ברכות

ברכות פרק ט הרואה - [מַתְנִיתִין. הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בּוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ" וְכוּ']. גְּמָרָא. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דְּאָמַר קְרָא: (שמות יח) "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִיל אֶתְכֶם" וְגוֹ'. אַנִיסָא דְּרַבִּים מְבָרְכִינָן, אַנִיסָא דְּיָחִיד לָא מְבָרְכִינָן? וְהָא הַהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאָזִיל בְּעֵבֶר יְמִינָא, נָפַל עֲלֵיהּ אַרְיָא, אִיתְעָבִיד לֵיהּ נִיסָא וְאִתְּצַל מִינֵיהּ. אָתָא לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא וְאָמַר לֵיהּ: כָּל אֵימַת דְּמָטִית לְהָתָם, בְּרִיךְ: "בָּרוּךְ (המקום) שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה". וּמַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא הֲוָה קָאָזִיל בְּפַקְתָּא דַּעֲרָבוֹת, וְצָחָא לְמַיָּא. אִיתְעָבִיד לֵיהּ נִיסָא, אִיבְרִי לֵיהּ עֵינָא דְּמַיָּא וְאִישְׁתִּי. וְתוּ זִמְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזִיל בְּרִיסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא, וְנָפַל עֲלֵיהּ גַּמְלָא פְּרִיצְתָּא, אִיתְפַּרְקָא לֵיהּ אֲשִׁיתָא, עַל לְגַבָּהּ. כִּי מָטָא לַעֲרָבוֹת בְּרִיךְ: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּעֲרָבוֹת וּבְגָמָל", כִּי מָטָא לְרִיסְתְּקָא דִּמְחוֹזָא בְּרִיךְ: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בְּגָמָל וּבַעֲרָבוֹת". אַמְרֵי: אַנִיסָא דְּרַבִּים, כֻּלֵי עָלְמָא מְבָרְכֵי, אַנִיסָא דְּיָחִיד, אִיהוּ חַיָּב לִבְרוּכִי.

תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה מַעְבְּרוֹת הַיָּם וּמַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וְאֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ לִזְרֹק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה בְּשָׁעָה שֶׁעָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִלְחָמָה בַּעֲמָלֵק, וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ, (כל הרואה אותם) [עַל כֻּלָּן], צָרִיךְ שֶׁיִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם. בִּשְׁלָמָא, מַעְבְּרוֹת הַיָּם, דִּכְתִיב: (שמות יד) "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה". מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, דִּכְתִיב: (יהושע ג) "וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים וְגוֹ' וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹבְרִים בֶּחָרָבָה". אֶלָּא מַעְבְּרוֹת נַחֲלֵי אַרְנוֹן, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (במדבר כא) "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה', אֶת וָהֵב בְּסוּפָה" וְגוֹ', תָּנָא: "אֶת וָהֵב בְּסוּפָה", שְׁנֵי מְצֹרָעִין הָיוּ, וְהָיוּ מְהַלְּכִין בְּסוֹף מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וְכִי הֲווּ חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, אַתּוּ אֱמוֹרָאֵי, (טשו להו בנחלי ארנון) עַבְדֵי לְהוּ נְקִירוּתָא (ויתבי) [וְטַשׁוּ] בְּהוֹן. אַמְרֵי: כִּי חַלְפֵי יִשְׂרָאֵל [הָכָא], (חלפינן עלייהו) נִקְטְלִינָן לְהוּ, וְלָא הֲווּ יַדְעֵי, דְּאָרוֹן קָא מַסְגִי קַמַּיְהוּ דְּיִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה (קא מאכי) [מֵמִיךְ לְהוּ] טוּרֵי מִקַּמַּיְהוּ. כֵּיוָן דְּאָתָא אָרוֹן, דַבִּיקוּ טוּרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי וּקְטַלִינוּן, וְנָחַת דְּמַיְהוּ לְנַחֲלֵי אַרְנוֹן. כִּי אַתּוּ אֶת וָהֵב, חָזוּ דְּמָא דְּקָא נָפִיק מִבֵּינֵי טוּרֵי, אַתּוּ, אָמְרוּ לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמְרוּ שִׁירָה, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים" וְגוֹ'. "אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ", [מַאי "אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ"?] תָּנָא: אֲבָנִים שֶׁעָמְדוּ עַל גַּב אִישׁ, וְיָרְדוּ עַל גַּב אִישׁ. "עָמְדוּ עַל גַּב אִישׁ", [זֶה מֹשֶׁה], דִּכְתִיב: (שם יב) "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה [עָנָו מְאֹד"]. וּכְתִיב: (שמות ט) "וַיַחְדְּלוּ הַקֹּלוֹת וְהַבָּרָד, וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה". "יָרְדוּ עַל גַּב אִישׁ" זֶה יְהוֹשֻׁעַ, דִּכְתִיב: (במדבר כז) ["קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן], אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ".

(בית חורון דכתיב) [וּכְתִיב]: (יהושע י) "וַיְהִי בְּנֻסָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם בְּמוֹרַד בֵּית חוֹרוֹן, וַה' הִשְׁלִיךְ עֲלֵיהֶם אֲבָנִים גְּדֹלוֹת". אֶבֶן שֶׁבִּקֵּשׁ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִזְרֹק עַל יִשְׂרָאֵל, גְּמָרָא גְמִירֵי לָהּ. אָמַר: מַחֲנֶה יִשְׂרָאֵל כַּמָּה הֲוָה? תְּלָתָא פַּרְסֵי, (אמר) אֵיזִיל וְאִיעֲקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי, וְאִשְׁדִי עֲלַיְהוּ [וְאִיקְטְלִינְהוּ]. אָזַל, עָקַר טוּרָא בַּר תְּלָתָא פַּרְסֵי, וְאוֹתְבֵיהּ אַרֵישֵׁיהּ. אַיְתֵּיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲלֵיהּ קוּמְצֵי, וְנִקְבוּהָ, וְנָחִית לֵיהּ אַצַוְּארֵיהּ. בָּעָא לְמִשְׁלְפֵיהּ, מָשְׁכוּהָ שִׁינֵיהּ לְהַאי גִּיסָא וּלְהַאי גִּיסָא, וְלָא מָצִי מִישְׁלְפָהּ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: (תהלים ג) "שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ". (ואמר ריש לקיש) [וְכִדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ]: אַל תִּקְרִי: "שִׁבַּרְתָּ", אֶלָּא "שִׁרְבַּבְתָּ". מֹשֶׁה כַּמָּה הֲוָאִי? עֶשֶׂר אַמִין. שָׁקַל נַרְגָּא בַּת עֶשֶׂר אַמִין, וְשָׁוַר עֶשֶׂר אַמִין, וּמַחְיֵהּ בְּקַרְסוּלֵיהּ וְקַטְלֵיהּ. וְאֶבֶן שֶׁיָּשַׁב עָלֶיהָ מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות יז) "וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים, וַיִּקְחוּ אֶבֶן, וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו, וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ". וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, דִּכְתִיב: (בראשית יט) "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו, וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח". חוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה בִּמְקוֹמָהּ, דִּכְתִיב: (יהושע ו) "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ". בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ נִיסָא, אֶלָּא אִשְׁתּוֹ שֶׁל לוֹט, פּוּרְעָנוּתָא הִיא? דְּאָמַר: "בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת". וְהָא הוֹדָאָה וּשְׁבַח קָתָּנִי? תְּנִי: עַל לוֹט וְעַל אִשְׁתּוֹ מְבָרְכִין שְׁתַּיִם. עַל אִשְׁתּוֹ אוֹמֵר: "בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת". וְעַל לוֹט אוֹמֵר: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת כַּעֲסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוּא זוֹכֵר הַצַּדִּיקִים, דִּכְתִיב: (בראשית יט) "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם" וְגוֹ'. וְחוֹמַת יְרִיחוֹ שֶׁנִּבְלְעָה. [וְחוֹמַת יְרִיחוֹ] נִבְלְעָה? וְהָא נָפְלָה! דִּכְתִיב: (יהושע ו) "וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ". כֵּיוָן דְּפוּתְיָהּ וְרוּמָהּ, כִּי הֲדָּדֵי נִינְהוּ, מִשׁוּם הָכִי אִבְלְעָהּ בְּלוּעִי.

קיט אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אַרְבָּעָה צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹרְדֵי הַיָּם, וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת, וּמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא, וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא. יוֹרְדֵי הַיָּם, מְנָלָן? דִּכְתִיב: (תהלים קז) "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת וְגוֹ', הֵמָּה רָאוּ מַעֲשֵׂי ה' וְגוֹ', וַיֹּאמֶר וַיַּעֲמֵד רוּחַ סְעָרָה וְגוֹ', יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת וְגוֹ', יָחוֹגּוּ וְיָנוּעוּ וְגוֹ', וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם, וּמִמְּצוּקֹתֵיהֶם יוֹצִיאֵם. וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ וְגוֹ', יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ'. הוֹלְכֵי מִדְבָּרוֹת מְנָלָן? דִּכְתִיב: (שם) "תָּעוּ בַמִּדְבָּר וְגוֹ', רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים וְגוֹ', וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' וְגוֹ', וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וְגוֹ', יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ'. מִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא מְנָלָן? דִּכְתִיב: (שם) "אֱוִילִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וְגוֹ', כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וְגוֹ', וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' וְגוֹ', יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וְגוֹ', יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ'. וּמִי שֶׁהָיָה חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְיָצָא, מְנָלָן? דִּכְתִיב: "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְגוֹ', כִּי הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל וְגוֹ', וַיַּכְנַע בֶּעָמָל לִבָּם וְגוֹ', וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה' וְגוֹ', יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וְגוֹ', יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ" וְגוֹ'. מַאי מְבָרֵךְ? אָמַר רַב יְהוּדָה: "בָּרוּךְ גּוֹמֵל (לחייבים טובות שגמלני כל טוב) [חֲסָדִים טוֹבִים"]. וְאָמַר אַבַּיֵי: צָרִיךְ לְאוֹדוּיֵי קַמֵּי עֲשָׂרָה, דִּכְתִיב: (תהלים קז) "וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם". מַר זוּטְרָא אָמַר: וּתְרֵין מִנַיְהוּ רַבָּנָן, דִּכְתִיב: "וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים יְהַלְלוּהוּ". מַתְקִיף לָהּ רַב אַשִׁי: וְאֵימָא (בעשרה) [כּוּלְּהוּ] רַבָּנָן? מִי כְּתִיב: "בִּקְהַל זְקֵנִים", "בִּקְהַל עָם" כְּתִיב! וְאֵימָא בַּעֲשָׂרָה שְׁאָר עַמָּא, וּבִתְרֵין רַבָּנָן? קַשְׁיָא. רַב יְהוּדָה חָלַשׁ וְאִתְּפַּח, עַל לְגַּבֵּיהּ רַב חַנָּא בַּגְדְּתָאָה וְרַבָּנָן. אַמְרֵי לֵיהּ: "בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דִּיְהָבָךְ לָן, וְלָא יְהָבָךְ לְעַפְרָא". אָמַר לְהוּ: פְּטַרְתּוּן יָתִי מֵאוֹדוּיֵי. וְהָא [אָמַר אַבַּיֵי]: בָּעִי אוֹדוּיֵי בְּאַפֵּי עֲשָׂרָה, [דַּהֲווּ בֵּי עֲשָׂרָה. וְהָא אִיהוּ לָא קָא מוֹדֶה? לָא צָרִיךְ], דְּעָנִי בַּתְרַיְהוּ 'אָמֵן'. אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין שִׁמּוּר, וְאֵלּוּ הֵן: חוֹלֶה, חָתָן וְכַלָּה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: חוֹלֶה, חַיָּה, חָתָן וְכַלָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף אָבֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף תַּלְמִיד חָכָם בַּלַּיְלָה.

