of the mind and they symbolize matters subject to our intellect. The sages compared a person when he stands before the Lord offering his prayers as similar to the holy chayot. This is one of the reasons the sages insisted that when intoning the principal prayer, the עמידה, a person has to first align his feet so that they are parallel and close together in order for him to appear similar to the holy chayot described in Ezekiel’s vision Ezekiel 1,7 as ורגליהם רגל ישרה, understood by Rashi in Berachot 10 as “their feet appeared to be a single foot.”

ומעתה שמע לפירוש המצוה הזאת אשר בה ישראל מתדמין לחיות הקדש. דע כי ארבע חיות הן נושאות הכבוד והם לו מרכבה, ועל כן נקראו חיות המרכבה, ואין ארבעתן כי אם חיה אחת ומה שנבראו ארבע חיות זהו מתוך מציאות הענן והחשך ושאר המראות המקיפות אותו, והנה זה בדמיון האילן, כי עצם האילן וגופו אחד והענפים רבים מתחלקים זה מזה אע"פ שכלן משרש אחד, ועל כן הזכיר הכתוב (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו', כי אחר שהזכיר ארבע חיות חזר להזכירן חיה אחת ולא אמר על ראשי החיות, והנה לכל חיה וחיה מארבע חיות יש לה ארבע כנפים שהן שש עשרה כנפים לארבע חיות, ויש לכל אחד ארבעה פנים שהן שש עשרה פנים לארבע חיות, הוא שכתוב (שם) וארבעה פנים לאחת וארבע כנפים לאחת להם. והנה הן ל"ב בין הכנפים והפנים, ויש לכל זה שרשים וענינים עצומים.

Let us now discuss this mitzvah during the performance of which the Jew is considered as comparable to the holy chayot. First of all, you should know that there are four such “chayot” who are carriers of the Divine entourage, מרכבה. Actually, the four are in reality one; they looked like four because of the clouds, darkness, and other phenomena surrounding this vision which covered part of them making it appear in the vision as if Ezekiel was confronted with four separate phenomena. The vision was similar to the vision of a tree all of which is a single phenomenon though it appears to be divided into trunk, branches, twigs, leaves, etc. The entire tree, however, has a common root. This is the reason that we read in Ezekiel 1,22: “above the head (singular) of the chayah was an expanse with an awe-inspiring gleam of crystal, etc.” You will note that after the prophet had earlier spoken of four separate chayot, he now refers to them as a single unit. Each one of these “four” chayot had four wings, making a total of 16 wings for the four chayot. Each one of these four chayot also had four faces as described in Ezekiel 1,6: “each had four faces.” This makes a total of 16 faces and 16 wings for the four chayot. When you add the total number of faces and the total number of wings of that vision you have a total of 32 phenomena. Each of these had profound “roots” representing weighty subject matters.

ולדעת יונתן בתרגומו מנין הפנים לארבע חיות ס"ד, ומנין הכנפים לארבע חיות נו"ר, ויהיה באור הכתוב וארבעה פנים לאחד לכל חיה וחיה ארבעה פנים, וכל פן ופן מרובעת הרי ששה עשר פנים שיש לכל חיה וחיה, ועומדת בארבעה פנים לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם והן ס"ד פנים לארבעתן, ומה שאמר וארבע פנים לאחת להם, פירוש לכל פן ופן, וכיון שיש לכל חיה וחיה שש עשרה פנים והן ארבעה פנים לכל פן ופן הרי ס"ד כנפים שיש לחיה אחת, וכן לכל חיה וחיה הן ס"ד כנפים לחיה שבמזרח וס"ד לחיה שבמערב וכן לצפון ולדרום, נמצאו כנפי ארבע חיות במספר נו"ר, וסימנך (דניאל ז׳:ט׳) גלגלוהי נו"ר דליק, וכן תרגם יונתן שיתא עשרה גפין לכל אפא ואפא, שתין וארבעה גפין לבריתא חדא והוי מנין גפיא דארבע בריתא מאתן וחמשין ושיתא גפין. ומשחרב בהמ"ק נתמעטו כנפי החיות, שכן דרשו רז"ל בחגיגה פרק אין דורשין, כתוב אחד אומר (ישעיהו ו׳:ב׳) שש כנפים לאחד, וכתוב אחד אומר (יחזקאל א׳:ו׳) וארבע כנפים לאחת להן, לא קשיא כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים, כביכול נתמעטו כנפי החיות, הי מנייהו אמעוט, אמר רב חננאל אמר רב אותן שאומרות בהן שירה, כתיב הכא (ישעיהו ו׳:ב׳) ובשתים יעופף וגו', וכתיב התם (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו, רבנן אמרי אותן שמכסות בהן את רגליהם, שנאמר (יחזקאל א׳:ז׳) ורגליהם רגל ישרה, אי דלא אמעוט מנא ידע עד כאן. מספר הכנפים שנתמעטו היו שמונה, לכל חיה וחיה שנים, ולדעת רבנן הן אותן שהיו מכסות בהן רגליהם, והיה זה כדי להזכיר עון העגל, ונשארו להן רמ"ח כנפים שבהן משרתים להקב"ה ואומרים שירה כנגד רמ"ח מצות שנצטוינו לעבוד בהן השם יתעלה, וכנגד אותן שמונה שנתמעטו יש לנו מצות ברית מילה לשמונה והיא המגינה עלינו בכל הדורות.

