בראשית

ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב. כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים.

ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, “the name of his wife was Mehetabel, daughter of Matred, daughter of Me-zahav.” The Torah provides these details to teach that the wife of Hadad was the daughter of a wealthy man whose entire pursuit in life was the amassing of material wealth. The gold was as plentiful in his house as water.

וע"ד המדרש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום, היו האלופים האלה תולדות עשו כפשט הכתוב, והוא דעת רז"ל שאמרו כולן ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, והיו עובדי אלילים ובעלי זנות ועושר גדול, גם המלכים גם האלופים. וזהו שאמרו בב"ר ושם אשתו מהיטבאל, מטיבי אלוהות היו, והיו מטיבין עצמן לאלילים. בת מטרד, משהיו מטיבין אותה לבעלה אחר כך היו טורדין אותה מבעלה. בת מי זהב, מן דעתרין אמרין מהו דהבא מהו כספא ע"כ. ומלמד שהיו תולדותיו של עשו רשעים. עוד יש בהם רמיזות לזרעו של עשו לדורות, שכן אמרו במדרש אלוף מגדיאל זה רומי. ובפרקי ר' אליעזר פרק ל"ח בשכר שפנה את כליו מפני יעקב אחיו נתן לו מאה מדינות משעיר ועד מגדיאל, ומגדיאל זה רומי שנאמר אלוף מגדיאל אלוף עירם ע"כ. והוא שהתנבא עליו דניאל (דניאל יא) ויתרומם ויתגדל על כל אל. ועל כן הזכירו בשם מגדיאל מלשון גדולה וממשלה רבה, והוא העשירי באלופים האלה, שכן הזכיר דניאל (דניאל ז) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון וגו'. והענין שעתידין למלוך על אדום עשרה מלכים והעשירי מהם ימלוך על רומי ומרומי תתפשט מלכותו על כל העולם. והאומה הזאת סתם הכתוב ענינה ולא פירש לנו את שמה, וכן מצינו שהנביאים יזכירו גודל ממשלתה תמיד אבל לא יזכירוה בשמה. וכן מצינו בדניאל (ז ד ה ו) שהמשיל המלכיות האחד באריה והשני בדוב והשלישי בנמר, ולא הזכיר שמה של חיה רביעית רק שהזכיר בה דחילא ואמתני ותקיפא יתרא ושנין די פרזל לה אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה. וכן ישעיה ע"ה הזכיר (ישעיה יג) משא בבל, משא מצרים, משא מואב, וכשבא להזכיר זאת אמר משא דומה אלי קורא משעיר שמר מה מלילה וגו'. ובמקום אחר הזכירו פריץ חיות הוא שאמר (ישעיה לה) לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים. וכן מצינו ירמיה הנביא שהזכיר המלכיות כולן חוץ המלכות הרביעית הזאת, הוא שאמר (ירמיה ה) על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף. ולא תמצא בכל התורה כלה שיזכיר החיה הזאת בשמה כי אם משה רבינו ע"ה ואסף המשורר שהזכירה יותר מפורש שפי' שם האומה ושם עירה שהיא רומי, הוא שאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער, ותמצא העין תלויה וישאר לך רמי. ומפני זה כשהזכיר כאן האלוף העשירי אלוף מגדיאל, שהוא רומז על רומי כפי מדרש רז"ל, הוסיף באור ואמר אלוף עירם, שאותיותיו מיער, כלומר אלוף מגדיאל זהו חזיר מיער. ואותיותיו מעיר על שם הכתוב (במדבר כד) והאביד שריד מעיר, שהוא עיר רומי. וכן הזכיר ישעיה ע"ה (ישעיה כה) כי שמת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, וזהו אמור על רומי, ואותיותיו גם כן ירעם, ועליו אמר דוד ע"ה (תהלים יח) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, שעתיד הקב"ה להאבידה. וכן התנבא עליה דניאל עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. וכן מצינו עובדיה שהתנבא על חרבן אדום בהסכמת ב"ד של מעלה, והוא שאמר במדרש למה נכתב חזון בשני נביאים בלבד, ישעיה ועובדיה, אלא חזון עולה ע"א, ישעיה קלל את אדום בב"ד של מעלה, ועובדיה דן לאדום בבית דין של מעלה. וכן דרשו בפרקי היכלות, עד שיאמר אדם לחברו הא לך רומי בפרוטה ויאמר לו אינה מתבקשת לי ע"כ. ועוד תמצא מכלל עשרה אלופים הללו אלוף עלוה, ובדברי הימים כתיב אלוף עליה, כדי להזכיר השם בשניהם שלם, ובא לרמוז על הדוברים סרה על ה' כי שקר בימינם, ויחפאו על ה' דברים אשר לא כן. וכענין שכתוב (תהלים ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. ואמרו בב"ר עד שלא מלך מלך בישראל נצב מלך באדום, שנאמר ואלה המלכים וגו', הדא הוא דכתיב נחלה מבוהלת בראשונה, זו מלכות עשו שקדמה בבהלה קודם מלכות ישראל, ואחריתה לא תבורך, (עובדיה כא) ועלו מושיעים בהר ציון וגו'.