קכ וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַאֲרִיכִין יָמָיו [וּשְׁנוֹתָיו] שֶׁל אָדָם. וְאֵלּוּ הֵן: הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ, וְהַמַּאֲרִיךְ בְּשֻׁלְחָנוֹ, וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא. הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ מַעַלְיוּתָא הִיא? וְהָא אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ וּמְעַיֵּן בָּהּ, סוֹף בָּא לִידֵי כְּאֵב לֵב, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יג) "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב", וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מַזְכִּירִין עֲוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: קִיר נָטוּי, וְעִיּוּן תְּפִלָּה, וּמוֹסֵר דִּין עַל חֲבֵרוֹ לַשָּׁמַיִם. הָא לָא קַשְׁיָא, הָתָם דְּמַאֲרִיךְ וּמְעַיֵּן, הָכָא דְּמַאֲרִיךְ וְלָא מְעַיֵּין. וְהֵיכִי עָבִיד? מַפִּישׁ בְּרַחֲמֵי. וּמַאֲרִיךְ עַל שֻׁלְחָנוֹ, דִּלְמָא אַתִּי עַנְיָא וְיָהִיב לֵיהּ מִידֵי, דִּכְתִיב: (יחזקאל מא) "הַמִּזְבֵּחַ עֵץ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת גָּבֹהַּ", וּכְתִיב: (שם) "וַיְדַבֵּר אֵלַי, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'", פָּתַח בְּ"מִזְבֵּחַ" וּמְסַיֵּם בְּ"שֻׁלְחָן"? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מִזְבֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁיו, שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אָדָם מְכַפֵּר עָלָיו. [וְהַמַּאֲרִיךְ בְּבֵית הַכִּסֵּא, מַעַלְיוּתָא הוּא? וְהָתַּנְיָא: עֲשָׂרָה דְּבָרִים מְבִיאִין אֶת הָאָדָם לִידֵי תַּחְתּוֹנִיּוֹת: הָאוֹכֵל עֲלֵי קָנִים, וַעֲלֵי גְּפָנִים, וְלוּלְבֵי גְּפָנִים, וּמוֹרִיגֵי בְּהֵמָה, וְשִׁדְרוֹ שֶׁל דָּג, וְדָג מָלִיחַ שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל כָּל צָרְכּוֹ, וְהַשּׁוֹתֶה שִׁמְרֵי יַיִן, וְהַמְקַנֵּחַ בְּסִיד וּבְחַרְסִית, וְהַמְקַנֵּחַ בִּצְרוֹר שֶׁקִּנַּח בּוֹ חֲבֵרוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף הַתּוֹלֶה עַצְמוֹ בְּבֵית הַכִּסֵּא יוֹתֵר מִדַּאי. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּמַאֲרִיךְ וְתָלִי, הָא דְּמַאֲרִיךְ וְלָא תָּלִי. כִּי הָא דְּאָמְרָה לֵיהּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא לְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אִלָעִאי: פָּנֶיךָ דּוֹמִים לִמְגַדְּלֵי חֲזִירִים וּלְמַלְוֵי בְּרִבִּית. אָמַר לָהּ: הֵימָנוּתָא, לְדִידִי, תַּרְוַיְהוּ אֲסִירָן, אֶלָּא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֵּית הַכִּסֵּא אִיכָּא מֵאוּשְׁפִּיזָאִי לְבֵי מִדְרָשָׁא, דְּכִי אֲזִילְנָא, בָּדִיקְנָא נַפְשָׁאִי בְּכוּלְּהוּ]. וְאָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְקַצְּרִין יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם: מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרֹא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת. מִי שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרֹא וְאֵינוֹ קוֹרֵא, דִּכְתִיב: (דברים ל) "כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ". וְכוֹס שֶׁל בְּרָכָה לְבָרֵךְ וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ, דִּכְתִיב: (בראשית יב) "וַאֲבָרְכָה מְבָרֲכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר". וְהַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מַה מֵּת יוֹסֵף קֹדֶם אֶחָיו? מִפְּנֵי שֶׁהִנְהִיג עַצְמוֹ בָּרַבָּנוּת.

קכא וְאָמַר רַב יְהוּדָה, [אָמַר רַב]: שְׁלֹשָׁה צְרִיכִין רַחֲמִים, וְאֵלּוּ הֵן: חֲלוֹם טוֹב, וְשָׁנָה טוֹבָה, וּמֶלֶךְ טוֹב. חֲלוֹם טוֹב, דִּכְתִיב: (ישעיה לח) "וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵינִי". שֵׁנָה טוֹבָה, דִּכְתִיב: (דברים יא) "תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה". מֶלֶךְ טוֹב, דִּכְתִיב: (משלי כא) "פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה'".

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה [דְּבָרִים] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכְרִיז עֲלֵיהֶם בְּעַצְמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן: רָעָב, וְשָׂבָע, וּפַרְנָס טוֹב. רָעָב, דִּכְתִיב: (מ"ב ח) "כִּי קָרָא ה' לָרָעָב" [וְגוֹ']. שָׂבָע, דִּכְתִיב: (יחזקאל לו) "וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ". פַּרְנָס טוֹב, דִּכְתִיב: (שמות לא) "[וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה] לֵאמֹר: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל" [וְגוֹ']. אָמַר רַבִּי (יוחנן) [יִצְחָק]: אֵין מַעֲמִידִין פַּרְנָס עַל הַצִבּוּר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָכִין בַּצִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם לה) "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֹשֶׁה, הָגוּן עָלֶיךָ בְּצַלְאֵל? אָמַר לוֹ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנַי לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן, לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. הָלַךְ וְאָמַר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל: הָגוּן עֲלֵיכֶם בְּצַלְאֵל? אָמְרוּ לוֹ: (משה רבינו) אִם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְפָנֶיךָ הָגוּן, לְפָנֵינוּ לֹא כָּל־שֶׁכֵּן?! אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: "בְּצַלְאֵל", עַל שֵׁם חָכְמָתוֹ נִקְרָא. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֵךְ אֱמֹר לוֹ לִבְצַלְאֵל: עֲשֵׂה לִי מִשְׁכָּן, אָרוֹן וְכֵלִים, הָלַךְ מֹשֶׁה (ואמר להפך) [וְהָפַךְ וְאָמַר לוֹ:] עֲשֵׂה (כלים ארון) [אָרוֹן וְכֵלִים] וּמִשְׁכָּן. אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם, אָדָם בּוֹנֶה בַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיס לְתוֹכוֹ כֵּלִים, וְאַתָּה אוֹמֵר: (לִי) עֲשֵׂה כֵּלִים, אָרוֹן וּמִשְׁכָּן. כֵּלִים שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה, לְהֵיכָן אַכְנִיסֵם? שֶׁמָּא כָּךְ אָמַר לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עֲשֵׂה מִשְׁכָּן אָרוֹן וְכֵלִים. אָמַר לוֹ: [שֶׁמָּא] בְּצֵל אֵל הָיִיתָ וְיָדַעְתָּ. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יוֹדֵעַ הָיָה בְּצַלְאֵל לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּבְרְאוּ בָּהֶן שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּתִיב הָכָא: (שמות לה) "וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים [בְּחָכְמָה, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת"], וּכְתִיב הָתָם: (משלי ג) "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה", וּכְתִיב: (שם ג) "בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן חָכְמָה, אֶלָּא לְמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב) "יָהֵב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין, [וּמַנְדְּעָא לְיָדְעֵי בִינָה"]. שָׁמַע רַב תַּחְלִיפָא בַּר מַעֲרָבָא, אָזַל, אֲמָרָהּ קַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ. אָמַר לֵיהּ: אַתּוּן מֵהָתָם מַתְנִיתוּ לָהּ, אַנָן מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ, [דִּכְתִיב]: (שמות לא) "וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה".

קכב אָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל חֲלוֹם (בלא) [וְלֹא] טְוָת. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא, עֲצִיבוּתֵיהּ מִסְתַּיֵּיהּ. חֶלְמָא טָבָא, חֶדְוְיֵהּ מִסְתַּיֵּיהּ. אָמַר רַב יוֹסֵף: חֶלְמָא טָבָא, אֲפִלּוּ לְדִידִי, בְּדִיחוּתֵיהּ מְפַכְּחָא לֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא בִּישָׁא עָדִיף (מבטא) [מֵחֶלְמָא טָבָא]. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: לָא חֶלְמָא טָבָא מִתְקַיֵּם כּוּלֵיהּ, וְלָא חֶלְמָא בִּישָׁא מִתְקַיֵּם כּוּלֵיהּ. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: חֶלְמָא דְּלָא מִפְשַׁר, כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִיקַרְיָא. וְאָמַר רַב (יהודה) [חִסְדָּא]: חֶלְמָא בִּישָׁא קָשֶׁה מִנַּגְדָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ג׳:י״ד) "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זֶה חֲלוֹם רַע. (ירמיהו כ״ג:כ״ח) "הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם, יְסַפֵּר חֲלוֹם, [וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת, מַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר, נְאֻם ה'"]. וְכִי מָה עִנְיַן בָּר וְתֶבֶן אֵצֶל חֲלוֹם? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לַבָּר בְּלֹא תֶּבֶן, כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לַחֲלוֹם בְּלֹא דְּבָרִים בְּטֵלִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: חֲלוֹם, אַף עַל פִּי (שרובו) [שֶׁמִּקְצָתוֹ] מִתְקַיֵּם, כֻּלּוֹ אֵין מִתְקַיֵּם.

מְנָא לָן? מִיוֹסֵף, דִּכְתִיב: (בראשית לז) ["וְהִנֵה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְגוֹ'], הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה". (ואלו) [וְהַהִיא שַׁעְתָּא], אִמֵּיהּ לָא הַוְיָא. אָמַר רַבִּי לֵוִי: לְעוֹלָם יְצַפֶּה אָדָם לַחֲלוֹם טוֹב עַד עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, מְנָא לָן? מִיּוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) ["אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב], יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם מא) "וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה" וְגוֹ'. מִשְּׁבַע עֶשְׂרֵה וְעַד שְׁלֹשִׁים, כַּמָּה הֲוָאִי? תְּלֵיסָר. שִׁבְעָה דְּשָׂבְעָא וְתַרְתֵּין דְּכַפְנָא, הֲווּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם. אָמַר רַב הוּנָא: (בר לוואי) לְאָדָם טוֹב [אֵין] מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם (רע) [טוֹב], וּלְאָדָם רָע [אֵין] מַרְאִין לוֹ חֲלוֹם (טוב) [רַע]. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דָּוִד לֹא רָאָה חֲלוֹם טוֹב, וְכָל שְׁנוֹתָיו שֶׁל אֲחִיתֹפֶל, לֹא רָאָה חֲלוֹם רַע. (איני) וְהָכְּתִיב: (תהלים צא) "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה", וְאָמַר רַב חִסְדָּא, אָמַר רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא: שֶׁלֹּא יַבְהִילוּךָ חֲלוֹמוֹת רָעִים וְהִרְהוּרִים רָעִים. "וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ", שֶׁלֹּא תִּמְצָא אִשְׁתְּךָ סָפֵק נִדָּה בְּשָׁעָה שֶׁאַתָּה בָּא מִן הַדֶּרֶךְ. [אֶלָּא], אִיהוּ לָא חָזִי [לֵיהּ], (אבל) [אַחֲרִינִי] חָזוּ לֵיהּ. וְכִי לָא חָזָא אִיהוּ, מַעַלְּיוּתָא הוּא? וְהָא (אמר רבי ינאי) אָמַר רַבִּי (זירא) [זְעִירָא]: כָּל הַלָּן שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא חֲלוֹם, נִקְרָא 'רַע', שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי יט) "וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד, רָע", אַל תִּקְרִי 'שָׂבֵעַ' אֶלָּא 'שֶׁבַע'.

(כי קאמרינן כגון) [אֶלָּא הָכִי קָאָמַר]: דְּחָזָא וְלָא יָדַע מַאי (קא) חָזָא. אָמַר רַב (חנן) [הוּנָא] בַּר אַמִי, אָמַר רַבִּי פְּדָת, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹאֶה חֲלוֹם וְנַפְשׁוֹ עֲגוּמָה, (עליו) יֵלֵךְ וְיִפְתְּרֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. יִפְתְּרֶנּוּ? וְהָא אָמַר רַבִּי חִסְדָּא: חֶלְמָא דְּלָא מִפְשַׁר, כְּאִגַּרְתָּא דְּלָא מִקַרְיָא. אֶלָּא אֵימָא: יְטִיבֶנּוּ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה. לֵיתִי תְּלָתָא, (דמרחמי ליה) וְלֵימָא לְהוּ: "חֶלְמָא טָבָא חֲזָאִי" וכו'.

