Group None

והטעם שיהי' דברים קשים להלומדים ודברים רכים להמוני עם, הגם שנלמד מהש"י שאמר למשה רבינו ע"ה בתחלת קבלת התורה (שמות יט, ג) כה תא"מר לבית יעקב ות"גיד לבני ישראל, ודרשו חז"ל שיהא נוח לזה וקשה לזה, מ"מ צריך טעמא. לזה ביאר כאן טעמו של דבר, כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב, והענין כי דשא שהוא עשב קטן ורך, גם רוח סערה אינו מזיק לו, מה שאין כן העשב שהוא גדול וקשה, אם יבוא רוח סערה עליו יושבר, וכמו שדרשו בש"ס (תענית כ.) לעולם יהא רך כקנה וכו'. והנה אמרו חז"ל (זח"ג רכז:) מפני שיבה תקום (ויקרא יט, לב), קדם שיבה דילך. כי יבשה אותיות שיבה וכו', ות"ח שעבר עבירה ביום ודאי עשה תשובה בלילה (ברכות יט.) קודם שנתייבש. מה שאין כן המוני עם עשב יבש וגדול, צריך כרביבים עלי עשב, שיהיה נוח שלא ישבר.