A Midrashic approach to the verse commencing with the words “these are the kings who reigned in the land of Edom.” These kings were direct descendants of Esau as appears from the reading of the text. According to Shemot Rabbah 15,4 [not exactly, Ed.] these were all descendants of Esau, idol worshippers, indulging in promiscuous sex, and possessing great material wealth. Bereshit Rabbah 83,4 states that the name Mehetabel is an allusion to the fact that they tried to please many deities. The name “daughter of Matred” is interpreted as an allusion that she who had first been prepared and beautified for her husband was subsequently a source of trouble for her husband as the people of his generation indulged in illicit sex with her. The word “daughter of golden waters,” is an allusion to the material wealth of these people. They said of gold and silver: “so what?” (they had so much of it they did not treasure it). The whole paragraph teaches that the descendants of Esau were all wicked people. These verses contain further allusions to the characteristics of Esau’s descendants throughout the ages. We are told, in the same Midrash for instance, that the name אלוף מגדיאל “chieftain of Magdiel,” is an allusion to Rome and its Empire. In Pirke d'Rabbi Eliezer chapter 38 we are told that Esau received 100 provinces or countries during the period between then and the ascendancy of the Roman Empire as a reward for clearing out all of his belongings from the land of Israel at that time and leaving Yaakov free to live there unimpeded by his presence or the presence of any of his belongings. This is derived from the wording אלוף מגדיאל אלוף עירם, suggesting that the former name is that of a city, the latter that of a person. Daniel prophesied concerning the Roman Empire (Daniel 11,36) “The king will do as he pleases and he will exalt himself greater than any god, and about the G’d of the gods he will speak fantastic things.” This is why the term מגדיאל is applied to this king in the Torah, a reference to גדול, “great”. Actually, he was the tenth of these Alufim, ”chiefs.” This is what Daniel said (7,24) ”And the ten horns- from that kingdom ten horns will arise, and another will arise after them who will be different from the former.” What Daniel had in mind was that ten kings would arise of whom the tenth would rule over Rome, and that his Empire would spread from Rome outwards. encompassing most of the civilised part of the globe. Concerning that nation, the Torah did not provide us with its name. All our prophets also constantly mention the greatness of that Empire without revealing its name. Daniel, who compared various Empires to “the lion,” “the bear,” and to “the leopard,” did not reveal the name of the fourth beast to which the fourth Empire could be compared. All he said concerning this unnamed beast (7,7) was that “it is excessively terrifying, awesome and strong; with immense iron teeth, it was eating and crumbling and trampling the rest with its feet.” Isaiah (13,1) also speaks of messages to or concerning the Empire of Egypt, (19,1) the Empire of Babylon (15,1) and the Empire of Moav. When it comes to specifying to whom the fourth message is addressed, all he said was (21,11) “a call comes to me from Seir:” משא דומה אלי קורא משעיר, שמר מה מלילה, שמר מה מליל, “watchman, what of the night? Watchman what of the night?” Elsewhere (Isaiah 35,9) the prophet speaks of ”no lion shall be there, no ferocious beast shall set foot on it, these shall not be found there but the redeemed shall walk it.” We also find that the prophet Jeremiah mentions all these various Empires without naming the last one. Compare Jeremiah 5,6: ”therefore the lion of the forest strikes them down, the wolf of the desert ravages them; a leopard lies in wait by their towns whoever