קכג אַמֵימָר וּמַר זוּטְרָא וְרַב אַשִׁי הֲווּ יַתְבֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אַמְרֵי: כָּל חַד וְחַד מִינָן, לֵימָא מִלְּתָא דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ. פָּתַח חַד מִינַיְהוּ וְאָמַר: הַאי מַאן דְּחָזִי חֶלְמָא, וְלָא יָדַע מַאי חָזָא, לֵיקוּם קַמֵּי כָּהֲנֵי בְּעִדְנָא דְּפַרְסֵי יְדַיְהוּ וְלֵימָא הָכִי: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי שֶׁלְּךָ וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלְּךָ, חֲלוֹם חָלַמְתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה הוּא. בֵּין שֶׁחָלַמְתִּי אֲנִי לְעַצְמִי, [וּבֵין שֶׁחָלְמוּ לִי חֲבֵרַי, וּבֵין שֶׁחָלַמְתִּי עַל אֲחֵרִים, אִם טוֹבִים הֵם, חַזְּקֵם וְאַמְּצֵם כַּחֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל יוֹסֵף [הַצַּדִּיק], וְאִם צְרִיכִים רְפוּאָה, רְפָאֵם כְּמֵי מָרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּכְמִרְיָם מִצָּרַעְתָּהּ, וּכְחִזְקִיָּהוּ מֵחָלְיוֹ, וּכְמֵי יְרִיחוֹ עַל יְדֵי אֱלִישָׁע, וּכְשֵׁם שֶׁהָפַכְתָּ קִלְלַת בִּלְעָם הָרָשָׁע לִבְרָכָה, כֵּן הֲפֹךְ כָּל חֲלוֹמוֹתַי עָלַי לְטוֹבָה]. (עד לשמחה ולשלום) וְלִיסַיֵּם בַּהֲדֵי כָּהֲנֵי, דְּעָנִי צִבּוּרָא "אָמֵן". וְאִי לָא, לֵימָא הָכִי: אַדִּיר בַּמָּרוֹם, שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, [אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְּךָ שָׁלוֹם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתָּשִׂים עָלֵינו שָׁלוֹם]. פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר: הַאי מַאן (דסליק) [דְּעַיִל] לְמָתָא וְדָחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא, לִינְקוֹט זָקְפָא דְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ בְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ, וְזָקְפָא דְּיָדָא דִּשְׂמָאלֵיהּ בְּיָדָא דְּיַמִּינֵיהּ, וְלֵימָא הָכִי: אֲנָא פְּלוֹנִי בַּר פְּלָנִיתָא, מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָא אֲתִינָא, דְּלָא שָׁלְטָא בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב: (בראשית מ״ט:כ״ב) "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן" וְגוֹ'. וְאָמַר רַב: לָא תֵּימָא "עֲלֵי עָיִן" אֶלָּא, "עֹלֵי עָיִן". וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: (שם מח) "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, מַיִם מְכַסִּין (אותם) [עֲלֵיהֶם], וְאֵין (העין) [עַיִן רָעָה] שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֵין עַיִן רָעָה שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. וְאִי דָּחִיל מֵעֵינָא בִּישָׁא דִּילֵיהּ, לִיחְזֵיהּ אַטַרְפֵיהּ דִּנְחִירֵיהּ דִּשְׂמָאלָא. פָּתַח אִידָךְ וְאָמַר: הַאי מַאן דְּחָלִישׁ, יוֹמָא קָמָא לָא (לימא מידי) [לִגַלֵּי], כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיתְרַע מַזְּלֵיהּ, מִכָּאן וָאֵילָךְ, לִגַלֵּי, כִּי הָא דְּרָבָא, כִּי הֲוָה חָלִישׁ, יוֹמָא קָמָא [לָא מְגַלִּי, מִכָּאן וָאֵילָךְ] אָמַר לֵיהּ לְשַׁמְּעֵיהּ: (טרוקו גלי ולא תגלו, למחר אמר ליה:) פּוּקוּ וְאַכְרִיזוּ: (עלי בשוקא) "רָבָא חָלַשׁ, רָבָא חָלַשׁ", מַאן דְּרָחִים לִי, לִבָּעִי עָלַי רַחֲמֵי, וּמַאן דְּסַנִּי לִי, לִחְדִי לִי, וּכְתִיב: (משלי כ״ד:י״ז-י״ח) "בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח, וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ".

שְׁמוּאֵל, כִּי הֲוָה חָזָא חֶלְמָא בִּישָׁא, אָמַר: (זכריה י׳:ב׳) "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ". וְכִי הֲוָה חָזָא חֶלְמָא טָבָא, (הוה מתמה ו) "אָמַר: "וְכִי הַחֲלֹמוֹת שָׁוְא יְדַבֵּרוּ"? וְהָא כְּתִיב: (במדבר י״ב:ו׳) "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ". רָבָא רָמִי, כְּתִיב: "בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ", וּכְתִיב "וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ". לָא קַשְׁיָא, כָּאן עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְכָאן עַל יְדֵי שֵׁד. אָמַר רַבִּי בִּיזְנָא בַּר זַבְדָא, אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר רַבִּי פַּנְדָא, אָמַר רַבִּי (תנחום) [נַחוּם], אָמַר רַבִּי בִּירַיִם מִשּׁוּם זָקֵן אֶחָד, וּמַנוּ? רַבִּי בְּנָאָה: עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה פּוֹתְרֵי חֲלוֹמוֹת הָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם, פַּעַם אַחַת חָלַמְתִּי חֲלוֹם, וְהָלַכְתִּי אֵצֶל כֻּלָּם, מַה שֶּׁפָּתַר לִי זֶה, לֹא פָּתַר לִי זֶה, וְכֻלָּם נִתְקַיְּמוּ בִּי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה". אַטּוּ "כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִים אַחַר הַפֶּה" קְרָא הוּא? אִין! וְכִדְרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן שֶׁכָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה? שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מ״א:י״ג) "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָנוּ כֵּן הָיָה". וְאָמַר רָבָא: וְהוּא דְּמַפְשַׁר לֵיהּ מֵעֵין חֶלְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אִישׁ כַּחֲלֹמוֹ פָּתָר". (שם) "וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר", מְנָא יָדַע? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד, הֶרְאוּהוּ חֲלוֹמוֹ וּפִתְרוֹן חֲלוֹמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הִשְׁכִּים וְנָפַל לוֹ פָּסוּק לְתוֹךְ פִּיו, הֲרֵי זוֹ נְבוּאָה קְטַנָּה. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה חֲלוֹמוֹת מִתְקַיְּמִין, (ואלו הם) חֲלוֹם שֶׁל שַׁחֲרִית, וַחֲלוֹם שֶׁחָלַם לוֹ חֲבֵרוֹ, וַחֲלוֹם שֶׁנִּפְתָּר בְּתוֹךְ חֲלוֹמוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף חֲלוֹם שֶׁנִּשְׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית מב) "וְעַל הִשָּׁנוֹת הַחֲלוֹם" וְגוֹ'. אָמַר (רבא) [רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן]: (מנין ש) אֵין מַרְאִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דניאל ב׳:כ״ט) "אַנְתְּ מַלְכָּא, רַעְיוֹנָךְ עַל מִשְׁכְּבָךְ סְלִקוּ". וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (שם) "וְרַעְיוֹנֵי לִבְבָךָ תִּנְדַּע". אָמַר (רב יוסף) [רָבָא]: תֵּדַע, דְּלָא חָזִי אִינִישׁ, (בחלמיה) לָא דִּקְלָא דְּדַהֲבָא, וְלָא פִּילָא דְּעַיִּל בְּקוּפָא דְּמַחֲטָא.

אָמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָא: אַמְרִיתוּ, חַכְּמִיתוּ טוּבָא, אֵימָא לִי מַאי חֲזִינָא בְּחֶלְמָאִי? אָמַר לֵיהּ: חָזִית דְּאַתּוּ פַּרְסָאֵי דִּמְשַׁחֲרֵי לָךְ, וְרָעוּ בָּךְ שַׁקְצֵי, בְּחוּטְרָא דְּדַהֲבָא. הִרְהֵר כּוּלֵיהּ יוֹמָא, וּלְאוֹרְתָּא חָזָא. אָמַר לֵיהּ שְׁבוּר מַלְכָּא לִשְׁמוּאֵל: אַמְרִיתוּ, דְּחַכְּמִיתוּ טוּבָא, אֵימָא לִי מַאי חֲזִינָא בְּחֶלְמָאִי. אָמַר לֵיהּ: חָזִית דְּאַתּוּ רוֹמָאֵי וְשָׁבוּ לָךְ, וְטָחְנוּ בָּךְ קַשְׁיָאתָה בְּרֵיחַיָּא דְּדַהֲבָא. הִרְהֵר (וחזא) [כּוּלֵיהּ יוֹמָא וּלְאוֹרְתָּא חָזָא].

