Group None

והיתה התשובה, שאין כוונת חז"ל לאוכלי המן דוקא, דאם כן סתרי הפסוקים שזכרנו, אלא צ"ל שאין התורה ניתנה לאדם כי אם שיהי' בו מדת של אוכלי המן, שהוא האמנה ומדת ההסתפקות, שיצאו למדבר ס' רבוא בלא מזון ולחם כי אם עגות מצות שעשו במצרים בחיפזון, ומצד ההבטחה והאמנה שהאמינו בו יתברך ירד להם המן. וגם הי' בהם מדות ההסתפקות עמר לגולגולת דבר יום ביומו, והאמינו בו יתברך שכל יום יבוא עם פרנסתו, ולא דאגו היום פרנסת מחר. כך התורה אי אפשר שיתן לאדם הרודף המותר[ו]ת ומחוסרי האמנה, כי לא בשמים היא וגו' (דברים ל, יב) לא בתגרין וכו' (עירובין נה.), כי אם באיש השלם הרוצה להתקרב אליו יתברך לא לתשלום שכר, כי שכר מצוה מצוה (אבות פ"ד מ"ב), ר"ל שנחש[ו]ב לו לשכר מצוה המצוה עצמו שזכה מן הש"י לעשות המצוה. או י"ל שהוא רוצה ליתן שכר להש"י עבור שזיכה לו מצוה, והשכר הוא מצוה ב' שעושה להש"י על שזכה במצוה א'.