במדבר

כה תברכו את בני ישראל. ע"ד הפשט כענין זה תברכו, וכן (במדבר ח׳:ז׳) וכה תעשה להם לטהרם.

כה תברכו את בני ישראל, “thus you shall bless the Children of Israel.” According to the plain meaning of the text the words mean: “in this style you are to pronounce blessing.” We have the same expression כה being used in Numbers 8,7 where the Torah describes the procedure of purifying the Levites.

וע"ד המדרש כה תברכו, מסר להם הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל. ולפי שעתיד למסור להם ארבעה ועשרים מתנות כהונה ועם זו הם עשרים וחמשה, לכך הזכיר הלשון הזה כ"ה תברכו, כלומר עם ברכת כהנים הם עשרים וחמשה. ודרשו רז"ל כה תברכו בנשיאות כפים, כה תברכו בלשון הקדש, כה תברכו בעמידה, כה תברכו בקול רם, כה תברכו פנים כנגד פנים, כה תברכו בשם המפורש. בנשיאות כפים דכתיב (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. בלשון הקודש, בעמידה, בקול רם, דכתיב (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם, מה התם בעמידה ובלשון הקדש ובקול רם, אף כאן פנים כנגד פנים דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם. בשם המפורש נאמר כאן ושמו את שמי ונאמר להלן (דברים י״ב:ה׳) לשום את שמו שם.

A Midrashic approach based on Tanchuma Nasso 9: The words כה תברכו mean that G’d gave those words to the priests as a gift so that they would have the power to bless the Israelites. Seeing that in addition to this gift G’d would assign to the priests another 24 gifts from the Israelites themselves, with this gift they would dispose of 25 gifts corresponding to the numerical value in the letters of the word כה. In Sotah 38 we are taught additionally that the word כה contains a number of restrictions within it. 1) The language in which the priests are to bestow the blessing must be Hebrew. 2) It requires further that the blessing be administered while the priests are standing. 3) The priests are to raise their hands while performing the rite of blessing the congregation. They are to face the recipients of the blessing face to face. The blessing has to be pronounced loudly and the priests (in the Temple) were to pronounce the Ineffable Name while intoning the blessing. Some of these rules are based on Leviticus 9,22: “Aaron raised his hands and blessed the people.” The words ושמו את שמי, “they are to place My Name,” is the source of the Ineffable Name being invoked. The use of the expression את שמי in our verse and the same expression in Deut 12,5 לשום את שמו, serve as the basis for this halachah. Just as in Deut. the Ineffable Name was to be invoked in the Temple, the subject matter of the verse, so here too the priestly blessing with the Ineffable Name is used only in the Temple.

וע"ד הקבלה כה תברכו, מלת כה היא המדה העשירית שמתוכה מתנבאים הנביאים תמיד ואומרים כה אמר ה', וע"כ אמר כה תברכו כלומר תמשיכו הברכה ממדת החסד שהיא מדתו של כהן אל העשירית, ועם זה היה העולם מתברך בנשיאות כפיו של כהן ובכונת לבו, ולכך תמצא ה"א במלת כה תברכו והיא רמז לה"א אחרונה שבשם, וכן אמר דוד ע"ה (תהילים קמ״ח:א׳) הללוהו במרומים אחר שהקדים ואמר הללויה, כדי להשלים ה' המיוחד, ומפני שמלת כה היא מדת הדין רפה המנהגת את ישראל והיא כלולה ברחמים לפיכך כשאמר לו הקב"ה לאברהם (בראשית ט״ו:ה׳) כה יהיה זרעך חשבה לו לרחמים, שנאמר (שם) ויחשבה לו צדקה.

A kabbalistic approach: The word כה in the sequence כה תברכו את בני ישראל, represents the tenth attribute (emanation), the one always employed by the prophets when they convey messages they have received from G’d to deliver to the Jewish people. [The normal wording we would have expected is כתברכו, “when you bless.”] The extra letter ה is reminiscent of the last letter ה in the tetragram, a letter we have several times described as the attribute of Justice in its tempered form. In Psalms 148 David began with the words הללויה, i.e. half the Ineffable Name, and then he continued with הללוהו במרומים, “praise Him in the celestial regions”; here he supplied the other two letters of the tetragram seeing that on earth at that time (and in our time) only half of G’d’s name is effectively king. The priests are asked to emulate Avraham in a sense. When G’d said to Avraham כה יהיה זרעך, “thus will be your descendants,” and Avraham realised that he did not have a claim to such a promise but that the comprehensive nature of this promise must be an act of חסד on the part of G’d, he responded: ויחשביה לו צדקה, “he (Avraham) considered this a charitable act by G’d.” The priests when blessing the people and directing G’d’s largesse in their direction are also to have in mind the last letter ה in the tetragram which is used to guide the fates of the Jewish people containing an element of the attribute of חסד within it.