בַּר הֶדְיָא, מַפְשַׁר חֶלְמִין הֲוָה. מַאן דַּהֲוָה יָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, מַפְשַׁר לֵיהּ לְמַעַלְיוּתָא, וּלְמַאן דְּלָא (הוה) יָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, מַפְשַׁר לֵיהּ לִגְרִיעוּתָא. אַבַּיֵי וְרָבָא חָזוּ חֶלְמָא, אַבַּיֵי יָהִיב לֵיהּ (אגרא) [זוּזָא], רָבָא לָא (הוה) יָהִיב לֵיהּ (אגרא) [זוּזָא]. אַמְרֵי לֵיהּ: אַקְרִינָן בְּחֶלְמִין. (דברים כ״ח:ל״א) "שׁוֹרְךָ טָבוּחַ לְעֵינֶיךָ" וְגוֹ'. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פַּסִיד עִסְקָךְ, וְלָא אַהֲנֵי לָךְ לְמֵיכַל מֵעוּצְבָא דְּלִבָּךְ. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: נָפִישׁ עִסְקָךְ, וְטָבַחְתְּ וְלָא אָכַלְתְּ וְשָׁתִית מֵחֶדְוְתָא דְּלִבָּךְ. אַמְרֵי לֵהּ: אַקְרִינָן (דברים כ״ח:מ״א) "בָּנִים וּבָנוֹת תּוֹלִיד" וְגוֹ'. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: כְּבִישׁוּתֵיהּ. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁין, וּמִנְסְבָן בְּנָתָךְ לְעָלְמָא, וְדַמְיָן בְּאַפָּךְ כִּדְקָא אַזְלָן בַּשִּׁבְיָה. אַקְרִינָן (שם) "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר", לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ נְפִישִׁין, וְאַתְּ אָמַרְתְּ, לִקְרִיבַי יָהִיבְנָא לְהוֹן, וְהִיא אָמְרָה, לִקְרִיבָהּ, וְאַכְפָּהּ לָךְ וִיהַבְתְּ לְהוֹן לִקְרִיבָהּ, וַהֲוָת לָךְ כְּ"עַם אַחֵר". לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: דְּבִיתְהוּ שְׁכִיבָא, וְאַתּוּ בְּנֵיהּ וּבְנָתֵיהּ לִידֵי אִתְּתָא אַחֲרִיתָא. דְּאָמַר [רָבָא, אָמַר] רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא, אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר", ("ועיניך רואות") זוֹ אֵשֶׁת הָאָב. אַקְרִינָן [בְּחֶלְמִין] (קהלת ט׳:ז׳) "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ". ("ושתה בלב טוב יינך") לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מַרְוַח עִסְקָךְ, (וטבחת) וְאָכַלְתְּ וְשָׁתִית, וְקָרִית פְּסוּקָא מֵחֶדְוָא דְּלִבָּךְ. לְרָבָא אָמַר: פָּסִיד עִסְקָךְ, טָבַחְתְּ וְלָא אָכַלְתְּ, וְשָׁתִית וְקָרִית (פְּסוּקָא) לִפְכּוּחֵי פַּחֲדָךְ. אַקְרִינָן (דברים כ״ח:ל״ח) "זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׁדֶה", לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מֵרֵישֵׁיהּ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מִסּוֹפֵיהּ. אַקְרִינָן (שם) "זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל גְּבוּלֶךָ" וְגוֹ'. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מֵרֵישֵׁיהּ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מִסּוֹפֵיהּ. אַקְרִינָן (שם) "וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ". ("כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ".) לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: נָפִיק לָךְ שְׁמָא, דְּרֵישׁ מְתִיבְתָּא הֲוִית, (ודחיל כולי עלמא מינך) [אֵימְתָךְ נַפְלִית בְּעָלְמָא]. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: [בְּדַיְנָא דְּמַלְכָּא אִתְּבַר, וּ]מִיתְפַּסְתְּ כְּגַנְּבִי, (ביזינא דמלכא,) וְדָיִן כּוּלֵי עָלְמָא קַל־וָחֹמֶר מִינָךְ. לְמָחָר, אִתְּבַר (בי זינא) [בְּדַיְנָא] דְּמַלְכָּא, וְאַתּוּ וְתַפְשׂוּהָ לֵיהּ לְרָבָא. (דחיל כולי עלמא ואמרי: רבא אתפס, אנן לא כל־שכן.) אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן, חַסָּא עַל פּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: עַיִף עִסְקָךְ כְּחַסָּא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: מָרִיר עִסְקָךְ כְּחַסָּא. (ועוד רבות כאלה) [אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן בִּשְׂרָא עַל פּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: בַּסִים חַמְרָךְ, וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא וְחַמְרָא מִינָךְ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: תַּקִּיף חַמְרָךְ וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא לְמִזְבַּן בִּשְׂרָא לְמֵיכַל בֵּיהּ. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן חֲבִיתָא דְּתָלִי בְּדִיקְלָא. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מִדְלֵי עִסְקָךְ כְּדִיקְלָא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: חָלִי עִסְקָךְ כְּחַמְרֵי. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן רוּמְנָא דְּקַדְחֵי אַפּוּם דָּנֵי. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: עָשִׂיק עִסְקָךְ כְּרוּמְנָא. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: קָאוִי עִסְקָךְ כְּרוּמְנָא. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזָן חֲבִיתָא דְּנָפַל לְבִירָא. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מִתְבָּעִי עִסְקָךְ, כִּדְאָמַר: נָפַל פִּתָּא בְּבִירָא וְלָא אִשְׁתַּכַּח. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פָּסִיד עִסְקָךְ וְשַׁדֵּיהּ לֵיהּ לְבִירָא]. אַמְרֵי לֵיהּ: חֲזִינָן בַּר חַמְרָא דְּקָאִי אַאִיסְדָן וְנוֹעֵר. לְאַבַּיֵי אָמַר לֵיהּ: מַלְכָּא הֲוִית וְקָאִי אַמוֹרָאָה עֲלָךְ. לְרָבָא אָמַר לֵיהּ: פֶּטֶר חֲמוֹר גָּהִיט בִּתְפִלָּךְ. אָמַר לֵיהּ: לְדִידִי חֲזָאִי לִי וְאִיתֵּיה. אָמַר לֵיהּ: וָא"ו דְּפֶטֶר חֲמוֹר וַדַּאי גָּהִיט מִתְּפִלָּךְ. (עיין רבא ואשכח וא"ו דפטר חמור גהיט בתפיליה) לְסוֹף אָזַל רָבָא לְחוּדֵיהּ לְגַבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דָּשָׁא בְּרַיְתָא דְּנָפַל. אָמַר לֵיהּ: אִתְּתָךְ שָׁכְבָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי כַּכֵּי וְשִׁינֵי דְּנַתּוּר. אָמַר לֵיהּ: בְּנָךְ וּבְנָתָךְ שָׁכְבָן, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי תְּרֵי יוֹנֵי דְּפַרְחָן, אָמַר לֵיהּ: תַּרְתֵּי נָשֵׁי מְגָרַשְׁתְּ, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי תַּרְתֵּי גַּרְגִּלִידֵי דְּלִיפְתָּא, אָמַר לֵיהּ: תְּרֵין קוּלְפֵי בָּלַעְתְּ. אָזַל רָבָא הַהוּא יוֹמָא וְיָתִיב בֵּי מִדְרָשָׁא כּוּלֵי יוֹמָא. אַשְׁכַּח הַנְהוּ תְּרֵי סַגִי נְהוֹרֵי, דַּהֲווּ קָא מִנְצֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי. אָזַל רָבָא לִפְרוֹקִינְהוּ וּמַחוּהָ לְרָבָא תְּרֵי. דָּלוּ לִמְחוּיֵיהּ אַחֲרִיתִי. אָמַר: מִסְתַּיֵיהּ, תְּרֵין חֲזָאִי. לְסוֹף אָתָא רָבָא וְיָהִיב לֵיהּ אַגְרָא, אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אֲשִׁיתָא דְּנָפַל. אָמַר לֵיהּ: נְכָסִים בְּלֹא מְצָרִים קָנִיתָ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אַפַּדְנָא דְּאַבַּיֵי דְּנָפַל, וְכַסְּיָן אַבְקֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַבַּיֵי שָׁכִיב, וּמְתִיבָתֵיהּ אַתְיָא לְגַבָּךְ. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי אַפַּדְנָא דִּידִי דְּנָפַל, וְאַתּוּ כּוּלֵי עָלְמָא וְשָׁקוּל לְבֵינְתָּא לְבֵינְתָּא. אָמַר לֵיהּ: שְׁמַעְתְּתָךְ מִבַדְּרָן בְּעָלְמָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דְּאִבְקַע רֵישִׁי וְנָתַר מוֹקְרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אוּדְרָא מִבֵּי סַדְיָא נָפִיק. אָמַר לֵיהּ: אַקְרְיוּן הַלֵּלָא מִצְרָאָה בְּחֶלְמָא. אָמַר לֵיהּ: נִיסָא מִתְרַחֲשִׁי לָךְ. הֲוָה קָא אָזִיל בַּהֲדֵיהּ בְּאַרְבָּא, אָמַר: בַּהֲדֵי גַּבְרָא דְּמִתְרָחִישׁ לֵיהּ נִיסָא, לָמָּה לִי. בַּהֲדֵי דְּקָא סָלִיק, נָפַל סִפְרָא מִינֵיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ רָבָא וְחָזָא דַּהֲוָה כְּתִיב בֵּיהּ: "כָּל הַחֲלוֹמוֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפֶּה". אָמַר: רָשָׁע, בְּדִידָךְ קַיְמָא וְצִעַרְתָּן כּוּלֵי הַאי, כּוּלְּהוּ מָחִילְנָא לָךְ, בַּר מִבְּרַתֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. יְהֵא רַעֲוָא דְּלִימְסַר הַהוּא גַּבְרָא לִידֵי דְּמַלְכוּתָא דְּלָא מְרַחֲמֵי עֲלֵיהּ. אָמַר: מַאי אַעָבִיד? גְּמִירִי, דְּקִלְלַת חָכָם, אֲפִלּוּ בְּחִנָּם הִיא בָּאָה, וְכָל־שֶׁכֵּן רָבָא, דִּבְדִינָא קָא לַיִט. אָמַר: אֵיקוּם וְאִיגְלִי, דְּאָמַר מַר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עָוֹן. קָם גָּלָה לְבֵי רוֹמָאֵי, אָזַל יָתִיב אַפִּתְחָא דְּרֵישׁ טוּרְזִינָא דְּמַלְכָּא. רֵישׁ טוּרְזִינָא חָזָא חֶלְמָא. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי חֶלְמָא דְּעַיִל מַחֲטָא בְּאֶצְבְּעָתִי. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יָהַב לֵיהּ. לָא אָמַר לֵיהּ וְלָא מִידִי. אָמַר לֵיהּ: חֲזָאִי דְּנָפַל תִּכְלָא בְּתַרְתֵּין אֶצְבְּעוֹתַי. אָמַר לֵיהּ: הַב לִי זוּזָא, וְלָא יָהַב לֵיהּ. לָא אָמַר לֵיהּ. חֲזָאִי דְּנָפַל תִּיכְלָא בְּכוּלָהּ יְדָא. (אמר ליה: עילוי מאי אפקדוך, אמר ליה: עילוי שיראי דמלכא.) אָמַר לֵיהּ: נָפַל תִּיכְלָא בְּכוּלָהּ שִׁירָאֵי. שַׁמְעֵי בֵּי מַלְכָּא וְאַתְיוּהָ לְרֵישׁ טוּרְזִינָא, קָא קָטְלוּ לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אֲנָא אַמַּאי אַתְיוּהָ, לְהַאי דַּהֲוָה יָדַע וְלָא אָמַר. אַתְיוּהָ לְבַר הֶדְיָא, אַמְרֵי לֵיהּ: אַמְטוּ זוּזָא דִּידָךְ חָרְבוּ שִׁירָאֵי דְּמַלְכָּא. כָּפְתוּ תְּרֵי אַרְזָא בְּחַבְלָא, אָסְרוּ חַד כַּרְעֵיה לְחַד אַרְזָא, וְחַד כַּרְעֵיהּ לְחַד אַרְזָא, וְשָׁרוּ לְחַבְלָא עַד דְּאִסְתַּלִיק. (אמר רבא: לא מחילנא ליה) עַד דְּאִסְתַּלִיק רֵישֵׁיהּ, אָזַל כָּל חַד וְחַד וְקָם אַדּוּכְתֵּיהּ וְאִסְתַּלִיק (רישיה,) וְנָפַל בִּתְרֵין.

שְׁלֹשָׁה נִכְנָסִין לַגּוּף וְאֵין הַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶן; גֻּדְגְּדָנִיּוֹת, וְכַפְנִיּוֹת, וּפַגֵּי תְּמָרָה. שְׁלֹשָׁה אֵין נִכְנָסִין לַגּוּף, וְהַגּוּף נֶהֱנֶה מֵהֶם, [אֵלּוּ הֵן:] סִיכָה, רְחִיצָה וְתַשְׁמִישׁ. שְׁלֹשָׁה מֵעֵין הָעוֹלָם הַבָּא, אֵלּוּ הֵן: שַׁבָּת, שֶׁמֶשׁ וְתַשְׁמִישׁ. תַּשְׁמִישׁ דְּמַאי? אִילֵימָא תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, וַהֲלֹא מַכְחִישׁ כָּחִישׁ? אֶלָּא תַּשְׁמִישׁ נְקָבִים. שְׁלֹשָׁה מְשִׁיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם [אֵלּוּ הֵן:] קוֹל, וּמַרְאֶה וְרֵיחַ. שְׁלֹשָׁה מַרְחִיבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם, [אֵלּוּ הֵן:] דִּירָה נָאָה, וְאִשָּׁה נָאָה, וְכֵלִים נָאִים. חֲמִשָּׁה, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, וְאֵלּוּ הֵן: אֵשׁ, דְּבַשׁ, שַׁבָּת, וְשֵׁנָה וַחֲלוֹם. אֵשׁ, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְגֵיהִנֹּם. דְּבַשׁ, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְמָן. שַׁבָּת, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לָעוֹלָם הַבָּא. שֵׁנָה, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְמִיתָה. חֲלוֹם, אֶחָד מִשִּׁשִּׁים לִנְבוּאָה.

קכד תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה מֶרְקוּלִיס, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ". מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה מִמֶּנּוּ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (מן המקום הזה) [מֵאַרְצֵנוּ], וּכְשֵׁם שֶׁעָקַר מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה, כָּךְ יַעֲקֹר מִכָּל מְקוֹמוֹת יִשְׂרָאֵל, וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדֶּךָ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר: (כן) [וְהָשֵׁב לֵב עוֹבְדֵיהֶן לְעָבְדֶּךָ], מִפְּנֵי שֶׁרֻבָּן גּוֹים עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בְּחוּצָה לָאָרֶץ צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, מִפְּנֵי שֶׁעֲתִידִין לְהִתְגַּיֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (צפניה ג׳:ט׳) "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה". (לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'") [דָּרַשׁ רַב הַמְנוּנָא: הָרוֹאֶה בָּבֶל הָרְשָׁעָה, צָרִיךְ לְבָרֵךְ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת. רָאָה בָּבֶל אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב בָּבֶל הָרְשָׁעָה". רָאָה בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע". רָאָה גֹּב שֶׁל אֲרָיוֹת, אוֹ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה". רָאָה מֶרְקוּלִיס, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ". רָאָה מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנוּ עָפָר, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה גּוֹזֵר וּמְקַיֵּם". רָבָא, כִּי הֲוָה חָזִי חַמְרֵי דְּשָׁקְלֵי עַפְרָא, טָרִיף לְהוּ יְדָא עַל גַּבַּיְהוּ וְאָמַר: "רְהוּטוּ צַדִּיקֵי לְמֶעֱבַד רְעוּתָא דְּמָרַיְכוּ". מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא, כִּי הֲוָה מָטִי לְבָבֶל, הֲוָה שָׁקִיל עַפְרָא בְּסוּדְרֵיהּ, וְשָׁדִי לִבְרָא, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י״ד:כ״ג) "וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְׁמֵד". אָמַר רַב אַשִׁי: אֲנָא, הָא דְּרַב הַמְנוּנָא לָא שְׁמִיעַ לִי, אֶלָּא מִדַּעְתָּאִי בְּרִיכְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ]. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה [בֶּן אֶלְעָזָר]: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל, נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ. [נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן, נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ. נִתְקַלְּלָה בָּבֶל, נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ]. דִּכְתִיב: (ישעיהו י״ד:כ״ג) "וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם". נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן, נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ], דִּכְתִיב: (מיכה א׳:ו׳) "וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׁדֶה, לְמַטָּעֵי כָרֶם".

