במדבר

ויאמר מואב אל זקני מדין. והלא שונאים היו זה את זה שנאמר (שם לו) המכה את מדין בשדה מואב, כלומר שבאו מדין על מואב למלחמה, אלא מיראתן של ישראל עשו שלום ביניהם, משל לשני כלבים שהיו צהובין זה לזה, בא זאב על אחד מהם, אמר בלבו אם איני עוזרו היום הורג את זה ולמחר בא עלי, נתחברו שניהם על הזאב. ולמה נטלו עצה ממדין, לפי שראו שישראל נוצחים שלא כדרך העולם, אמרו מנהיגם של אלו במדין נתגדל נשאל להם מה מדתו, אמרו להם אין כחו אלא בפיו, אמרו אף אנו נבא עליהם באדם שאין כחו אלא בפיו. שהיו סבורים שמשה רבינו ע"ה כשאר אצטגנינין.

ויאמר מואב אל זקני מדין, “Moav said to the elders of Midian, etc.” The sudden consultation between two peoples whom we know as enemies of one another (Genesis 36,35) is remarkable. Fear of the Israelites drove these two people into each other’s arms. When two dogs which were fighting one another perceive themselves as being threatened by a wolf, they suddenly start to cooperate. Here too the survival instinct drove Midian and Moav to bury their hatchets. Why did the Moabites choose the Midianites to consult with? [There were other nations in the region. Ed.]. They had realized that Moses’ success was due to supernatural forces. Having learned that the leader of the Israelites, Moses, had spent many decades in Midian they wanted to find out more about his personality and abilities. The Midianites explained to their Moabite neighbors that Moses’ power was not of a military nature but lay only in his mouth. Thereupon the Moabites (Balak) decided to fight Moses by means of someone (Bileam) whose power was also in his mouth (Tanchuma Balak 3). They were under the impression that Moses was simply a superior astrologer.