ויקרא

וכתבת קעקע. פירש רש"י ז"ל כתב המחוקה ותקוע שאינו מחוק לעולם, שמקעקעו במחט והוא משחיר לעולם קואר"ה בלע"ז. ודרשו רז"ל בתורת כהנים יכול אפילו כתב ולא קעקע יהא חייב תלמוד לומר קעקע, אי קעקע יכול אפילו קעקע ולא כתב, תלמוד לומר וכתב, הא כיצד אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע בדיו או בכחול ובכל דבר שהוא רושם. ר"ש בן יוחאי אומר אינו חייב עד שיכתוב שם ה', שנאמר וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה', כלומר לא תתנו בכם שמי שהוא ה'.

וכתבת קעקע, “nor a tatoo.” Rashi understands this to mean something engraved on one’s flesh (skin) in an indelible manner. The word would be related to תקוע, “firmly in place.” The procedure is that one “writes” with a needle beneath the skin. The area remains black forever. Our sages in Sifra Kedoshim 6,9 remark that seeing one might have thought that the mere writing on the skin would have been culpable, the Torah adds the word קעקע, to tell us that unless this writing is of such a permanent nature no penalty is incurred. At the same time, had the Torah written only the word קעקע I would have thought that the fact that an indelible mark had been made this would already have been a culpable offense, therefore the Torah had to write the words כתבת קעקע, “an indelible inscription performed with a needle-like instrument.” According to Rabbi Shimon bar Yochai, as long as the writing did not include the tetragrammaton one is not liable to the penalty for violating this commandment. He derives this rule from the ending of our verse, אני ה', meaning that unless the name of G’d was part of the inscription there is no penalty. The whole verse could be translated as: “do not inscribe My name on your flesh in an indelible manner.”