קכה עוּלָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ קָאַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, כִּי מָטוּ אַפִּתְחָא דְּבֵי רַב חַנָּא בַּר חֲנִילָאִי, נָגַד רַב חִסְדָּא וְאִתְנַח. אָמַר לֵיהּ עוּלָא: אַמַּאי קָא מִתְנַחְתְּ? וְהָאָמַר רַב: אֲנָחָה שׁוֹבֶרֶת חֲצִי גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:י״א) "וְאַתָּה בֶן אָדָם הֵאָנַח בְּשִׁבְרוֹן מָתְנַיִם" וְגוֹ'. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אַף כָּל גּוּפוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: עַל מַה אַתָּה נֶאְנָח וְגוֹ' וְכִהֲתָה כָל רוּחַ" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ: הֵיכִי לָא אִתְנַח? בֵּיתָא, דַּהֲווּ בֵּיהּ שִׁיתִּין אַפְיָתָא בִּימָמָא וְשִׁיתִּין אַפְיָתָא בְּלֵילְיָא, וְאַפְיָן לְכָל מַאן דִּצְרִיךְ, וְלָא שָׁקַל יְדָא מִן כִּיסָא, דְּסָבַר, דִּילְמָא אָתָא עַנְיָא בַּר טוֹבִים וְאַדְמָטוּ לֵיהּ לְכִיסָא, קָא מִכְסִיף. וְתוּ, הֲווּ פְּתִיחִין לֵיהּ אַרְבַּע בָּבֵי לְאַרְבַּע רוּחֲתָא דְּעָלְמָא, וְכָל דַּהֲוָה עַיִּל כַּפִין, נָפִיק כִּי שָׂבֵעַ, וַהֲוָה שָׁדוּ לֵיהּ חִטֵּי וְשַׂעֲרֵי בִּשְׁנֵי בַּצֹּרֶת אַבְּרָאִי, דְּכָל מַאן דִּכְסִיפָא לֵיהּ מִלְּתָא לְמִשְׁקַל בִּימָמָא, אַתִּי וְשָׁקִיל בְּלֵילְיָא. הַשְׁתָּא, נָפַל בְּתֵלָא, וְלָא אִתְנַח?! אָמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל בָּתֵּיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁיֵּחָרְבוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:ט׳) "בָּאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ, גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב". וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קכ״ה:א׳) "הַבֹּטְחִים בַּה' כְּהַר צִיּוֹן" וְגוֹ'. מָה הַר צִיּוֹן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירוֹ לְיִשּׁוּבוֹ, אַף בָּתֵּיהֶן שֶׁל צַדִּיקִים, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לְיִשּׁוּבָן. חַזְיֵהּ דְּלָא מְיָתְבָא דַּעְתֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: דַּיּוֹ לָעֶבֶד שֶׁיְּהֵא כְּרַבּוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ אוֹמֵר: "בָּרוּךְ מְחַיֵּה הַמֵּתִים". אָמַר רַב: אֵין הַמֵּת מִשְׁתַּכֵּחַ מִן הַלֵּב, אֶלָּא לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״א:י״ג) "נִשְׁכַּחְתִּי כְּמֵת מִלֵּב, הָיִיתִי כִּכְלִי אֹבֵד". רַב פָּפָּא וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ הֲווּ קָא אַזְלֵי בְּאוֹרְחָא, פָּגְעוּ בֵּיהּ בְּרַב חֲנִינָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא. אָמְרוּ לֵיהּ: בַּהֲדֵי דַּחֲזִינָךְ, בָּרְכִינָן עֲלָךְ תַּרְתֵּי: "בָּרוּךְ שֶׁחָלַק מֵחָכְמָתוֹ לִירֵאָיו", וְ"שֶׁהֶחֱיָנוּ". אָמַר לְהוּ: אֲנָא נַמִּי, כֵּיוָן דַּחֲזִתִּינְכוּ חֲשַׁבְתּוּן עִילָוָוא כְּשִׁשִּׁים רִבְּוָן יִשְׂרָאֵל, וּבָרִכְנָא עֲלַיְכוּ שָׁלֹשׁ, הֲנָךְ שְׁתַּיִם, וּ"בָרוּךְ חָכָם הָרָזִים". אָמְרוּ לֵיהּ: חַכִּימְתְּ כּוּלֵי הַאי? יְהָבֵי בֵּיהּ עֵינַיְהוּ, וְשָׁכִיב.

קכו מִשְׁנָה. עַל הַזִּיקִים, וְעַל הַזְּוָעוֹת, וְעַל הָרְעָמִים, וְעַל הָרוּחוֹת, וְעַל הַבְּרָקִים, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ מָלֵא עוֹלָם". גְּמָרָא. מַאי 'זִיקִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: נְהִירֵי לִי שְׁבִילֵי

דִּרְקִיעָא כִּשְׁבִילֵי דִּנְהַרְדְּעָא, לְבַר מִכּוֹכְבָא דְּשָׁבִיט, דְּלָא יָדַעְנָא מַאי נִיהוּ, וּגְמִירִי: דְּלָא עָבַר כִּסְלָא, וְאִי עָבַר כִּסְלָא, חָרַב עָלְמָא. וְהָא קָא חֲזִינָא דְּעָבַר! (זיהרא) [זִיוֵיהּ] הוּא דְּעָבַר, וּמִתְחֲזִי כִּדְעָבַר אִיהוּ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: וִילוֹן הוּא דְּמִיקְרַע, (דמגלגל) וְמֶחֱזֵי נְהוֹרָא דִּרְקִיעָא. רַב אַשִׁי אָמַר: כּוֹכְבָא (דשביט) הוּא דְּעָקַר מֵהַאי גִּיסָא דְּכִסְלָא, וְחָזִי לֵיהּ חַבְרֵיהּ מֵהַךְ גִּיסָא, וּמִיבְעִית, וּמֶחֱזִי כְּמַאן דְּעָבַר. שְׁמוּאֵל רָמִי, כְּתִיב: (איוב ט׳:ט׳) "עֹשֶׂה עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה", וּכְתִיב: (עמוס ה׳:ח׳) "עֹשֵׂה כִימָה וּכְסִיל", הָא כֵּיצַד? אִלְמָלֵא חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל, לָא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי צִנָּה שֶׁל כִּימָה, וְאִלְמָלֵא צִנָּה שֶׁל כִּימָה, לֹא מִתְקַיֵּם עָלְמָא מִפְּנֵי חַמָּתָהּ שֶׁל כְּסִיל. וּגְמִירִי, אִי לָאו עוּקְצָא דְּעַקְרְבָא דְּמָנַח בִּנְהַר דִּינוּר, כָּל מַאן דַּהֲוָה טַרְקָא לֵיהּ עַקְרְבָא, לָא הֲוָה חַיִּי. וְהַיְנוּ דְּקָא אָמַר לֵיהּ רַחֲמָנָא לְאִיּוֹב: (איוב ל״ח:ל״א) "הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנֹּת כִּימָה, [וּמֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ"]. מַאי 'כִּימָה'? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּמֵאָה כּוֹכְבֵי. אַמְרֵי לָהּ, דְּמִיכַנְּפָן וְאַמְרֵי לָהּ, דְּמִיבַדְּרָן. מַאי 'עָשׁ'? אָמַר רַב יְהוּדָה: 'יוּתָא'. מַאי 'יוּתָא'? אַמְרֵי לָהּ: זְנַב טָלֶה, וְאַמְרֵי לָהּ: רֵישָׁא דְּעֶגְלָא. וּמִיסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר: זְנַב טָלֶה, דִּכְתִיב: (שם) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם", אַלְמָא חָסְרָא, וּמִתְחֲזִי (כמטרף) [כְּטַרְפָא] דְּטָרִיף. וְהָא דְּקָא אַזְלָא אַבַּתְרָהּ, דְּאָמְרָה לָהּ: "הַב לִי בָּנַי", (הב לי בני) שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִכִּימָה וְהֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ לְסָתְמָהּ, נָטַל שְׁנֵי כּוֹכָבִים מִן עָשׁ, וּסְתָמָהּ. וְלִהֲדַר לָהּ? (מדיליה) אֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ! אִי נַמִּי: אֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר. וְלִיבְרִי לֵיהּ תְּרֵי כּוֹכְבֵי אַחֲרִינִי? (קהלת א׳:ט׳) "וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ"! אָמַר רַבִּי נָתָן: (בר יצחק) עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ, דִּכְתִיב: (איוב ל״ח:ל״ב) "וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַּנְחֵם".

קכז וְעַל הַזְּוָעוֹת. מַאי 'זְוָעוֹת'? אָמַר רַב קְטִינָא: גּוֹהָא. רַב קְטִינָא הֲוָא קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא. כִּי מָטָא אַפִּתְחָא דְּבֵי אוֹבָא טַמְיָא, גָּנַח 'גּוֹהָא'. אָמַר: מִי יָדַע אוֹבָא טַמְיָא הַאי 'גּוֹהָא' (דגנח) מַהוּ? רָמָא לֵיהּ קַלָא: קְטִינָא קְטִינָא, אַמַּאי לָא יָדַעְנָא? בְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זוֹכֵר אֶת בָּנָיו שֶׁשְּׁרוּיִים בְּצַעַר בֵּין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, כִּבְיָכוֹל, מוֹרִיד שְׁתֵּי דְּמָעוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל, וְקוֹלָם נִשְׁמָע מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, וְהַיְנוּ 'גּוֹהָא'. אָמַר רַב קְטִינָא: אוֹבָא טַמְיָא, כַּדִּיב הוּא, וּמִילֵיהּ כַּדִּיבִין. אִי הָכִי, "גּוֹהָא, גּוֹהָא", מִבָּעִי לֵיהּ. (אין) [וְלָא הִיא], "גּוֹהָא גּוֹהָא" עָבִיד, וְהַאי דְּלָא אוֹדִי לֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִטְעוּ כּוּלֵי עָלְמָא אַבַּתְרֵיהּ. וְרַב קְטִינָא דִּידֵיהּ אָמַר: כַּפָּיו סוֹפֵק זוֹ עַל גַּב זוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל כ״א:כ״ב) "וְגַם אֲנִי אַכֶּה כַפִּי אֶל כַּפִּי, וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי". רַבִּי (יונתן) [נָתָן] אוֹמֵר: אֲנָחָה מִתְאַנֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ה) "וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּם וְהִנֶּחָמְתִּי". רַבָּנָן אַמְרֵי: בּוֹעֵט בָּרָקִיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ה:ל׳) "הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: דּוֹחֵק אֶת רַגְלָיו תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס״ו:א׳) "כֹּה אָמַר ה': הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי". (ויש אומרים: שואג בקולו ומרעיש עולמות, שנאמר: (שם כה) "ה' ממרום ישאג" וגו')

וְעַל הָרְעָמִים. מַאי 'רְעָמִים'? אָמַר שְׁמוּאֵל: עַנְנֵי (דאתיא) בְּגַלְגְּלָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ז:י״ט) "קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ". וְרַבָּנָן אַמְרֵי: עַנְנֵי דְּשָׁפְכֵי מַיָּא לַהֲדָדֵי, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו י׳:י״ג) "לְקוֹל תִּתּוֹ הֲמוֹן מַיִם בַּשָּׁמַיִם". רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר: בַּרְקָא תַּקִיפָא, דְּבָרִיק עַנְנַיָא וּמִתְבַּר גְּזִיזֵי דְּבַרְזָא. רַב (אסי) [אַשִׁי] אָמַר: עַנְנֵי, חַלְחוּלֵי מְחַלְחְלֵי, וְאַתִּי זִיקָא וּמְנַשֵּׁב אַפּוּמַיְהוּ, וְדָמִי כְּזִיקָא עַל פּוּם דָּנֵי. וּמִסְתַּבְּרָא כְּרַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, דְּבָרִיק בַּרְקָא וּמְנַהֲמֵי עַנְנֵי וְאַתִּי מִטְרָא.