leaves them will be torn to pieces.” In the whole Torah only Moses, and in Psalms only Assaph, mentions the name of the fourth beast. The name עירם is a reference to Rome and it is the subject of Psalms 80,14 in Assaph’s psalm where he wrote יכרסמנה חזיר מיער, “wild boars gnaw at it (Israel).” You will note that the letter ע in the word מיער has been suspended above the line. leaving the letters that remain as an allusion to Rome, i.e. רמי, this is why here when the tenth chief is mentioned, the Torah amplifies by adding the word עירם in addition to the name אלוף מגדיאל, the letters in the word עירם being the same as those in Assaph’s psalm where he speaks of מיער. In other words: “who is this אלוף מגדיאל? Answer: none other than the חזיר מיער, the wild boar mentioned in Psalms 80,14. The letters in the word עירם may be read as מעיר, an allusion to Numbers 24,19 והאביד שריד מעיר, “he (the redeemer of Israel) will destroy the remnant of the city (Rome).” Isaiah 25,2 may also be understood in the same vein כימת מעיר לגל קריה בצורה למפלה, “forYou have turned a city into a stone heap never to be rebuilt.” The letters in the word מעיר can also be rearranged to read ירעם. Concerning this word, David said in Psalms 18,14 וירעם בשמים ה’ ועליון יתן קולו ברד וגחלי אש, that in “the future the Lord will thunder from heaven, the Most High will give forth with His voice- hail and fiery coals.” He will destroy Rome. Daniel prophesied similarly concerning the end of the Roman Empire when he wrote in Daniel 7,11 “I was watching. Then because of the sound of the haughty words which the horn spoke, I watched till the beast was slain and its body destroyed and consigned to the fire’s burning” The prophet Ovadiah also prophesied concerning the destruction of Edom when he wrote (Ovadiah 1) that the Celestial Court had ordained the destruction of Edom and his entire prophecy concerns only this subject and the justification for the destruction of Edom. The Midrash (Yalkut Shimoni near the end of Isaiah) remarks that only two prophets described their prophesies as חזון, “a vision,” i.e. Isaiah and Ovadiah. The numerical value of the combined letters in that word totals 71. Isaiah cursed Edom in the Celestial Court, whereas Ovadiah judged Edom in that same Court. There is a book called פרקי היכלות, from which our author quotes on occasion in which the various afflictions that Rome will experience in the future are discussed, i.e. that the decline of that Empire will be so drastic that a person will offer it for sale for a small copper coin and he will not find anyone willing to buy it even at that price. Included in these ten אלופים you also find one who is described here as אלוף עלוה, whereas in Chronicles I 1,51, he is described as אלוף עליה. In order to maintain the uniformity of the Torah and to counter accusations of inaccuracy, the name in Chronicles is read as אלוף עלוה just as in the Torah. The reason the spelling is different is that it is an illusion to the negative characteristic of the descendants of Esau who speak untruths and do not even write their names truthfully. Psalms 144,8 alludes to such practices and refers to people who speak lies in order to make G’d’s words appear not to be true. Bereshit Rabbah 83,1 describes the fact that in the early stages, before Israel had kings of its own, the Edomite nation was in a state of some turmoil, as evident from the fact that their leaders are referred to as merely אלופים, whereas subsequently, after the Israelites had elected a king, the Edomites were presided over by kings who possessed the authority which the word implies. Eventually they would suffer the fate predicted in Ovadiah 21 when “the liberators would march up on Mount Zion to wreak judgment on Mount Esau; and dominion shall be the Lord’s.”