According to the opinion of Targum Yonathan the number of faces of the chayot were 64 and the combined number of wings were 256. In that case the meaning of the verse is: “each had four faces, i.e. each chayah had four faces and each face had four sides,” i.e. facing in each direction. The “four wings” of which the prophet speaks belonged to each of these 64 facets making a total of 256 wings. An easy way of remembering this are the words of Daniel 7,9 גלגלוהי נור דליק, “its wheels blazing flames.” When the Temple was destroyed the number of wings of these chayot were reduced. This resolves an apparent contradiction discussed in Chagigah 13 where it is pointed out that one verse (Isaiah 6,2) describes each of the chayot as having six wings whereas a similar verse in Ezekiel 1,6 describes the chayot as having four wings each. The answer given is that Isaiah prophesied and had visions at a time when the Temple was still standing. This is why the chayot had more wings than when Ezekiel prophesied at a time when the Temple had already been destroyed. The Talmud discusses whose wings were reduced in number, and Rav Chananel quoting Rav said that the ones who used to recite the songs of praise before the Almighty were the ones who had the number of their wings reduced. This is why the prophet writes in Ezekiel 1,6: “their legs were a straight leg,” suggesting that what had been several had been reduced to one.” In other words, the wings which in Isaiah’s vision had concealed the legs now were absent so that the legs were exposed. This is why in Isaiah 6,1 the prophet reports that with two of the wings the chayah (seraph) would fly whereas one chayah would call to the other: “Holy, Holy Holy, the Lord of Hosts, His presence fills the whole earth,” i.e. the text of the song. We read in Proverbs 23,5: “as soon as you focus on it is gone, riches grow wings, fly away heavenward like an angel.” The latter verse in Proverbs was understood by Rabbi Chananel as an allusion to the disappearance of the other two wings. The other sages, on the other hand, argue: “how would the prophet have known that in Isaiah’s vision these chayot had six wings? At that time their feet were not exposed due to the lower two of the six wings having covered them.” Thus far the Talmud. The total number of wings which the chayot were deprived of was eight, i.e. two were taken from each. According to the view of the other sages these eight wings were the ones which covered the feet of the chayot. This was sufficient to remind G’d of the sin of the golden calf, i.e. the chayot remained with 248 wings instead of the original 256, to intone the song corresponding to their 248 wings. We humans [counterparts of the angels] use the remaining 248 organs [our equivalent to the angels’ wings] to serve the Lord with each one to perform one of the 248 positive commandments. We compensate for the missing eight “organs” (wings) by circumcising our males on the eighth day after birth. It is this mitzvah which protects us throughout the generations.

ויש לך להשכיל כי הקב"ה כוון בבריאת האדם להיותו בארץ כאחד מן המלאכים שבשמים או כחיות הקדש, והנה האדם גוף אחד ומשתרגים ממנו חלקים מיוחדים כדמיון גוף האילן שמשתרגין ממנו ענפים ועלים, כן משתרגים מגוף האדם ארבעה אברים מיוחדים להיות האדם מרכבה כמו חיות הקדש ותשרה השכינה עליו, והם המוח והלב וברית לשון וברית מילה, ועל כן נצטוה בעטיפת הטלית להיות ארבע כנפות הטלית מחופפין על החיה, הוא שכתוב (דברים כב) גדילים תעשה לך על ארבעה כנפות כסותך, וזהו סוד הלשון שהזכיר במצוה זו מלת כנפים והיה יכול לומר על ארבעה צדי או רבועי. וכן הזכיר בכאן, על כנפי בגדיהם, הכנף פתיל תכלת, וכדי לרמוז מנין הכנפים והפנים שבכל חיה וחיה באה הקבלה להיות שמונה חוטין בכל כנף כדי שיהיו שלשים ושתים חוטין. וכשם שהחיה הנחלקת לארבע חיות מחופפין עליה הכבוד ושכינת עזו, כן גוף האדם שממנו נחלקים ארבעה אברים שהזכרנו נצטוה בטלית המחופף עלינו שיהיה הציצית לבן ושיתן בו פתיל תכלת כדי שיתדמה לחיות המרכבה, ואמנם הלבן הוא העקר, וזהו שאמרו מתחיל בלבן, ומסיים בלבן כי הוא בסוד התרועה שיש פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה.