וְעַל הָרוּחוֹת. מַאי 'רוּחוֹת', אָמַר אַבַּיֵי: זַעֲפָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי, דְּזַעֲפָא בְּלֵילְיָא לָא הֲוֵי. וְהָא קָא חֲזִינָן דַּהֲוֵי? הַהוּא, דְּאַתְחוּלֵי בִּימָמָא. וְאָמַר אַבַּיֵי: גְּמִירִי דְּזַעֲפָא, שְׁתֵּי שָׁעֵי לָא קָאִי, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: (נחום א׳:ט׳) "לֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה", וְהָא קָא חֲזִינָן דְּקָאִי? דְּמַפְסִיק בֵּינִי בֵּינִי.

וְעַל הַבְּרָקִים אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁכֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ מָלֵא עוֹלָם". מַאי 'בְּרָקִים'? אָמַר רָבָא: בַּרְקָא. וְאָמַר רָבָא: בַּרְקָא יְחִידָאָה, וּבַרְקָא חִיוְרָא, וּבַרְקָא יְרוֹקְתָא, וְעַנְנֵי דְּסָלְקָן בְּקֶרֶן מַעֲרָבִית וְאַתְיָן מִקֶּרֶן דְּרוֹמִית, וּשְׁתֵּי עַנְנֵי דְּסָלְקָן חֲדָא לְאַפֵּי חֲבֵרְתָּהּ, כּוּלְּהוּ קַשְׁיָן. לְמַאי נַפְקָא מִינָהּ? לְמִיבָּעִי רַחֲמֵי. וְהַנֵי מִילֵי בְּלֵילְיָא, אֲבָל בְּצַפְרָא, לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יִצְחָק: הַנֵי עַנְנֵי דְּצַפְרָא, לֵית בְּהוּ מְשָׁשָׁא, דִּכְתִיב: (הושע ו׳:ד׳) "וְחַסְדְּכֶם כַּעֲנַן בֹּקֶר" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: הָא אַמְרֵי אִינְשֵׁי: כַּד מִפְתַּח בָּבֵי־מִטְרָא, בַּר חַמְרָא, מוֹךְ שַׂקִּיךְ וְגַנִּי. לָא קַשְׁיָא, הָא דְּקָטַר בְּעִיבָא, הָא דְּקָטַר בַּעֲנָנָא.

קכח אָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא נִבְרְאוּ רְעָמִים אֶלָּא (כדי) לִפְשֹׁט עַקְמוּמִיּוּת שֶׁבַּלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ג׳:י״ד) "וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּרְאוּ מִלְּפָנָיו". וְאָמַר רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרִי, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה [אֶת הַ]קֶּשֶׁת בֶּעָנָן, צָרִיךְ שֶׁיִּפֹּל עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֶמַר: (יחזקאל א׳:כ״ח) "כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן [וְגוֹ'], וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל פָּנַי". לַיְטֵי עֲלָהּ בַּמַעֲרָבָא, מִשּׁוּם דְּמֶחֱזִי כְּמַאן דְּקָא סָגִיד לְקַשְׁתָּא. אֲבָל בְּרוּכִי, וַדַּאי מִבְרִיךְ. מַאי מְבָרֵךְ? אוֹמֵר: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית". בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר: "נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ". וְאָמַר רַב פָּפָּא: הִלְכָּךְ, נֵימְרִינְהוּ לְהוּ לְתַרְוַיְהוּ: "בָּרוּךְ זוֹכֵר הַבְּרִית, נֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ".

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: הָרוֹאֶה רָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". אֵימָתַי? אָמַר אַבַּיֵי: כִּי אָתָא מִטְרָא כּוּלֵי לֵילְיָא, וּבְצַפְרָא אַתִּי אִסְתְּנָא וּמְגַלְּיָא לְהוּ לִשְׁמַיָּא. וּפְלִיגָא דְּרַפְרָם בַּר פָּפָּא, [אָמַר רַב חִסְדָּא], דְּאָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא, אָמַר רַב חִסְדָּא: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא נִרְאֵית רָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ׳:ג׳) "אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם".

תָּנוּ רַבָּנָן: הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָהּ, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִלּוֹתָם, וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". וְאֵימַת הֲוֵי? אָמַר אַבַּיֵי: כָּל עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שְׁנִין, וַהֲדַר מַחֲזוֹר, וְנָפְלָה תְקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַּאי, בְּאוֹרְתָּא דִּתְלָת נָגְהֵי אַרְבַּע.

[מִשְׁנָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָרוֹאֶה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל אוֹמֵר: "בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה אֶת הַיָּם הַגָּדוֹל", בִּזְמַן שֶׁרוֹאֵהוּ לִפְרָקִים. גְּמָרָא]. 'לִפְרָקִים', עַד כַּמָּה? אָמַר רָמִי בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק: הָרוֹאֶה פְּרָת אַגִּשְׁרָא דְּבָבֶל, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית". וְהָאִידְנָא דְּשַׁנְיוּהָ פַּרְסָאֵי, מִבֵּי שְׁבוּר וּלְעֵיל. [רַב יוֹסֵף אָמַר: מֵאִיהִי דְּקִירָא וּלְעֵיל]. וְאָמַר רָמִי בַּר אַבָּא: הָרוֹאֶה דִּיגְלַת אַגִּשְׁרָא דְּשָׁבִיסְתְּנָא, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית".

מַאי 'חִדֶּקֶל'? אָמַר רַב אַשִׁי: שֶׁמֵּימָיו חַדִּין וְקַלִּין. מַאי 'פְּרָת'? שֶׁמֵּימָיו פָּרִין וְרָבִין. וְאָמַר רָבָא: הַאי דַּחֲרִיפֵי בְּנֵי מְחוֹזָא, מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ מַיָא דְּדִגְלַת.

מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה, הֵיכִי דָּמִי? כְּגוֹן דְּשָׁקִיל בִּידְקָא בְּאַרְעֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּטָבָא הִיא לְדִידֵיהּ, דְּמַסְּקָא אַרְעָא שִׂרְטוֹן וְשַׁבְּחָא, הַשְׁתָּא מִיהָא רָעָה הִיא. וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה, הֵיכִי דָּמִי? כְּגוֹן דְּאַשְׁכַּח מְצִיאָה, אַף עַל גַּב דְּרָעָה הִיא לְדִידֵיהּ, דְּאִי שָׁמַע בָּהּ מַלְכָּא, שָׁקִיל לָהּ מִינֵיהּ, הַשְׁתָּא מִיהָא טוֹבָה הִיא.

קכט מִשְׁנָה. הַצּוֹעֵק עַל מַה שֶּׁעָבַר, הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא, כֵּיצַד? הָיְתָה אִשְׁתּוֹ מְעֻבֶּרֶת, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתֵּלֵד אִשְׁתִּי זָכָר", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. הָיָה בָּא בַּדֶּרֶךְ וְשָׁמַע קוֹל צְוָחָה בָּעִיר, וְאוֹמֵר: "יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא בְּתוֹךְ בֵּיתִי", הֲרֵי זוֹ תְּפִלַּת שָׁוְא. גְּמָרָא. וְלָא מְהַנוּ רַחֲמֵי? וְהָא מוֹתִיב (רבי אבא) [רַב יוֹסֵף]: (אַמַּאי דִּכְתִּיב) (בראשית ל׳:כ״א) "וְאַחַר יָלְדָה בַּת [וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה"]. מַאי 'וְאַחַר'? אָמַר רַב: לְאַחַר שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ. אָמְרָה: (לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם) שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים עֲתִידִין לָצֵאת מִיַּעֲקֹב, שִׁתָּא דִּידִי וְאַרְבַּע דִּבְנֵי שְׁפָחוֹת, הָא עֲשָׂרָה. אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת (מן) הַשְּׁפָחוֹת. מִיָּד נֶהֶפְּכָה וְהָיְתָה לְבַת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". (שדנה דינה לעצמה) אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֵׂה נִסִּים. וְאִי בָּעִית אֵימָא: (התם) [מַעֲשֶׂה דְּלֵאָה], בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים [יוֹם] הֲוָה, כִּדְתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים, יְבַקֵּשׁ אָדָם רַחֲמִים שֶׁלֹּא יַסְרִיחַ, מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעִים, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁיְּהֵא זָכָר, מֵאַרְבָּעִים [יוֹם] וְעַד שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁלֹּא יְהֵא סַנְדָּל. מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד שִׁשָּׁה, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁלֹּא יְהֵא נֵפֶל, מִשִּׁשָּׁה וְעַד תִּשְׁעָה, [יְבַקֵּשׁ רַחֲמִים] שֶׁיֵּצֵא בְּשָׁלוֹם.

קל תנו רבנן מעשה הלל הזקן שהיה בא בדרך ושמע קול צוחה [בעיר] ואמר מובטח אני שאין זה בתוך ביתי עליו הכתוב אומר משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' אמר רבא כל היכי דדרשת להאי קרא מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש מרישיה לסיפיה מדריש משמועה רעה לא יירא מאי טעמא משום דנכון לבו בטוח בה' מסיפיה לרישיה מדריש נכון לבו בטוח בה' משמועה רעה לא יירא ההוא תלמידא דהוה שקיל ואזיל אבתריה דרבי ישמעאל ברבי יוסו [בשוקא דציון] חזייה דקא מפחד א"ל חטאה את דכתיב פחדו בציון חטאים א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד [א"ל] ההוא בדברי תורה כתיב יהודה בר נתן הוה שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא חזייה דקא מיתנח א"ל יסורי קא בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה דכתיב כי פחד פחדתי ויאתיני א"ל והא כתיב אשרי אדם מפחד תמיד ההוא בדברי תורה כתיב

ת"ר הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתצילני מזה וכיוצא ואל יארע בי דבר קלקלה [ועון] ואם יארע בי דבר קלקלה ועון תהא מיתתי כפרה על עונותי אמר אביי לא לימא איניש הכי דלא ליפתח פומיה לשטן דאר"ל וכן תנא משמיה דרבי יוסי לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן א"ר יוסי [יוסף] מאי קראה דכתיב כסדום היינו לעמורה דמינו מאי אהדר להו נביא שמעו דבר ה' קציני סדום וגו' כי נפיק מאי אומר א"ר אחא מודה אני לפניך ה' אלהי שהצלתני מן האור רבי אבהו על לבי בני אפחית בי בני מתותיה איתרחיש ליה ניסא קם על עמודא שזיב מאה וחד גברי בחד איבריה אמר היינו [דרבי אחא] רב אחא (אמר רב) הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת לפי שאין דרכן של בני אדם לרפאות אלא שנהגו אמר אביי לא לימא איניש הכי דתני דבי רבי ישמעאל ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות כי קאי מאי אומר אמר רב אחא ברוך רופא חנם

קלא משנה חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך גו' בכל לבבך בשני יציריך ביצר טוב וביצר רע בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך בכל ממונך דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד

[גמ' חייב אדם לברך וכו'] מאי חייב אילימא דמברך על הרעה הטוב והמטיב ועל הטובה הטוב והמטיב והתנן (על הגשמים ו) על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אמר רבא לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה מנה"מ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן [רבי שמואל ברבי נחמני אמר] דאמר קרא בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר זו מדה טובה באלהים אהלל דבר זו מדת פורענות רבי אבהו [רב אחא משום רבי לוי] אמר מהכא חסד ומשפט אשירה לך ה' אזמרה אם לחסד אשירה ואם למשפט אשירה רבי תנחום אמר מהכא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא רבנן אמרי אמר קרא ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך אמר רב הונא אמר רבי [רב] משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דרבי עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעבדין מן שמיא לטב כי הא דרבי עקיבא הוה אזיל באורחא והוה בהדיה חמרא ותרנגולא ושרגא מטא האי דוכתא בעא אושפיזא ולא יהבו ליה אמר כל דעבדין מן שמיא לטב אזל בת בדברא אתא אריה אכליה לחמריה אתא שונרא אכלא לתרנגולא אתא זיקא כביה לשרגא אמר כל דעבדין מן שמיא לטב בלילה אתא גייסא שבייה למתא אמר להו היינו דאמרי כל דעבדין מן שמיא לטב ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר לעולם יהיו דבריו של אדם מועטים לפני הקב"ה שנאמר אל תבהל על פיך וגו' על כן יהיו דבריך מעטים