ועל דרך הקבלה. ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום. ירמוז על העולמות שברא הקב"ה במדת הדין קודם שברא העולם הזה, וקודם שיתגלה מלכותו בעולם הזה, זהו לפני מלך מלך לבני ישראל, ומכאן שהיה בונה עולמות ומחריבן עד שברא את אלו ושתף בהם מדת הרחמים, ולא אוכל לפרש כי הדברים עמוקים נשגבים ונעלמים עומדים ברומו של עולם.

A kabbalistic approach to the above chapter: The words: “and these are the kings who reigned over the land of Edom,” are an allusion to the numerous worlds G’d had created (prior to our universe) and before He had manifested Himself as G’d in this universe. This is meant by the words לפני מלך מלך לבני ישראל, “before a king reigned for the Israelites.” During this period G’d “experimented” by creating worlds and then destroying them until eventually, He co-opted the attribute of Mercy and created the present universe. I am unable to explain all these things in detail as they are beyond me.

ומדרך הקבלה הנאמנה אתה צריך לדעת כי אין הפרש בין פסוק היחוד והוא פסוק שמע לפסוק ותמנע, ואין הפרש בין פרשת ואלה המלכים ופסוק ושם אשתו מהיטבאל, לפסוק (שמות יד) ויסע מלאך האלהים ועשרת הדברות, כי הכל ענין אחד וקשור אחד.

ויש לך להסתכל כי המלכים האלה הם ח', ועם האשה מהיטבאל הם ט'. ויש לתמוה מה טעם להזכיר שם האשה במלך הזה יותר מבשאר המלכים הנזכרים בפרשה, ומי יתן וידענו האשה הזאת מי היתה שלא מצאנוה בכל התורה זולתי במקום הזה, ומה התועלת המגעת אלינו כשהזכיר הכתוב את שמה.

ועתה אשכילך ואורך הענין, ואומר תחלה כי קרא שם המלך האחד הדד ושם השני הדר, ושניהם מלשון הוד והדר שהם מדות, ופירוש הדד בן בדד י"ג מדות הנכונות והנמשכות מי' ספירות והמשכיל ימצא. ודבר ידוע כי י"ג מדות הן מנהיגות העולם השפל הזה שהוא עולם הבחינה ועל כן קראו עוית לפי שבו יצר הרע המעוות דרכו של אדם, ושם יצא משפט מעוקל לפי מחשבת הרואים. ואמר וימלוך תחתיו הדר ושם עירו פעו, כי משם פורחות הנשמות, ועירו מלשון עיר וקדיש. ושם אשתו מהיטבאל, המקבלת ממנו נקראת מהיטבאל לפי שהיא מדת טובו של אל שעליה נאמר למשה (שמות לג) אני אעביר כל טובי על פניך, ונקראת גם כן אל, ונאמר למשה (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, כי טוב האדם ביתו. וכשאמר בת מטרד הוסיף לפרש כי אשתו שהזכיר לא תבין בה אשה ממש, כי אם מלשון מדה (מלכים א) אלפים בת יכיל. ופירש עוד ואמר כי היא מטרדת המחשבה, כי ממנה היה טעותו של אחר שאמרו עליו חכמי האמת קצץ בנטיעות. וחזר ופירש עוד כי היא מדה כלולה מרחמים ודין, וזהו שאמר בת מי זהב, כלומר מדה של רחמים ודין, כי השכינה הנקראת בת כלולה משש קצוות שבהם רחמים ודין. עוד ידוע מחכמת לשוננו הקדושה כי אות דל"ת מתחלפת באות תי"ו באותיות דטלנ"ת, ואם כן מלת מטרד כמו מטרת, והוא תרגום של משמרת. ובמזמור (תהלים קכא) אשא עיני ששה פעמים שמירה כנגד ששה קצוות. ועד כאן דבר בעליונים מכאן ואילך מדבר בתחתונים שהם אלופי עשו, הוא שכתוב אחריו ואלה שמות אלופי עשו למשפחותם. והמקום יראנו נפלאות מתורתו ויאיר עיני שכלנו באור השגתו ויזכה אותנו לנבואת הושע, להיות הלב בידיעתו כשחר נכון מוצאו, וכמעין נובע, שכן נמשלה התורה למעין, הוא שאמר שלמה ע"ה (שיר ד) מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וכן כתוב לעתיד (ישעיה יב) ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה.

