Group None

א"י ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש. ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה'. ויש לדקדק בזה מה הוא הלשון עבדיך נשאו את ראש מה הוא לשון נשיאת ראש אצל מלחמה ומה הוא אשר בידינו. וגם קשה שהקריבו קרבן לכפר עליהם וכי משום שהצליחו במלחמתן שלא נהרג מהם איש צריכים כפרה וזה תמי'. ואף שדרשו חז"ל שאמרו מידי מעשה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו האיך שייך לתלות הבאת הקרבן משום שלא נפקד ממנו איש עוד קשה מה הוא הלשון כל כלי מעשה גם הפסוק אנשי הצבא בזזו איש לו נראה כמיותר לכאורה מה משמיענו הכתוב בזה שכבר נשמע מפסוק שלמעלה יתר הבז וכו'. ונראה בזה דהנה הקב"ה צוה לנקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וכן עשה משה ושלח מהם אלף למטה והיו שרי האלפים ושרי המאות יראו לנפשם פן יכשלו בם פשוטי העם חלילה כמו בראשונה ואיתא במדרש שהיו מקשיטים הזונות שלהם במלחמה שני' יותר מבראשונה ועל עצמם היו בטוחים שלא יקלקלו ח"ו רק יראו לנפשם על שאר העם. ואיתא במדרש שראשי העם היו הולכים אל הזונות שנים שנים והי' אחד מהם מפחם פניהם ואחד מהם היה מסיר התכשיטים מעליהם כדי שתהא נמאסת והעיקר לשבר תאות היצר למאס הדבר ההוא בכל מיני מיאוס ויכול האדם למאס הדבר עד שיקיא מחמת מיאוס והאור המאיר כתב בשם הרב הקדוש ר' בער ז"ל פי על מה דאיתא בגמרא ר' עקיבא כשראה אשת טורנוסרפוס בכה ושחק ורקק וכתב שרקק שהי' ממאס בעצמו את הדבר הגשמיי עד שהי' נמאס בעיניו מאד עד שהוצרך להקיא. לכן היו ראשי אנשי המלחמה מפחמים פני הזונות כדי שיהיו נמאסים מאד. וגם יתר העם היו בעצמם יראים לנפשותם לכן חוץ ממה שעשו שרי האלפים והמאות היו בעצמם מבזים בלבם את הדבר הגשמיי בכל מיני ביזה ומיאוס. והנה כשחזרו מן המלחמה כתיב ויצאו משה ואלעזר וכו' ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות וכו' ויאמר אליהם החייתם כל נקבה הן הנה היו בדבר בלעם וכן והי' משה חושד אותם פן קלקלו חלילה לכן החיו את הנקבות והיו צריכים שרי האלפים והמאות לנקות את עצמם לפני משה רבינו והיו מתנצלים לפני משה שאל יחשד אותם חלילה ואמרו לו אדרבה היינו מנשאים את ראשי עם בני ישראל למעלה למעלה ולא נכשל מהם אפילו אחד בעבירה חלילה ובמה היינו מנשאים אותם במה שהיינו עושים בידינו והא ראי' שאנו רוצים להקריב קרבן את כל התכשיטין על הרהור שמא אחד מהם בא לידי הרהור כמדרש חז"ל אם מידי מעשה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו ואם אנו רוצים להקריב התכשיטין על ההרהור ראי' גמורה שלא נכשל אפילו אחד ממנו בעבירה חלילה. וזה ביאור הכתוב ויקרבו אל משה הפקודים אשר לאלפי הצבא שרי האלפים ושרי המאות ויאמרו אל משה פי' שאמרו לו אל יחשד רבינו משה שחלילה נכשל אחד ממנו בעבירה מחמת שלא הרגנו את הנקבות אדרבה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה פי' שהיינו מנשאים אותם למעלה שלא חטא אפילו אחד מהם ובמה היינו מנשאים אותם אמר הכתוב אשר בידינו פי' אשר היינו עושים בידינו היינו שאחד מהם הי' מפחם פניהם ואחד מהם הי' מפרק תכשיטין והא ראי' וגמר אומר הכתוב ונקרב את קרבן ה' וכו' לכפר על נפשותינו. ואם אנו מקריבין כל התכשיטים עלינו על ההרהור היא ראיי' ברורה שלא נכשל ממנו אפילו אחד ואמר הכתוב ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה פי' כל כלי שמביא לידי מעשה ח"ו הכל נתנו לכפר עליהם על ההרהור. ואמר עוד הכתיב אנשי הצבא בזזו איש לו פי' אע"פ שראו ששרי האלפים והמאות מפחמים פני הזונות ומסירים התכשיטין מעליהם כדי למאסם אעפי"כ לא הי' די להם במה שעשו שרי האלפים והמאות רק הם בעצמם היו מבזים בלבם את הדבר הגשמיי בתכלית הביזה מאד מאד. וזהו אנשי הצבא בזזו איש לו פי' שהיו מבזים בלבם כל אחד ואחד את הדבר ההוא בתכלית הביזה.