Group None

ואגב נראה לי לבאר ש"ס פרק ה' דברכות (לא.), תני מרי ברי' דרב הונא ברי' דרב ירמיה בר אבא, אל יפטור אדם מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, שמתוך כך זכרהו. וכבר רבו המפרשים בזה. ואענה חלקי, ותחלה הי' נראה לי בדרך הלצה, להודיענו בענין דרך ארץ דבר נאות, כשהאורח הולך אל החכם לקבל פניו, או לאבירי רועי הדור, שמעתי כי הנוהג אצלם שיאמר לאחד ממשרתיו או לאחד מבני ביתו שיעשו לווי' אל האורח, ובזה ירגיש האורח שאינו חפץ בהתחברו עמו, רק שיפטור וילך לדרכו, ואם לא ירגיש ויצטרך לומר במפורש הרי זה מלבין פניו. וז"ש אל יפטור מחבירו אלא מתוך דבר הלכה, ר"ל שרוצה לפטור מחבירו אל יאמר מפורש, אלא מתוך עסק ענין הליכה הנקרא הלכה, שידבר מזה הענין כמו במשל הנ"ל, אזי יזכור וירגיש האורח וילך לו, וק"ל. ומזה תבין גם כן בעניני עבודתו יתברך להבין רמיזותיו, לבל יהי' כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן (תהלים לב, ט), והבן.