דברים

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר. הרי שלש שמות, וכתיב (דברים ד׳:מ״ח) ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי שנקראו לו ארבעה שמות, חרמון, שריון, שניר, שיאון. ולמה הוצרכו ליכתב, להגיד שבחה של א"י שכל אחד ואחד ממלכי האומות היה קורא שם מקומו בשם א"י, כזו שארבע מלכיות מתפארין בה, זה אומר על שמי נקראת וזה אומר על שמי נקראת.

צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר, “The people of Tzidon would call Mount Hermon Siryon, whereas the Emorite would refer to it as Senir.” We find here three separate names seeing that in Deut. 4,48 Mount Hermon is also called Siyon. Why did the Torah have to record all these names of Mount Hermon? It was to give us an idea of the prominence and esteem in which the land of Israel was held. Everyone of these respective nations (their kings) would refer to his own land by a name reflecting a location in the land of Israel. [By calling his capital Mount Hermon in their language, they would pay tribute to that Mountain in Israel and to their own standing in Israel. Of course, in their arrogance, they would make believe that the Israelites had named their mountain to correspond to the capitals of their own respective countries. Ed.] (Sifri Eykev 37).