Group None

א"י וידבר משה אל ראשי המטות וכו' פרש"י חלק כבוד לנשיאים וכו' מה ראה לאמרה כאן למד שהפרת נדרים ביחיד מומחה וכו' זה הדבר וכו' מוסיף עליהם משה שנתנבא בלשון זה הדבר וכו'. קשה האיך נלמד מכאן שיוכל החכם להתיר הנדר והלימוד על זה הוא רק כדאמרינן היתר נדרים פורחין באויר גם קשה האיך נלמוד בכאן שהפרת נדרים ביחיד מומחה דלמא צריך דווקא שלשה מומחין עוד קשה מפני מה נשתנה מצוה זו מכל מצות שבתורה שכתיב אצל ציוו המצוה ויאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל גם בכאן היה צריך לכתוב ויאמר ה' אל משה דבר אל ראשי המטות כנ"ל גם קשה מפני מה פירש בכאן רש"י על לשון זה הדבר שמשה הוסיף ולא פי' במקום אחר שהי' גם כן אמר בלשון זה הדבר כדמצינו כמה פעמים בתורה שאמר בלשון זה הדבר ולבאר הענין צריכי' להבין מפני מה יותר הנדר על ידי פתח חרטה הא בשעה שנודר הי' בדעתו שהנדר יתקיים ומפני מה ע"י פתח חרטה יותר הנדר אך הענין הוא כך כי מצינו שישראל נודרים בעת צרתם כי כאשר בא על איזה אדם צרה ר"ל הוא ע"י שפגם בחטאיו ויש עליו קטרוג מסטרא דדינא ובא עליו צרה וצוקה ח"ו והוא צריך להשיב בתשובה שלימה שינחם ה' על הרעה אך בעת צרה אי אפשר לעשות תשובה שלימה כי הקטרוג עליו רב גם אינו בישוב הדעת לעשות תשובה שלימה כראוי ע"כ הוא נודר נדרים להקל מעליו הדינים קשים אך ע"י הנדר עדיין אין הדינים מתבטלים רק ע"י תשובה שלימה ושב ורפא לו אך הנדר הוא רק שיהיו הדינים תלוים ועומדים ולא יחולו עליו עד דישוב בתשובה שלימה אך אין כל אדם זוכה לבוא לעשות תשובה שלימה כראוי ובפרט שאין חבוש מתיר עצמו וכאשר בא אל הצדיק הוא מבין חטאו בשרשו גם התשובה שצריך לחטאו אזי מלהיב בלבו יראת ה' ומביא אותו לתשובה שלימה אותו תשובה שראוי לחטאיו ויודע ישוב ונחם ה' על הרעה ומבטל ממנו הדינים הגזור עליו וזהו הפתח חרטה אשר יותר הנדר על ידו כי כאשר בא ושב בתשובה שלימה אזי הוא ממתיק הדינים והגבורות בשרשם למפרע וממילא אין מקום לנדר לחול וזאת אי אפשר רק ע"י הצדיק כנ"ל ואמרינן בברכות דף ל"ב ויחל משה שהפר לו נדרו וכו' היינו שהי' כעת דינים קשים על בני ישראל ובתפלתו בטל מהם הדינים והמתיק הדינים והגבורות בשרשם ממילא הביא להש"י כביכול לחרטה וממילא בטל הנדר ע"י משה רבינו גם אמר עכשיו שנשבעתי מי מפר לי אבל אחרים מוחלין לו וכו'. ומעתה נבוא לביאור הפסוקים כי זאת למד משה מעצמו שהתרת נדרים ביחיד מומחא שהוא ג"כ הי' ביחיד והיתר לו נדרו ע"י פתח שפתח לו הקב"ה שאמר ועתה הניחה לי וכו' ע"כ לא נאמר ויאמר ה' אל משה כי התרת נדרים הבין זאת מדעתו שנצטוה מהש"י ע"כ לא נאמר ג"כ זה הדבר אשר צוה ה' לאמר כדרך שנכתוב אצל כל המצות פי זאת למד מעצמו שנצטוה כיון שראה שהותר הנדר ע"כ פי' בכאן רש"י ז"ל זה הדבר שהוסיף משה וכו' כי מצוה זאת נתנבא משה כאלו נאמרה לו בפירוש מפי הש"י ע"כ אמר זה הדבר שזה דבר עצמו ראה שנצטוה ממילא מכח שראה שהתיר הנדר והבן.