Group None

א"י וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' או השבע וכו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ופירש רש"י אל ראשו המטות חלוק כבוד לנשיאים וכו' ומה ראה לאומרה כאן למד שהפרת נדרים ביחוד מומחה ואם אין היחיד מומחה מפר בג' הדיוטות הדיקדוק הוא שבתחילה למד רש"י מראשי המטות שחלק כבוד לנשיאים ואח"כ אמר שאומרה ללמוד מזה היתר נדרים ביחיד מומחה אם כן לא נשמע שחלק כבוד לנשיאים שהוצרך לומר אליהם ללמוד מזה היתר נדרים ליחיד מומחה גם קשה שמילת לאמר נראה כמיותר גם ככל היוצא מפיו יעשה נראה כמיותר עוד קשה הדיקדוק הנ"ל מפני מה לא נאמר כאן וידבר ה' אל משה כמו בכל התורה כולה ונקדים המשנה היתר נדרים פורחין באויר והענין הוא כי צריך להבין היתר נדרים שיהי' כח ביד האדם לבטל דברי חבירו והנראה בזה כי כשהאדם מוציא דיבר מפיו עושה רושם למעלה ואפי' המחשבה של אדם פורחות לעילא ועושה רושם לכן אם בדר על איזה ענין לא יוכל לבטל את דבריו כי מבטל הרושם שלמעלה שלאותו הדיבר ויוכל ח"ו לבא לידי היזק אך הצדיק שהדיבור שלו הוא למעלה אפי' ממחשבה של פשוטי עם הוא מושל על הדיבור של פחות ערכו לבטלו והא ראיי' שכתוב אח"ז נדרי אשה שהיא ברשות אבי' או ברשות בעלה הם מפירין לה נדרים וזה מפני שהיא ברשותן והן למעלה ממנה הן מושלין על הדיבר שלה לבטלו אפילו בהפרה בעלמא ומזה מובן מי שהוא למעלה מחבירו יוכל לבטל דברי חבירו ומפני זה לא הי' מן הצורך לכתוב בפירוש התר נדרי איש שמובן מנדרי אשה ולא נכתב היתר נדרים ביחיד מומחה אלא ברמז לכן יש כח ביד הצדיק לבטל גזירות רעות כמו שאי' הקב"ה גוזר והצדיק מבטלה מפני שהדינין יוצאין מעולם הדבור שעליהם נאמר בדבר ה' שמים נעשו והצדיק הוא דבוק בא"ס ב"ה שאפילו מחשבה אסור בו לכן יוכל למשול על הדיבור לבטל גזירות רעות שכן מצינו במשה רבע"ה דאיתא במדרש ויחל משה מלמד שהתיר נדרו של יוצרו שאמר לו הקב"ה מה אעשה לשבועה שנשבעתי אמר לפניו רבש"ע אני אתיר את נדרך מיד וכו' ומפני זה הי' יכול לבטל גזירות המקום כי הגזירה יצאה כביכול מעולם הדיבור ומשה הי' דבוק בא"ס ב"ה לכן הי' מושל לבטל דיבורו של מקום כביכול ומזה הבין משה מי שמדריגתו למעלה מחבירו יוכל לבטל דברי חבירו ולהתיר את נדרו. וזה פי' המשנה היתר נדרים פורחין באויר ר"ל שהיתר נדרים למד משה מעולם העליון ממה שהתיר נדרו של יוצרו מזה הבין מי שהוא למעלה ממדריגות חבירו יוכל לשלוט על דיבור של חבירו לבטל נדרו ואם אין יחיד מומחה שהוא למעלה ממדריגת הנודר מפר בג' הדיוטות מפני שכח ב"ד יפה להפקיר ממונו של אדם כ"ש לבטל דיבורו ולכן לא נאמר כאן וידבר ה' אל משה כי לא נאמר לו בפירוש שהיתר נדרים ביחיד רק הוא הבין כן כנ"ל. ונבוא לביאור הכתוב וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר ובמלת לאמר רמז להן שיש כח באדם לאמר דבר ולבטל דברי אחרים הפחותים ממנו ופירש"י אל ראשי המטות חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה כו' ומה ראה לאומרה כאן בנדרים למד שהיתר נדרים ביחיד מומחה. ר"ל בזו הפרשה נרמז היתר נדרים שהוא ביחיד מומחה ור"ל מי שהוא באמת גדול מחבירו בבחינתו יכול לבטל דברי חבירו ומוכח מלא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו ואין הדבר תלוי בנשיא או ברב אלא אם הוא בבחינה זו שדיבורו הוא למעלה מדיבור של חבירו יכול לבטל דברי חבירו ולהתיר לו נדרו ואם לאו אינו יכול להתיר נדרו ובא להשמיענו אף שבכאן חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה כמו בכל הדברות מ"מ לא חס על כבודם בגוף הענין למסור הדבר של היתר נדרים לנשיא שהוא יתיר ביחיד אלא אם באמת בחינתו למעלה מחבירו יוכל להתיר ביחיד אפילו אם הוא אינו נשיא ואם לאו צריך להצטרף עמו עוד שנים שכח ב"ד יפה להפקיר ממונו של חבירו וכ"ש לבטל דיבורו וגמר אומר איש כי ידור נדר לה וגו' לא יחל דברו. וכאן נרמז הוא לא יתל אבל אחרים מוחלין לו ומי הוא אשר יוכל לבטל דברו ולהתיר את נדרו אמר הכתוב ככל היוצא מפיו יעשה ר"ל איש אשר גם למעלה מקשיבים לקולו ככל היוצא מפיו כן יעשה וכן יקום ופי' שיוכל לבטל בדיבור היוצא מפיו הרושם שעשה חבירו למעלה ע"י הדיבור שהוציא מפיו הוא יכול להתיר נדרו ביחיד.