אמור להם. אמור מלא, אמר להם הקב"ה לכהנים לא מפני שאמרתי לכם שתהיו מברכין את ישראל תהיו מברכין אותן באנגריא ובהלות אלא תהיו מברכין אותן בכונת הלב, לכך נאמר אמור מלא. ועוד יכלול אמור מלא שהוא רמ"ח עם המלה, כי הברכה נבלעת ברמ"ח אברים שבאדם, וחסרון האחד הוא אבר הלב שממנו ישתרגו כל שאר האברים וכולן תלוים בו, ומה שנסתר מן המספר כי הוא כנגד השכינה השורה על כפי הכהן ונסתרת שם שהיא לב השמים שממנו יתברכו העליונים והתחתונים. ועוד יכלול אמור להם, בסתם לא במפורש, כי יש זמנים שהכהנים מזכירים את השם בנשיאות כפים בפרסום ויש שאין מפרסמין אבל מבליעין אותו, וכן דרשו רז"ל משרבו הפריצים היו מבליעין אותו. וכך יאמר הכתוב כי יש עתים במפורש זהו כה תברכו את בני ישראל בשם המפורש, ויש עתים בסתם וזהו אמור להם בסתם. ועוד יכלול אמור להם זכו אמור להם לא זכו אמור סתם, שהרי הכתוב היה ראוי לומר ותאמרו להם אבל אלו אמר כן היה במשמע שהברכה להם נמשכת לעולם בין ראוין בין שאינן ראוין, ולכך כתיב אמור להם שהמובן ממנו זכו אמור להם לא זכו אמור סתם ולא להם. וכבר הודעתיך בפרשת ויבא עמלק שהכהן כשנושא העשר יתקדשו כל העשר והשפע יורד לשכלים הנפרדים והשכלים וישראל מתברכין, וזהו כה תברכו את בני ישראל את לרבות מלאכי השרת, אמור להם לכולן מעלה ומטה, והבן זה. ועוד יש לדרוש אמור מלא ששליח צבור צריך לומר ברכת כהנים לכהנים הנושאים כפיהם ולהקרותו להם מלה במלה והם עונין, וזהו אמור לשון אומר יחיד לרבים. ומה שהיה ש"ץ מקרא השלשה פסוקים לכהן הנושא כפיו מלה במלה תוכל להבין מעלתו וכחו כי כן דוגמתו של כהן למעלה שהוא מתברך ומקבל הברכה מעצם הרחמים העליונים ומברך לכנסת ישראל, וזהו סוד מה שדרשו רז"ל כל כהן המברך מתברך שנאמר (בראשית י״ב:ג׳) ואברכה מברכיך, ואם כן הכל דוגמא. וכן הברכה משתלשלת משליח צבור המתעטף בטלית לבנה לכהן ומהכהן לישראל, וזה מבואר. ועוד יכלול אמור להם שהכהנים חייבים לברך את ישראל כשישראל אומרים להם, וזהו לשון אמור להם ותרגם אונקלוס כד יימרון להון, ואחר האזהרה הם עוברין בעשה זה, אבל בלא אזהרה אינן עוברין, שכן מצינו בירושלמי רבי שמעון בן פזי כד הוה תשיש קאי אחורי עמודי, רבי אלעזר נפיק לבראי, כלומר שהיו חלשים ולא היה אחד מהם יכול לישא את כפיו, זה היה מתחבא בין העמודים וזה יוצא חוץ לבית הכנסת, כדי שלא יזהירו אותן לברך ונמצאו עוברין בעשה זה אם לא היו מברכין אחר האזהרה.

