שמות

וה' נהג רוח קדים. וה' הוא ובית דינו. רוח קדים מוכנת לפורענות לעולם, במצרים כתיב וה' נהג רוח קדים, בים כתיב (שמות י״ד:כ״א) ויולך ה' את הים ברוח קדים, בשני שבטים כתיב (ירמיהו י״ח:י״ז) כרוח קדים אפיצם לפני אויב, בעשרת שבטים כתיב (הושע י״ג:ט״ו) יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבוש מקורו ויחרב מעינו, בזמן הגלות כתיב (ישעיהו כ״ז:ח׳) הגה ברוחו הקשה ביום קדים, בצור כתיב (יחזקאל כ״ז:כ״ו) רוח הקדים שברך בלב ים, ביונה כתיב (יונה ד׳:ח׳) וימן ה' רוח קדים חרישית, בפורענות גוג ומגוג כתיב (תהילים מ״ח:ח׳) ברוח קדים תשבר אניות תרשיש.

וה' נהג רוח קדים, “and G’d guided an easterly wind, etc.” As on previous occasions, the letter ו at the beginning of the name of G’d is an allusion to the celestial tribunal working together with G’d. An easterly wind is perceived as a forerunner to disaster striking on earth. We find that wind in evidence in 14,21 prior to the Egyptians drowning in the sea after the sea had been split to allow the Israelites to cross safely. Jeremiah 18,17 wrote concerning the surviving tribes of Yehudah and Binyamin “I will scatter them in front of the enemy like an easterly wind.” Concerning the other ten tribes (prior to their exile) Hoseah 13,15 writes: “a blast of the easterly wind from the Lord will come blowing up from the desert and it will dry up its fountain and his spring will be parched.” Describing Israel going into exile, Isaiah 27,8 writes: “assailing them wih fury unchained, His pitilesss blast of the easterly wind bore them off on a day of gale.” There are more such quotes to be found in the Bible pertaining to an association between an easterly wind and disaster.

הבקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה. רוח מזרחית הביאה הפורענות ורוח מערבית סלק את הפורענות הוא שכתוב ויהפך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה ויתקעהו ימה סוף, ומה שאמר הבקר היה לפי שפורענות הרשעים בבקר, וכן אמר הכתוב (תהילים ק״א:ח׳) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, והזכיר משה בפורענות קרח (במדבר ט״ז:ה׳) בקר ויודע ה' את אשר לו, וכנגדו מצינו ישועת הצדיקים בבקר שנאמר למשה (שמות ל״ד:ב׳) והיה נכון לבקר וכתיב (ישעיהו ל״ג:ב׳) היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה, וכתיב (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך.

הבוקר היה ורוח הקדים נשא את הארבה, “when it had become morning, the easterly wind had carried the locusts.” The easterly wind brought disaster with it, whereas a westerly wind removed disaster. This is why the Torah wrote (verse 19) Hashem turned back a powerful west wind; it carried the locusts away toward the sea and spewed it out there. The reason the Torah had spoken about “it was morning,” is an allusion to the fact that usually disaster strikes the wicked in the morning. We have scriptural support for this from Psalms 101,8: “each morning I (G’d) will destroy all the wicked of the land.” When Moses predicted the disaster which would strike Korach and his fellow rebels, he said (Numbers 16,5) “in the morning G’d will make known who is His and who is holy.” We also find that the salvation of the righteous occurs in the morning such as in Exodus 34,2 where G’d told Moses to be ready in the morning to ascend the mountain and to receive the replacement of the first set of tablets which he had smashed. Isaiah 33,2 also speaks of salvation for the righteous in the morning when he writes: ”be their arm every morning, also our deliverance in time of stress.” Lamentations 3,23 also refers to G’d’s mercies being renewed every morning and His grace being ample.