Group None

ולי נראה על פי דקדוק א', דהל"ל שבת אחד, מאי ראשונה, דהא כתבו התוספ[ו]ת בפרק ט' דשבת (פז: ד"ה כאשר צוך) שאין זה הי' בשבת ראשונה וכו'. לכך נראה לי, דלפי הוצעה הנ"ל אין מקום לגאולה כי אם בשמירת שבת א' על כל פנים, בזה יבואר קושיא א', הא קיימא לן בבנתיה דר' מאיר דאישתבאן וכו', דאמר וכי עביד רחמנא ניסא לשיקרא וכו', יעו"ש, ואם כן ישראל שהיו במצרים עובדי עבודה זרה, כמו שטען שר מצרים הללו והללו עובדי עבודה זרה, מאי שנא אלו מאלו וכו', ואיך נעשה להם נס בשבת הגדול בענין קשירת ושחיטת עבודה זרה שלהן של מצרים בשחיטת השה. וצריך לומר ששמרו אותו שבת, ואפילו עובדי עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו (שבת קיח:), שפיר נעשה להם נס וזכו לגאולה מצד שמירת שבת. ואם כן שבת א' שמרו על כל פנים, אפס שאחר כך עבר בים צרה (זכריה י, יא) פסל מיכה (סנהדרין קג:), ואז הי' צריך ב' שבתות, דהיינו שבת א' לכפר, וא' להספיק לגאולה, וז"ש (אלמלא) [אלמלי] שמרו שבת ראשונה, ר"ל לבד האחר לכפר, ומה שזה סתם זה מפרש, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וק"ל.