I will now proceed to enlighten you about this subject. The Torah first mentions that one of the kings was called Hadad (verse 35) whereas in verse 39 we are told that a King by the name of Hadar followed the King Baal Chanan. Both these names are derived from the expression הוד והדר both of which expressions describe attributes, character traits. The meaning of the name (הדד (בן בדד whose letters comprise a numerical value of 13 is that that King possessed 13 character traits. These traits derive from the ten emanations (the numerical value of the word בדד, whereas בן means “derived from”). The 13 characteristics are the ones required to guide this terrestrial universe along the lines G’d desires. This world is also perceived as the world of בחינה, “perceptions”, i.e. in which we have to decide what is right and what is wrong and act accordingly. [I believe the term is borrowed from the writings of the author of Chovot Halevovot and means that by means of observing both the evidence of our eyes that there was a Creator, etc., as well as the evidence of history and how G’d revealed His attribute of Mercy as well as that of Justice, we can form a more or less accurate picture of both the wisdom and the Justice which are the foundations of this universe. Ed.] Hadad called the name of the city which was his capital עוית, “something corrupt,” to symbolise the presence of the evil urge which is bent on corrupting man. It was a place from which onlookers perceived perverted justice as emanating. In verse 39 the Torah goes on to write וימלך הדר תחתיו, “Hadar ascended the throne in his place, and the name of his capital was פעו, (a reference to flying creatures)” as the souls would fly from there. The word “his city (capital)” i.e. עירו, is derived from the expression עיר וקדיש, in Daniel 4,10, i.e. “a wakeful flying angel.” The wife of this Hadar was called מהיטבאל, Mehetabel, a reference to the attribute of “goodness” which G’d promised Moses to let parade in front of him (compare Exodus 33,19). This attribute is also known as אל seeing that G’d had said of Moses [to Miriam and Aaron in Numbers 12,8, Ed.] that the latter was thoroughly at home and trusted in G’d’s entire “house,” i.e. in His universe. The house is the place where a human being feels “good,” at ease. When the Torah continued to describe Mehetabel as “the daughter of Matred,” this is a euphemism and does not refer to Matred being an actual mother of Mehetabel and her as being a biological daughter of someone called Matred. The expression בת מטרד means that Mehetabel in turn was a derivative of the major attribute Matred. We find the term בת as meaning a measure (attribute) in Kings I 7,26 where the size of the basin in which the priests washed their hands before proceeding to perform Temple service is described as containing 2000 such measures of water. This attribute was capable of misleading man’s thoughts as our sages said when they sought to explain how Rabbi Elisha ben Avuyah (known as אחר, “the other one, the heretic,” as he took the wrong theological-philosophical turn). The Talmud Chagigah 14 described this Elisha as becoming guilty of קצץ בנטיעות, becoming a heretic in his thinking. The Torah here explains further that this attribute (Matred) was one which was composed of a combination of Mercy and Justice; the Torah alludes to this by calling it בת מי זהב, “a derivative of water and gold.” The Shechinah, which is also known as בת, is perceived as radiating in 6 directions all combining elements of the attribute of Mercy as well as elements of the attribute of Justice. We also know that the letter ד in the Holy Tongue is sometimes substituted for by the letter ת, so that the word מטרד could be understood as מטרת, the Aramaic translation of משמרת, “protective supervision.” In Psalm 121 we encounter this word (שמר) no fewer than 6 times when the psalmist describes G’d as watching over him in every direction. Up until now, the Torah spoke about what goes on in the celestial regions of the universe. From here on it addresses itself to what goes on in our terrestrial regions. These “lower” regions are presided over by “mere” אלופים, mortal chiefs, rather than מלכים, “kings, celestial attributes, forces.” May the Lord grant us the wonderful insights which the prophet Hoseah prayed for (Hoseah 6,3) when he described the heart as gaining knowledge of G’d comparing this new-found knowledge to a fountain of water gushing forth. After all, the Torah has been compared to a fountain of water as we know from Solomon who is on record in Song of Songs 4,15 מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, “purified in a garden spring, a well of living waters flowing clean from the Lebanon.” We also have an assurance from the prophet Isaiah 12,3 concerning the future insights we shall be accorded when he wrote ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה, “and you will draw waters joyfully from the fountains of salvation.”