קלב (פיסקא בכל לבבך בשני יצריך) דרש רב נחמן בר [רב] חסדא מאי דכתיב וייצר ה' בשני יודין (ב' יצירות הללו למה אחד לטובה ואחד לפורענות) [שני יצרים ברא הקב"ה אחד יצר טוב ואחד יצר רע] מתקיף לה רב נחמן [בר יצחק] אלא מעתה גבי בהמה דלא כתיב בה וייצר ה"נ דלא שליט בה יצר הרע והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא אלא כדרבי שמעון בן פזי דאמר אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי [אי נמי כרבי ירמיה בן אלעזר דאמר רבי ירמיה בן אלעזר דו פרצופין ברא הקב"ה באדם הראשון שנאמר אחור וקדם צרתני] ויבן ה' אלהים את הצלע רב ושמואל חד אמר פרצוף וח"א לא פרצוף בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב אחור וקדם צרתני אלא למ"ד כו' מאי אחור וקדם צרתני כדרבי אמי דא"ר אמי אחור למעשה בראשית וקדם לפורענות בשלמא אחור למעשה בראשית היינו דלא איבראי עד מעלי שבתא אלא וקדם לפורענות פורענות דמאי אילימא פורענות (דקללה [דנחש] והתניא רבי (מאיר) אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מן הקטן בגדולה מתחילין מן הגדול דכתיב ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו הנותרים וגו' ובקלקלה מתחילין מן הקטן שהרי בתחלה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם אלא פורענות דמבול דכתיב וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה ברישא אדם והדר בהמה בשלמא למ"ד פרצוף היינו דכתיב וייצר בשני יודין אלא למ"ד כו' מאי וייצר כדרבי שמעון בן פזי דאר"ש מן פזי אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב זכר ונקבה בראם אלא למאן דאמר כו' מאי זכר ונקבה בראם כדרבי אבהו דרבי אבהו רמי כתיב הכא זכר ונקבה בראם וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם הא כיצד בתחלה עלה במחשבה לבראות שנים ולבסוף נברא יחידי בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויסגור בשר תחתנה אמר [רבי ירמיה ואיתימא] רב זביד ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא נצרכא אלא למקום חתך בשלמא למאן דאמר פרצוף היינו דכתיב ויבן אלא למ"ד פרצוף מאי ויבן מיבעי ליה לכדרבי שמעון בן מנסיא דאמר ר"ש בן מנסיא באי דכתיב ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם שכן בכרבי הים קורין לקלעתא בניתא דבר אחר ויבן אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד (שברא) [שבנאה] הקב"ה לחוה כבנין אוצר מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות אף אשה רחבה מלמטה וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הולד ויביאה אל האדם [אמר רבי ירמיה בן אלעזר] מלמד שעשה הקב"ה לאדם הראשון שושבינות מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות ואל ירע לו למאן דאמר פרצוף הי מינייהו סגי ברישא א"ר נחמן בר יצחק מסתברא דזכר סגי ברישא דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לא חלק לעולם הבא

קלג תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה (או מידה לידו) כדי להסתכל בה אפילו קבל תורה מסיני כמרע"ה דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינצל מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע מאי לא ינקה רע מדינה של גיהנם שנקרא רע אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה שנאמר וילך מנוח אחרי אשתו מתקיף לה רב יצחק אלא מעתה גבי אלישע דכתיב ויקם ילך אחריה הכי נמי אחריה ממש אלא אחר דבריה ואחר עצתה הכא נמי אחר דבריה ואחר עצתה אמר רב אשי למאי דקאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה אפילו בי רב נמי לא קרא דכתיב ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש אחרי האיש ולא לפני האיש

אמר רבי יוחנן אחורי ארי ולא אחורי אשה אחורי אשה ולא אחורי אלילים אחורי אלילים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא אבל איכא פתחא אחרינא לא ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא דארי טונא ודלא מנח תפילין אבל איכא חד מהני לא

קלד אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב על ב' מפתחי הלב שנאמר זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח ושמואל אמר דומה לחטה שנא' לפתח חטאת רובץ ת"ר ב' כליות יש בו באדם יועצות אחת לטובה ואחת לרעה ומסתברא דטובה מימין ורעה משמאל שנאמר לב חכם לימינו ולב כדיל לשמאלו ת"ר לב מבין כליות יועצות קנה מוציא קול ושט מכנים כל מיני מאכל ריאה שואבת כל מיני משקין לשון מחתך פה גומר כבד כועס מרה זורקת בו טפה ומניחתו טחול שוחק קורקבן טוחן קיבה ישנה אף ניעור ננער הישן וישן הנעור נימוק והולך לו תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת

קלה תניא רבי יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר הטוב שופטן שנאמר לבי חלל בקרבי רשעים יצר הרע שופטן שנא' נאם פשע לרשע בקרב לבי ובינונים זה וזה שופטן שנאמר כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו אמר רבה כגון אנו בינונים א"ל אביי לא שבק מר חיי לכל בריה אמר רבא [רבה] ידע איניש בנפשיה אי צדיק הוא או רשע הוא אמר רבה [רבא] לא איברא עלמא אלא לצדיקים גמורים ולרשעים גמורים אמר רב לא נברא העולם אלא בשביל אחאב בן עמרי ורבי חנינא בן דוסא לאחאב העו"הז ולרבי חנינא בן דוסא העולם הבא

קלו ואהבת את ה' אלהיך וגו' תניא רבי אליעזר הגדול אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך לומר לך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך [רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ת"ר] מעשה שגזרה מלכות גזירה על ישראל שלא יעסקו בתורה מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ודרש מצאו פפוס בן יהודה א"ל אי אתה מתירא מפני אומה זו א"ל אתה פפוס שאומרים עליך חכם אתה אי אתה אלא טפש אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן אמר להם מפני מה אתם רצים אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו אמר להם רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא טפש ומה במקום חיותנו אנו מתיראים במקום מיתתנו לא כל שכן ואף אנו כך בזמן שאנו עוסקים בתורה דכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך אנו מתיראים כשאנו פוסקים מדברי תורה עאכ"ו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו אמר לו מי הביאך כאן אמר לו אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה איו לי שנתפסתי על דברים בטלים אמרו כשהוציאוהו לרבי עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקין את בשרו במסרקאות של ברזל והיה מתכוין לקבל עליו עול מלכות שמים האהבה אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה בכל נפשך ואפילו הוא נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לנפי הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמרו ממתים ידך ה' ממתים מחלד אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שיצתה נשמתך באחד ואתה מזומן לחיי העולם הבא...

תניא אמר רבי עקיבא פעם אחת נכנסתי אחר רבי יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים למדתי שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום ולמדתי שאין נפרעין מעומד אלא מיושב ולמדתי שאין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר לו בן עזאי כל כך העזת פניך ברבך א"ל תורה היא וללמוד אני צריך

מפני מה אין מקנחין בימין אלא בשמאל אמר רבה מפני שהתורה נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו רבה בר בר חנה אמר מפני שהיא קרובה לפה ורשב"ל אמר מפני שקושר בה תפילין ר"נ בר יצחק אמר מפני שמראה בה טעמי תורה כתנאי ר"א אומר מפני שכתוב בה [ר"ע אומר מפני שמראה בה טעמי תורה]

אמר רבי תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקים ויש אומרים אף חלומותיו ביושבין עליו ההוא בית הכסא דהוה בטבריא כי הוו עיילי בי תרי אפילו ביממא הוו מיתזקו רבי אמי ורב אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי אמרו להו רבנן לא מיסתפיתו אמרי ליה אנן קבלה גמירנא קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא קבלה דייסורי שתיקותא ומבעי רחמי אביי מרבייא ליה אימיה אימרא למיעל בהדיה לבית הכסא ולרביא ליה גדיא שעיר בשעיר מיחלף רבא מקמי דהוה רישא מקרקשא ליה בת רב חסדא אמגוזא בלקנא בתר דהוה רישא עבדא ליה כוותא ומנחא ליה ידא ארישיה

ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו הוה אמר ליה רב נחמן את עיילת בהדיה לב"הכ וידעת אי צנוע אי לא דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בב"הכ ור"נ מאי נפקא ליה מניה משום דתניא כשם שנפרעים מן המתים כך נפרעין מן הספדנים ומן העונים אחריהם

תניא בן עזאי אומר על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע על כל מושב שב חוץ מן הקורה אמר שמואל שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא יציאה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא בר קפרא הוה מיזבן מילי בדינרי עד דכפנת אכול עד דצחית שתי עד דרתחא קדרך שפוך קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין

קלז ואמר להרגך ותחס עליך ואמר ואמרתי מבעי ליה ותחס וחסתי מיבעי ליה א"ר אלעזר אמר ליה דוד לשאול מן התורה רודף אתה אלא צניעות שהיתה בך היא חסה עליך ומאי צניעותא היתה בו בשאול דכתיב ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא אל שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה להסך א"ר אלעזר מלמד שסיכך עצמו כסוכה ויקם דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט א"ר יוסי בר חנינא כל המבזה את הבגדים לסוף אינו נהנה מהם שנא' והמלך דוד זקן וגו' ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו

אם ה' הסיתך בי אר"א אמר ליה הקב"ה לדוד מסית קרית לי חייך שאני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן מכירין בו שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו. מיד ויעמוד שטן על ישראל וכתיב ויסת את דוד בהם לאמר לך מנה את ישראל וכיון דמננהו לא שקל מינייהו כופר וכתיב ויתן ה' דבר בישראל מהבקר עד עת מועד: מאי עד עת מועד א"ר שמואל סבא חתניה דרבי חנינא [משמיה דרבי חנינא] משעת שחיטת תמיד ועד זריקתו. ורבי יוחנן אמר עד חצות ממש. ויאמר למלאך המשחית בעם רב. מאי רב [אמר רבי אלעזר] א"ל הקב"ה למלאך טול הרב שבהן שיש לי ליפרע מהן כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין וכהשחית ראה ה' וינחם על הרעה. מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה שנא' ויאמר יעקב כאשר ראם. ושמואל אמר אפרו של יצחק ראה שנאמר אלהים יראה לו השה. רבי יצחק [נפחה] אמר כסף כפורים ראה שנאמר ולקחת את כסף הכפורים. ורבי יוחנן אמר בית המקדש ראה דכתיב בהר ה' יראה. פליגי בה רבי יעקב [בר אידי] ורבי שמואל [בר נחמני] חד אמר כסף כפורים ראה וחד אמר בית המקדש ראה. ומסתברא כמאן דאמר בית המקדש ראה שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה:

ורקיקה מק"ו ממנעל ומה מנעל שאין בו דרך בזיון אמרה תורה של נעליך מעל רגליך. רקיקה שהיא דרך בזיון לא כ"ש. רבי יוסי בר יהודה אומר אינו צריך הרי הוא אומר כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק והלא דברים ק"ו ומה שק שאינו מאוס לפני ב"ו כך רקיקה שהיא מאוסה לפני מלך מלכי המלכים לא כל שכן:

משנה כל חותמי ברכות שבמקדש היו אומרים עד העולם משקלקלו האפקורסים ואמרו אין עולם אלא אחד התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם. והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנאמר והנה בועז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. ואומר ה' עמך גבור החיל ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה':

