דברים

אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה. דרשו רז"ל בסדר עולם, אשר ירשו אבותיך וירשתה, ירושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית אין להן. כלומר ירושה ראשונה שקדשה יהושע לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא יש להן ושניה גם כן שקדשה עזרא ובית דינו לשעתה ולעתיד לבא יש להן, שלישית אין להן, אינה צריכה קדושה שהרי מקודשת ועומדת היא על ידי עזרא ובית דינו שקדשה לשעתה ולדורות, כן פירש הרב מורי ר"ש נ"ע.

אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, “to the land which your forefathers had inherited, and you will inherit it.” Our sages in Seder Olam (chapter 30, an ancient historical text) have explained that the words: “which your forefathers inherited, and you will inherit it,” mean that whereas they inherited it twice, they did not (need to) inherit it a third time. The first time the people inherited the land and sanctified it by their presence was under Joshua. This sanctification remained effective only until their expulsion and the destruction of the Temple. The second sanctification (and inheritance) occurred during the time of Ezra. That sanctification was for all times so that after the present exile there is no need to inherit and sanctify the land once again. This is how my teacher Rabbi Shlomo Aderet, may his light shine, explained this matter to me.

ויתכן לומר ירושה ראשונה ושניה יש להן, שירשו ארץ ישראל בראשונה ובשניה, בראשונה על ידי יהושע ובשניה על ידי עזרא, אבל לא ירשו שאר ארצות, אבל שלישית לא תהיה להם ירושת הארץ לבדה אלא כל העולם, וזהו שאמר והיטבך והרבך מאבותיך, ולכך הזכיר בשני הבתים ירושה, ובשלישי הזכיר מעלה היתרה על שניהם. וזה דומה למה שדרשו במקום אחר, מפני מה כל השירות כלן בלשון נקבה ושיר של עתיד בלשון זכר, דכתיב (תהילים צ״ו:א׳) שירו לה' שיר חדש, וכתיב (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה, מה נקבה זו מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת כך ישראל נגאלין וחוזרין וגולין, אבל לעתיד משיהיו נגאלין שוב אינן גולין, ועוד מה נקבה זו נוטלת עשור נכסים, כך ישראל בגאולה ראשונה כבשו שבעה עממין, שהן אחד מעשרה לשבעים אומות אבל לעתיד לבא עתידין שיירשו כל העולם כולו כזכר היורש כל נכסי אביו, דכתיב (יחזקאל מ״ח:ל״ג) שער יששכר אחד שער זבולן אחד.

It is possible to explain our verse as meaning that whereas the first and second inheritance by the Jewish people extended only to the land of Israel, the third inheritance will include entitlement to any part of the globe. This is what the Torah means in our verse when it writes: “He will do good for you, and increase you more so than for your forefathers.” This is why the expression “inheritance” is used by the Torah in connection with the period of the first two Temples, but not in connection with the future. The expression used in that connection clearly envisages an additional distinction the Jewish people will enjoy then. This is similar to what our sages (Shir Hashirim Rabbah 1,37) expounded on as the reason why whenever we read about the word שירה in the Bible it is feminine, except when the song refers to events in the future, such as in Psalms 96,1 or Isaiah 26,1. It is the nature of a woman to become pregnant and give birth and to experience the same procedure time and again. The redemption of the Jewish people in the future will be a final redemption, something not needing to be repeated. This is why, when the Bible speaks of such times, the song sung then will be a masculine song, i.e. שיר חדש. It is the function of the male to inherit his father’s property absolutely, once and for all, as distinct from when daughters receive such an inheritance, as an emergency and interim measure. (Compare Ezekiel 48,33: שער יששכר אחד, שער זבולון אחד, “the gate of Issachar — one; the gate of Zevulun — one.”)

ובמדרש תנחומא בסוף סדר שופטים (זכריה י״ג:ח׳) והשלישית יותר בה, שאינן מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולה מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק, עד כאן. ועוד באלה הדברים רבה, (דברים א׳:ח׳) לתת להם ולזרעם אחריהם, לתת להם אלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם לימות המשיח.

Midrashim link the verse in Ezekiel with Zecharyah 13,8 describing the destruction of two thirds of the inhabitants of Israel. Midrash Tanchuma Shoftim 9 on the words לתת להם ולזרעם אחריהם, “to give to them and to their descendants after them,” breaks up this verse into three sections. The words לתת להם refer to the people leaving Egypt; the word ולזרעם refers to the immigrants in the time of Ezra, the word אחריהם refers to the eternal redemption. In a Midrash in Devarim Rabbah (not found in our editions, see Pesikta Zutrata on Deut.1,8), לתת להם refers to the people leaving Egypt, ולזרעם refers to the immigrants to Babylonia, אחריהם refers to the returnees during the messianic epoch.