אמור להם, “saying to them:” The word אמור, though an infinitive, is spelled here with the letter ו, something quite unusual. The extra letter ו which stretches the word, makes it longer, is to suggest to the priests that they must not relate to the duty to bless the people as a burden imposed upon them by G’d, something they want do be done with as soon as possible, in a hurry. On the contrary, they should bless the people with all the concentration they are capable of. Another reason for the letter ו in the word אמור here is that the numerical value of the word including the digit 1 for the word itself is 248. The blessing is absorbed by all 248 limbs/organs of a person. If only one organ were left out this could be the heart upon which all other organs are so vitally dependent. The mystical element in the number is that it corresponds to the Shechinah which rests on the palms of the priests hidden there as if it were the heart of the heavens reciting the blessing. Both celestial and terrestrial forces receive their blessings from the לב השמים, the heart of the heaven. Another concept alluded to not only in the spelling of the word אמור but in the choice of that word instead of תאמרו, or something similar, is that the Torah insists by using this word in the spelling we have as an impersonal word, an infinitive. This is a hint that the spelling out audibly of G’d’s Ineffable Name may be at the discretion of the priests when too many people in the audience are scoffers, non-believers, non-observant and the like. At such times and places it is better for the priests to “swallow” these words so that they are not heard by the audience evoking the reverse of the “peace” which is the purpose of the blessing. In fact we read in Kidushin 31 that as of the time when the פריצים, deniers of the faith, became numerous, the priests made it a practice to swallow the name of G’d inaudibly. The priests based themselves on the dual command here. On the one hand, the Torah writes כה תברכו, “(only) thus shall you bless,” and on the other hand, the Torah deliberately leaves aspects of the blessing indeterminate by adding the words אמור להם, “saying to them.” The meaning is that the people deserving of the blessing would find it effective, the others would not. Had the Torah written the word in an imperative such as תאמרו, the inescapable conclusion would have been that even non-deserving people would be bound to become beneficiaries of that blessing. [When Yitzchak took a great chance of mortally offending his father in order to prevent the indiscriminate power to bless or to curse to be given to Esau these were precisely the thoughts that motivated him. Ed.] I have already mentioned in my commentary on Exodus 17,12 that when the priest extends his ten fingers heavenward he signals to G’d that he desires to sanctify himself with all the sanctities embodied in the ten emanations, asking for the abundance of G’d’s goodness to be channeled toward his creatures on earth by means of the conduits G’d has available for that purpose, including all the disembodied spirits. The word את in the sequence כה תברכו את בני ישראל includes the angels in this directive. The words אמור להם is sort of a repetition to make certain all these disembodied angels both above and below certain layers of the heavens are included. Another lesson to be derived from the extra letter ו in the word אמור is that the chazzan is to call upon the priests to intone the blessing by pronouncing the word כהנים and to pronounce each word separately before the priests repeat it in chorus. The fact that the word אמור is singular followed by the plural להם suggests that a single individual is to call upon the priests (pl.) to proceed in such a fashion. This is also why when there is only one priest in the congregation the call כהנים is omitted and is not substituted for by the word כהן in the singular. The very fact that halachah deems it necessary to “brief” the priests word for word reflects that this is the practice in the celestial regions where the angels who act as priests in the celestial Sanctuary are following the same routine. This is the mystical dimension of Sotah 38 that כל כהן המברך מתברך, that every priest performing the commandments of blessing the people is himself the subject of a blessing. The Talmud means that the priest ministering on earth will in turn become the recipient of blessings from the source, the essence of Mercy in the heavenly regions; this is the meaning of what G’d promised Avraham in Genesis 12,3: “I will bless those who bless you.” In other words, the priests down here are patterning themselves after known role models in the celestial regions. Here on earth the sequence is as follows: The blessing is channeled to the congregation through the chazzan wearing a white talit through the priests pronouncing the blessing facing the congregation. Still another meaning embodied in the words אמור להם, is that the priests are to bless the people when the people tell them to, i.e. להם. This is why Onkelos translates the words as כד יימרון להון “when they say to them.” Once the priests have been asked by the congregation to intone the blessing and they fail to do so they violate a positive Biblical commandment (Sotah 38). As long as they have not been asked to intone the blessing they are not guilty of such a violation. Concerning this subject we find in the Jerusalem Talmud Berachot 8,5 that when Rabbi Shimon ben Pazzi felt weak he hid behind a pillar so that he would not be perceived as not complying with the congregation’s invitation to intone the blessing on the plaform. Rabbi Eleazar, on the other hand, preferred to leave the Synagogue altogether if he felt he could not perform the ceremony. Both Rabbis were too frail to raise their arms in the prescribed manner. [Apparently at that time individual invitations were issued to the priests to ready themselves to perform the blessing. Ed.]

ובשם ה"ר יצחק הזקן בעל התוספות ז"ל אמרו שאין כהן נושא את כפיו אלא א"כ נשוי. ובאמת נראה שיש עקר לזה, לפי שאין האדם שלם בלא בת זוגו ואינו ראוי לא לברך ולא להתברך, ומטעם זה היו נדב ואביהוא ראוין ליענש שלא רצו להנשא והיו בנות ישראל ממתינות להם ויושבות עגונות כל ימיהן, וכבר כתבתי כי זאת אחת מן השש דעות שבאו לרז"ל במדרשם על חטאם, ומזה אמר הכתוב (תהילים ע״ח:ס״ג) בחוריו אכלה אש ובתולותיו לא הוללו, מה טעם בחוריו אכלה אש משום דבתולותיו לא הוללו, ומכאן נענשו לאחת מן הדעות כי לא היו ראוין שיתברכו ישראל על ידם, ועל כן יצטרך שיהיה הכהן שלם עם בת זוגו דוגמת המדות שהוא ממשיך הברכה מהן, וזה מבואר.