Group None

ולולי דברי הנ"ל, יש לתרץ ענין מאמר שבת ראשונה, ומאמר ב' שבתות, שאינו סותר. והוא, דבארתי בענין שכר מצוה מצוה, ומצוה גוררת מצוה (אבות פ"ד מ"ב), יעו"ש. ובענין שבת אמרו (שבת קיח:) כל המענג שבת נותנין לו משאלות לבו, ובודאי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה מתאוה למאתיים (עי' קה"ר א, יג), והתענוג שיש לו ממצות שבת זהו שכרו, שאין מבקש שום תענוג יותר מתענוג המצוה עצמו, הגם שבאמת יש ויש כפלים לתושיה, מכל מקום החכם בעבודת הש"י מצייר בדעתו אלו לא הי' שכר על המצוה רק זאת התענוג של המצוה עצמו שהתענוג בו, ומאחר שזה יחשב לו לשכר, התענוג של השבת, והוא חצי תאותו, שמתאוה עוד לשבת, ונותנין לו משאל[ו]ת לבו שישמור ויתענג ב' שבתות. ואם כן אלו שמרו שבת ראשונה, שעיקר שבת כהלכתו הוא התענוג, שנאמר (ישעיה נח, יג) וקראת לשבת ענג, אם כן הי' מתאוה עוד לשבת, והי' בידו ב' שבתות, אלא שמע מינה דגם שבת ראשונה לא שמרו, והבן.