גמ' וכל כך למה לפי שאין עונין במקדש אמן ומנין שאין עונין אמר במקדש שנא' קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ואומר ויברכו את שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. יכול כל הברכות כלן תהא להן תהלה אחת ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה. על כל ברכה וברכה תן לו תהלה: והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו וכו'. מאי ואומר וכי תימא בועז מדעתיה דנפשיה קאמר ת"ש ה' עמך גבור החיל וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון ת"ש אל תבוז כי זקנה אמך ואומר עת לעשות לה' הפרו תורתך. אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש מסיפיה לרישיה מדריש. מרישיה לסיפיה מדריש עת לעשות לה' מה טעם משום הפרו תורתך מסיפיה לרישיה מדריש הפרו תורתך מה טעם משום עת לעשות לה'. תניא הלל הזקן אומר בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס. אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנאמר יש מפזר ונוסף עוד. ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנא' עת לעשות לה' הפרו תורתך. דרש בר קפרא זלת קפץ קנה מינה באתר דלית גבר תמן הוי גבר אמר אביי ש"מ באתרא דאית גבר תמן לא תהוי גבר. פשיטא לא נצרכה אלא כששניהם שוים. דרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. אמר רב פפי [רבא] אפילו לדבר עבירה. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גנבא אפום מחתרתא רחמנא קרי. דרש בר קפרא לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה. מאי היא אמר רב יהודה מחטא דתלמיותא:

תנו רבנן הרואה אוכלוסי ישראל אומר ברוך חכם הרזים. לפי שאין דעתם דומות זו לזו ואין פרצופיהם דומות זו לזו. בן זומא ראה אוכלוס' ע"ג מעלה בהר הבי' אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלה לשמשני. הוא היה אומ' כמה יגיעו' יגע אדה"ר עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה ובירר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני. וכמה יגיעות יגע אדה"ר עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג וצבע ותפר ואחר כך לבש. ואני משכים ומוצא כל אלו כשהוא מתוקן לפני: [כל אומניות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני] הוא היה אומר אורח טוב מה הוא אומר כמה טרחות טרח בעל הבית לפני כמה יין הביא לפני וכמה בשר הביא לפני וכמה גלוסקאו' הביא לפני כל הטורח שטרח לא טרח אלא בשבילי. אבל אורח רע מה הוא אומר מה טרחות טרח בעל הבית זה מה יין הביא מה בשר הביא מה גלוסקאות הביא כל מה שטרח לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. על אורח טוב מהו אומר זכור כי תשגיא פעלו וגו'. על אורח רע כתיב לכן יראוהו אנשים. והאיש בימי שאול זקן בא באנשי' וגו' א"ר [רבא] ואיתימא ר' אבהו [זביד ואיתימא רב אושעיא] זה ישי אבי דוד שיצא באוכלוסא ונכנס באוכלוסא ודרש באוכלוסא אמר עולא [נקטינן] אין אוכלוסא בבבל תנא אין אוכלוסא פחותה מששים רבוא: תנו רבנן הרואה מלכי ישראל אומר ברוך שחלק מכבודו ליראיו. חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו. רב ששת סגי נהור הוה. הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וקם אזל בהדייהו רב ששת. אשכחיה ההוא צדוקא אמר ליה חצבי לנהרא כגני לייא. אמר ליה תא חזי דידענא טפי מינך. חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא א"ל חליף מלכא א"ל לאו. חליף אחריתי א"ל חליף מלכא א"ל לאו. אתאי תליתאה דהוה שתקא. אמר ליה אתא מלכא א"ל אין. אמר ליה מנא ידעת. אמר ליה מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה. כי אתא מלכא פתח רב ששת וקאמר ברוך. אמר ליה וכי לא חזית היכי מברכת. ומאי הוה עליה דההוא גברא. איכא דאמרי חברוהי כחלינהו לעיניה ואיכא דאמרי רב ששת נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות:

רבי שילא נגדיה לההוא גרבא דבעל זונה אזל אכל קורציה ביה מלכא אמר איכא גברא חד ביהודאי דדאין דינא בלא הורמנא דמלכא שדר עליה. פריסתקא כי אתא א"ל מ"ט נגדתיה לההוא גברא אמר להו משום דבעל אסורה. אמרו ליה אית לך סהדי אמר להו אין. אתא אליהו ז"ל אתדמי להו כאיניש ואסהיד. אמרו ליה א"ה בר קטלא הוא. אמר אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה. עד דמעייני ביה בדינא פתח רב שילא ואמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. אמרי ליה מאי קאמרת אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהב מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהיב לכו שולטנא ורחמי דינא. א"ל הואיל וחשבינן עלייכו יקרא דמלכותא לידון האי לכולי דינא יהבו ליה קולפא דפרזלא אמר ליה תיב אפתחא דרומי ודון דינא. כי הוה נפק אמר הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה. נפק לבי מדרשא ודרש לך ה' הגדולה זה מעשה בראשית וכה"א עושה גדולות עד אין חקר. והגבורה זו יציאת מצרים וכה"א וירא ישראל את היד הגדולה. והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד. והנצח זו מפלתה [של מחריבי הבית] וכה"א ויז נצחם על בגדי. וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה וגו'. כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא וכה"א מן השמים נלחמו. לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק שנאמר ויאמר כי יד על כס יה. והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכה"א הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל. לכל לראש אמר רב חנן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי. במתניתא תנא משמיה דר"ע לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף. והגבורה זו מכת בכורות. והתפארת זו מתן תורה. והנצח זו ירושלים וההוד זו בנין בית המקדש יהי רצון שיבנה במהרה בימינו:

תניא רבי אומר לעולם אל ירבה אדם ריעים בתוך ביתו שנאמר איש רעים להתרועע תניא רבי אומר אל ימנה אדם אפוטרופוס בתוך ביתו שאלמלא לא מינה פוטיפר את יוסף אפוטרופוס בתוך ביתו לא בא לאותו דבר תניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. אמר חזקיה בריה דרבי פרנך א"ר יוחנן למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך שכל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן על ידי אשתו. שנאמר ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו וגו'. ולא עוד אלא סוף שנצרך להן שנאמר ואיש את קדשיו לא יהיו. אמר רב נחמן בר יצחק ואם נותנם סוף מתעשר שנאמר איש אשר יתן לכהן לו יהיה. לו יהיה ממון הרבה. אמר רב הונא בר ברכיה משום ר"א הפקר כל המשתף שם שמים בצערו כופלין לו פרנסתו שנאמר והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך. רבי שמואל בר נחמני אמר פרנסתו מעופפת לו כצפור שנאמר וכסף תועפות לך. א"ר יאשיה כל המרפה עצמו מדברי תורה אין בו כח לעמוד ביום צרה שנא' התרפית ביום צרה צר כחכה. א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל אפילו מצוה אחת שנאמר התרפית מכל מקום:

אמר רב ספרא רבי אבהו הוה משתעי כשירד חנניה בן אחי רבי יהושע לגולה היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. שגרו אחריו שני ת"ח רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כיון שראה אותם אמר להם למה באתם אמרו לו ללמוד תורה באנו הכריז עליהם אנשים הללו גדולי הדור הם ואבותיהם שמשו בבית המקדש כאותה ששנינו זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל. התחיל הוא מטמא והם מטהרים והוא אוסר והם מתירין הכריז עליהם אנשים הללו של שוא הן של תוהו הם אמרו לו כבר בנית ואי אתה יכול לסתור. כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ. אמר להם מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים אני אוסר ואתם מתירין אמרו לו מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ אמרו לו הנה רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים והם שגרוני אצלך וכך אמרו לנו לכו ואמרו לו בשמנו אם שמוע מוטב ואם לאו יהא בנדוי ואמרו לאחינו שבגולה אם שומעים מוטב ואם לאו יעלו להר אחיה יבנה מזבח חנניה ינגן בכנור ויכפרו כלם ויאמרו אין להם חלק באלהי ישראל מיד געו כל העם בבכיה ואמרו חס ושלום יש לנו חלק באלהי ישראל וכל כך למה משום שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. בשלמא הוא מטהר והן מטמאין לחומרא אלא הוא מטמא והן מטהרים היכי הוה והתניא חכם שטמא אין חברו רשאי לטהר אסר אין חברו רשאי להתיר. קא סברי כי היכא דלא נגררו בתריה:

ת"ר כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם ר"י ורבי יוסי ורבי נחמיה ור"א בנו של רבי יוסי הגלילי פתחו כלם בכבוד אכסניא ודרשו פתח רבי יהודה ראש המדברים בכל מקום בכבוד תורה ודרש ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה והלא דברים ק"ו ומה ארון ה' שלא היה מרוחק אלא י"ב מיל אמרה תורה והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד ת"ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה עאכ"ו. ודבר ה' אל משה פנים אל פנים א"ר יצחק א"ל הקב"ה למשה משה אני ואתה נסביר פנים בהלכה. איכא דאמרי כך א"ל [הקב"ה למשה] משה כשם שאני הסברתי לך פנים כך אתה הסבר פנים לישראל והחזר האהל למקומו. ושב אל המחנה וגו' אמר ר' אבהו א"ל הקב"ה למשה עכשיו יאמרו הרב בכעס ותלמיד בכעס ישראל מה תהא עליהם אם אתה מחזיר האהל למקומו מוטב ואם לאו יהושע בן נון תלמידך משרת תחתיך והיינו דכתיב ושב אל המחנה. אמר רבא אע"פ כן לא יצא הדבר לבטלה שנאמר ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל:

ועוד פתתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני. אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו תדע שהרי אדם קורא ק"ש שחרית וערבית. וערב אחד אינו קורא דומה כמי שלא קרא ק"ש מעולם. הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה כדרבי יוסי בר חנינא דאמר רבי יוסי בר חנינא מאי דכתיב חרב אל הבדים וגואלו. חרב על שונאיהם של ת"ח שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה ולא עוד אלא שמטפשין כתיב הכא וגואלו וכתיב התם אשר גואלנו. ולא עוד אלא שחוטאין שנאמר ואשר חטאנו. ואי בעית אימא מהכא נואלו שרי צוען. ד"א הסכת ושמע ישראל כתתו עצמכם על דברי תורה כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מנין שאין דברי תורה ומתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה שנא' זאת התורה אדם כי ימות באהל. ד"א הסכת ושמע ישראל הס ואחר כך כתת. כדרבא דאמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואחר כך יהגה. אמרי דבי רבי ינאי מאי דכתיב כי מיץ חלב יוציא חמאה ומיץ אף יוציא דם ומיץ אפים יוציא ריב. במי אתה מוצא חמאה של תורה במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה. ומיץ אף יוציא דם כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם ראשונה ושניה ושותק זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהן שהן כמעין נובע. א"ר שמואל בר נחמני מ"ד אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה. כל המנבל עצמו על ד"ת סופו להתנשא ואם זמם יד לפה:

פתח רבי נחמיה בכבוד אכסניא ודרש מ"ד ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל. והלא דברים ק"ו ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך. המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו. והלא דברים ק"ו ומה מצריים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי כך. המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו אעכ"ו. פתח ר"א בנו של רבי יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש ויברך ה' את בית עובד אדום הגתי בעבור ארון האלהים. והלא דברים ק"ו ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך. המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ"ו. מה היא ברכה שברכו אמר רב יהודה בר זבידא זו חמות וח' כלותיה שילדו ו' ו' בכרס אחת שנאמ' פעלתי השמיני כי ברכו אלהים וכתיב כל אלה בני עובד אדום המה ובניהם ואחיהם איש חיל בכח לעבודה ששים ושנים לעובד אדום:

אמר רבי אבין הלוי כל הדוחק את השעה שעה דוחקתו מאבשלום. וכל הנדחה מפני השעה שעה עומדת לו מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אצטריכא להו שעתא שלחו להתם סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם שלחו להר סיני קודם שהכל צריכין למרי חטיא. אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף דאמרי ליה כלדאי מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא. כל הני שני דמלך רבה אפי' אומנא לביתיה לא קרא. וא"ר אבין הלוי מ"ד יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב. אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק מכאן לבעל הקורה שיכנס בעוביה של קורה. אמר ר' אבין הלוי כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים. וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו אלא לומר לך כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאלו נהנה מזיו שכינה:

ואמר רבי אבין הלוי הנפטר מחברו אל יאמר לו לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו שאמר לו למשה לך לשלום עלה והצליח. דוד שאמר לו לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. וא"ר אבין הלוי הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא בשלום שנאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום. א"ר לוי בר חייא היוצא מב"ה ונכנס לבהמ"ד (ומבית המדרש לבהכ"נ) ועוסק בתורה זוכה להקביל פני השכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון אמר רבי חייא בר אשי אמר רב ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר ר' אלעזר א"ר חנינא ת"ח מרבים שלום בעולם שנאמר וכל בניך וגו' עד יברך את עמו בשלום: