Group None

והיה כי יביאך ה' וכו' שבעת ימים תאכל מצות וכו' והגדת לבנך וכו' בעבור זה עשה ה' לי וכו' והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהי' תורת ה' בפיך וכו' ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ופי' רש"י על והגדת לבנך בבן שאינו יודע לשאול הכתוב מדבר והכתוב מלמדך שתפתח לו אתה. ובפ' שני' נאמר והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת ואח"כ נאמר והיה לאות על ידיך ולטוטפות בין עיניך וכו' יש לדקדק למה אמת בפ' הראשונה כיבר הכתוב מתינוק שלא יהי' יודע לשאול כלל ובפ' שני' דיבר הכתוב מתינוק ששואל מה זאת אלא שאינו יודע להעמיק השאלה ולא להיפך או לכלול שאלת התם ושאינו יודע לשאול בפ' אחת וע"כ שבפ' ראשונה מדבר בענין שלא יהי' להתינוק דבר חידוש לשאול ופ' הב' מדברת בענין שיהיה לו דבר חידוש שישאל מה זאת וזה צריך ביאור מה בין זו לזו גם מ"מ בפ' הראשונה נאמר והי' לך לאות ופ' שניה נאמר סתם והיה לאות גם מה שדרשו חז"ל לך לאות ולא לאחרים לאות יש להבין שמשמעות הכ' מורה פשוטו דמלת לך קאי אתרווייהו שיהי' לך לאות על היד וגם לזכרון בין העינים והרי בתפילין של ראש אדרבה המצוה שלא יכסה אותם כמו שדרשו חז"ל מפ' וראו כל עמי הארץ שזו תפילין של ראש עוד יש לדקדק מדוע שינה הלשון שבפ' הראשונה כ' ולזכרון בין עיניך ובפ' שניה נאמר לטוטפות בין עיניך ולא נאמר לשון אחד בשניהם עוד נשים לב באמרו למען תהיה תורת ה' בפיך הלא עיקר שתהיה תורת ה' באדם הוא בלב ובמוח גם יש להבין באמרו ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה וכו' שעל מה נאמרה אם על אכילת מצה אין שייך לקרותה חוקה כי אכילת מצה הוא מצוה שיש טעם באכילתה גם היה לו לכתוב ושמרת קודם והיה לך לאות ואם נאמר על תפילין מהו מימים ימימה שפי' משנה לשנה הלא תפילין זמנם בכל יום ונראה לומר בכל זה ע"פ מאמר חז"ל ששבת וי"ט פטורין מן התפילין מפני שהם עצמן אות והאות של פסח הוא אכילת מצה וא"כ מה שאדם עושה בהתפילין כל ימות השנה דהיינו שממליך עליו מלך מ"ה הקב"ה ועל כל העולמות ומקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש על רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו צריך לעשות ג"כ בשבת וי"ט להמשיך על עצמו קדושה עליונה ולקבל על עצמו עול מלכותו ית"ש כמו בהנחת תפילין אף שבשבת וי"ט יכול להמשיך קדושה עליונה יותר מבימות החול מכל מקום הכל הוא ע"י שממליך את הקב"ה על כל העולמות ומקבל ע"ע עול מלכותו ית"ש רק שבחול עושה זאת ע"י הנחת התפילין ובשבת וי"ט ע"י פיו בשבת ע"י הקידוש ובפסח ע"י אכילת מצה שהיא אות ומזה נבוא לביאור הכתובים שבעת ימים מצות תאכלו כדי שתקבל על עצמך עול מ"ש ע"י אכילת מצה כמו ע"י התפילין שאכילת מצה נקראת אות כמו תפילין והגדת לבנך כלומר כאן אין הבן יכול לשאול מה זאת שהרי אינו רואה שום דבר רק שאוכלין ושותין ושמחים לכן אתה תפתח לו זאת שאנו צריכין לקבל עלינו עול מלכות שמים ע"י אכילת מצה כמו כל השנה ע"י התפילין ולכן אמר הכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות שאינם רואים שום דבר אלא שאוכלין ושותים ושמחים ולזכרון בין עיניך פי' מחמת שאינו עושה שום מעשה שייך לשון ולזכרון שיזכור עתה בפסח מה שהוא פועל כל השנה בהנחת התפילין בין עיניו ולזה גמר אומר למען תהיה תורת ה' בפיך פי' שתקיים תורת ה' דהיינו שתקבל עליך עול מלכות שמים תעשה זאת בפיך פי' ע"י אכילתך המצה ואמר עוד ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה פי' שתשמור החוקה הזאת של תפילין ע"י אכילת המצה כפסח שהוא מימים ימימה דהיינו משנה לשנה מפסח לפסח אבל בשאר ימות השנה צריך אתה לשמור החוקה של תפילין ע"י הנחת תפילין ממש ובפ' השניה הכתוב מדבר בהנחת תפילין של כל השנה לכך כתוב כי ישאלך בנך וכו' ופירש"י זה תינוק טיפוש שאינו יודע להעמיק שאלתו אבל לשאול סתם יודע מחמת שהוא רואה המעשה שאנו עושין דהיינו שרואה הנחת התפילין לכן שואל מה זאת ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שנהי' עבדים לו ית"ש וצריכים אנו לקבל עלינו עול מלכותו ע"י הנחת תפילין לכך נאמר כאן ולטוטפות בין עיניך שקאי על התפילין ממש.