In order to appreciate all this you have to remember that when G’d created Man He intended for our species to fulfill the role on earth which the chayot fulfill in heaven. Man is basically a single body, having branches, i.e. arms and legs, fingers and toes like the tree we described earlier. When one separates from this unit four specific organs which are to serve as the carrier of G’d’s entourage, מרכבה, so that as a result he becomes similar in function to the chayot in the celestial spheres, the presence of the Shechinah will come to rest on these four organs. They are: “the brain, the heart, covenant with the tongue [verbal promise to obey the commandments when the Israelites said: “we will do and learn” Ed.] and the organ on which the covenant Brit Milah has been performed. This is the reason that when we drape the talit around ourselves the four corners of the talit envelop the part of us corresponding to that of the chayah. This is the mystical dimension of Deut. 22,12: “you shall make tassels on the four corners of the garment with which you cover yourself.” This also explains the deeper meaning of the word כנף, כנפים, “wing or wings” which the Torah uses to describe the corners [instead of the usual word קרן, קרנות which is used to describe the corners of the Altar. Ed.] In order to remind us of the four faces and four wings of the chayot whose function in the heaven we are to duplicate on earth, our tradition (halachah) decided on the number of these tassels, i.e. eight for each corner to make a total of 32. Just as the “body” of the chayah was divided in the prophet’s vision into four separate parts, “faces,” whose task it is to conceal certain parts of the Shechinah, the attribute of כבוד, so the relevant part of the talit has to have white tassels to symbolise the chayot and a blue tassel to remind us of our counterparts in the celestial region which is perceived as blue. Nonetheless, the white fringes (tassels) are the more important ones as our sages taught in Menachot 39: “one begins with the white threads and one concludes the making of the tzitzit with the white threads” (the rings we wind around the upper third). The mystical dimension of this procedure parallels that of the blowing of the sound of the teruah, the broken sound of the shofar, which is also introduced by our first blowing an unbroken sound tekiah as well as our concluding with the same unbroken sound tekiah.

והנה הציצית והתכלת בדמיון הלולב והאתרוג, וכשם שהלולב והאתרוג מעכבין זה את זה כן הציצית והתכלת מעכבין זה את זה בזמן שהיה התכלת מצוי, אבל עכשיו שאין לנו תכלת מניח הלבן בלא תכלת כי הוא העיקר, והנה התכלת הוא האתרוג שנקרא הדר.

The relationship of the white tassels and the blue tassel are somewhat similar to the relationship of the Lulav, palm frond, to that of the Etrog, citron. Just as the absence of the Etrog or the Lulav invalidates the performance of the mitzvah, the whole procedure of the “four species,” so (when it is available) the absence of the blue thread or the white threads invalidates the whole commandment of tzitzit, i.e. one cannot pronounce a benediction over the parts of the mitzvah which is being put to use. Nowadays, when we do not have or do not know the correct color of the techelet, the blue to be used, this does not invalidate the performance of the mitzvah of tzitzit and we recite the appropriate benediction as long as white tassels are available as these are the principal part of the commandment. The “blue thread” of the tassels is to the commandment of ציצית what the אתרג which is known as הדר, beautiful, represents for the mitzvah of the four species, generally known as לולב.

ובמדרש תהלים (תהלים צ) והדרך על בניהם, והדרך זו תכלת שבמצות ציצית שישראל מתכסין בה שנקראו בנים למקום. ועוד דרשו, ציצית אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה, וכן דרשו בלולב לולב אין לו שיעור למעלה אבל יש לו שיעור למטה. וכדי שלא יפריד האדם בין הציצית והתכלת ולא יקצץ בנטיעות הוצרכו רז"ל לדרוש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, כלומר שלא יחשבו בה לומר שתי רשויות יש, רק ליחד בכל ביחוד שלם.

There is an interesting comment by Midrash Tehillim on Psalms 90,16 on the words והדרך על בניהם, “and Your glory by their children.” [normally, the Midrash understands this verse as G’d showing the patriarchs that we, their children, observe His commandments something for which they are entitled to feel some satisfaction. Ed.] The Midrash in question understands the word והדרך, “and Your glory (beauty)” as a reference to the blue thread of the tzitzit we, His “children” are to wrap ourselves in order to emulate Him. Furthermore, the sages taught in Menachot 42 that whereas there is no maximum length for these tassels there is a minimum length. The same applies for the Lulav for which the sages did not set a maximum size (as opposed to the Etrog) although they stipulated a minimum size. When our sages in Berachot 12 interpreted the words ולא תתורו אחרי לבבכם in our passage as meaning: “you shall not follow the inclination of your hearts resulting in heresy,” they understood this as a danger inherent in the distinction between the white and the blue threads of the tzitziyot which could lead a person to believe that the two colours represent two separate divine domains, a division of power between two deities. The manner in which the white and the blue threads of the tzitzit are to be joined together is meant to forestall such thinking.

ועוד אני מוסיף באור אם תסתכל בפסוק הנמרץ שאמר שלמה (משלי כד) ירא את ה' בני ומלך, שענינו על הדרך הזה, ירא ה' זו מצות ציצית, ומלך זו התכלת שהיא מדת המלכות ותכלית הספירות, וכדי שתיחד יחוד שלם ולא תקצץ אמר עם שונים אל תתערב, אל תחשוב בלבך שניות כי אם יחוד שלם, וזהו שדרשו רז"ל ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות, ולפי הענין הנזכר יהיה וראיתם אותו מלשון אות וסימן, כאלו אמר וראיתם חותמו, והוא חותם התכלת, ואם תזכה תבין.

I would add to this that if you will look closely at Proverbs 24,21: “fear the Lord my son and the king,” Solomon made it plain that he referred to different attributes of one and the same G’d. We can understand the white tzitzit as symbolising the attribute of Hashem, the attribute of Mercy, whereas the blue thread symbolises the attribute of G’d as “king,” i.e. as the attribute of Justice. This latter attribute is the function of the emanations. In order for it to be clear that we are to emphasise the basic unity of these attributes, Solomon concludes the verse we quoted with ”do not associate with those who keep changing,” in other words: “do not think in your hearts that there is a divided authority, but be certain that there is total unity even though G’d may manifest Himself with different facets.” This is the message in our verse: “do not follow the urges of your heart.” Following the urges of your heart is nothing but a form of heresy. When we approach the verses from this vantage point we can understand the word אותו in וראיתם אותו, as derived from the word אות, “a sign, a symbol,” [not a pronoun but a noun, Ed.] It is as if the Torah had written that when you look at the tzitzit you are looking at G’d’s “seal,” the symbol of His existence .

ובספר הבהיר תמצא מפורש, מאי טעמא דתכלת, משל למה הדבר דומה למלך ובתו שבקשו לילך למרחוק פחדו מאימת המלך נתן להם סימנים, פחדו מן הבת נתנה להם סימן, אמרו מעתה בשני סימנין אלו ה' ישמרך מכל רע ישמור את נפשך.

ובמדרש תנחומא ועשו להם ציצית, זש"ה (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר, הקב"ה נתן תורה לישראל להנחילם חיי העולם הבא ולא הניח דבר שלא נתן בו מצוה לישראל, יצא לחרוש צוהו (דברים כ״ב:ט׳) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, לזרוע (שם) לא תזרע כרמך כלאים, לקצור (שם כד) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו, למרוח, תרומה ומעשרות, ללוש (במדבר ט״ו:כ׳) ראשית עריסותיכם חלה תרימו, אכל, יברך על מזונו, לגזוז (דברים י״ח:ד׳) וראשית גז צאנך תתן לו, ילדה, יתן בכורה לכהן, לשחוט (שם) ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, (שם כב) כי יקרא קן צפור, שלח תשלח, שחט חיה ועוף (ויקרא י״ז:י״ג) ושפך את דמו וכסהו בעפר, בא ללבוש (דברים כ״ב:י״א) לא תלבש שעטנז, נולד לו בן ימול אותו וישמר מאשתו עתים ידועים, נטע נטיעות (ויקרא י״ט:כ״ג) וערלתם ערלתו, קבר מתו (דברים יד) לא תתגודדו, גלח שערו (ויקרא י״ט:כ״ג) לא תקיפו, בנה בית (דברים כ״ב:ח׳) ועשית מעקה לגגך, קבע שערים (שם ו) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, נתכסה בטליתו ועשו להם ציצית. משל לאדם שטבע במים מה עשה הקברניט, הושיט לו את החבל, אמר לו הנח החבל בידך ואל תניחהו שאם תניחהו אין לך חיים, אף כאן אמר הקב"ה לישראל כל זמן שאתם מדובקין במצות יש לכם חיים שנאמר (שם ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם היום, עד כאן.